הקדמה: סיום ספר מלכים

הפרק האחרון בספר מלכים (כה) מתאר את הפורענויות הנוראות שעברו על עמנו בסוף ימי בית המקדש הראשון: המצור על ירושלים ובקיעת חומתה, בריחת צדקיהו מלך יהודה ותפיסתו, הריגת בניו לעיניו וסימוי עיניו, שריפת בית המקדש וכל בתי ירושלים, שדידת אוצרות המקדש והגליית אנשי יהודה לבבל, רצח גדליה בן אחיקם וירידת שארית יהודה למצרים.

בפסוקים האחרונים של הספר נאמר:

כז. "ויהי בשלֹשים ושבע לגלות יהויכין מלך יהודה ...נשא אויל מרֹדך מלך בבל... את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא.

כח. וידבר אִתו טֹבות, ויתן את כסאו מעל כסא המלכים אשר אִתו בבבל.

כט. וְשִנָא את בגדי כלאו, ואכל לחם תמיד לפניו, כל ימי חייו.

ל. וארֻחתו ארֻחת תמיד נִתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו, כל ימי חַיָו".

סיפור זה אירע כעשרים ושש שנה לאחר חורבן בית המקדש וגלות יהודה לבבל ולמצרים.

נראה שהנביא כתב סיפור זה בסיום הספר כדי לא לסיים בפורענויות הנוראות המתוארות קודם לכן, אלא בנחמה פורתא: יהויכין הוצא מבית הכלא, וזכה לחסד מאויל מרודך.

אולם מבט רחב יותר על יהויכין ומשפחתו מלמדנו שבסיפור זה ניתן למצוא רמז לדבר גדול הרבה יותר מאשר עצם הוצאת יהויכין מבית הכלא ודאגה לפרנסתו וכבודו.

כדי להבין ענין זה עלינו לראות גם מה היה לפני כן, בתקופת מלכות יהויכין, וגם מה קרה אחרי כן, אחרי הוצאת יהויכין מהכלא.

א. יהויכין ונבואות הפורענות שנאמרו עליו

יהויכין לא זכה למלוך על יהודה אלא שלושה חדשים בלבד (מל"ב כד, ח). אחריהם הוגלה לבבל על ידי נבוכדנצר, ובמקומו הומלך דודו צדקיהו, שמלך אחת עשרה שנה, עד חורבן הבית (שם, יז-כ).

בנוסף לכך שלא זכה יהויכין למלוך אלא זמן קצר מאד, בגלל רשעותו גם ניבא עליו ירמיהו נבואות פורענות נוראות: "כה אמר ד': כתבו את האיש הזה ערירי, גבר לא יצלח בימיו, כי לא יצלח מזרעו איש יֹשֵב על כסא דוד ומֹשֵל עוד ביהודה" (ירמיהו כב, ל).

בתחילת אותה נבואה, מופיעה שבועה על כך בשם ד': "חי אני, נְאֻם ד', כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני, כי משם אֶתְּקֶנְךָּ" (שם, כד). לפי זה נראה שליהויכין לא יולדו ילדים.

ב. זרעו של יהויכין

בספר דברי הימים (א פרק ג), מופיעה רשימת היחס של מלכי בית דוד, מדוד ועד יהויכין וצדקיהו, ושם (פסוק יז) כתוב שליהויכין נולדו בנים: "ובני יכניה אַסִר שאלתיאל בנו"! שלא כפי שנאמר לו על ידי ירמיהו!

לא רק זאת, אלא שזרובבל בן שאלתיאל, שעמד בראש הגולים ששבו ארצה בעקבות הצהרת כורש והיה המושל ביהודה (עזרא א-ב) ועמד בראש הבונים את בית המקדש השני (חגי א-ב), היה מזרעו של יהויכין!

הדבר קשה ביותר, שכן ירמיה ניבא בשם ד' שיהויכין יהיה ערירי, כלומר שלא יולדו לו בנים, ולא יצלח איש מזרעו למשול ביהודה!

אמנם יודעים אנחנו שנבואה לרעה יכולה להתבטל על ידי תשובה (רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"י ה"ד), אבל כאן היתה לא רק נבואה לרעה, אלא שבועה בשם ד'! האם גם נבואת פורענות שיש עליה שבועה יכולה להתבטל?

ג. כיצד יתכן שד' חזר בו משבועתו?

אמרו על כך חז"ל שני הסברים:

1. הסבר הגמרא במסכת סנהדרין

במסכת סנהדרין (לז ע"ב - לח ע"א) אמרו: "גלות מכפרת על הכל, שנאמר: 'כה אמר ד': כתבו את האיש הזה ערירי, גבר לא יצלח בימיו, כי לא יצלח מזרעו איש יֹשֵב על כסא דוד ומֹשֵל עוד ביהודה' (ירמיהו כב, ל). ובתר דגלה כתיב: 'ובני יכניה אַסִר שאלתיאל בנו' (דבה"י א ג, יז). אַסִר - שעיברתו אמו בבית האסורין. שאלתיאל - ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין. גמירי שאין האשה מתעברת מעומד, והיא נתעברה מעומד.

