חבלי הארץ שטרם נכבשו
"וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ: זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת כָּל גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים וְכָל הַגְּשׁוּרִי: מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים: מִתֵּימָן כָּל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וּמְעָרָה אֲשֶׁר לַצִּידֹנִים עַד אֲפֵקָה עַד גְּבוּל הָאֱמֹרִי: וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי וְכָל הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַל גָּד תַּחַת הַר חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת: כָּל יֹשְׁבֵי הָהָר מִן הַלְּבָנוֹן עַד מִשְׂרְפֹת מַיִם כָּל צִידֹנִים אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ".
הציווי לחלק את הארץ בגורל - נחלות שבטי עבר הירדן
"וְעַתָּה חַלֵּק אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה: עִמּוֹ הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי לָקְחוּ נַחֲלָתָם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה': מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכָל הַמִּישֹׁר מֵידְבָא עַד דִּיבוֹן: וְכֹל עָרֵי סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן עַד גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן: וְהַגִּלְעָד וּגְבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וְכֹל הַר חֶרְמוֹן וְכָל הַבָּשָׁן עַד סַלְכָה: כָּל מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי הוּא נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים וַיַּכֵּם מֹשֶׁה וַיֹּרִשֵׁם: וְלֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַגְּשׁוּרִי וְאֶת הַמַּעֲכָתִי וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה: רַק לְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן נַחֲלָה אִשֵּׁי ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ".
רשימת ערי ראובן וגבול נחלתו
"וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם: וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכָל הַמִּישֹׁר עַל מֵידְבָא: חֶשְׁבּוֹן וְכָל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר דִּיבוֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן: וְיַהְצָה וּקְדֵמֹת וּמֵפָעַת: וְקִרְיָתַיִם וְשִׂבְמָה וְצֶרֶת הַשַּׁחַר בְּהַר הָעֵמֶק: וּבֵית פְּעוֹר וְאַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה וּבֵית הַיְשִׁמוֹת: וְכֹל עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכָל מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה אֹתוֹ וְאֶת נְשִׂיאֵי מִדְיָן אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע נְסִיכֵי סִיחוֹן יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם: וַיְהִי גְּבוּל בְּנֵי רְאוּבֵן הַיַּרְדֵּן וּגְבוּל זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן".
רשימת ערי גד וגבול נחלתו
"וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה גָד לִבְנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם: וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן עַד עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי רַבָּה: וּמֵחֶשְׁבּוֹן עַד רָמַת הַמִּצְפֶּה וּבְטֹנִים וּמִמַּחֲנַיִם עַד גְּבוּל לִדְבִר: וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן יֶתֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַיַּרְדֵּן וּגְבֻל עַד קְצֵה יָם כִּנֶּרֶת עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה: זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶם".
רשימת ערי חצי שבט המנשה וגבול נחלתו
"וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְהִי לַחֲצִי מַטֵה בְנֵי מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחוֹתָם: וַיְהִי גְבוּלָם מִמַּחֲנַיִם כָּל הַבָּשָׁן כָּל מַמְלְכוּת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְכָל חַוֹּת יָאִיר אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עִיר: וַחֲצִי הַגִּלְעָד וְעַשְׁתָּרוֹת וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן לִבְנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לַחֲצִי בְנֵי מָכִיר לְמִשְׁפְּחוֹתָם: אֵלֶּה אֲשֶׁר נִחַל מֹשֶׁה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה: ס וּלְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלָה ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם".
שלושה נכתרים בזקנה
פרקנו נפתח בהכרזה מיוחדת, "וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים"[1]. יהושע היה מיוצאי מצרים ומהתרים את הארץ, והתקרב לגיל תשעים. תמו שבע שנים של כיבוש וירושה, ונכונו לו ליהושע שבע שנים נוספות של חלוקת הארץ לנחלה, ועוד שנים של הנהגה עד פטירתו בשיבה טובה, בגיל מאה ועשר.
הביטוי "זקן בא בימים" נאמר גם אצל אברהם אבינו בפתח פרשת חיי שרה, כאשר שלח את אליעזר עבדו למצוא אישה ליצחק בנו והוא בן מאה וארבעים שנה, ונכונו לו עוד שלושים וחמש שנות חיים.
מנהיגותו של יהושע ממשיכה עד יומו האחרון כמשה רבו, עליו נאמר: "וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה"[2].
בדומה לאברהם אבינו ויהושע בן נון, הביטוי "זקן בא בימים" נאמר גם אצל דוד המלך, "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים"[3], כשהיה בערוב ימיו, בסוף שנות הששים לחייו. וכך דרשו חז"ל[4]:
"שלושה נכתרים בזקנה, ובימים, ושלושתן היו ראש לנסיון - אברהם יהושע ודוד. אברהם - ראש לאבות, יהושע - ראש למלכות משבט אפרים... דוד - ראש למלכות משבט יהודה".
