הקדמה

נאמר בפרקנו:

א. "ויהי דבר ד' אל יונה בן אמתי לאמר.

ב. קום לך אל נינוה העיר הגדולה, וקרא עליה, כי עלתה רעתם לפני.

ג. ויקם יונה לִבְרֹחַ תרשישה מלפני ד', וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש, ויתן שכרה, וירד בה לבוא עמהם תרשישה, מלפני ד'".

שאל רש"י בפסוק ג': "ומה ראה יונה שלא רצה לילך אל נינוה"?

א. תשובת המפרשים על פי חז"ל

כתב רש"י: "אמר: הגוים - קרובי תשובה הם, אם אומר להם ויעשו תשובה - נמצאתי מחייב את ישראל, שאין שומעים לדברי הנביאים".

וכן כתב הרד"ק: "והיה ממאן ללכת בזה השליחות, כי אמר יונה: הגויים קרובים לתשובה הם, ואם אלך אליהם בשליחות הא-ל יתברך - ישובו מדרכיהם הרעים, ויחייבו ישראל בזה, שאני והנביאים אחרים הולכים אליהם תמיד בשליחות הא-ל יתברך, ואינם שבים מדרכם הרעה. לפיכך היה ממאן ללכת בשליחות זה. וכן פירשו רז"ל כי בעבור זה היה נמנע".

וכן כתב ה"מצודת דוד": "ורבותינו ז"ל אמרו שחשב יונה שהנה העכו"ם קרובי תשובה הם, ויחייבו את ישראל שאינם ממהרים לשוב".

מקור הדברים הללו, הוא במכילתא בראש פרשת בא ובפרקי דרבי אליעזר (פ"י).

ב. תשובת האברבנאל וה"מצודת דוד" על פי הפשט

הסבר אחר כתב האברבנאל בהקדמתו לספר יונה: "...יונה לא רצה ללכת להינבא שמה, לפי שהיה יודע הרעות והגלויות שהיה עתיד לעשות [אשור] בשבטי ישראל, ולכן כלתה נפשו שתכלה אומת אשור, ונינוה ראש מלכותה תתך עד כלה, ולזה ברח מללכת שמה".

כלומר: יונה ידע שאם אנשי נינוה, בירתה של ממלכת אשור, יחזרו בתשובה - הם ינצלו, והם ילחמו אחר כך בישראל, ויהרגו בהם ויגלו אותם, כפי שאכן עשה סנחריב מלך אשור לממלכת ישראל, ולכן רצה יונה שהם לא יחזרו בתשובה, אלא יאבדו, ולא יציקו לישראל.

עוד כתב האברבנאל שם (א, ב-ג): "...היה זה לפי שעלתה רעתם לפניו יתברך, ולא היה זה להיותו משגיח בהם בהשגחתו העליונה כמו בישראל, ולישרם ולהציל מפגע, אלא מפני שהיה גזור לפניו להחריב את מלכות ישראל שומרון ובנותיה מפני עוונותיהם, על ידי אשור, ולכן היה משתדל יתברך להציל את אשור מהרעה המעותדת לבוא עליהם בעבור החמס אשר בכפיהם, כדי שינצל אשור מהכליה, ויהיה כלי זעמו של הקדוש ברוך הוא להחריב בו את ישראל, וכמו שאמר: 'הוי אשור שבט אפי, ומטה הוא בידם זעמי. בגוי חנף אשלחנו' (ישעיהו י, ה-ו). ומפני זה רצה הקדוש ברוך הוא לישר את נינוה, ראש מלכות אשור. וזה טעם שליחות יונה אל נינוה לקרא אליה כי עלתה רעתם לפניו, לא מאהבת ד' אותם וחשק בהם, אלא כדי להצילם מהרעה, כדי שיהיו מעותדים נכונים למועדי רגל של ישראל... והנה יונה הבין אמיתת הענין הזה, ולכן גמר בלבו שלא ללכת לנינוה, כדי שלא ינצלו אנשי אשור מהכלייה על ידו. כי איך תהיה הליכתו סבה להציל את בני אשור, ולהכרית את בני ישראל. ואיככה יוכל ויראה ברעה אשר ימצא את עמו על ידי האשורים".

כעין זה כתב בקיצור ה"מצודת דוד": "ועל כי העמדת נינוה היה רעה לישראל, לכן לא היה חפץ להיות שליח בדבר, כי היה טוב בעיניו שיעמדו ברשעם ויאבדו, ולא יהיו לשטן לישראל".

ג. איחוד שני ההסברים

נראה לפרש ששני ההסברים אינם חולקים זה על זה, אלא אדרבא, משלימים זה את זה!

כלומר: יונה ידע שאם אנשי נינוה יחזרו בתשובה - יהיה קטרוג על ישראל, שהם לא חזרו בתשובה. נוסף על כך אם אנשי נינוה יחזרו בתשובה הם ינצלו, והם ילחמו אחר כך בישראל, ויהרגו בהם ויגלו אותם, כפי שאכן עשה סנחריב מלך אשור לממלכת ישראל, ולכן רצה יונה שהם לא יחזרו בתשובה, אלא יאבדו, ולא יציקו לישראל.

ד. האם נהג יונה כדין?

יש לשאול האם נהג יונה כדין?

במשנה במסכת סנהדרין (פי"א מ"ה) אמרו שנביא הכובש את נבואתו חיב מיתה בידי שמים. ובגמרא שם (פט ע"א) אמרו: "כגון יונה בן אמיתי". אם כן יונה הנביא עבר עבירה שחייבים עליה מיתה בידי שמים! והדבר תמוה: כיצד יתכן שנביא יעבור עבירה כה חמורה שחייבים עליה מיתה?

