הקדמה
נאמר בתחילת פרקנו:
א. "ויִקָהֲלו כל עדת בני ישראל שִלֹה, וישכינו שם את אֹהל מועד, והארץ נכבשה לפניהם.
ב. וַיִוָתְרוּ בבני ישראל אשר לא חָלְקוּ את נחלתם שבעה שבטים.
ג. ויאמר יהושע אל בני ישראל: עד אנה אתם מתרפים לבוא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ד' אלקי אבותיכם.
ד. הבו לכם שלֹשה אנשים לשבט, וְאֶשְלָחֵם, וְיָקֻמו וְיתהלכו בארץ וְיכתבו אותה לפי נחלתם, וְיָבֹאו אלי.
ה. וְהִתְחַלְקוּ אֹתה לשִבעה חלקים, יהודה יעמֹד על גבולו מנגב, ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון.
ו. ואתם תכתבו את הארץ שבעה חלקים, וַהֲבאתם אלי הֵנָה, ויריתי לכם גורל פה, לפני ד' אלקינו.
ז. כי אין חלק לַלְוִיִם בקרבכם, כי כְּהֻנַת ד' נחלתו, וגד וראובן וחצי שבט המנשה לקחו נחלתם מעבר לירדן מזרָחה, אשר נתן להם משה עבד ד'.
ח. וַיָקֻמו האנשים וַיֵלֵכוּ, ויצו יהושע את ההֹלכים לִכְתֹב את הארץ לאמר: לכו והתהלכו בארץ וכִתבו אותה ושובו אלי, ופה אשליך לכם גורל לפני ד' בשִלֹה.
ט. וַילכו האנשים וַיעברו בארץ, וַיכתבוה לערים, לשִבעה חלקים על ספר, וַיָבֹאו אל יהושע אל המחנה שִלֹה.
י. וַישלך להם יהושע גורל בְּשִלֹה לפני ד', וַיחלק שם יהושע את הארץ לבני ישראל כְּמַחְלְקֹתָם".
מפורש בפסוקים אלו שהחלוקה לשבעה שבטים היתה בשילה.
כמו כן מפורש בפסוק ה' ששבטי יהודה ויוסף כבר קבלו את נחלתם: "יהודה יעמֹד על גבולו מנגב, ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון", וכתב רש"י: "יהודה יעמד על גבולו מנגב - ארץ ישראל ששם נפל לו גורל, כל המיצר הדרומי. ובית יוסף וגו' מצפון - צפוני למה שנכבש כבר, ועוד יש הרבה לכבוש צד המיצר מבעל גד עד לבא חמת, שהוא אצל הר ההר במיצר צפוני, והשבעה שבטים יחלקו אותה שבין יהודה ליוסף, ואותה העומדת ליכבש". וכעין זה פירשו גם הרד"ק, ה"מצודת דוד" והמלבי"ם.
בפרקים הקודמים למדנו ששבטי יהודה ויוסף קבלו את נחלתם בגלגל.
כך נאמר בתחילת פרק י"ד (א-ו): "ואלה אשר נָחֲלוּ בני ישראל בארץ כנען, אשר נִחֲלוּ אותם אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי אבות המטות לבני ישראל. בגורל נחלתם, כאשר צִוָה ד' ביד משה לתשעת המטות וחצי המטה... כאשר צִוָה ד' את משה כן עשו בני ישראל, וַיַחְלְקוּ את הארץ. ויגשו בני יהודה אל יהושע בגלגל...". ואחר כך נאמר בתחילת פרק ט"ו: "ויהי הגורל למטה בני יהודה...". ואחר כך נאמר בתחילת פרק ט"ז: "ויצא הגורל לבני יוסף...".
השאלות:
יש לשאול: מדוע לא חילק יהושע את ארץ ישראל כולה לכל השבטים כבר בגלגל, אלא חילק שם רק את נחלות יהודה ויוסף?
לפני שנענה על שאלה זו נוסיף שני דברים שאמרו חז"ל ביחס לחלוקה.
א. בגמרא במסכת זבחים (קיח ע"ב) אמרו חז"ל על זמן החלוקה: "ימי אהל מועד שבגלגל - ארבע עשרה, שבע שכבשו ושבע שחלקו".
