הקדמה
נאמר בפרקנו:
ד. "ויעלו מן העם שמה כשלֹשת אלפים איש, וינֻסו לפני אנשי העי.
ה. ויכו מהם אנשי העי כשלֹשים וששה איש, וירדפום לפני השער עד השברים, ויכום במורד, וימס לבב העם, ויהי למים.
ו. ויקרע יהושע שמלתיו, ויפל על פניו ארצה לפני ארון ד' עד הערב, הוא וזקני ישראל, ויעלו עפר על ראשם.
ז. ויאמר יהושע: אהה ד' אלקים, למה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר את העם הזה את הירדן, לתת אֹתנו ביד האמֹרי להאבידנו, ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן.
ח. בי ד', מה אֹמר אחרי אשר הפך ישראל עֹרף לפני אֹיביו.
ט. וְישמעו הכנעני וכל יֹשבי הארץ, ונסבו עלינו, והכריתו את שמנו מן הארץ, ומה תעשה לשמך הגדול".
יש לשאול שאלות רבות על פרשה זו, ומאמר קצר זה יעסוק רק בשתי שאלות.
השאלות:
- שאל האברבנאל (בשאלה השנית): "למה נצטערו כל כך יהושע וכל זקני ישראל על מיתת שלשים וששה איש, וקרעו שמלותם, והעלו עפר על ראשם? הלא ידעו כי כזה וכזה תאכל החרב! ואף על פי שיהיה האלוק יתברך עמהם, אין ספק שעם כל הנצחון ימותו אנשים במלחמה"!
- עוד יש לשאול: דברי יהושע אל ד': "ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן" נראים חריפים מאד, ואפילו מזכירים את דברי בני ישראל אחרי חטא המרגלים: "וַיִלֹנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל, ויאמרו אלהם כל העדה: לו מתנו בארץ מצרים, או במדבר הזה לו מתנו" (במדבר יד, ב)! כיצד יתכן שיהושע שעמד עם כלב במדבר כנגד כל המרגלים וכנגד כל ישראל, דבר אל ד' דברים כאלו?
א. תשובות האברבנאל
האברבנאל ענה על שאלתו: "הנה יהושע וכל הזקנים נצטערו מאד מזה, לא על מיתת השלשים וששה איש לבד, אבל גם לפי שראו שנעדרה מהם ההשגחה האלקית והיו נעזבים למקרה, וגם שראו מורך לבב העם ושנמס והיה למים, ועם זה לא יוכלו לעצור כח להלחם באויביהם עוד.
ולשתי הסבות האלה העיר יהושע בדבריו.
אם לראשונה אמר: 'אהה ד' אלקים, למה העברת העביר את העם הזה את הירדן לתת אותנו ביד האמורי'? ירצה: אם היה רצונך לסור מעליהם השגחתך, למה העברת אותם בירדן בנס ופלא אלקי כל כך מפורסם? כי הנה ישאר פועל בטל אם היה שתעזוב אותם ביד האמורי להאבידם. ולא תאמר שהעברת אותם על ידי הכרח לפי שלא היה שם להם מקום לשבת, כי אינו כן, וזהו: 'ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן', רוצה לומר: וכבר היינו רוצים לשבת שם בעבר הירדן.
והעיר על הטענה השנית באומרו: 'בי ד', מה אומר', רוצה לומר: ואם תאמר שאלחם אני, כגבור חיל, מבלי עזר ההשגחה, זה בלתי אפשר, שהעם כולו ירא וחרד, ואין להם לב להלחם. וזהו: 'בי ד', מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו', רוצה לומר: אינני מתלונן על מיתת שלשים וששה אנשים, כי אם על שהפך ישראל עורף לפני אויב, וישמע זה הכנעני, ויעצרו כח להלחם בנו, והכריתו את שמנו מן הארץ. רוצה לומר: השם והשמועה אשר היה לנו מצד העברת הירדן ולכידת יריחו - יכרת אותו השם והשמועה כשינצחונו. וכאשר יאבד שמנו, דע נא וראה ד' אלקים, מה תעשה לשמך הגדול. רוצה לומר: שגם כן יכרת שמך, שהוא השם הגדול. ואם כן לא היה תלונת יהושע כי אם על העדר ההשגחה, והיות לבב העם המס ימס".
לפי האברבנאל יהושע הצטער בעיקר על העדר השגחת ד' על עם ישראל, ועל כך שהעם פוחד, ומתוך כך הוא לא יוכל להילחם בעמי כנען. האברבנאל גם הוכיח את דבריו מהפסוקים.
עוד יש בדברי האברבנאל תשובה מסוימת לשאלה השניה שדברי יהושע אל ד': "ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן" נראים חריפים מאד. לפי האברבנאל כוונת יהושע בדבריו אלה היתה: "אם רצונך ד', להסיר מעלינו את השגחתך, למה העברת אותנו בירדן בנסים ונפלאות? כי אם ח"ו תעזוב אותנו ביד האמורי להאבידנו - יצא שנס מעבר הירדן היה מעשה בטל וחסר ערך. וגם אי אפשר לומר שהעברת הירדן היתה בגלל הכרח שלא היה לנו היכן לשבת, כי הרי יכולנו לשבת בעבר הירדן".
ב. תשובות נוספות
כאשר מתבוננים בפסוקים נראה פשוט שיש עוד שתי סיבות למעשים של יהושע והזקנים:
הדבר הראשון הוא שלא רק שמתו מישראל כשלשים וששה איש, אלא שגם המשימה כולה נכשלה, והעי לא נכבשה!
