הקדמה
בתחילת הפרק מסופר שדוד המלך לפני מותו ציוה את שלמה בנו לקיים את כל מצוות ד', ועוד שלושה ציוויים פרטיים: להרוג את יואב, לעשות חסד עם בני ברזילי הגלעדי, ולהרוג את שמעי בן גרא (א-ט).
בהמשך הפרק מסופר שאדוניהו ביקש מבת שבע שתבקש משלמה לתת לו את אבישג השונמית לאשה, וכאשר שלמה שמע זאת הוא שלח את בניהו בן יהוידע להורגו (יג-כה) וגרש את אביתר מלהיות כהן (כו-כז). אחר כך נאמר:
כח. "והשְמֻעה באה עד יואב, כי יואב נטה אחרי אדניה, ואחרי אבשלום לא נטה, וינס יואב אל אהל ד', ויחזק בקרנות המזבח.
כט. ויֻגד למלך שלמה כי נס יואב אל אהל ד' והנה אצל המזבח, וישלח שלמה את בניהו בן יהוידע לאמר: לך פגע בו.
ל. ויבֹא בניהו אל אהל ד', ויאמר אליו: כה אמר המלך: צא. ויאמר: לא, כי פה אמות. ויָשֶב בניהו את המלך דָבָר לאמר: כה דִבֶּר יואב וכה ענני.
לא. ויאמר לו המלך: עשה כאשר דִבֶּר, ופגע בו, וקברתו, והסירֹתָ דמי חנם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי.
לב. והשיב ד' את דמו על ראשו, אשר פגע בשני אנשים צדִקים וטֹבים ממנו ויהרגם בחרב, ואבי דוד לא ידע, את אבנר בן נר שר צבא ישראל, ואת עמשא בן יתר שר צבא יהודה.
לג. ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעֹלם, ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום עד עולם מֵעִם ד'.
לד. ויעל בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימִתהו, ויקבר בביתו במדבר".
יש לשאול שאלות רבות על פסוקים אלו, ובמאמר זה נעסוק רק בחלקן.
- מהי השמועה שהגיעה ליואב?
- מהו הנימוק: "כי יואב נטה אחרי אדניה, ואחרי אבשלום לא נטה"?
- מהו "אהל ד'"?
- מדוע רצה יואב להיהרג דווקא אצל המזבח?
- מדוע אמר שלמה לבניהו בן יהוידע: "וקברתו"? וכי לא פשוט שיקברוהו?
- מדוע הדגיש הנביא: "ויקבר בביתו במדבר"?
- אבל השאלה הגדולה ביותר היא שהרי בפרשת משפטים (כא, יד) נאמר: "וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה - מעם מזבחי תקחנו למות"! כלומר: המזבח אינו קולט! וכיצד יתכן שיואב ברח למזבח וחשב להיקלט שם?
יש להגדיל את השאלה על פי מה שלמדנו בספר שמואל (ב פרק כ') שבמרד שבע בן בכרי שלח דוד את עמשא להזעיק את העם לרדוף אחרי שבע בן בכרי, ועמשא התאחר, ואז שלח דוד את אבישי, וגם יואב יצא אתו. ומספר הנביא: "ועמשא בא לפניהם, ויואב חָגוּר מִדוֹ לבושו, ועליו חֲגוֹר חרב מְצֻמֶדֶת על מתניו בתערה, והוא יצא וַתִּפֹּל. ויאמר יואב לעמשא: השלום אתה אחי? ותֹחֶז יד ימין יואב בזקן עמשא לנשק לו. ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב, ויכהו בה אל החֹמש, וישפוך מעיו ארצה, ולא שנה לו, וימת" (ח-י).
אם כן יואב הרג את עמשא בערמה, כאילו הוא מתכוון לנשקו. אחר כך ברח ואחז בקרנות המזבח כדי להינצל, והדבר לא הועיל לו, ושלמה שלח את בניהו בן יהוידע להרגו. נראה שממש על כך נאמר הפסוק בפרשת משפטים (כא, יד): "וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה - מעם מזבחי תקחנו למות"!