ב. עוד אמרו חז"ל שהתחלת המנין של שנות השמיטה והיובל היתה לאחר ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה, ואז התחייבו ישראל בתרומות ומעשרות (סדר עולם רבה פי"א, תוספתא מנחות פ"ו ה"ז, ערכין יב ע"ב, כתובות כה ע"א, בבא מציעא פט ע"א, נדה מז ע"א).
יש לשאול על כך שלש שאלות:
- מדוע נמשכה החלוקה בגלגל שבע שנים? אם מפני שהיה צריך למדוד את הארץ - דבר זה לא נזכר כלל בחלוקה בגלגל, אלא רק בחלוקה בשילה (יח, ג-ט), ואילו בחלוקה בגלגל נזכר רק הגורל, ואם כן מדוע נמשכה החלוקה שבע שנים?
- כיצד אמרו חז"ל שבזמן החלוקה עמד המשכן בגלגל? והרי עיקר החלוקה היה בשילה, כפי שמפורש בפרקנו! וחז"ל עצמם אמרו במסכת זבחים [(קיט ע"ב), דף אחד בלבד לאחר הדף בו נאמר שהמשכן עמד בגלגל במשך ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה!], ששילה נקראת "נחלה" לדעת תנא דבי רבי ישמעאל, מפני ששם חילקו נחלות! אם כן כיצד אמרו חז"ל מצד אחד שהמשכן עמד בגלגל במשך זמן החלוקה, ומצד שני שבשילה נעשתה החלוקה?
- שני העניינים שעליהם אמרו חז"ל שאירעו לאחר ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה - התחלת המנין של שנות השמיטה והיובל והקמת המשכן בשילה - אינם עולים בקנה אחד, כיון שמנין השנים של השמיטה והיובל התחיל רק לאחר שכל אחד מבני ישראל הכיר את חלקו בארץ, כמו שאמרו חז"ל ב"תורת כהנים" בפרשת בהר (כה, ב), והביאם רש"י במסכת קידושין (לז ע"א בד"ה "אבל חדש", וכן בדף מ ע"ב בד"ה "גדול תלמוד תורה"), ובמסכת כתובות (כה ע"א בד"ה "ולא נתחייבו"), ובמסכת נדה (מז ע"א בד"ה "ולא נתחייבו"), ודבר זה היה כמובן רק לאחר סיום החלוקה בשילה. והחלוקה בשילה לא נעשתה ביום אחד, שהרי יהושע שלח שלושה אנשים מכל שבט להתהלך בארץ לארכה ולרחבה, ולכתבה לחלקים, ורק אחר כך הפילו גורלות, כפי שכתוב בפסוקים שהובאו בראש המאמר. עולה שאם המשכן עבר לשילה לאחר ארבע עשרה שנה, לא התחילו למנות מיד שמיטין ויובלות, אלא רק לאחר שהסתיימה החלוקה בשילה!
א. מדוע לא חילק יהושע את ארץ ישראל כולה לכל השבטים כבר בגלגל, ומדוע נמשכה החלוקה בגלגל שבע שנים?
על השאלה הראשונה מדוע לא חילק יהושע את ארץ ישראל כולה לכל השבטים כבר בגלגל, אלא חילק שם רק את נחלות יהודה ויוסף, כתב האברבנאל בפרקנו (יח, ג): "עד אנה אתה מתרפים לבא לרשת את הארץ וגו' - היה ראוי שיאמר: 'לבא לחלוק את הארץ'! אבל היתה כוונתו שישראל היו דוחים חילוק הארץ, ובלתי חפצים בחלוקה, כדי שלא תישאר חובה על כל שבט ושבט ללחום עם האויבים אשר בתוך גבולו. וכדי שיעזרו אלו לאלו, וכדי שלא יקח כל אחד אותו העמל על עצמו, היו דוחים ענין החלוקה, ומפני זה התרעם יהושע נגדם. וביאר הסבה למה היו עושים כן, והוא אמרו: 'עד אנה אתם מתרפים לבוא לרשת את הארץ', כי לבעבור שלא ילחמו לא היו מחלקים את הארץ".
כלומר: שבעת השבטים לא רצו שיחלקו את נחלתם, כי ידעו שאז יצטרך כל שבט לכבוש את חלקו, והם העדיפו להילחם ביחד. כאשר הקימו את המשכן בשילה גער בהם יהושע ושלח אותם לכתוב את הארץ ולחלקה. כעין זה כתב גם ה"מצודת דוד".
