המלך יהואחז ממשיך את חטאת המלך ירבעם

בִּשְׁנַ֨ת... מָ֠לַךְ יְהֽוֹאָחָ֨ז בֶּן־יֵה֤וּא עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן... וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַ֠יֵּלֶךְ אַחַ֨ר חַטֹּ֜את יָֽרָבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶֽחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־סָ֥ר מִמֶּֽנָּה:
וַיְחַ֥ל יְהֽוֹאָחָ֖ז אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה...
...אַ֠ךְ לֹא־סָ֜רוּ מֵֽחַטֹּ֧את בֵּית־יָֽרָבְעָ֛ם אֲשֶׁר־הֶֽחֱטִ֥י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣הּ הָלָ֑ךְ וְגַם֙ הָֽאֲשֵׁרָ֔ה עָֽמְדָ֖ה בְּשֹֽׁמְרֽוֹן׃
(מלכים ב יג א-ב,ד,ו)

מה שחוזר הכתוב שוב בפסוק ו', שהלך יהואחז בחטאת ירבעם, לאמר לנו שאף על פי שבפסוקים ג-ד התפלל לה' שיויע את ישראל, וה' שמע תפילתו, בכל זאת נשאר בדעת ירבעם בן נבט, והיינו שהקריב לקב"ה מחוץ לירושלים.

הארץ ניתנת ביד ארם רק כעת

בפרקנו כתוב:

וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּתְּנֵ֞ם בְּיַ֣ד ׀ חֲזָאֵ֣ל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֗ם וּבְיַ֛ד בֶּן־הֲדַ֥ד בֶּן־חֲזָאֵ֖ל כָּל־הַיָּמִֽים׃
וַֽחֲזָאֵל֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם לָחַ֖ץ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י יְהֽוֹאָחָֽז׃
(מלכים ב יג ג,כב)

ופרק י' ראינו:

בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם הֵחֵ֣ל יְהוָ֔ה לְקַצּ֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּכֵּ֥ם חֲזָאֵ֖ל בְּכָל־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵֽל׃
(מלכים ב י לב)

מהשוואת הפסוקים רואים שרק בימי המלך יהואחז בן המלך יהוא ניתנה הארץ ביד ארם, ולא בתקופת אביו.

המלך יהואחז דבק יותר מאביו בחטאת ירבעם

ונראה שהסיבה להתגברות שלטון ארם על ישראל נעוצה בהבדלים ברמת הקלקול שביצעו האב ובנו:

בפרקנו רואים:

בִּשְׁנַ֨ת... מָ֠לַךְ יְהֽוֹאָחָ֨ז בֶּן־יֵה֤וּא עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן... וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַ֠יֵּלֶךְ אַחַ֨ר חַטֹּ֜את יָֽרָבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶֽחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל... בָּ֣הּ הָלָ֑ךְ וְגַם֙ הָֽאֲשֵׁרָ֔ה עָֽמְדָ֖ה בְּשֹֽׁמְרֽוֹן׃
(מלכים ב יג א-ב,ו)

ובפרק י' ראינו:

רַ֠ק חֲטָאֵ֞י יָֽרָבְעָ֤ם בֶּן־נְבָט֙ אֲשֶׁ֣ר הֶֽחֱטִ֣יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא־סָ֥ר יֵה֖וּא מֵאַֽחֲרֵיהֶ֑ם עֶגְלֵי֙ הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־אֵ֖ל וַֽאֲשֶׁ֥ר בְּדָֽן׃
וְיֵה֗וּא לֹ֥א שָׁמַ֛ר לָלֶ֛כֶת בְּתֽוֹרַת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־לְבָב֑וֹ לֹ֣א סָ֗ר מֵעַל֙ חַטֹּ֣אות יָֽרָבְעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
(מלכים ב י כט,לא)

אצל המלך יהוא נאמר שרק לא סר מחטאת ירבעם, ומשמע שרק לא הסיר את פסלי ירבעם. אך לא מפורש שהלך ממש בחטאת ירבעם.

לעומת זאת, אצל המלך יהואחז נאמרה לשון הליה, ומשמע שדבק ממש בחטאת ירבעם. לכן רק בימיו מסר הקב"ה את ישראל ביד ארם.

ובספר יראה ללבב(הרב שרלו) מובא שהמצב המדיני בממלכת ישראל בימי שושלת יהוא היה בכי רע. וזה אינו מדויק, שהרי בימי המלך יהוא, האב, לא נמסרו ישראל לשליטת ארם, אלא רק בימי בנו, המלך יהואחז, אשר דבק בחטאת המלך ירבעם. וכן בהמשך בימי המלך יהואש בן המלך יהואחז(בן המלך יהוא).