אברהם, יהושע ודוד היו ראשי שושלות בישראל, שלושתם ייסדו שושלת מפוארת שזכתה להטביע חותם ביסודות הקיום של האומה, כדלהלן:
אברהם אבינו היה 'ראש לאבות', זקן השושלת שממנה יצאו יצחק אבינו, יעקב אבינו ושנים עשר השבטים.
יהושע היה 'ראש למלכות משבט אפרים'. הוא עצמו היה מלך[5], ומלכות ישראל של עשרת השבטים בימי בית ראשון נקראת 'מלכות אפרים'[6].
דוד המלך היה 'ראש למלכות משבט יהודה' - 'מלכות בית דוד' שממנה עתיד לקום משיח בן דוד.
שלושה ראשים אלה, אין אצלם רגע דל, הם 'באים בימים'. היסודות העמוקים שהעמידו מלווים את האומה ללא הפסק.
מפני מה זקנה קופצת על האדם?
חז"ל[7] אומרים:
"אמר רבי יהושע בר נחמני: מפני ארבעה דברים הזִקנה קופצת על אדם - מפני היראה, ומפני כעס בנים, ומפני אשה רעה, ומפני המלחמות.
מפני היראה, מדוד, דכתיב: 'ולא יכול דוד ללכת לפניו לדרוש אלקים כי נבעת מפני חרב מלאך ה'' (דברי הימים א' כא, ל), מה כתיב אחריו 'ודוד זקן' (דברי הימים א' כג, ל); מפני כעס בנים, מעלי, דכתיב: 'ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל' (שמואל א' ב, כב); מפני המלחמות, מיהושע, שלאחר שעשה מלחמות עם שלשים ואחד מלכים, מה כתיב בו 'ויהושע זקן בא בימים' (יהושע יג, א); ומפני אשה רעה, דכתיב: 'ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים'".
מפני ארבעה דברים זקנה קופצת על האדם - מפני היראה, מפני כעס הבנים, מפני המלחמות ומפני אשה רעה. על יהושע קפצה זקנה לאחר שנלחם בשלושים ואחד המלכים. המלחמה מתישה ומזרזת את הזקנה.
יהושע הביא על עצמו זִקנה
בפרק יא למדנו על מלחמת מלכי הצפון שנמשכה 'ימים רבים'[8] - המלחמה בדרום היתה קצרה וממוקדת, והארץ נכבשה ב'פעם אחת'[9], ואילו המלחמה בצפון נמשכה כמה שנים. טעם הדבר מבואר במדרש תנחומא[10], כפי שהזכרנו בפרק יא. ליהושע הוקצבו מאה ועשרים שנות חיים, כמו שנות חייו של משה, אך נתקצרו שנותיו וחי מאה ועשר שנים, כי בדבר אחד שינה ממנהגו של משה - למשה נאמר כי בתום המלחמה עם מדין סופו למות, ואף על פי כן הזדרז במלחמה ולא נתעכב בביצוע מצוות ה', ואילו יהושע, כאשר בא להוריש את הארץ, נתעכב במלחמה שבע שנים, כי ידע שתפקיד ה'הנחלה' ניתן לו, "וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם"[11], וכשיסיים את תפקידו, חשש שמא יסתלק מן העולם ויוותרו ישראל כצאן בלי רועה, והארכנו לבאר טעמו של יהושע בעיכוב המלחמה בפרק יא.
לאור האמור ניתן לומר כי דברי ה' ליהושע "אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים"[12], רומזים לכך שיהושע הביא על עצמו זִקנה בכך שנתעכב במלחמה, שכן אם היה מזדרז במלחמה לא היה מגיע לגיל זִקנה. וכך כתב בעל ה"כלי יקר":
"נראה שרמז לו למה שאמרו חז"ל 'ימים רבים עשה יהושע מלחמה' וכו', שהיה מתעכב שלא למות, ואדרבא היא גרמה לו שמת קודם עשרה שנים... וזה נראה שאמר לו 'אתה זקנתה באת בימים', רצה לומר אתה גרמת לעצמך, שאילו נזדרזת כמשה רבך, היית גם כן כמוהו שאפילו במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחו".
ומעין זה כתב מרן החיד"א[13]:
"אתה זקנתה באת בימים - פירוש, יש זקן שקפצה עליו זקנה מאיזה מקרה וצער, אבל אתה... גרמת לעצמך שנתעלמת ונתעצלת לכבוש את הארץ למען ירבו ימיך. ואדרבא זה גרם לך כי זקנת בימים וקרבת עת פקודתך, כי נחסרו לך עשרה שנים, שהיה לך לחיות ק"ך כמשה".