מדוע יהודה ויוסף כן רצו את נחלתם?
כתב המלבי"ם שם: "מהר"י אברבנאל פירש לפי שלא רצו לחלק עד הנה, מיראתם שאז לא יעזור כל אחד לחברו להוריש חלקו, ורצו שכולם יכבשו ביחד ואחר כך יחלקו, רק יהודה ויוסף שאלו חלקם ראשונה, כי אמיץ לבם בגבורים, לכן אמר: 'עד אנה אתם מתרפים'".
על פי זה ניתן לישב גם את השאלה השניה מדוע נמשכה החלוקה בגלגל שבע שנים: לא שהחלוקה עצמה נמשכה שבע שנים, אלא שמתחילת החלוקה ועד שעברו לשילה ויהושע גער בהם עברו שבע שנים.
ב. מדוע בני ישראל התרפו, ומדוע חכה יהושע שבע שנים ולא גער בהם כבר קודם?
יש לשאול: מדוע בני ישראל התרפו ומדוע חכה יהושע שבע שנים ולא גער בהם כבר קודם?
על ההתרפות לכאורה אין מה לשאול, כיון שכך דרכם של בני אדם שהם מתרפים לפעמים. אבל כמובן שעל בני ישראל אנו תמיד צריכים לחפש ללמד זכות, ובמיוחד על דורו של יהושע, שלא נמצא בהם שום חטא, מלבד חטאו של עכן!
תשובה לדבר מצאנו בדברי הרד"ק בסוף פרק י"א.
בסוף פרק י"א נאמר: "ויבֹא יהושע בעת ההיא ויַכרֵת את הענקים מן ההר, מן חברון מן דבר מן ענב ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל עם עריהם החרימם יהושע. לא נותר ענקים בארץ בני ישראל רק בעזה בגת ובאשדוד נשארו. ויקח יהושע את כל הארץ, ככל אשר דבר ד' אל משה, ויתנה יהושע לנחלה לישראל כמחלקתם לשבטיהם, והארץ שקטה ממלחמה" (כא-כג).
כתב שם הרד"ק (בפסוק כג): "והארץ שקטה ממלחמה - שלא התעוררו עוד הכנענים להאסף ולהלחם עם ישראל, כי ראו כי נפלו לפניהם בכל המלחמות, וגם ישראל עמדו באותה הארץ שכבשו ולא התעוררו לכבוש עוד. וכשזקן יהושע אמר לו הא-ל יתברך שיזרז ישראל לכבוש הארץ הנשארת ואמר ליהושע שיחלק אותה בחייו. והתחיל בשני השבטים, שהם יהודה ויוסף... וכיון שעלה גורל לאלו השבטים השנים, וכבשו הגבולים - חשבו כי כל הארץ נכבשת, כי המערב - הים הגדול גבולו, והמזרח - הירדן וים כנרת, לפיכך נתעצלו לכבוש שבעה שבטים, עד שבאו לשילה, כי לא היו חוששין, כיון שהיו הגבולים בידם, והכנענים הנשארים היו ביניהם. וכל ישראל היו להם ערים הרבה לשבת בארץ הנכבשת. וכאשר באו לשילה, אחר י"ד שנה משבאו לגלגל, אמר להם יהושע שיכתבו הערים שבין יהודה ויוסף ויעשו מהם שבעה חלקים, ואחר כך יטילו גורל ביניהן על פי הקלפי ועל פי ד' לשבעה השבטים".
אם כן לפי הרד"ק בני ישראל הרגישו שכל הארץ כבר בידם, כיון שהם כבשו את כל הארץ באופן כללי, ונשארו רק מובלעות שבהן נשארו גויים, והם התרפו לכבוש את אותן המובלעות.
נראה להוסיף על דברי הרד"ק שכאשר ראה יהושע שלבני ישראל אין מספיק רצון להילחם, לאחר שנלחמו במשך זמן רב - שבע השנים הראשונות לכניסתם לארץ, הוא העדיף שהם ינוחו לפני המלחמות הבאות, ואחר כך יבואו מיוזמתם ויאמרו לו שרצונם לחזור ולהילחם. וכאשר הוא ראה שעבר זמן רב והם לא אמרו לו שהם רוצים לחזור ולהילחם, הוא החליט שזה הזמן לגעור בהם ולחלק את הארץ.