אכן כתב רבי אברהם בן הרמב"ם על פסוק זה: "וכאילו אני טועם כי במקרא זה, עם היות התורה הכללית הנצחית התמידית, יש רמז אל מה שעתיד להיות, שיהרוג יואב לאבנר ועמשא בערמה, ויבקש להינצל מן שלמה אצל המזבח, ולא יועיל לו להינצל בו. וכך עשה שלמה: שמר את מצות ד' יתעלה עליו ועל הדומים לו, והרגו".
גם חז"ל כבר התיחסו לקשר שבין הפסוק בפרשת משפטים לבין יואב, וכך אמרו במדרש רבה (כג, יג) ותנחומא (יב) בפרשת מסעי: "אם ילך אדם ויהרוג בזדון, ויאמר בשגגה הרגתי, ויהא בורח לערי מקלט, אמר הקב"ה: אפילו הוא נכנס ובורח למזבח שלי - הרגו אותו. שנאמר: 'וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה - מעם מזבחי תקחנו למות'. ומי היה זה שברח למזבח ונהרג? זה יואב, שנאמר: 'וינס יואב אל אהל ד' ויחזק בקרנות המזבח'".
אמנם תמוה הדבר: וכי יואב, שהיה שר צבאו של דוד, לא ידע פסוק מפורש בתורה?!
אכן גם שאלה זאת שאלו חז"ל, וענו עליה מספר תירוצים במדרשים ובתלמודים.
נעסוק תחילה בשאלות הראשונות בקצרה, ואחר כך בשאלה העיקרית בהרחבה, ודרכה יתבררו הסברים נוספים ביחס לחלק מהשאלות הראשונות.
א. מהי השמועה שהגיעה ליואב?
בתשובה לשאלה מהי השמועה שהגיעה ליואב נאמרו במפרשים שתי תשובות:
רש"י כתב: "והשמועה באה עד יואב - שמועת מצות דוד, שציוה להורגו, וידע ששלמה שונאו".
לעומתו כתב הרד"ק: "וטרם שהרג שלמה אדניהו לא היה מפחד, כי לא שמע מה שציוה דוד את שלמה. ומהמרד לא היה ירא, כי אמר: כי הנה אדניהו מרד, והנה מחל לו שלמה, שאמר לו: לא יפול משערת ראשו ארצה, כן מחל גם כן לעוזריו".
הסביר הרד"ק: "והשמועה - שמועה שהומת אדוניהו וגורש אביתר, פחד על עצמו, לפי שהוא נטה אחרי אדוניהו". "וכששמע שהרג אדניהו ושגרש אביתר מהיות כהן פחד על עצמו, וינס אל אהל ד'".
וכן פירש ה"מצודת דוד".
ב. מהו הנימוק: "כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה"?
בתשובה לשאלה מהו הנימוק: "כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה" נאמרו במפרשים שלש תשובות:
1. הסבר הרד"ק
הרד"ק כתב: "כי אילו נטה אחרי אבשלום ולא נטה אחרי אדוניהו לא היה לו לפחד, שכיון שכל ישראל היו רוצים להמליכו - לא היה מרד שיתחייב מיתה. שאם כן היה עמשא חייב מיתה, והנה דוד אמר לו לשומו שר הצבא, וביקש דמו עתה מיד יואב. אבל במרד הזה היה חייב מיתה, שהרי היה יודע כי בלב דוד להמליך את שלמה, ומרד בדוד ובשלמה, ונטה אחרי אדוניהו".
כעין זה כתב ה"מצודת דוד": "ואחרי אבשלום לא נטה - כי אילו נטה גם אחר אבשלום לא היה אם כן נופל וגרוע מיתר עבדי המלך אשר היו עם אדוניה, ועם כל זה לא נעשה להם דבר. אבל הואיל ולא נטה אחר אבשלום, עם שרוב ישראל נטו אחריו, ואחר אדוניה נטה, אם כן מהנראה בוודאי היה זה על כי ראותו כי גדל שלמה וראוי למלוכה, ובעבור שנאתו נטה אחר אדוניה, וחשב שבעבור זה יחם לבב שלמה להרגו".
