הקדמה
1. הפסוקים
נאמר בפרקנו:
א. "ויהי כִשְמֹע כל מלכי האמֹרי אשר בעבר הירדן ימה, וכל מלכי הכנעני אשר על הים, את אשר הוביש ד' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם, וימס לבבם, ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל.
ב. בעת ההיא אמר ד' אל יהושע: עשה לך חרבות צֻרים, ושוב מֹל את בני ישראל שנית.
ג. ויעש לו יהושע חרבות צֻרים, וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות.
ד. וזה הדבר אשר מל יהושע, כל העם היֹצֵא ממצרים הזכרים, כל אנשי המלחמה, מתו במדבר בדרך, בצאתם ממצרים.
ה. כי מֻלים היו כל העם היֹצְאים, וכל העם היִלֹדים במדבר, בדרך בצאתם ממצרים לא מלו.
ו. כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר, עד תֹם כל הגוי אנשי המלחמה היֹצְאים ממצרים אשר לא שמעו בקול ד', אשר נשבע ד' להם לבלתי הראותם את הארץ אשר נשבע ד' לאבותם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש.
ז. ואת בניהם הקים תחתם, אֹתם מל יהושע, כי ערלים היו, כי לא מלו אותם בדרך.
ח. ויהי כאשר תמו כל הגוי להִמול, וַיֵשבו תחתם במחנה עד חיותם".
2. השאלות
יש לשאול שאלות רבות על פסוקים אלו. המאמר הקודם עסק בשש שאלות, שרובן נשאלו על הפסוקים הראשונים. מאמר קצר זה יעסוק שוב בשתים מהשאלות שעסק המאמר הקודם, ובשש שאלות נוספות על הפסוקים האחרונים.
- מדוע נאמר בתחילת פסוק ד': "וזה הדבר אשר מל יהושע"? היה מתאים יותר לכאורה שיהיה כתוב: "ואלו האנשים אשר מל יהושע"!
- מדוע מסופר בפסוק ד' על האנשים שמתו במדבר? והרי אותם לא מל יהושע, כיון שהם מתו!
- מדוע מסופר בפסוק ה' שהאנשים שמתו במדבר היו מולים?
- מדוע האריך הנביא בפסוק ו' לספר שבני ישראל הלכו ארבעים שנה במדבר עד שמת כל הדור שיצא ממצרים? ועוד שעיקרי הדברים כבר נאמרו בפסוק ד'!
- מדוע נכתב פסוק ז'? והרי הוא כבר נאמר בסוף פסוק ה'!
- מדוע נכתב פסוק ח'? מה הוא מחדש? פשוט שאחרי שמלים מישהו הוא צריך לשבת ולחכות עד שהוא יחלים!
- לסיכום: היה אפשר לכאורה לוותר על כל מה שכתוב בחמשת הפסוקים האחרונים של היחידה: פסוקים ד-ה-ו-ז-ח!
- חז"ל אמרו ששבט לוי כן מלו במדבר, והובאו דבריהם ברד"ק כאן (בפסוק ב') וברש"י על התורה (דברים לג, ט). מדוע הדברים אינם מפורשים בפסוקים כאן?
א. תשובה לשאלה הראשונה
על השאלה הראשונה, מדוע נאמר בתחילת פסוק ד': "וזה הדבר אשר מל יהושע"? היה מתאים יותר לכאורה שיהיה כתוב: "ואלו האנשים אשר מל יהושע", כתב הרד"ק שם: "וזה הדבר אשר מל יהושע - וזה הדבר שבעבורו מל יהושע, כי כל העם הילודים במדבר לא מלו אותם לפיכך נצטווה יהושע למולם".
כלומר: "זה הדבר" פירושו: זו סיבת הדבר[1].