1. הסבר המכילתא

במכילתא בראש פרשת בא נאמר: "יונה תבע כבוד הבן, ולא כבוד האב".

פירש הרד"ק אצלנו (א, א): "חשש לכבוד ישראל, ולא חשש לכבוד הא-ל יתברך".

כלומר: יונה רצה להציל את עם ישראל, כפי שהתבאר, גם אם בכך הוא נמנע מלקיים את מצות ד'!

2. הוספת הרדב"ז

בשו"ת הרדב"ז (חלק ב' סימן תתמ"ב) האריך מאד בענין סירובו של יונה ללכת לנינוה, ובמהלך דבריו הביא גם את דברי המכילתא. ובסוף דבריו כתב:

"כללא דמילתא [כללו של דבר]: מסרב בשליחות היה, מפני כבודן של ישראל... ואף על פי שהיה יודע שיענש בשביל כך, אמר: מוטב שיענש הוא, ולא יפול מכבודן של ישראל אפילו כמלא נימא".

לפי הרדב"ז אכן יונה היה מוכן למסור נפשו בשביל עם ישראל ולמות למענם!

3. הסבר רבנו בחיי

הסבר קצת שונה כתב רבנו בחיי בספר "כד הקמח" (ערך "כפורים, א"): "ומה שהיה מסרב ללכת בשליחותו של מקום - מחשבתו היתה טובה, וכוונתו לשמים. והיה לו זה מתוך ענוה ותמימות לב. כי נשא קל וחומר בעצמו ממשה רבנו כשאמר לו הקדוש ברוך הוא: 'ועתה לכה ואשלחך אל פרעה' (שמות ג, י), היה מסרב בשליחותו, ולא היה רוצה, ואמר לו: 'שלח נא ביד תשלח' (שם ד, יג). ואמר לו: 'מי אנכי כי אלך אל פרעה' וגו' (שם ג, יא). ואמר [יונה לעצמו]: אם משה, שהיה שליח להוציא את ישראל הצדיקים, היה מסרב בשליחותו - אני, הנעשה שליח להזהיר הרשעים, לא כל שכן שראוי לי לעכב בשליחות, ולצאת מלפני ד' ממקום שפע הנבואה, כדי שלא תבואני נבואה זו, ושלא אצטרך ללכת בשליחות זה'.

ואם תאמר: אם כן, שכוונתו היתה טובה - מפני מה נענש שהושלך לים?

ויש לומר שלא נענש על מחשבתו זו, אבל נענש על דבר שלא הזהיר לאנשי נינוה הרשעים, כיון שהקב"ה ציוהו בכך. שהרי הצדיקים והנביאים חייבים הן מדרך התורה להזהיר את הרשעים, כשם שנאמר ליחזקאל: 'באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו, ולא דברת להזהיר רשע מדרכו וגו' הוא רשע בעונו ימות, ודמו מידך אבקש. ואתה כי הזהרת רשע, ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה - הוא בעונו ימות, ואתה את נפשך הצלת' (יחזקאל ג, יז-יט). וכיון שנמנע ולא הזהירם נתחייב עונש.

ואם תאמר כי נבואת יחזקאל היתה להיותו שליח להזהיר את ישראל, וכן אמר בראש הפרשה (שם): 'בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל', אבל יונה, שנעשה שליח להזהיר אומות העולם, אין מנהג האומות מנהג ישראל, ויונה לא נתחייב להזהירם!

יש לומר כי כיון שאמר ד' יתברך: 'קום לך אל נינוה וקרא עליה', נתמנה צופה עליהם, והיה חייב להזהירם. וכיון שלא הזהירם היה ראוי לבקש דמם מידו, לא לכבודם, כי אם לכבוד ד' יתברך, שנתעכב לקיים דברו.

ואין עיכוב שליחותו דומה לשליחות משה רבנו, שהשיב לפניו יתברך: 'שלח נא ביד תשלח' (שמות ד, יג), כי לא היה ד' יתברך שולח למשה להזהיר לפרעה הרשע, כי אם להוציא את עמו ישראל.

ועל כן נענש יונה, דכתיב: 'וד' הטיל רוח גדולה אל הים' וגו' (א, ד). וכן דרך ד' יתברך בצדיקים: מביא סער עליהם, כדרך העולם וכפי המנהג, ומציל אותם בדרך הנס, שלא כדרך העולם ומנהגו".

לפי רבנו בחיי מחשבתו של יונה היתה לטובה, וכוונתו היתה לשמים, והתנהגותו נבעה מתוך ענוה ותמימות לב, והוא למד קל וחומר ממשה רבנו שסרב ללכת בשליחות ד' לגאול את ישראל ממצרים. ואף על פי כן טעה, ולכן נענש, אבל ד' הציל אותו בדרך נס!

סיום

בהמשך המכילתא נאמר: "רבי נתן אומר: לא הלך יונה אלא לאבד עצמו בים, שנאמר: 'ויאמר אליהם: שאוני והטילוני אל הים' (א, יב).

וכן תמצא האבות והנביאים היו נותנים עצמם על ישראל:

במשה מה הוא אומר: 'ועתה אם תשא חטאתם ואם אין - מחני נא מספרך אשר כתבת' (שמות לב, לב), 'אם ככה את עושה לי - הרגני נא הרוג, אם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי' (במדבר יא, טו).

בדוד מהו אומר: 'הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי, ואלה הצאן מה עשו. תהי נא ידך בי ובבית אבי' (שמואל ב כד, י). הא בכל מקום אתה מוצא האבות והנביאים נתנו נפשם על ישראל".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.