כלומר: אילו נטה יואב אחרי אבשלום לא היה לו מה לחשוש, כיון שרוב ישראל היו אחרי אבשלום, אבל הנטיה אחרי אדניהו היתה מרד בדוד ושלמה.
2. הסבר המלבי"ם
הסבר דומה במקצת, אבל שונה, כתב המלבי"ם: "כי אם היה נוטה אחרי אבשלום גם כן, בחשבו שהמלוכה מגיע אל הבכור, אין לו עתה משפט מות, כי עשה לפי מחשבתו שהבכור הוא המולך. אבל אחרי שלא נטה אחרי אבשלום, ואדרבה, הרג את אבשלום, אם כן הלא מתחייב מיתה במה שעשה עתה בעצמו חטא זה שעשה אבשלום, במה שרצה להמליך את אדוניהו. וגם שאחרי שלא נטה אחרי אבשלום, בהכרח מה שנטה אחרי אדוניהו לא היה משום שחשב שהבכור ימלוך, רק בעבור שירא משלמה, בידעו פשעיו מה שחטא שהרג את עמשא. ולכן נס אל אהל ד' כי ידע שחייב מיתה".
כלומר: אילו היה יואב נוטה גם אחרי אבשלום הוא היה יכול להסביר את עצמו שהוא סבר שגדול האחים צריך למלוך, ולכן הוא המליך גם את אבשלום וגם את אדניהו. אבל אחרי שיואב לא נטה אחרי אבשלום, ואדרבה, הרג את אבשלום, הוא לא היה יכול להסביר את עצמו שהוא סבר שגדול האחים צריך למלוך ולכן הוא המליך את אדניהו. ולכן בהמליכו את אדוניהו הוא נחשב מורד בדוד ושלמה.
3. הסבר הרלב"ג
הסבר אחר כתב הרלב"ג: "כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה - הרצון בזה כי יואב הרגיש היותו אשם משני צדדים: האחד כי נטה אחרי אדניהו להמליכו בזולת עצת דוד, והשני כי לא נטה אחרי אבשלום להצילו מן המות כמו שצוהו דוד".
כלומר: יואב חשש משתי סיבות: גם מפני שמרד בדוד ובשלמה בהמליכו את אדניהו, וגם מפני שלא הציל את אבשלום.
ג. מהו "אהל ד'"?
בתשובה לשאלה מהו "אהל ד'" נאמרו במפרשים שתי תשובות:
הרד"ק כתב: "אהל ד' ששם היה הארון בירושלים... כי מזבח היה שם, כמו שכתוב כי שם העלה דוד עולות ושלמים לפני הארון", וכן פירש ה"מצודת דוד".
אבל רש"י פירש בסוף הפרק הקודם (בפסוק נ'), בבריחת אדניהו למזבח, שהוא ברח למזבח שבגבעון, כלומר: למזבח שבחצר המשכן, שעמד אז בגבעון, ונראה שגם יואב ברח לשם.
יש לציין שרש"י הביא את דבריו בשם התנחומא, ושם מפורש שיואב ברח למזבח שבגבעון. ודבר זה יתברר יותר בהמשך המאמר.
ד. מדוע רצה יואב להיהרג דווקא אצל המזבח?
על השאלה מדוע רצה יואב להיהרג דווקא אצל המזבח כתב הרד"ק: "לא כי פה אמות - אמר כן כדי להעניש שלמה לפי מחשבתו שיהרגהו במזבח ד'".
כן כתב גם ה"מצודת דוד": "כה אמר המלך צא - היות חשב כי כן דעת המלך להוציאו בערמה ולהמיתו שלא לטמא מקום הארון.
לא - כי יואב הבין בדבר שעל כל פנים ימיתנו, ואמר: 'לא אצא, כי פה אמות', ודעתו היה להחטיא את שלמה במה שיטמא אוהל הארון כאשר יהרגו שמה".
