הקדמה

כאשר מתבוננים בפרשיות הכניסה לארץ (פרקים ג-ד-ה) מוצאים כמה נקודות השוואה בין ההכנות לכניסה לארץ ולכיבושה לבין ההכנות למתן תורה.

א. ההתקדשות

נאמר בפרשתנו (ג, ה): "ויאמר יהושע אל העם: התקדשו, כי מחר יעשה ד' בקרבכם נפלאות".

דבר דומה נאמר בהכנות לקראת מתן תורה: "ויאמר ד' אל משה: לך אל העם, וקדשתם היום ומחר, וכבסו שמלתם. והיו נכנים ליום השלישי, כי ביום השלשי ירד ד' לעיני כל העם על הר סיני" (שמות יט, י).

חז"ל במדרש תנא דבי אליהו רבה (פרשה יח) קישרו בין שני הדברים: "כשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל עליהם את התורה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה שיאמר לישראל שיקדשו את עצמם שני ימים, שנאמר: 'וקדשתם היום ומחר' (שמות יט, י). בא משה ואמר להם שיכינו את עצמם שלושה ימים, שנאמר: 'היו נכונים לשלשת ימים, אל תגשו אל אשה' (שם, טו). ולא משה בלבד אמר להם לישראל: בדלו עצמכם מן עבירה, ומגזל, ומכל דבר מכוער, כדי שתהיו טהורים בשעה שתעמדו על הר סיני, אלא גם יהושע אמר להם לישראל שיבדלו מן עבירה, ומגזל, ומכל דבר מכוער, ויהיו בקדושה וטהרה כשיעברו בירדן, שנאמר: 'ויאמר יהושע אל העם: התקדשו, כי מחר יעשה ד' בקרבכם נפלאות' (יהושע ג, ה).

ואומר: 'הכינו לכם צידה, כי בעוד שלשת ימים אתם עֹברים את הירדן הזה, לבוא לרשת את הארץ אשר ד' אלקיכם נֹתֵן לכם לרשתה' (שם א, יא), וכי צידה היו ישראל צריכין שם? והלא אינן היו אלא אוכלי המן, שהיו מלקטין אותו בבקר, ומניחין אותו עד הערב, ולערב היו אוכלין אותו מיד ["ואם כן אי אפשר לומר שהכינו המן עד שלושה ימים. וצידה אחרת לא הוצרכו!" ("מאורי אש")]!

אלא מה תלמוד לומר: 'הכינו לכם צידה'? אלא כך אמר להם: עשו תשובה [- "ודאי הכוונה צידה ומזון הנפש, להשביע אותה בטוב. אך כל זה אי אפשר במעט זמן. רק הכוונה על התשובה, שנתהפך לבם בקרבם כרגע, ויכול אדם לטהר נפשו מחלאת טומאתו" ("מאורי אש"). "וזהו עיקר הצידה של האדם בעולם הזה ובעולם הבא" ("ישועות יעקב")], כדי שתיכנסו לארץ שנתן הקב"ה לאבותיכם".

ב. ההשכמה

בתחילת פרק ג' (א) נאמר: "וישכם יהושע בבקר, ויסעו מהשטים ויבֹאו עד הירדן, הוא וכל בני ישראל, וילִנו שם טרם יעבֹרו".

ההשכמה בבקר של המנהיג של בני ישראל, מופיעה גם בהכנות למתן תורה.

כך נאמר בסוף פרשת משפטים (שמות כד, ד): "ויכתֹב משה את כל דברי ד', וישכם בבקר, ויבן מזבח תחת ההר, ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל"!

ג. שתים עשרה אבנים לשנים עשר שבטי ישראל

בתחילת פרק ד' נאמר:

א. "ויהי כאשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן, ויאמר ד' אל יהושע לאמר:

ב. קחו לכם מן העם שנים עשר אנשים, איש אחד איש אחד משבט.

ג. וצוו אותם לאמר: שאו לכם מזה, מתוך הירדן, ממצב רגלי הכהנים הכין, שתים עשרה אבנים, והעברתם אותם עמכם, והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה".