מדוע גער יהושע בשבטים דווקא אחרי הקמת משכן שילה?
יש לשאול: מדוע גער יהושע בשבטים דווקא אחרי הקמת משכן שילה?
נראה לענות על כך על פי מה שכתוב בתחילת הפרק.
הפרק פותח בפסוק: "ויִקָהֲלו כל עדת בני ישראל שִלֹה, וישכינו שם את אֹהל מועד, והארץ נכבשה לפניהם". והוא ממשיך: "וַיִוָתְרוּ בבני ישראל אשר לא חָלְקוּ את נחלתם שבעה שבטים. ויאמר יהושע אל בני ישראל: עד אנה אתם מתרפים לבוא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ד' אלקי אבותיכם" (א-ג).
מה הקשר בין שני החלקים של הפסוק הראשון? פירש רש"י: "משנקבע המשכן היתה הארץ נוחה ליכבש לפניהם", והוסיף ה"מצודת דוד": "מעת השכינו את אהל מועד בשלה שהיתה בנחלת בני יוסף עזרם ד' וכבשו הארץ, מה שלא יכלו לכבוש מקודם". והוסיף החיד"א בפירושו "חומת אנך": "שעל ידי שעסקו במצוה זו [של הקמת משכן שילה] זכו שהארץ נכבשה לפניהם, שהיתה נוחה להיכבש, כמו שפירש רש"י ז"ל". נראה שלכן החליט יהושע שכעת הגיע הזמן לומר לבני ישראל לחלק את הארץ, ולעודד אותם שעל ידי מצוה זו של הקמת המשכן הם יצליחו במלחמותיהם!
אולי ניתן לומר שזו כוונת ה"מצודת דוד" שם בפסוק ג': "עד אנה אתה מתרפים לבא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ד' - רוצה לומר: הן ידעתי מחשבותיכם מה שאינכם שולחים לכתוב גבולות הארץ ולחלקה, כי תחשבו אם כל אחד יכיר חלקו, פן יפרדו איש מאחיו, ולא ילחם האחד בעבור חלק האחר. ולזה אמר: עד מתי יהיה לכם רפיון ידים? הלא ד' הוא הנותן לכם את הארץ, ואם כן, אף בשלא יעזור האחד לחבירו תוכלו להם, כי ד' ילחם לכם!". ובפסוק א' כתב ה"מצודת דוד": "מעת השכינו את אהל מועד בשלה שהיתה בנחלת בני יוסף עזרם ד' וכבשו הארץ, מה שלא יכלו לכבוש מקודם". וזה מה שאמר להם יהושע: "הלא ד' הוא הנותן לכם את הארץ, ואם כן, אף בשלא יעזור האחד לחבירו תוכלו להם, כי ד' ילחם לכם!".
ג. האם בזמן החלוקה עמד המשכן בגלגל או בשילה?
נשאלה השאלה: כיצד אמרו חז"ל שבזמן החלוקה עמד המשכן בגלגל? והרי עיקר החלוקה היה בשילה, כפי שמפורש בפרקנו!
כתב הגר"א בתחילת פרקנו: "שיוסף ויהודה חלקו קודם שבאו לשילה, זהו שאמרו: 'שבע שחלקו', אבל שאר השבטים בשילה".
הגר"א כתב בפירוש שמה שאמרו חז"ל "שבע שחלקו" מתיחס רק לחלוקה לשבטי יהודה ויוסף!
יש לציין שדברי הגר"א ודאי נכונים שהמשכן עמד בגלגל י"ד שנה, ובאותו זמן רק שבטי יהודה ויוסף חלקו, ולא שאר השבטים שחלקו בשילה. אבל יש מקורות שבהם ההתיחסות ל"שבע שחלקו" כוללת גם את החלוקה לכל שאר השבטים, שהיתה בשילה, כפי שהובא בשאלה האחרונה, ויבואר בהרחבה בפרק הבא, ועל מקורות אלה נראה שהגר"א לא אמר את דבריו.