בפסוק הקודם כתב ה"מצודת דוד": "בקרנות המזבח - בחשבו שלא יטמא את המקום להרגו שמה".
כלומר: בתחילה חשב יואב ששלמה לא ירצה להורגו במקום המזבח, ועל ידי כך הוא ינצל, וכאשר הוא ראה ששלמה רוצה להורגו גם שם, אמר שרצונו למות שם כדי, להחטיא את שלמה.
על פי זה ניתן ליישב גם את השאלה השביעית כיצד יתכן שיואב ברח למזבח וחשב להיקלט שם, והרי בפרשת משפטים (כא, יד) נאמר: "וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה - מעם מזבחי תקחנו למות"! כלומר: המזבח אינו קולט!
אכן המזבח אינו קולט, אבל יואב חשב ששלמה לא ירצה לטמא את המקום שבו הארון, ועל ידי זה יואב ירויח זמן עד ששלמה יהרגנו!
אבל חז"ל הסבירו על כך מספר הסברים אחרים, כמו שיתבאר.
ה. הסבר המדרשים בפרשת מסעי למעשה יואב
במדרש רבה ותנחומא שם בפרשת מסעי נאמר: "אתה מוצא שחכם גדול היה יואב בתורה, וראש הסנהדרין, שנאמר: 'יושב בשבת תחכמוני, ראש השלישי' (ש"ב כג, ח), ולא היה יודע שכתוב בתורה: 'וכי יזד איש על רעהו' וגו' שהלך והחזיק בקרנות המזבח?!
אלא אמר יואב: הרוגי בית דין אינם נקברים בקברות אבותיהם, אלא הן לעצמן (סנהדרין פ"ו מ"ה, דף מ"ו ע"א), מוטב לי למות כאן, שאקבר בקברי אבותי.
'וישב בניהו את המלך דבר לאמר: כה דבר יואב וכה ענני. ויאמר לו המלך: עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו'".
הרד"ק (בפסוק ל') הביא דרשת חז"ל זו, וכתב עליה: "ולדעת בעל זה הדרש בא טעם 'וקברתו' יפה, כלומר: פגע שם בו כדבריו, וקברתו בקברי אבותיו".
יש להוסיף שהנביא הדגיש ענין זה פעמיים: לא רק ששלמה אמר: "עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו", אלא גם בביצוע נאמר: "ויפגע בו וימיתהו, ויקבר בביתו במדבר" (לד). כמו שכבר נזכר בשאלות החמישית והשישית, משמע שעל כך היה הדיון בין יואב לבין בניהו!
לפי מדרשים אלו אכן ידע יואב את הפסוק, ולא ניסה כלל להינצל ממיתה, אלא כל מטרתו היתה למות על יד המזבח, כדי שיקבר בקברות אבותיו, ולא למות בבית דין ולהיקבר בקברות בית דין, ואכן יואב הצליח להשיג את מטרתו.
עדיין יש לשאול: מדוע נאמר גם: "ויקבר בביתו במדבר"? על כך נענה בסיום המאמר.
יש לשאול שיואב הרג גם את אבנר וגם את עמשא בלא התראה, ואם כן מדוע חשש שבית דין ידונו אותו? והרי אין בית דין ממיתין מי שהרג אם לא התרו בו, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות סנהדרין (סוף פי"ח)!
נראה לומר על פי הרמב"ם בהלכות רוצח (פ"ב ה"ד) שבית דין יכולים להרוג בהוראת שעה גם מי שהרג בלא התראה, ודעת המדרשים היא שגם במקרה כזה מי שנהרג על ידי בית דין נקבר בקברות בית דין.
ו. הסבר הבבלי במסכת מכות למעשה יואב
הסבר אחר למעשהו של יואב נאמר בבבלי במסכת מכות (יב ע"א):
"אמר רב יהודה אמר רב: שתי טעויות טעה יואב באותה שעה, דכתיב: 'וינס יואב אל אהל ד' ויחזק בקרנות המזבח', טעה שאינו קולט אלא גגו, והוא תפס בקרנותיו,
טעה שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים, והוא תפס מזבח של שילה.