גם נקודה זאת של שתים עשרה האבנים כנגד שנים עשר שבטי ישראל, מופיעה בהכנות למתן תורה:

כך נאמר בסוף פרשת משפטים (כד, ד): "ויכתֹב משה את כל דברי ד', וישכם בבקר, ויבן מזבח תחת ההר, ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל"!

אבל יש להעיר שבזמן משה רבנו הדברים נעשו כהכנה למתן תורה, ואילו ביהושע פ"ד הדברים לא נעשו כהכנה למעבר הירדן, אלא לשם שימור הנס, כפי שיתבאר במאמר "הקמת האבנים בגלגל כחלק ממערכת שימור הנסים".

ד. המילה

בפרק ה' נאמר:

ב. "בעת ההיא אמר ד' אל יהושע: עשה לך חרבות צֻרים, ושוב מֹל את בני ישראל שנית.

ג. ויעש לו יהושע חרבות צֻרים, וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות.

ד. וזה הדבר אשר מל יהושע, כל העם היֹצֵא ממצרים הזכרים, כל אנשי המלחמה, מתו במדבר בדרך, בצאתם ממצרים.

ה. כי מֻלים היו כל העם היֹצְאים, וכל העם היִלֹדים במדבר, בדרך בצאתם ממצרים לא מלו.

ו. כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר, עד תֹם כל הגוי אנשי המלחמה היֹצְאים ממצרים אשר לא שמעו בקול ד', אשר נשבע ד' להם לבלתי הראותם את הארץ אשר נשבע ד' לאבותם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש.

ז. ואת בניהם הקים תחתם, אֹתם מל יהושע, כי ערלים היו, כי לא מלו אותם בדרך.

ח. ויהי כאשר תמו כל הגוי להִמול, וַיֵשבו תחתם במחנה עד חיותם".

כדי להיכנס לארץ ישראל בני ישראל צריכים להיות נימולים, כמו שנאמר לאברהם אבינו בברית המילה שבזכות המילה יזכו בני ישראל לארץ ישראל: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את כל ארץ כנען לאחֻזת עולם, והייתי להם לאלקים" (בראשית יז, ח). ורש"י שם בפסוק ב' כתב: "ואתנה בריתי ביני ובינך - ברית של אהבה וברית הארץ, להורישה לך על ידי מצוה זו". ובבראשית רבה [(מו, ט) הובא ברש"י ביהושע (ה, ד) ובילקוט שמעוני שם (רמז טו)] אמרו: "אם מקיימין בניך את המילה הן נכנסים לארץ, ואם לאו אין נכנסים לארץ... כתיב: 'וזה הדבר אשר מל יהושע' (יהושע ה, ב) - דבר אמר להם יהושע ומלן, אמר להם: מה אתם סבורין שאתם נכנסין לארץ ערלים?! כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו: 'ונתתי לך ולזרעך אחריך' וגו' (בראשית יז, ח), על מנת: 'ואתה את בריתי תשמור' (שם, ט)" (ועיין גם ברלב"ג ובאברבנאל ביהושע פ"ה, ובמאמרי "ברית המילה - ברית של אהבה וברית הארץ" בפרשת לך לך, בעיקר בפרקים ה-ז).

בספר "אגרא דכלה" (לרבי צבי אלימלך מדינוב, בעל ה"בני יששכר") בתחילת פרשת וארא כתב: "התורה אינה מגלה מסתוריה אלא למהולים, כענין שנאמר בנתינת התורה: 'ועתה אם שמוע תשמעו בקֹלי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים' (שמות יט, ה), שהוא בדרך סגולה ביותר מכל העמים להבין מסתורין שלי, כענין שפירשנו במקומו, כך ארץ ישראל, ועל כן מל אותם יהושע קודם שנכנסו לארץ (יהושע ה, ד)".