ב. תשובה לשאלה השניה והשלישית
על השאלה השניה, מדוע מסופר בפסוק ד' על האנשים שמתו במדבר? והרי אותם לא מל יהושע, כיון שהם מתו, ועל השאלה השלישית, מדוע מסופר בפסוק ה' שהאנשים שמתו במדבר היו מולים, כתב הרד"ק (שם): "כל אנשי המלחמה - רוצה לומר: מבן עשרים שנה ומעלה, כי אותם הם הפקודים, ואותם מתו, שהיו מולים. זהו שאמר: 'כי מולים היו'".
עוד כתב הרד"ק (שם): "והנה אותם שהיו מבן עשרים שנה ומעלה מתו במדבר, ומבן עשרים שנה ומטה נשארו מולים, ולא הוצרך יהושע למול אלא הילודים במדבר, שלא היו יכולים למול בדרך, כמו שפירשנו".
כלומר: הפסוקים לא באו לומר שכל מי שנימול כבר מת, אלא שרק אנשי המלחמה, שהיו בזמן חטא המרגלים בגיל עשרים שנה ומעלה, הם שמתו במדבר, אבל כל האנשים שהיו אז בני פחות מעשרים שנה, שלא היו אנשי המלחמה, לא מתו במדבר, והיו כעת נימולים!
יש להוסיף שגם כל שבט לוי, שלא נמנו מגיל עשרים אלא מגיל שלושים, ולא היו אנשי המלחמה, לא מתו במדבר, כמו שכתב רש"י בפרשת שלח לך (במדבר יד, כט), ומקורו בגמרא במסכת בבא בתרא (קכא ע"ב), והיו כעת נימולים!
עוד יש להוסיף שהרד"ק כתב בפסוק ב': "ויש דרש כי שבט לוי מלו במדבר, וסמכו זה לפסוק 'ובריתך ינצורו' (דברים לג, ט)".
כלומר: לא רק שהדור הבוגר של שבט לוי לא מתו והיו נימולים, אלא גם הדור הצעיר של שבט לוי, שנולד במדבר, היו נימולים!
עוד יש להוסיף שחז"ל אמרו במסכת בבא בתרא (קכא ע"ב) שגם האנשים שהיו בשעת גזירת המרגלים מעל גיל ששים, ולא היו אנשי המלחמה, לא מתו במדבר, והיו כעת נימולים!
לפי זה יוצא שחלק גדול מאד מהעם היה מהול כעת, שהרי כל האנשים מגיל ארבעים ועד גיל שישים היו נימולים, שכן הם היו בזמן חטא המרגלים בני פחות מעשרים, ולא נגזרה עליהם הגזירה, והם היו נימולים, כיון שכל מי שיצא ממצרים היה מהול. כמו כן כל האנשים שהיו מעל גיל מאה היו נימולים, ונראה לומר שתוחלת החיים היתה אז בסביבות מאה ועשרים שנה, כפי שהתבאר בהערה[2]. וכן כל שבט לוי היו גם כן נימולים!!! ולכן נאמר בפסוק ה': "כי מולים היו כל העם היֹצְאים". עוד יש לציין שבין גיל שישים לגיל מאה לא היו אנשים שחיו משאר השבטים, מלבד יהושע וכלב, ואם הם היו חיים הם היו נימולים[3].
ג. תשובה לרוב השאלות הנוספות
על השאלה הרביעית, מדוע האריך הנביא בפסוק ו' לספר שבני ישראל הלכו ארבעים שנה במדבר עד שמת כל הדור שיצא ממצרים, ועוד שעיקרי הדברים כבר נאמרו בפסוק ד', ועל השאלה החמישית, מדוע נכתב פסוק ז', והרי הוא כבר נאמר בסוף פסוק ה', ועל השאלה השביעית, שהיה אפשר לכאורה לוותר על כל מה שכתוב בפסוקים ד-ח, כתב הרד"ק בפסוק ד': "והטעם, להודיע כי זה שלא מלו - לא בעבור שנשתכחה מהם מצות מילה במצרים, או התרשלו עליה, כי מולים היו כל העם היוצאים. ואפילו לדברי בעל הדרש שאומר שהתרשלו במילה במצרים, וסמך לפסוק 'גם את בדם בריתך שִלַחתי אסירַיִך מבור אין מים בו' (זכריה ט, יא), וכן מה שאמר 'בדמיך חיי' (יחזקאל טז, ו) פעמיים, רוצה לומר שני דמים: דם פסח ודם מילה, אף על פי כן בצאתם מלו כולם קודם שעשו הפסח. וזהו שאמר: 'כי מולים היו כל העם היוצאים'".