אביי אומר: בהא נמי מטעא טעה, טעה שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו, והוא זר היה".
בגמרא זו מפורש שהמזבח כן קולט, ויואב היה נקלט במזבח וניצל לולא שטעה!
כיצד יתכן דבר זה? והלא הפסוק אומר במפורש: "מעם מזבחי תקחנו למות"!
1. הסבר הטעות הראשונה
כתב רש"י: "טעה יואב בדרשא ד'מעם מזבחי ולא מעל מזבחי', וכסבור דהיינו מעל מזבחי".
בגליון הש"ס ציין רבי עקיבא איגר: "עיין יומא פג ע"א ברש"י ד"ה 'ולא מעל מזבחי' וצ"ע".
נראה שנפלה טעות סופר בדבריו, וכוונתו למה שאמרו שם בדף פה ע"א: "וכי יזיד איש על רעהו וכו' מעם מזבחי תקחנו למות - מעם מזבחי ולא מעל מזבחי".
כלומר: חז"ל דייקו את המילה "מעם", שמשמעותה בסמוך, והבינו שדווקא כאשר האדם נמצא בסמוך למזבח, אז אינו נקלט, אבל אם הוא נמצא על גבי המזבח - הוא נקלט! ויואב טעה בכך שסבר שאחיזה בקרנות נחשבת כהימצאות על גגו.
הסבר אחר כתב הריטב"א, שאפשר לפרש עוד שיואב דרש מעם מזבחי - כלומר: מסמוך לו - תקחנו, ולא ממזבחי ממש תקחנו, דהיינו מקרנותיו, ודרשה זו אינה נכונה, כיון שאנו דורשים: "מעם ולא מעל".
2. הסבר הטעות השניה
את הטעות השניה של יואב שרק מזבח בית עולמים קולט והוא תפס מזבח של שילה, פירש רש"י שכיון שכתוב "מזבחי" משמע מזבח המיוחד לי, שהוא מזבח בית עולמים, כלומר: בית המקדש שמקומו נצחי לעולמים, ויואב תפס במזבח של הבמה שעשה דוד לפני הארון.
עוד הוסיף רש"י שצריך לגרוס: "מזבח של במה", ואי אפשר לגרוס: "מזבח של שילה", שכן המשכן והמזבח היו בימי דוד ושלמה בגבעון, ולא בשילה (עיין במאמרי בפרק הבא).
לפי רש"י כאן במסכת מכות "אהל ד'" הוא האהל ששם היה הארון בירושלים, כמו שכתבו הרד"ק וה"מצודת דוד" בפרקנו, ולא כמו שפירש רש"י בסוף הפרק הקודם (בפסוק נ'), בבריחת אדניהו למזבח, שהוא ברח למזבח שבגבעון, כלומר: למזבח שבחצר המשכן, שעמד אז בגבעון, ודייקנו שגם יואב ברח לשם.
הסבר אחר כתב הריטב"א שאפשר שכוונת הגמרא באומרה: "מזבח של שילה" למזבח של גבעון, וכיון שהמשכן עמד בשילה זמן רב, שלש מאות וששים ותשע שנים (זבחים קיח ע"ב), ואחר כך עמד בנוב ובגבעון זמן קצר יחסית, רק חמישים ושבע שנים (זבחים שם)], מתיחס המשכן בגבעון גם כן לשילה, ובזה לא נצטרך לשנות את גירסת כל הספרים שגרסו: "מזבח של שילה".
יש לציין שיש מחלוקת פרשנית בין הסבר רש"י להסבר הריטב"א בשאלה להיכן יואב ברח: לפי רש"י יואב ברח לירושלים, לאהל שבו היה ארון הברית, ואילו לפי הריטב"א יואב ברח למשכן שבגבעון.