אולי ניתן לומר על מקורות אלה הסבר אחר: רוב הזמן שעבר מתחילת החלוקה לשבט יהודה ועד לסוף החלוקה לשבעת השבטים, עמד המשכן בגלגל, אבל רוב השבטים קיבלו את נחלתם בשילה. ולכן אמרו חז"ל מצד אחד שהמשכן עמד בגלגל בשבע שנות החלוקה, שכן במשך שבע שנות החלוקה המשכן עמד שם, ומצד שני אמרו חז"ל שבשילה חילקו את הנחלות, שכן רוב השבטים קיבלו את חלקם כשהמשכן עמד בשילה. כמה זמן בדיוק נמשכה החלוקה בשילה עיין בפרק הבא.
ד. מתי התחילו בני ישראל למנות שמיטין ויובלות?
הוזכרו לעיל דברי חז"ל שבני ישראל התחילו למנות שמיטין ויובלות לאחר ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה, ואז גם התחייבו בתרומות ומעשרות.
שאלנו על כך שחז"ל גם אמרו שהקמת המשכן בשילה היתה לאחר ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה, ומנין שמיטין ויובלות התחיל רק לאחר שכל אחד מבני ישראל הכיר את חלקו בארץ, ודבר זה היה כמובן רק לאחר סיום החלוקה בשילה. החלוקה בשילה לא נעשתה ביום אחד, שהרי יהושע שלח שלושה אנשים מכל שבט להתהלך בארץ לארכה ולרחבה ולכתבה לחלקים, ורק אחר כך הפילו גורלות (יח, א-י). לפי זה עולה שאם המשכן עבר לשילה לאחר ארבע עשרה שנה, לא התחילו למנות מיד שמיטין ויובלות, אלא לאחר הזמן שנמשכה החלוקה בשילה!
ניתן לשאול שאלה זו גם בצורה אחרת: מדוע אמרו חז"ל שרק שבע שנים חלקו? והרי בתום שבע השנים הללו עדיין לא הסתיימה החלוקה, שכן אז עדיין היו בגלגל, והחלוקה הייתה בעיקרה בשילה!
וכאמור, הגר"א כתב בפירוש שמה שאמרו חז"ל "שבע שחלקו" מתיחס רק לחלוקה לשבטי יהודה ויוסף! אבל הסברנו שודאי דבריו נכונים שהמשכן עמד בגלגל י"ד שנה, ובאותו זמן רק שבטי יהודה ויוסף חלקו, ולא שאר השבטים שחלקו בשילה, אבל על המקורות שבהם ההתיחסות ל"שבע שחלקו" כוללת את החלוקה לכל השבטים בשילה, כפי שהוסבר כעת, נראה שהגר"א לא אמר את דבריו.
נראה לומר שאכן החלוקה נמשכה יותר משבע שנים, אבל חז"ל אמרו שהחלוקה נמשכה שבע שנים, כיון שהיא נמשכה קצת יותר משבע שנים, ופחות משבע וחצי שנים, כפי שיבואר, וכפי שעולה מהשוואת המקורות העוסקים בזמנים אלה.
כאשר מתבוננים בתאריכים של הכניסה לארץ ושל התחלת מנין השמיטין והיובלות עולה שחשבון זה הוא הכרחי. התחלת מנין שמיטין ויובלות לא היתה מיד אחרי ארבע עשרה שנה מדויקות מיום שנכנסו לארץ, שהרי בני ישראל נכנסו לארץ בעשור לחודש ניסן, כאמור בפרק ד' (יט): "והעם עלו מן הירדן בעשור לחֹדש הראשון", ואילו ראש השנה לשמיטין וליובלות הוא באחד בתשרי, כמפורש במשנה במסכת ראש השנה (פ"א מ"א), ועל כורחנו שמנין שמיטין ויובלות התחיל לאחר כארבע עשרה שנה וחצי!
דבר זה מפורש בדברי ה"כסף משנה" בהלכות שמיטה ויובל (פ"י, ה"ג): "י"ד שכבשו וחלקו... ומשנה שאחריה התחילו למנות".
נמצאנו למדים שדברי חז"ל שהמשכן עמד בגלגל י"ד שנה מדויקים.
דברי חז"ל שהמשכן עמד בגלגל י"ד שנה של כיבוש וחלוקה משמעותם היא שבאותן י"ד השנים שבהן עמד המשכן בגלגל בני ישראל עסקו בכיבוש ובחלוקה, אבל אין משמעותם שבאותן י"ד שנים הסתיימה החלוקה, אלא רק ששבטי יהודה ויוסף חלקו באותן י"ד שנים.