כלומר: מתוך שהנביא סיפר על מילת בני ישראל בגלגל, נשמעת גנות לדור הקודם שלא מלו את בניהם! לכן האריך הנביא בדבריו, כדי להסיר מעל בני ישראל שבדור הקודם את הגנות העולה מתוך הסיפור על מילת הדור הזה, ולהסביר שהדור הקודם לא מלו את בניהם לא מתוך התרשלות ח"ו, אלא מפני שהם היו בדרך, ומתוך כך הם היו אנוסים, ולא יכלו למול את בניהם.
על פי זה ניתן לענות גם על השאלה השמינית, מדוע הנביא לא כתב במפורש ששבט לוי כן מלו במדבר - אילו היה הדבר נכתב במפורש היתה עולה גנות לישראל שבדור הקודם מדוע הם לא מלו את בניהם במדבר כמו שעשו שבט לוי!
ד. תשובה לשאלה השישית
על השאלה השישית, מדוע נכתב פסוק ח', פשוט שאחרי שמלים מישהו הוא צריך לשבת ולחכות עד שהוא יחלים, כתב הרלב"ג בפסוק ח': "והנה ספר שאחר שמלו ישבו במקומם עד שחיתה המכה, וזה כולו ממה שיורה שאין ראוי לנימול שיעתק ממקומו עד חיות המכה".
כלומר: פסוק זה מחזק את הנימוק הכתוב בפסוקים ה-ז, שבני ישראל לא מלו במדבר מפני שהיו בדרך[4].
כך כתב הרלב"ג בפסוק ה': "והנה היו כולם ערלים, לפי שלא היו יודעים העת אשר יצטרכו בו ליסע, כי על פי ד' היו נוסעים, כמו שהתבאר בתורה (במדבר ט, יז-כג). ואולי יצטרכו ליסע ביום השלישי למילה, והיא סכנה לתינוק, ולזה לא מל אחד מהילודים במדבר. ולזאת הסבה לא עשו ישראל פסח במדבר, כי אם אותו שנזכר בתורה (במדבר ט, א-ה), לפי שכבר נולדו לרובם בנים אחר שתי שנים לצאתם ממצרים, ומילת בניהם היתה מעכבת אותם מעשיית הפסח, כמו שהתבאר בפרשת בא (יב, מד ועיין שם ברש"י)".
כך כתב גם הרד"ק בפסוק ב': "ויש לפרש גם כן כי לפיכך לא מלו כל אותן השנים, לפי שנאמר: 'על פי ד' יחנו ועל פי ד' יסעו' (במדבר ט, כג), ולא היו יודעים יום נסעם, ואם היו מלים הילודים והיו נוסעים יום המילה היו הנמולים בסכנה מפני הדרך, וזה הוא שאמר: 'כי לא מלו אותם בדרך'[5] ...ומפני זה עשו פסח במדבר בשנה השנית, כי מלו כולם, לפי שלא היו בדרך, כי לא נסעו כל אותה שנה, כי עשו המשכן שם במדבר סיני, ולא אמר כי לא מלו אלא הילודים בדרך, וכל זמן שהיו במדבר סיני לא היו בדרך, וזהו טעם הנכון בעיני".
סיכום
התשובה לכל השאלות היא שהנביא האריך בדבריו כדי להסיר מעל בני ישראל שבדור הקודם את הגנות שהם לא מלו את בניהם, ולהסביר שחלק גדול מהדור היה מהול, וגם החלק שלא היה מהול היה זה מפני שהדור הקודם היה בדרך, ומתוך כך הוא היה אנוס, ולא היה יכול למול את בניו.