המקור לדבריו שבשביל להבין את דברי התורה צריכים להיות נימולים הוא במדרש תנחומא (משפטים ה): "אם אין אדם נימול - אינו יכול ללמוד תורה", ודעת רבי עקיבא במכילתא היא שהברית הנזכרת בפסוק: "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים" (שמות יט, ה), היא ברית המילה.

לפי דברי ה"אגרא דכלה" ניתן לומר שבני ישראל מלו את עצמם לפני יציאתם ממצרים (רש"י שמות יב, ו על פי המכילתא) גם כדי לקבל את התורה!

ה. כפיה על קבלתן

בנוסף למה שנאמר בפירוש בפסוקים, אמרו חז"ל עוד דבר משותף בין ההכנות לכניסה לארץ לבין ההכנות למתן תורה: הקב"ה כפה על עם ישראל שיקבלו את התורה, ושיורישו את יושבי הארץ.

במסכת שבת (פח ע"א) אומרת הגמרא שהקב"ה כפה על עם ישראל שיקבלו את התורה: "'ויתיצבו בתחתית ההר' - אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם".

במסכת סוטה (לד ע"א) אומרת הגמרא דברים דומים ביחס לירושת ארץ ישראל: "עודם בירדן, אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברים את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר: 'והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם' וגו', אם אתם עושין כן - מוטב, ואם לאו - באין מים ושוטפין אותיכם. מאי אותיכם? אותי ואתכם".

מתוך דברי התנא דבי אליהו, שהשוה בין ההכנות לכניסה לארץ ישראל לבין ההכנות למתן תורה, יש להרחיב את היריעה, ולראות שנאמרו דברים זהים נוספים על התורה ועל ארץ ישראל, בתנ"ך, בדברי חז"ל, וברש"י על התורה.

ניתן לחלק אותם לשני חלקים עיקריים:

א. שמות וכינויים משותפים לארץ ישראל ולתורה.

ב. ההתיחסות שלנו לארץ ישראל ולתורה.

ו. שמות וכינויים משותפים לארץ ישראל ולתורה

1. מורשה

גם ארץ ישראל וגם התורה נקראות: "מורשה".

על ארץ ישראל נאמר בספר שמות (ו, ח): "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אֹתה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אֹתה לכם מורשה, אני ד'".

על התורה נאמר בספר דברים (לג, ד): "תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב".

2. חמדה

גם ארץ ישראל וגם התורה נקראות: "חמדה".

ארץ ישראל נקראת "ארץ חמדה" בספר ירמיהו (ג, יט): "ואתן לך ארץ חמדה, נחלת צבי, צבאות גוים", וכן בספר זכריה (ז, יד), ובתהלים (קו, כד).

התורה נקראת "חמדה", כפי שאומרת המשנה במסכת אבות (ג, יד): "חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה. חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר: 'כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו'".

בגמרא במסכת שבת (פח ע"ב) נאמר: "אמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו?

אמר להן: לקבל תורה בא.

אמרו לפניו: חמודה גנוזה, שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?".

גם במסכת זבחים (קטז ע"א) אומרת הגמרא: "חמדה טובה יש לו בבית גנזיו, שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, וביקש ליתנה לבניו".

3. חיים

גם ארץ ישראל וגם התורה נקראות: "חיים".

ארץ ישראל נקראת "ארץ חיים" בספר יחזקאל (פרק ל"ב פסוקים כג,כד,כה,כו,כז,לב ועיין רש"י שם על פסוק ל"ב ובמקומות רבים נוספים).

התורה נקראת "תורת חיים" בתפילת עמידה: "כי באור פניך נתת לנו... תורת חיים". וחז"ל הסבירו את הפסוק "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג, יח) על התורה (ברכות לב ע"ב ועוד מקומות רבים).

4. נחלה

גם ארץ ישראל וגם התורה נקראות: "נחלה".

על הפסוק "תבִאֵמו ותִטעמו בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת ד', מקדש, ד', כוננו ידיך" (טו, יז) אמרה המכילתא (שם פרשה י): "ארבעה נקראו נחלה:

בית המקדש נקרא נחלה, שנאמר: 'בהר נחלתך' (שמות טו, יז).

