הקדמה
פרקנו הוא מהפרקים הקצרים ביותר בספר ירמיהו ובתנ"ך כולו. יש בו בסך הכל חמישה פסוקים.
יש לציין שאף על פי שהחלוקה לפרקים אינה יהודית, פרקנו הוא יחידה עצמאית, שמופרדת מהיחידה שלפניה ומהיחידה שלאחריה בצורה ברורה: היחידה הקודמת עוסקת בנבואת ירמיהו ליהודים שירדו למצרים, היחידה הבאה עוסקת בנבואת ירמיהו לגויים במצרים, ופרקנו עוסק בנבואת ירמיהו לברוך בן נריה.
כך נאמר בפרק:
א. "הדבר אשר דבר ירמיהו הנביא אל ברוך בן נריה, בכתבו את הדברים האלה על ספר מפי ירמיהו, בשנה הרבִעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה, לאמר:
ב. כה אמר ד' אלקי ישראל עליך, ברוך:
ג. אמרת: אוי נא לי, כי יסף ד' יגון על מכאֹבי, יגעתי באנחתי, ומנוחה לא מצאתי.
ד. כה תאמר אליו: כה אמר ד': הנה אשר בניתי אני הֹרֵס, ואת אשר נטעתי אני נֹתֵש, ואת כל הארץ היא.
ה. ואתה תבקש לך גדֹלות? אל תבקש! כי הנני מביא רעה על כל בשר, נאם ד', ונתתי לך את נפשך לשלל על כל המקֹמות אשר תלך שם".
יש לעיין בשתי נקודות עיקריות:
- על מה בדיוק ברוך מתלונן, ומה בדיוק התשובה של ד'?
- מדוע מופיעה נבואה זו דווקא כאן? והרי נאמר בתחילתה שהיא נאמרה בזמן שברוך בן נריה כתב את המגילה, שעליה מסופר בפרק ל"ו!
ועוד: שכל הנבואות מפרק ל"ט היו אחרי חורבן בית המקדש, וכאן אנו חוזרים לשנה הרביעית ליהויקים. כלומר: חוזרים אחורה שמונה עשרה שנה! שכן יהויקים מלך אחת עשרה שנה, וצדקיהו גם כן מלך אחת עשרה שנה, ונבואה זו היתה בשנה הרביעית ליהויקים.
א. על מה מתלונן ברוך בן נריה על פי הפשט?
על פי הפשט נראה שברוך בן נריה מתלונן שאין לו מנוחה מאויביו, כפי שלמדנו בפרק ל"ו, שהמלך יהויקים רצה להורגו על ענין זה של כתיבת המגילה וקריאתה על ידי ברוך בן נריה.
עוד למדנו בפרק מ"ג, שכאשר ירמיהו אמר לשרי החיילים שלא לרדת למצרים, הם אמרו לו שהוא מדבר שקר, מפני שברוך בן נריה מסית אותו ורוצה להורגם! [ועיין שם מה שהסברנו]
אם כן על פי הפשט ברוך בן נריה מתלונן שאין לו מנוחה מהרודפים אותו.
ב. כיצד הסבירו חז"ל את הפרק?
חז"ל והמפרשים הסבירו שברוך בן נריה מתלונן על משהו אחר לגמרי.
כך כתב רש"י: "ומנוחה לא מצאתי - לא שרתה עלי שכינה להינבא, כמו: 'ותנח עליהם הרוח' (במדבר יא, כו).
מה נשתניתי מתלמידי הנביאים? יהושע שימש את משה - נחה עליו רוח הקודש, אלישע שימש את אליהו - נחה עליו רוח הקודש. אני מה נשתניתי?".
וכן פירשו הרד"ק, האברבנאל, ה"מצודות", המלבי"ם ועוד.
מקור הפירוש נמצא כבר בתרגום יונתן, כמו שכתב הרד"ק: "וכן תרגם יונתן 'ומנוחה לא מצאתי' - 'ונבואה לא אשכחית'". וכן במכילתא, כפי שכתב רש"י בסוף הפרק.
יש לציין ששם במכילתא הביאו שתי ראיות נוספות לכך שהנבואה נקראת מנוחה: "נחה רוח אליהו על אלישע" (מלכים ב ב, טו), "ונחה עליו רוח ד' (ישעיה יא, ב)".