יהי רצון שתמיד נלמד זכות על ישראל, ומתוך כך נזכה לגאולה השלמה במהרה.
[1] וכבר התבאר במאמר הקודם, שרש"י והרלב"ג והאברבנאל הסבירו את המלים הללו בצורה אחרת.
[2] משה רבנו חי מאה ועשרים שנה (דברים לד, ז), אהרן הכהן חי מאה עשרים ושלש שנה (במדבר לג, לט), מרים הנביאה חיה מאה עשרים ושש שנים (שמות רבה א, יג; פסיקתא רבתי מג, כז; סדר עולם רבה פ"ג ועיין שם במפרשים), יהושע חי מאה ועשר שנים (יהושע כד, כט) והיה צריך לחיות מאה ועשרים שנה (רד"ק יהושע יא, יח ומקורו במדרש במדבר רבה כב, ו ותנחומא מטות ו).
[3] ה"מצודת דוד" כאן כתב: "(ד) וזה הדבר - רוצה לומר: זה היה הסיבה אשר יהושע לבד מל את כל העם, ולא מלו אז זה את זה, כי איך יתכן שלא ימצא בהם מי יודע למול. כל העם - רוצה לומר: כי כל העם היוצא ממצרים שהיו נמולים וראויים למול, הלא הם מתו במדבר, ואינם למול לזולתם.
(ה) כי מולים היו - רוצה לומר: כי לבד העם היוצאים היו נמולים, אבל לא הילודים במדבר, ולא היו הם אם כן ראויים למול. עד תום וכו' - ואם כן לא היה מי מהנמולים להיות ראוי והגון למול זולתו.
(ז) אותם מל יהושע - ולא נמולו עד אז, כי ערלים היו עד הזמן ההוא, כי היוצאים ממצרים לא מלו בניהם בהיותם בדרך, ולא היו אם כן נמולים להיות הגון וראוי להמול, זולת יהושע".
דבריו קשים ביותר, והם נראים ממש סותרים את הפסוק המפורש בפרשת שלח לך (במדבר יד, כט): "במדבר הזה יפלו פִגריכם וכל פְּקֻדיכם לכל מספרכם, מבן עשרים שנה ומעלה, אשר הלינֹתם עלי". מפורש שכל מי שהיה מתחת לגיל עשרים לא היה בגזירת המיתה במדבר! וכל היוצאים ממצרים היו נימולים, כפי שכתוב כאן בפסוק ה', ואם כן כל מי שהיה כעת בין גיל ארבעים לגיל ששים לא מת!
כמו כן דבריו סותרים את מה שכתב רש"י שם: "וכל פקדיכם לכל מספרכם - כל הנמנה לכל מספר שאתם נמנין בו, כגון לצאת ולבא לצבא ולתת שקלים, כל המנויים לכל אותן מספרות ימותו, ואלו הן מבן עשרים שנה ומעלה, להוציא שבטו של לוי, שאין פקודיהם מבן עשרים". כלומר: שכל בני שבט לוי לא מתו במדבר, ואם כן הם יכלו למול יחד עם יהושע.
עוד כתב רש"י על הפסוק בפרשת וזאת הברכה "האֹמֵר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואת אחיו לא הכיר, ואת בניו לא ידע, כי שמרו אמרתך, ובריתך ינצֹרו" (דברים לג, ט): "ובריתך ינצרו - ברית מילה, שאותם שנולדו במדבר של ישראל לא מלו את בניהם, והם היו מולין, ומלין את בניהם". כלומר: לא רק שהדור הבוגר של שבט לוי לא מתו במדבר, והיו נימולים, אלא גם הדור הצעיר של שבט לוי, שנולד במדבר, היו נימולים! וכמו שכתב הרד"ק, שהובאו דבריו למעלה בגוף הדברים. ודברי ה"מצודת דוד" סותרים גם את דבריו!