הארץ נשארה הרבה מאד לרשתה
'ימים רבים' ניהל יהושע מלחמה מול מלכי עבר הירדן המערבי, ועם כל זה לא סיים את מלאכתו "וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ"[14], וביאר רש"י:
"ממה שאמרתי לאברהם נשארה לרשתה, שלא נכבשה".
כלומר מצוות הכיבוש הלכה למעשה, היא על פי הגבולות הרחבים שניתנו לאברהם אבינו - גבולות ברית בין הבתרים, ולא לפי גבולות פרשת מסעי המצומצמים יותר מ'גבולות ההבטחה'[15]. אם היינו זוכים לעשר שנים נוספות בהנהגתו של יהושע בן נון, ירושת הארץ היתה מנהר מצרים (הוא הנילוס) בדרום-מערב, ועד נהר פרת בצפון-מזרח, אך החמצנו את ההזדמנות, ותפילתנו היא שנזכה לכך במהרה בימינו.
יהושע נצטווה לכלול בחלוקה שטחים שטרם נכבשו
האברבנאל[16] מבאר שיהושע חדל מהמשך הכיבוש בשל זקנותו ונצטווה לעסוק בחלוקה לנחלות, ולכלול בחלוקה גם את שטחי ארץ ישראל שעדיין לא נכבשו, וזו לשונו:
"ויהושע זקן בא בימים וגו' - זכר שבהיות יהושע זקן כפי שניו ובא בימים כפי הכנתו בטבע, והיתה הכנתו מורה על שנותיו ומפני כן היה חלש, לא יוכל לצאת ולבוא...
מפני זה אמר האל יתברך 'אתה זקנת באת בימים והארץ נשארה הרבה ממנה לרשתה', כמו שפירש מיד מה היא הארץ אשר נשארה לרשתה והודיעו 'אנכי אורישם מפני בני ישראל', רוצה לומר, לאחר מיתתך אני אוריש הערים והמחוזות האלה כולם מפני בני ישראל, כי הם ילחמו באויביהם בלתך, ולכן צוהו 'ועתה חלק את הארץ' וגו', רוצה לומר, חלק את הארץ כלה בין הנכבשת ובין הבלתי נכבשת כלה הפילה לישראל בנחלה, באופן שאחרי זה כל אחד יכבוש החלק אשר נפל בחלקו, וגם יהיה בזה תועלת שני והוא, שבהיות המלחמה על האויבים מכל עבר ומכל צד וכל שבט ילחם בארצו לא יוכלו העמים להתקבץ להלחם בבני ישראל, כמו שעשו פעמים בימי יהושע, וכל אחד מהם ישתדל במלחמה המיוחדת אליו".
יהושע ממשיך את דרכו של משה
בהמשך דבריו מלמדנו האברבנאל[17] כי יהושע המשיך את דרכו של משה רבו גם בכך שלא הוריש את הארץ כולה, וזו לשונו:
"ולא הורישו בני ישראל את הגשורי וגו', רק לשבט הלוי לא נתן וגו'. כוונתי ודעתי בזה היא, שהקדים יהושע שני פסוקים האלה להגיד שקרה לו בכל הדברים מה שקרה למשה רבו, אם בענין המלחמה, שכמו שקרה למשה במלחמתו של סיחון ועוג שלא הוריש את כל האויבים ונשארו שמה הגשורי והמעכתי, ועם כל זה לא נמנע מלחלק הארץ לאותם השבטים, ככה יהושע, עם היות שלא כלה להוריש את האויבים ונשארה חלק גדול מהארץ לרשתה, לא נמנע מפני זה מלחלק את הארץ בין השבטים.
וזכר עוד שגם כן בענין החילוק עשה כמו שעשה משה רבו, וזה כי עם היות שהלויים היו עתידים להיות להם ערים לשבת מכל חלקי השבטים, וגם מראובן וגד ומנשה, הנה משה לא הבדיל להם ערים כלל מחלקי השבטים ההם אשר מעבר הירדן, וזהו אמרו 'רק לשבט הלוי לא נתן משה נחלה' וגו'".
יהושע בן נון נוהג כמשה רבנו בנאמנות וממשיך את דרכו. בדורו של יהושע לא זכו ישראל לגאול את שטחי 'הארץ הנשארת' בדרום ובצפון מידי עמי כנען, והנה בימינו, ב"ה אנו זוכים לתחיה גדולה - שבנו לארץ ישראל, לבנות ולהיבנות בה, והארץ מאירה לנו פנים ונותנת פירותיה בעין יפה. חלק מגבולות 'הארץ הנשארת' מיושב ביישוב יהודי שהולך ומתרחב, ועינינו מייחלות לבנין הארץ השלמה, מנחל מצרים שבדרום ועד לבוא חמת שבצפון.