אם כן כיון שמצאנו לשון מנוחה ביחס לנבואה, הסבירו חז"ל והמפרשים שברוך בן נריה מתלונן מדוע הוא לא זכה לנבואה.
ג. מה ראו חז"ל לפרש כפי שפירשו ולא לפי הפשט?
יש לשאול: מה ראו חז"ל לפרש כפי שפירשו, ולא לפי הפשט?
נראה שלפי הפשט, שלא כפירוש חז"ל, לא מובן מה עונה ד' לברוך בפסוקים ד-ה. ובמיוחד לא מובן מה שנאמר בתחילת פסוק ה' :"ואתה תבקש לך גדֹלות? אל תבקש!". מה הגדולות שברוך בן נריה ביקש? בסך הכל שלא יהרגוהו!
לכן פירשו חז"ל שברוך בן נריה ביקש לזכות לנבואה, והיא אכן דבר גדול מאד, ועל כך עונה לו ד' שהוא לא יזכה לה, וכפי שיבואר.
כך פירש רש"י את פסוק ה: "תבקש לך גדולות - נבואות, כמו: 'ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע' (מלכים ב ח, ד) 'קרא אלי ואגידה לך גדולות' וגו' (ירמיה לג, ג)".
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אם אין כרם - אין סייג, ואם אין צאן - אין רועה, איני נגלה על הנביאים אלא בזכותם של ישראל".
כלומר: תשובת ד' היא שכיון שישראל, שנמשלו לכרם (ישעיהו ה, ז) ולצאן (יחזקאל לד, לא), עתידים לגלות - ברוך לא יזכה לנבואה.
תוספת ההסבר של המלבי"ם
המלבי"ם הוסיף הסבר מיוחד לדברי חז"ל: "(ד) כה אמר ד' - אמר לו ד' תשובה על מחשבתו: הנה אשר בניתי אני הורס - רוצה לומר שהנבואה שתחול על הנביאים שלא בתורת שליחות, רק להשלים את הנביאים בשפע קדש ושכל טוב, זה לא יהיה רק בעת שהשכינה שרויה בישראל, לא בעת צרה, שד' הורס הכל ומסלק שכינתו מן הקדש והמקדש ומן הארץ, ואיך:
(ה) אתה תבקש לך גדולות - להשלים אותך השלמה גדולה על ידי הנבואה, וזאת תבקש לך לצרכך, לא להיות שליח אל הכלל, שכבר נשלמה השליחות על ידי ירמיה. אל תבקש יותר ממה שאתן לך, שתדבק בך השגחתי להצילך מן הרעה הכוללת שתבא, ואתה תוכל ללכת בכל המקומות ותהיה מושגח מד' ובצל כנפיו תחסה".
ד. מדוע מופיעה נבואה זו דווקא כאן?
שאל האברבנאל מדוע מופיעה נבואה זו דווקא כאן.
ענה האברבנאל שמפני שהאנשים העלילו על ברוך בן נריה שהוא מסית את ירמיהו לומר להם שלא ירדו למצרים, כיון שהוא רוצה לזכות לנבואה, והנבואה שורה רק בארץ ישראל, לכן באה כאן הנבואה שכבר נאמרה לפני שמונה עשרה שנה, שברוך בן נריה לא יזכה לנבואה בגלל החורבן שעומד לקרות. וקל וחומר שכעת, אחרי שהחורבן כבר בא, שהוא לא יזכה לנבואה. והדבר שהם העלילו עליו הוא שקר.
סיכום וסיום
מה למדנו מהפרק שנוגע גם לנו, ולא רק לברוך בן נריה?
- גודל מעלת עם ישראל, שהנבואה שורה בזכות עם ישראל.
- חשיבות הדבקות בתלמידי חכמים, שבזכותם אפשר לזכות למעלות עליונות.
- המנוחה האמיתית היא הנבואה!
כך כתב הרב קוק ב"אורות" (עמ' קיט), במאמרו הקצר "צמאון לא-ל חי": "מקום מנוחתנו הוא רק באלקים"! עיין שם בכל המאמר.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