דברי חז"ל שבני ישראל התחילו למנות שמיטין ויובלות לאחר ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה משמעותם היא שאחרי שהסתיימו י"ד השנים, כאשר הסתיימה החלוקה בשילה, והגיע א' בתשרי התחילו בני ישראל למנות שמיטין ויובלות.
סיכום
א. שבע שנים אחרי הכניסה לארץ התחילה החלוקה בגלגל, ובה קבלו את נחלתם רק שבטי יהודה ויוסף, שהיו גבורים, והיו מוכנים להילחם לבדם. שאר השבטים העדיפו להילחם ביחד, ולא רצו שיחלקו להם את נחלתם, כדי שלא יצטרכו להילחם כל אחד לבדו.
ב. ארבע עשרה שנים אחרי שנכנסו לארץ הקימו את המשכן בשילה, ואז יהושע גער בשבעת השבטים האחרים שהם מתרפים, ועודד אותם שהם יצליחו לנצח את האויבים, והוא שלח שלושה אנשים מכל שבט לכתוב את הארץ, וחילק אותה לשבעת השבטים.
ג. בשילה נמשכה החלוקה פחות מחצי שנה, והיא הסתיימה לפני א' בתשרי של השנה הבאה.
ד. בני ישראל התחילו למנות שמיטין ויובלות בא' בתשרי שלאחר ארבע עשרה שנות הכיבוש והחלוקה - כארבע עשרה שנה וחצי לאחר שנכנסו לארץ.
יהי רצון שכל עם ישראל יחזור לארצו, וכל שבט ישב במקומו, ובית המקדש יתנשא בראש ההרים.
נספח: מנין למדו חז"ל ששבע שנים עברו מתחילת החלוקה ועד סופה?
יש לשאול: מנין למדו חז"ל ששבע שנים עברו מתחילת החלוקה ועד סופה?
חז"ל במסכת ערכין (יב ע"ב) למדו זאת מהפסוק בספר יחזקאל (מ, א): "בעשרים וחמש שנה לגלותנו, בראש השנה, בעשור לחדש, בארבע עשרה שנה אחר אשר הֻכְּתָה העיר...".
יש לשאול על פסוק זה שתי שאלות:
- מה פירוש "בעשרים וחמש שנה לגלותנו, בארבע עשרה שנה אחר אשר הֻכְּתָה העיר"? הרי הגלות היתה אחרי חורבן ירושלים ובית המקדש!
- מה פירוש "בראש השנה, בעשור לחדש"? והרי ראש השנה הוא בראשון לחדש, ולא בעשור לחדש!
על השאלה הראשונה ענה המלבי"ם: "בעשרים וחמש שנה לגלותנו - היא גלות יהויכין (מל"ב כד, יד-טז), שגלה י"א שנה לפני החורבן (שם כה, ב-ט)".
על השאלה השניה דרשו חז"ל (ערכין יב ע"א): "איזו היא שנה שראש השנה בעשור לחודש? הוי אומר זו יובל".
עולה מכאן שהשנה הארבע עשרה לחורבן בית המקדש היתה שנת יובל, ואם כן בית המקדש נחרב בשנה השלושים ושש ליובל. חשבון זה עומד בסתירה לכאורה לְמה שידוע לנו שמזמן שנכנסו בני ישראל לארץ עד חורבן בית המקדש עברו שמונה מאות וחמישים שנה (רש"י דברים ד, כה), שהם שבעה עשר יובלות שלמים!
מהפסוק ביחזקאל עולה שמוכרחים לומר שמנין היובלות התחיל רק ארבע עשרה שנה לאחר שנכנסו בני ישראל לארץ. וכיון שהמנין התחיל רק כאשר כל ישראל ישבו במקומם, ובפרק י"ד פסוק י' למדנו שהחלוקה התחילה רק שבע שנים אחרי שנכנסו לארץ (עיין שם ברש"י ובמאמרי), למדנו שהחלוקה נמשכה עוד שבע שנים ("סדר עולם" פי"א, זבחים קיח ע"ב, ערכין יג ע"א ורד"ק לעיל יד, י).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