ארץ ישראל נקראת נחלה, שנאמר: 'בארץ אשר ד' אלקיך נֹתֵן לך נחלה' (דברים טו, ד).

וכן התורה נקראת נחלה, שנאמר: 'וממתנה נחליאל' (במדבר כא, יט).

וכן ישראל קרויין נחלה, שנאמר: 'עמי ונחלתי ישראל' (יואל ד, ב)".

מהי המשמעות שארבעה דברים אלו נקראו "נחלה"?

כתב בפירוש "זה ינחמנו" שם: "ארבעה נקראו נחלה - כדבר הננחל מדור לדור עד עולם. וקא משמע לן שאלו הארבעה דברים הם נחלה עולמית, דברים קיימים לעולם".

5. מתנה טובה שניתנה על ידי יסורים

גם ארץ ישראל וגם התורה נקראות: "מתנה טובה", ושניהם ניתנו לנו על ידי יסורים.

כך אומרת הגמרא במסכת ברכות (ה ע"א):

"תניא: רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא.

תורה מנין - שנאמר: 'אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו' (תהלים צד, יב).

ארץ ישראל - דכתיב: 'כי כאשר ייסר איש את בנו ד' אלקיך מיסרך' (דברים ח, ה), וכתיב בתריה: 'כי ד' אלקיך מביאך אל ארץ טובה' (שם, ז).

העולם הבא - דכתיב: 'כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר' (משלי ו, כג)".

ז. ההתיחסות שלנו לארץ ישראל ולתורה

1. בכל יום יהיו בעיניך כחדשים

כתב רש"י בפירושו לתורה שגם ביחס לארץ ישראל וגם ביחס לתורה אנו צריכים להרגיש בכל יום כאילו קיבלנו אותן מחדש, וממילא לשמוח בהן בכל פעם מחדש.

ביחס לארץ ישראל: על הפסוק "והיה כי יביאך ד' אלוקיך אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבותיך ונתנה לך" (שמות יג, יא), כתב רש"י: "ונתנה לך - תהא בעיניך כאילו נתנה לך בו ביום, ואל תהי בעיניך כירושת אבות".

ביחס לתורה: על הפסוק "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני" (שמות יט, א), העוסק בהתכוננות למתן תורה, כתב רש"י: "ביום הזה - בראש חודש. לא היה צריך לכתוב אלא: 'ביום ההוא', מהו: 'ביום הזה'? שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום נתנו".

עוד כתב רש"י על הפסוק "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" (דברים ו, ו): "אשר אנכי מצוך היום - לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא כחדשה, שהכל רצין לקראתה. דיוטגמא - מצות המלך הבאה במכתב".

עוד כתב רש"י על הפסוק "היום הזה ד' אלקיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים, ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים כו, טז): "היום הזה ד' אלקיך מצוך - בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם".

2. הצורך במסירות נפש

על המצוה להרוג את שבעת העמים, שתכליתה הוא כיבוש ארץ ישראל (שו"ת "אבני נזר" חלק יורה דעה סימן תנ"ד סעיף ו') כתב ה"מנחת חינוך" (במצוה תכ"ה): "נהי דכל המצוות נדחים מפני הסכנה, מכל מקום מצוה זו, דהתורה ציותה ללחום עמהם [עם שבעת העמים], וידוע דהתורה לא תסמוך דיניה על הנס, כמבואר ברמב"ן, ובדרך העולם נהרגים משני הצדדים בעת מלחמה, אם כן חזינן דהתורה גזרה ללחום עמהם אף דהוא סכנה. אם כן דחויה סכנה במקום הזה".

על לימוד התורה אמרה הגמרא במסכת ברכות (דף סג ע"ב): "אמר ריש לקיש: מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה? שנאמר: 'זאת התורה אדם כי ימות באהל' (במדבר יט, יד)".  

ח. מה משמעות הדברים?