ז. הסבר הירושלמי למעשה יואב
בירושלמי במסכת מכות (פ"ב ה"ו) אמרו: "רבי יוחנן שלח לרבנין דתמן [שבבבל]: אתון אמרין בשם רב: סבור היה יואב שקרנות המזבח קולטות, ואין קולט אלא גגו, סבור היה של שילה קולט, ואינו קולט אלא של בית עולמים [כן הגיה "מראה הפנים", וכעין זה ציטט רבנו חננאל במסכת מכות (יב ע"א)], ואני אומר: לא מזבח קולט, ולא גגו קולט, ולא של שילה קולט, ולא של בית עולמים קולט, אין לך קולט, אלא שש ערי מקלט בלבד.
ואפשר יואב דכתיב ביה: 'תחכמוני ראש השלישי' היה טועה בדבר זה?
אמר רבי תנחומא: לסנהדרין ברח, כהדא דתני: הרוגי בית דין נכסיהן ליורשין, הרוגי מלכות נכסיהן למלכות.
אמר יואב: מוטב שאהרג בבית דין וירשוני בני, ואל יהרגני המלך וירשני.
כד שמע שלמה כן אמר: לממונו אני צריך?! מיד 'והסירות דמי חנם' - ואין ממונו חנם" [ורבנו חננאל במסכת מכות ציטט בשם הירושלמי: "לממונו אני צריך?! להסיר דמי חנם אני צריך"].
ומנין שהיתה סנהדרין אצל המזבח? 'ולא תעלה במעלות על מזבחי', ומה כתיב תמן: 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם'".
אם כן לפי הירושלמי אין המזבח קולט, וכמו שעולה גם מהמדרשים בפרשת מסעי, אך הירושלמי חולק עליהם בשני דברים:
א. לפי המדרשים בפרשת מסעי ברח יואב למזבח, כפשוטו של מקרא, ואילו לפי הירושלמי יואב לא ברח כלל למזבח, אלא לסנהדרין שהיו בצד המזבח.
ב. לפי המדרשים בפרשת מסעי רצה יואב שלא להיות נדון בבית דין, כדי שיקבר בקברי אבותיו, ואילו לפי הירושלמי כל כוונתו היתה להיות נדון בבית דין, כדי שבניו ירשו את ממונו.
יש לשאול על הירושלמי שיואב הרג את אבנר ואת עמשא בלא התראה וכיצד יכלו בית דין לדון אותו?!
יש לומר שבית דין יכולים להמית בהוראת שעה גם את מי שהרג בלא התראה, כפי שהתבאר.
עוד יש לשאול על הירושלמי שאם יואב נהרג בבית דין הוא היה צריך להיקבר בקברות בית דין, כפי שהתבאר שהרוגי בית דין אינם נקברים בקברות אבותיהם, וכיצד אומר הנביא שיואב נקבר בביתו?
נראה שהירושלמי סובר שרק הרוגי בית דין שנהרגו על פי עדים והתראה נקברים בקברות בית דין, אבל הרוגי בית דין שנהרגו בהוראת שעה אינם נקברים בקברות בית דין, שלא כפי שהסבירו המדרשים בפרשת מסעי.
ח. הסברי הבבלי במסכת סנהדרין למעשה יואב
במסכת סנהדרין דף מח ע"ב נאמר: "ת"ר: הרוגי מלכות נכסיהן למלך, הרוגי בית דין נכסיהן ליורשין.
ר' יהודה אומר: אף הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין.
בשלמא למאן דאמר: 'נכסיהן למלך' - היינו דכתיב: 'וינס יואב אל אהל ד' ויחזק בקרנות המזבח', וכתיב: 'ויאמר: לא, כי פה אמות', אלא למאן דאמר: 'נכסיהן ליורשין' מאי נפקא ליה מינא? לחיי שעה".
פירש רש"י: "הרוגי מלכות - שנתחייבו מיתה למלכי ישראל, כגון שמרדו בו, דכתיב: 'כל איש אשר ימרה את פיך' וגו' (יהושע א, יח).
כי פה אמות - ביואב כתיב, לא אהיה נדון למלכות, כדי שלא יהיו נכסי למלך.