נוסף על כך יש להעיר על דברי ה"מצודת דוד" שלא שייך שאיש אחד ימול שש מאות אלף איש ביום אחד, אם לא בדרך נס מיוחד מאד. הגע בעצמך שאפילו אם נאמר שלמול כל איש נדרשת רק שניה אחת בודדת, הרי שנדרשות שש מאות אלף שניות כדי למול שש מאות אלף איש, שהן עשרת אלפים דקות, שהן למעלה ממאה וששים שעות, כלומר: כארבעה עשר ימים! על אחת כמה וכמה שכאן גם התחדשה מצות פריעה, כמו שכתב רש"י כאן בפסוק ב' בשם הגמרא במסכת יבמות (עא ע"ב), כך שודאי המילה ופריעה לקחו יותר משניה. ואם תרצה לומר שהיה זה בדרך נס - ה"מצודת דוד" לא כתב שהיה זה דרך נס, אלא מפני שלא היו עוד אנשים, מפני שכולם מתו!!!
עוד קשה לדבריו: מדוע האריך הפסוק ואמר: "כל אנשי המלחמה", אחרי שאמר: "כל העם היצא ממצרים"? והרי מלים אלו לכאורה מיותרות לפי דבריו! אלא שמלים אלו באו להוציא מההבנה שכל מי שיצא ממצרים מת, ולהדגיש שרק אנשי המלחמה, כלומר: אותם אנשים שהיו בשעת חטא המרגלים בין גיל עשרים לגיל ששים מתו, וכמו שכתב הרד"ק, וכמו שמפורש בתורה בפרשת שלח!
ועיין במלבי"ם בפסוק ד' ששאל: "איך יצוייר שהיו כל ישראל ערלים כמשמעות הכתובים פה, והלא שבט לוי, וכן אותם שהיו פחות מבן עשרים בעת חטאו המרגלים, הם נכנסו לארץ, והם היו מולים! והלא במדרש אמר ששבט לוי שמרו ברית מילה גם במדבר!".
וענה: "וזה הדבר - רוצה לומר: זה היה הסיבה שמל יהושע, ורק לאלה שנולדה בם סיבה זאת מל, רוצה לומר כי אי אפשר לומר שהיו כולם ערלים, דהא אותם שהיו פחותים מבן עשרים בעת שילוח המרגלים, שהיו מולים, נכנסו לארץ, וכן על שבט לוי לא נגזרה הגזרה, וגם מבואר במדרש (במ"ר ג, ו) ששבט לוי לא ביטל את המילה במדבר, כמו שנאמר: 'ובריתך ינצורו' (דברים לג, ט), ואם כן לא הוצרך למול רק הבנים שהוקמו תחת אבותם, רוצה לומר שאבותם מתו במדבר בחטא המרגלים".
כלומר: המלבי"ם שאל על הפשט השטחי של הפסוק, שזו הבנת ה"מצודת דוד", ממה שמפורש בתורה וממה שאמרו חז"ל, וענה שאכן לא זו כוונת הפסוק!
[4] זאת בנוסף למה שהתבאר במאמר הקודם, שהפסוק בא ללמדנו מדוע לא ציוה ד' את יהושע למול את בני ישראל לפני מעבר הירדן.
[5] עיין שם ברד"ק שהוסיף: "כי הנה ראינו משה רבנו ע"ה איחר זמן מילת בנו בעבור הדרך, וזהו שאמר: 'כי לא מלו אותם בדרך'. ואם תאמר: הנה ראינו שנענש משה על עיכוב המילה ההיא, כמו שכתוב: 'ויבקש המיתו' (שמות ד, כד)! לא נענש אלא לפי שלא נתעכב במדין עד מול בנו ועד חיותו, כי ביום נסעו לא נסע על פי הדבור, כי אף על פי שאמר לו הקב"ה: 'לך שוב מצרים' (שם, יט), לא אמר לו שיסע בו ביום, והיה לו למול את בנו, ולהתעכב עד חיותו, ואחר כך ללכת מצרים במצוות הבורא, ועל כן הוכיחו בדרך על ידי החולי, ושמר לו עד שהיה במלון, שיוכל למול שם ולהתעכב שם".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