1. הסבר המבי"ט: ארץ ישראל תלויה בתורה, וגם התורה תלויה בארץ ישראל

כתב המבי"ט בספרו "בית אלקים" (שער היסודות פל"ב): "... נמצא שנתיחדו שתיהן בלשון אחד. והוא מה שנאמר בארץ ישראל: 'ונתתי אֹתה לכם מורשה' (שמות ו, ח), ובתורה כתוב: 'תורה צוה לנו משה מורשה' (דברים לג, ד) ...שבהיות מורשה לנו תורת משה, כן תהיה לנו מורשה ארץ ישראל, וכשנסור ממנה ימין ושמאל, שלא תהיה לנו מורשה, גם כן לא תהיה ארץ ישראל מורשה לנו, כמו שקרה לאבותינו ולנו בעוונותינו.

וגם כן אין אנו משיגים אמיתת סודותיה כי אם בארץ ישראל, וכמו שאמרו: 'אוירא דארץ ישראל מחכים' (בבא בתרא קנח ע"ב), וסיפרו גם כן במעלת הלומד תורה בארץ ישראל".

2. הסבר ה"אגרא דכלה": גם ארץ ישראל וגם התורה מיוחדים לנו ולא לגויים

בספר "אגרא דכלה" (לרבי צבי אלימלך מדינוב, בעל ה"בני יששכר") בתחילת פרשת וארא כתב: "מורשה - תרין, דין, ואידך: 'תורה צוה לנו משה מורשה' (דברים לג, ד). תורה וארץ ישראל ירושה הם לנו בלא הפסק. כשם שהגויים אי אפשר להם להתבונן בסודי התורה, כן אין להם נחת בארץ ישראל, ואינם מתבוננים בטובה, כענין: 'ושממו עליה אויביכם היושבים בה' (ויקרא כו, לב, עיין שם ברש"י וברמב"ן וברבנו בחיי)".

בדברי ה"אגרא דכלה" שני חלקים:

א. התורה וארץ ישראל הם רק שלנו ולא של הגויים, וזה פשט הפסוקים: "תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב", "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אֹתה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אֹתה לכם מורשה, אני ד'".

ב. ה"אגרא דכלה" הרחיב וכתב שגם כאשר הגויים מנסים להתבונן בתורה אין הם מצליחים לעמוד על סודותיה, וגם כאשר הם בארץ ישראל אין הם מסוגלים לקבל את טובה.

3. הסבר נוסף של המבי"ט: ארץ ישראל והתורה הן סיבת ישוב העולם וקיומו!

המבי"ט הוסיף וכתב (שם) עוד מעלה מיוחדת לתורה ולארץ ישראל: "ובהיות התורה וארץ ישראל מיוחדות בקיום העולם, ומכוונות בהשראת שכינתו על ישראל, נמצא שנתיחדו שתיהן בלשון אחד. והוא מה שנאמר בארץ ישראל: 'ונתתי אֹתה לכם מורשה', ובתורה כתוב: 'תורה צוה לנו משה מורשה', כאילו רומז ומורה לנו בהיותן נאמרות בדיבור אחד, שהן מיוחדות בכוונה וענין אחד, והוא היותן סיבת ישוב העולם וקיומו, שעל זה מורה לשון 'מורשה' בשניהם".

דבריו הראשונים של המבי"ט: "ובהיות התורה וארץ ישראל מיוחדות בקיום העולם, ומכוונות בהשראת שכינתו על ישראל", נראה שמקורן במדרש תהלים על הפסוק "דרשו ד' ועוזו בקשו פניו תמיד" (תהלים קה, ד): "אמר ר' יוסי בר חלפתא לר' ישמעאל בריה: מבקש אתה לראות פני שכינה בעולם הזה - עסוק בתורה בארץ ישראל" ["שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק" (כתובות  קי ע"ב), והתורה נקראת "עז" (ביאור הרא"ם שם למדרש תהלים)].