דור החתימה, דור הגאולה
הוזמנתי פעם לסימפוזיון, שבו נכחו משתתפים שונים בעלי דעות שונות, ונשאלנו: "אם היה באפשרותך לבחור באיזה דור לחיות, במה היית בוחר?". אחד מהמשתתפים השיב: "בזמנו של דוד המלך", אחר השיב: "בזמנו של רבן יוחנן בן זכאי" וכו', וכל אחד נימוקו עמו. ואני הקטן השבתי: "בדורם של מנחם בגין, יצחק שמיר, יצחק רבין, בנימין נתניהו...". המנחה הביע פליאה רבתי: "בדור שלנו???". והשבתי בעניותי: "כן, בדור שלנו! היש לך דור בעל תפקידים גדולים יותר מן הדור שלנו?! הדורות הקודמים עשו דברים גדולים ועצומים, אך הדור שלנו הוא דור החתימה, דור הגאולה. יותר מכל הדורות הקודמים מוטל עלינו להכשיר את השטח לקראת ביאת משיח צדקנו ובנין בית מקדשנו, חידוש הסמיכה, הקמת הסנהדרין וכינון מלכות בית דוד".
אנו קטנים לעומת דורות קדמונים, אך יחד עם זאת, על אף ירידת הדורות, גדולה מעלת דורות האחרונים על פני דורות ראשונים משום שאנו כ"ננס על גבי ענק".
ירושת 'הארץ הנשארת' מוטלת עלינו
שטחי ארץ ישראל שהחלו לכובשם עולי מצרים בימי יהושע נתקדשו על ידי יהושע ובית דינו, ודוד המלך סיים את המלאכה עם כיבוש ירושלים ואף הרחיב את גבולות הארץ מעבר לגבולות הכתובים בתורה.
בכל השטחים הללו - פרט לסוריה - נתחייבו ישראל בכל דיני ארץ ישראל[18], ולמעשה כיבוש שטחי ארץ ישראל בדורו של יהושע החיל לראשונה בתולדות ישראל קדושה לענין מצוות התלויות בארץ.
משה רבנו התחיל את הכיבוש ולא סיים, יהושע המשיך ולא סיים, והמשימה עוברת מדור לדור ומחכה לעת רצון. כל יישוב וכל כפר, כל בית וכל גבעה בארץ ישראל, מהווים מימוש של אותו ציווי אלקי שהחל בתקופתו של יהושע עם כיבוש עולי מצרים, המשיך בתקופת שיבת ציון עם כיבוש עולי בבל, וממשיך בדורנו דור התחיה.
אנו תפילה כי נזכה להשלים את מצוות ה' יתברך ולהיאחז בכל מלוא מרחבי ארצנו הקדושה.
[1] יהושע יג, א.
[2] דברים לד, ז.
[3] מלכים א' א, א.
[4] בראשית רבה נט, ו.
[5] ראה במדבר רבה כ, כ.
[6] על שם מלכם ירבעם בן נבט משבט אפרים (ראה מצודת דוד מלאכים א' יא, כו), ולעתיד לבא יקום משיח בן יוסף שבא מאפרים (ראה במדבר רבה יד, א)וכולם מתייחסים אחר יהושע בן נון שהיה בן שבט אפרים (ראה במדבר יג, ח-טז).
[7] מדרש תנחומא חיי שרה ב.
[8] יהושע יא, יח.
[9] ראה יהושע י, מב.
[10] מדרש תנחומא מטות ד.
[11] דברים לא, ז.
[12] יהושע יג, א.
[13] חומת אנך יהושע יג ד"ה ויהושע זקן.
[14] יהושע יג, א.
[15] בצפון לא נזכר נהר פרת, בדרום לא נזכר ים סוף ובדרום מערב נזכר נחל מצרים במקום נהר מצרים.
[16] אברבנאל יהושע יג, א.
[17] אברבנאל יהושע יג, יג.
[18] בעקבות הגלות שבאה לאחר חורבן בית ראשון, בטלה קדושת ארץ ישראל לעניין החובה לשמור את המצוות התלויות בארץ. ועם שיבת בבל קידש עזרא את הארץ בכיבוש חדש - כיבוש הקרוי "כיבוש עולי בבל" - אך בגבולות מצומצמים מגבולות ימי בית ראשון.
המונח "כיבוש עולי מצרים" הינו הגדרה הלכתית לאותם המקומות שנתקדשו בימי יהושע ובימי בית ראשון ולא נתקדשו בתחילת בית שני, ויש לכך השלכות הלכתיות לעניין שביעית: מה שגדל שם בשביעית מותר באכילה אף לאחר זמן הביעור, וכן אין "איסור ספיחין" נוהג שם, ופירות האדמה שצמחו שם בשביעית מותרים באכילה, ולעניין עבודות הקרקע בשביעית החמירו לאסור שם מדרבנן.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