לחיי שעה - דחויי בעלמא, עד שישיבו הדברים לשלמה ויבואו".
מגמרא זו רואים שיואב ברח למזבח או כדי שממונו יהיה ליורשיו, כמו שנאמר בירושלמי, או כדי שינצל לחיי שעה, אך לא כדי להינצל לגמרי, וזה בניגוד למה שאמרו במכות שיואב סבר שהמזבח יקלוט אותו!
אכן הקשו קושיא זו התוספות שם במסכת סנהדרין, ותירצו שני תרוצים:
"בשלמא למ"ד נכסים למלך - תימה דבסוף הגולין (מכות דף יב ע"א) משמע דברח לפי שהיה סבור דמזבח קולט, דאמר שלש טעיות טעה יואב!
ויש לומר דלהמלט אי אפשר, דיכולין לשומרו שלא יברח וימות ברעב, ולא נתכוון אלא להוריש נכסיו לבניו.
ובירושלמי איכא פלוגתא דאמוראי, דאיכא מ"ד סבור היה יואב דקרנותיו של מזבח היו קולטין, ואין לך קולט אלא גגו של בית עולמים, אבל של שילה אינו קולט, ואיכא מאן דאמר מאן דכתיב ביה 'תחכמוני ראש השלישי' היה טועה?! אלא לסנהדרין ברח, אמר: מוטב יהרג בב"ד וירשו בניו את נכסיו, ואל יהרגהו המלך וירשהו המלך".
בתרוץ הראשון כתבו שאף על פי שיואב חשב להקלט במזבח, הוא ידע שהוא לא ינצל בכך לגמרי, כיון שאפשר היה לשמור עליו על יד המזבח עד שימות ברעב, ולכן אמרה הגמרא שהוא ברח למזבח כדי להוריש נכסיו לבניו.
תרוץ שני כתבו התוספות שגמרא זו סוברת כירושלמי, שהמזבח לא קולט, ואכן יואב לא ברח כלל למזבח, אלא לבית דין.
יש לציין שלמ"ד נכסיהן ליורשין, שאמר שיואב עשה מעשהו לחיי שעה, הסבר זה אינו מתאים לגמרא במכות ואף לא לירושלמי ולא למדרש!
סיכום
א. על השאלה הראשונה, מהי השמועה שהגיעה ליואב, ענו המפרשים שתי תשובות:
- השמועה היא צוואת דוד לשלמה להרוג את יואב (רש"י).
- השמועה היא הריגת אדוניהו וגירוש אביתר (רד"ק ו"מצודת דוד").
ב. על השאלה השניה, מהו הנימוק: "כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה", ענו המפרשים שלש תשובות:
- אילו נטה יואב אחרי אבשלום לא היה לו מה לחשוש, כיון שרוב ישראל היו אחרי אבשלום, אבל הנטיה אחרי אדניהו היתה מרד בדוד ושלמה (רד"ק ו"מצודת דוד").
- אילו היה יואב נוטה גם אחרי אבשלום הוא היה יכול להסביר את עצמו שהוא סבר שגדול האחים צריך למלוך, ולכן הוא המליך גם את אבשלום וגם את אדניהו. אבל אחרי שיואב לא נטה אחרי אבשלום, ואדרבה, הרג את אבשלום, הוא לא היה יכול להסביר את עצמו שהוא סבר שגדול האחים צריך למלוך ולכן הוא המליך את אדניהו (מלבי"ם).
- יואב חשש משתי סיבות: גם מפני שמרד בדוד ובשלמה בהמליכו את אדניהו, וגם מפני שלא הציל את אבשלום (רלב"ג).
ג. על השאלה השלישית, מהו "אהל ד'", ענו המפרשים שתי תשובות:
- האהל שבו היה ארון ד' (רד"ק ומצ"ד, ורש"י במסכת מכות).
- המשכן בגבעון (כך נראה מרש"י בספר מלכים, וכך כתב הריטב"א במסכת מכות).