האברבנאל כתב בשאלתו: "ואף על פי שיהיה האלוק יתברך עמהם, אין ספק שעם כל הנצחון ימותו אנשים במלחמה"! מונח בדבריו כאילו ניצחנו במלחמה, אלא שגם מתו אנשים, ולא היא: לא ניצחנו! ולא רק שלא ניצחנו, עוד ברחנו! וזה מה שאמר יהושע בפסוק ח': "בי ד', מה אֹמר אחרי אשר הפך ישראל עֹרף לפני אֹיביו".
כלומר: המשימה נכשלה, לא ניצחנו, ואפילו ברחנו!
הדבר השני הוא שיהושע חרד לחילול השם שיצא מהמפלה בעי, וכמו שהוא אמר בפסוק ט': "וְישמעו הכנעני וכל יֹשבי הארץ, ונסבו עלינו, והכריתו את שמנו מן הארץ, ומה תעשה לשמך הגדול". ופירש רש"י: "ומה תעשה לשם גבורתך שיצא כבר, ועתה יאמרו: 'תשש כחו'". וכעין זה פירש הרד"ק: "ופירוש 'ומה תעשה לשמך הגדול' שיאמרו הגוים: 'מבלתי יכולת ד'', והרי שמך כאילו נתמעט אצלם".
לפי זה גם מובן מדוע נקט יהושע בלשון חריפה כל כך שמזכירה את דברי בני ישראל אחרי חטא המרגלים: לא חס ושלום שיהושע אינו רוצה לקיים את מצוות ד' לכבוש את הארץ, אלא שיהושע אמר שהוא מוכן לוותר על כיבוש הארץ, כדי שלא יהיה חילול השם!
ואמנם האברבנאל הזכיר ענין זה של חילול השם, אך גם בפתיחתו לתשובתו וגם בסיכום תשובתו הוא לא הזכיר ענין זה כדבר מרכזי בדברי יהושע, אלא כתב שהיו שני ענינים: הסרת ההשגחה ונפילת המורך על ישראל.
ג. חידושו המיוחד של הרמב"ן
הרמב"ן בפירושו לתורה, על הפסוקים המדברים על היציאה למלחמה, הביא את הפסוקים שבפרקנו, והסביר הסבר מחודש על השאלה הראשונה.
כך נאמר בחומש דברים פרק כ':
א. "כי תצא למלחמה על איבך וראית סוס ורכב, עם רב ממך, לא תירא מהם, כי ד' אלקיך עמך, המעלך מארץ מצרים.
ב. והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם.
ג. ואמר אלהם: שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על איביכם, אל ירך לבבכם, אל תיראו, ואל תחפזו, ואל תערצו מפניהם.
ד. כי ד' אלקיכם ההֹלֵך עמכם להלחם לכם עם אֹיביכם, להושיע אתכם".
כתב שם הרמב"ן על פסוק ד': "וטעם 'כי ד' אלקיכם ההֹלֵך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם'. יזהירם שלא ירך לבבם ולא ייראו מן האויבים, ויאמר שלא יבטחו בזה בגבורתם לחשוב בלבם: 'גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה', רק שישיבו לבם אל ד', ויבטחו בישועתו, ויחשבו כי: 'לא בגבורת הסוס יחפץ, ולא בשוקי האיש ירצה' (תהלים קמז, י), כי 'רוצה ד' את יראיו, את המיחלים לחסדו' (שם, יא).
ואמר 'להלחם לכם עם אויביכם' - כי יפילם לפניכם לחרב.
ואמר 'להושיע אתכם' - שהם ינצלו במלחמה, ולא יפקד מהם איש!
כי יתכן שינצחו את אויביהם וימותו גם מהם רבים, כדרך המלחמות.
ועל כן צעק יהושע בנפול מהם בעי כשלשים וששה איש (יהושע ז, ז-ט), כי במלחמת מצוה שלו - לא היה ראוי שיפול משערת ראשם ארצה, כי לד' המלחמה".
לפי הרמב"ן במלחמות המצוה לא ראוי שיפול משערת ראשנו ארצה, ועל כך צעק יהושע!
סיכום
א. לפי האברבנאל יהושע הצטער בעיקר על שני דברים:
- על העדר השגחת ד' על עם ישראל.
- על כך שהעם פוחד, ומתוך כך הוא לא יוכל להילחם בעמי כנען.
לפי פשט הפסוקים יהושע הצטער על עוד שני דברים:
- על כך שהמשימה כולה נכשלה, והעי לא נכבשה.
- על חילול השם שנגרם ממפלת ישראל בעי.
- לפי הרמב"ן יהושע הצטער מאד על מות כשלשים וששה איש במלחמה, כי במלחמות המצוה לא היה ראוי שיפול משערת ראשנו ארצה!
ב. דברי יהושע החריפים: "ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן", התפרשו על ידי האברבנאל: "אם רצונך ד', להסיר מעלינו את השגחתך, למה העברת אותנו בירדן בנסים ונפלאות? כי אם ח"ו תעזוב אותנו ביד האמורי להאבידנו - יצא שנס מעבר הירדן היה מעשה בטל וחסר ערך. וגם אי אפשר לומר שהעברת הירדן היתה בגלל הכרח שלא היה לנו היכן לשבת, כי הרי יכולנו לשבת בעבר הירדן".
לפי הפשט אפשר לומר שדברי יהושע החריפים אין משמעותם שיהושע אינו רוצה לקיים את מצוות ד' לכבוש את הארץ, אלא שיהושע אמר שהוא מוכן לוותר על כיבוש הארץ, כדי שלא יהיה חילול השם!
יהי רצון שנזכה לנצח את כל אויבינו ולשחרר בקרוב את כל שטחי ארץ ישראל, מבלי שתפול משערת ראשנו ארצה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