בדבריו האחרונים של המבי"ט, שהתורה וארץ ישראל הן סיבת ישוב העולם וקיומו, יש חידוש גדול!

יש לשאול: היכן מצא המבי"ט דבר זה?

נראה שמקורו הוא המדרש שהובא ברש"י בתחילת התורה (א, א): "בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת: 'ראשית דרכו' (משלי ח, כב), ובשביל ישראל שנקראו: 'ראשית תבואתו' (ירמיה ב, ג)". במדרש זה נאמר שהעולם נברא בשביל התורה ובשביל עם ישראל, וכיון שעיקר קיום התורה הוא בארץ ישראל, כמו שיתבאר בסמוך, למד המבי"ט שהעולם נברא בשביל התורה ובשביל ארץ ישראל!

עוד אפשר שהמבי"ט למד שהעולם נברא בשביל התורה ובשביל ארץ ישראל מההקבלה של המלה "מורשה" בתורה ובארץ ישראל!

4. מה משמעות הדברים שיש כל כך הרבה ענינים משותפים בין התורה ובין הארץ?

על פי דברי המבי"ט, שכתב: "ובהיות התורה וארץ ישראל מיוחדות בקיום העולם, ומכוונות בהשראת שכינתו על ישראל, נמצא שנתיחדו שתיהן בלשון אחד", נראה לבאר, שעניינן של התורה ושל ארץ ישראל הוא אחד, שכן עם ישראל מגלה ומקדש שם שמים בעולם על ידי שהוא לומד תורה ומקיים מצוות, ועיקר קיום התורה והמצוות הוא דווקא בארץ ישראל, שהיא המקום שדרכו בחר ד' להתגלות בעולמו. לכן קיום המצוות בחוץ לארץ הוא רק בבחינת "הציבי לך ציונים" (ירמיהו לא, כ), כדברי הספרי בפרשת עקב (יא, יח פיסקא מג) שהובאו ברש"י שם, והורחבו בדברי הרמב"ן בפרשת אחרי מות (ויקרא יח, כה).

זכות גדולה זו, לקדש שם שמים בעולם, לא באה לנו בזכותנו, אלא במתנה מהקב"ה, שבחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו ואת ארצו.

זהו היסוד גם לשאר הביטויים שנאמרו ביחס לתורה ולארץ ישראל: התורה וארץ ישראל הן מתנות טובות שניתנו לעם ישראל, ובגלל גדלותן הן ניתנות רק על ידי יסורים, הן נותנות לנו את המשמעות האמיתית של החיים, שהם חיים על קידוש השם, ומשום כך הן חמדה טובה, ולכן צריך לשמוח בהן כל יום מחדש, כאילו קיבלנו אותן היום.

מתוך מעלתן הגדולה אנו צריכים להיות נימולים ולעשות תשובה כדי לזכות לקבל אותן, וכן לעמול עליהן ובשבילן במסירות נפש.

כיון שהן כל כך חשובות והכרחיות לעולם, לכן הן ניתנות בכפיה, כדי להדגיש שאין הן תלויות ברצוננו, אלא בהחלטת ד' לתת אותן לנו (עיין בספר "תפארת ישראל" למהר"ל פרק ל"ב), ולכן הן ניתנות לעם ישראל כולו, ולא רק לדור מסוים, אלא הן עוברות מורשה מדור לדור.

סיכום

למדנו על נקודות משותפות רבות בין ארץ ישראל לבין התורה, הן בשמות וכינויים משותפים לשתיהן, כמו "מורשה", "חמדה", "חיים", "נחלה", ו"מתנה טובה", והן בהתיחסות שלנו לשתיהן ולהכנות שלנו לקבלן: הצורך בתשובה, במילה ובמסירות נפש, והמבט עליהן כאילו הן חדשות בכל יום.

יהי רצון שנזכה לעסוק בתורה ולהבין את כל סודותיה, ולשלוט בכל הארץ, ושד' ישרה את שכינתו עלינו. [ועיין עוד במאמר מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק "התורה והארץ" בספרו "לנתיבות ישראל"].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.