ד. על השאלה הרביעית, מדוע רצה יואב להיהרג דווקא אצל המזבח, ועל השאלה השביעית, כיצד יתכן שיואב ברח למזבח וחשב להיקלט שם, ענו המפרשים והמדרשים חמש תשובות:
- בתחילה חשב יואב ששלמה לא ירצה להורגו במקום המזבח, ועל ידי כך הוא ינצל, וכאשר ראה ששלמה רוצה להורגו גם שם, אמר שרצונו למות שם כדי להחטיאו.
על פי זה מיושבת גם השאלה השביעית כיצד יתכן שיואב ברח למזבח וחשב להיקלט שם: אכן המזבח אינו קולט, אבל יואב חשב ששלמה לא ירצה לטמא את המקום שבו הארון, ועל ידי זה יואב ירויח זמן עד ששלמה יהרגנו.
- לדעת המדרשים בפרשת מסעי המזבח אינו קולט, אבל יואב ברח למזבח ורצה למות שם ולא למות בידי בית דין, כדי להיקבר בביתו, ולא בקברי בית דין, והוא הצליח, ולכן הנביא מדגיש שהוא נקבר בביתו.
ובכך מיושבות גם השאלה החמישית מדוע אמר שלמה לבניהו בן יהוידע: "וקברתו", והשאלה השישית מדוע הדגיש הנביא: "ויקבר בביתו במדבר".
- לדעת הבבלי במסכת מכות המזבח קולט, ולכן ברח יואב למזבח, מפני שהוא רצה להינצל, אבל הוא טעה בגדרי קליטת המזבח, ולכן הוא לא הצליח.
- לדעת הירושלמי ולדעה אחת בבבלי במסכת סנהדרין המזבח אינו קולט, וגם יואב כלל לא ברח למזבח, אלא ברח לבית דין, כדי שממונו יהיה ליורשיו, והוא הצליח.
- לדעה אחרת במסכת סנהדרין המזבח אינו קולט, ויואב רצה רק להרויח זמן, והוא הצליח.
סיום
הגמרא במסכת סנהדרין (דף מט ע"א) דנה בפסוק "ויקבר בביתו במדבר", ושאלה: "אטו ביתו מדבר הוא"? כלומר: לא מסתבר שיואב היה גר במדבר, וגם מדוע נכתב הדבר הזה כאן? מה הוא בא ללמדנו?
ענתה על כך הגמרא: "אמר רב יהודה אמר רב: כמדבר, מה מדבר מופקר לכל - אף ביתו של יואב מופקר לכל". הסביר רש"י: "מופקר לכל - לעניים, להתפרנס מביתו".
המשיכה הגמרא והסבירה הסבר נוסף: "דבר אחר: כמדבר, מה מדבר מנוקה מגזל ועריות - אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות".
הסביר המהרש"א בחידושי אגדות: "לפי שדרך בעלי מלחמות שמצוי בהם גזל ועריות, אמר שלא כן ביתו ובעלי מלחמות שבחיל שר צבא יואב, שהם היו מנוקים מגזל ועריות, כמו שדרשו בפסוק 'שיניך כעדר הקצובות' וגו' על י"ב אלפים שצבאו על מדין, שהיו מתרחקין מן הגזל מן העריות, שלא כדרך שאר בעלי מלחמות".
דברים מעין אלו כבר כתב הרמב"ן על הפסוק "כי תצא מחנה על אֹיביך ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג, י): "הנכון בעיני בענין המצוה הזאת, כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו. והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו, ולא יתבוששו, אפילו בניאוף וכל נבלה. הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב. ועל כן הזהיר בו הכתוב: 'ונשמרת מכל דבר רע'".
כלומר: דרך אנשי הצבא להיות מחוספסים, ולא להתחשב באיסורים, אפילו לא של גזל ועריות, אבל יואב הצדיק, היה מנוקה מכל רע, ולא רק שלא היה גוזל וחומס, אלא להיפך: היה מפקיר נכסיו לעניים.
יהי רצון שכשם שלימדנו זכות על יואב, כך המקום ידון אותנו תמיד לזכות.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