דבר אחר: שאלתיאל - שנשאל על אלתו א-ל. זרובבל - שנזרע בבבל".

פירש רש"י: "והיא נתעברה מעומד - שהיה בית האסורין צר ואין מקום לשכב, ושילשלו שם אשה [את אשתו], ובאגדה דויקרא רבה (יט, ו) אמרינן לה.

על אלתו - להתיר לו גזירה שנשבע שלא יהא לו בן, והתירו לו פמליא של מעלה. ושבועה כתיבה בההיא פרשה ד'כתבו את האיש הזה' בספר ירמיה (כב, כד)".

נאמר כאן שהקב"ה נשאל כביכול על שבועתו, וגם גרם ליהויכין להוליד בן בניגוד לדרך הטבע!

לפי הגמרא אפשר שנבואת פורענות שיש עליה שבועה אינה יכולה להתבטל, אלא אם כן היה יחד עם התשובה גם עונש של גלות. ואף על פי כן היה צריך שהקב"ה ישאל כביכול על שבועתו.

2. הסבר הפסיקתא

במדרש פסיקתא (רבתי פמ"ז) אמרו הסבר אחר: "התשובה מבטלת כל הגזירה, שכן אתה מוצא ביכניה מלך יהודה, שהקב"ה נשבע שימות בלא בנים, שנאמר: 'כתבו את האיש הזה ערירי' (ירמיהו כב, ל), וכיון שעשה תשובה ביטל הקב"ה את הגזירה. שנאמר: 'ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו' (דהי"א ג, טז).

וכן הוא אומר: 'ביום ההוא, נאם ד' צב-אות, אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ד', ושמתיך כחותם, כי בך בחרתי נאם ד' צב-אות' (חגי ב, כג)".

מה כוונת המדרש בסיום דבריו "וכן הוא אומר"?

הסביר הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ז ה"ז): "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה... התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד.

וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים, בה מקרב את השבים, בין יחיד בין רבים, שנאמר: 'והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני א-ל חי' (הושע ב, א).

ונאמר ביכניהו ברשעתו: 'כתבו את האיש הזה ערירי, גבר לא יצלח בימיו' (ירמיהו כב, ל). 'אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני, כי משם אתקנך' (שם, כד). וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בנו: 'ביום ההוא נאֻם ד' צבאות אקחך זרֻבבל בן שאלתיאל עבדי נאם ד', ושמתיך כחותם' (חגי ב, כג)".

לפי הפסיקתא גם נבואת פורענות שיש עליה שבועה יכולה להתבטל, אם האדם חוזר בתשובה!

ד. משמעות הוצאתו של יהויכין מבית הכלא

בהוצאת יהויכין מבית הכלא נאמר: "וידבר אִתו טֹבות, ויתן את כסאו מעל כסא המלכים אשר אִתו בבבל". כתוב כאן שמעמדו של יהויכין הוא מעל כל מלכי הגויים!

נראה לומר שניתן למצוא כאן רמז שכשם שיהויכין שוב תופס את מעמדו החשוב כמנהיג עם ישראל והחשוב שבכל מנהיגי הגויים, כך גם זרעו אחריו יעמוד בראש השבים מהגולה.

ה. משמעות הולדת בן ליהויכין

יש להדגיש שמלבד הצד הפרטי של יהויכין, שזכה לצאת מכלאו ולקבל את ארוחותיו בכבוד, ומבניו היה זרובבל בן שאלתיאל מושל יהודה בשיבת ציון, היה בלידת בנו גם צד כללי של המשך מלכות בית דוד! שכן בני צדקיהו נהרגו באכזריות לנגד עיניו (מל"ב כה, ז), והיה חשש שלא יהיה ח"ו המשך למלכות בית דוד!

כך אמרו במדרש ויקרא רבה (יט, ו): "באותה שעה ישבה סנהדרי גדולה על דעתה ואמרו: בימינו מלכות בית דוד פוסקת?! אותו שכתוב בו: 'וכסאו כשמש נגדי' (תהלים פט, לז)! מה נעשה?". אבל כאמור, אף על פי שהקב"ה נשבע שלא יהיה בן ליהויכין, הקב"ה נשאל על שבועתו, וזיכהו בבן, שממנו נמשכה שושלת בית דוד (שם)!

סיום

כשם שזכה יהויכין לצאת מכלאו לאחר ששהה שם שנים רבות, כך זכה עם ישראל לצאת מגלות בבל בעקבות הצהרת כורש, וכך זוכים אנו בדורות האחרונים לצאת מגלות אדום.

כשם שזכה יהויכין שמזרעו עמד מנהיג מבית דוד שבנה את בית המקדש השני, כך נזכה אנו בעזרת ד' לחידוש המלכות על ידי משיח בן דוד ולבניית בית המקדש השלישי, במהרה בימינו, אמן.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.