---

 

המלך יהואש בן המלך יהואחז ממשיך בדרך אביו

בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָשֶׁ֨בַע֙ שָׁנָ֔ה לְיוֹאָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ יְהוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהֽוֹאָחָ֤ז עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃
וַיַּֽעֲשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֠ר מִכָּל־חַטֹּ֞אות יָֽרָבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶֽחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֥הּ הָלָֽךְ׃
(מלכים ב יג י-יא)

גם אצל המלך יהואש רואים את המגמה של אביו, אשר הלך בחטאת ירבעם ולא רק לא סר ממנה.

---

 

המלך יהואחז מכיר בכח הנביא וזוכה להושיע את ישראל

עם זאת, אצל המלך יהואש חל שינוי תוך כדי הפרק, במהלכו נפגש עם הנביא(מלכים ב יג יד-יט) וחוזר בו מהליכתו-ממש בחטאת ירבעם:

וֶֽאֱלִישָׁע֙ חָלָ֣ה אֶת־חָלְי֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָמ֖וּת בּ֑וֹ וַיֵּ֨רֶד אֵלָ֜יו יוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֵּ֤בְךְּ עַל־פָּנָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אָבִ֣י ׀ אָבִ֔י רֶ֥כֶב יִשְׂרָאֵ֖ל וּפָֽרָשָֽׁיו׃
(מלכים ב יג יד)

ותרגם יונתן את מאמרו של יואש, "אָבִ֣י ׀ אָבִ֔י רֶ֥כֶב יִשְׂרָאֵ֖ל וּפָֽרָשָֽׁיו":

רבי רבי שטוב לו(להם) לישראל בתפילתו (יותר) מרכבים ומפרשים.
(תרגום יונתן מלכים ב יג יד)

בזכות כניעתו לנביא והתקדמות רוחנית זו, זוכה יהואש להושיע את ישראל, וכפי שכתבו המפרשים. ונביא את לשון האברבנאל:

ויתן להם מושיע - והוא יהואש בן יהואחז כמו שיזכור אחרי זה ...לא היה זה בימים שמלך יהואחז, כי כל ימיו לחץ אותם כמו שיזכור, כי אם בימי יהואש בנו היה כמו שיתבאר.
(אברבנאל מלכים ב יג ה)

האברבנאל מתכוון לסוף הפרק, בו מתוארת התשועה שהביא יהואש:

וַיָּ֜שָׁב יְהוֹאָ֣שׁ בֶּן־יְהֽוֹאָחָ֗ז וַיִּקַּ֤ח אֶת־הֶֽעָרִים֙ מִיַּד֙ בֶּן־הֲדַ֣ד בֶּן־חֲזָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר לָקַ֗ח מִיַּ֛ד יְהֽוֹאָחָ֥ז אָבִ֖יו בַּמִּלְחָמָ֑ה שָׁלֹ֤שׁ פְּעָמִים֙ הִכָּ֣הוּ יוֹאָ֔שׁ וַיָּ֖שֶׁב אֶת־עָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(מלכים ב יג כה)

---

למה אלישע הנביא נעלם חמישים שנה?

וֶֽאֱלִישָׁע֙ חָלָ֣ה אֶת־חָלְי֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָמ֖וּת בּ֑וֹ וַיֵּ֨רֶד אֵלָ֜יו יוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֵּ֤בְךְּ עַל־פָּנָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אָבִ֣י ׀ אָבִ֔י רֶ֥כֶב יִשְׂרָאֵ֖ל וּפָֽרָשָֽׁיו׃
(מלכים ב יג יד)

בפרק י' ראינו שאלישע ממליך את יהוא, והאחרון ישב על כסאו עשרים ושמונה שנה. בפרקנו מסופר על בנו ממשיך דרכו, אשר מלך שבע עשרה שנה. במהלך מלכותו של יואש הוא מגיע אל אלישע ויוצא אם כן שעברו כמעט חמישים שנה בלי שמענו על מעשים ומופתים מאלישע.

ונראה לומר שעיקר מגמתם של אליהו הנביא ואלישע הנביא הייתה להלחם בבית אחאב, ועשו מופתים רבים כנגד המופתים שעשו כהני בית אחאב(כמו שהבאנו בפרקים הקודמים בשם הרשב"א). וכאשר יהוא מומלך, הרי בטלה עבודת הבעל ישראל ולא חזרה כל ימי יהואחז ויואש, לכן אלישע מובטל גם הוא מעשיית מופתים.

נבואת אלישע מקבלת תוקף על ידי מעשה החצים

 

וֶֽאֱלִישָׁע֙ חָלָ֣ה אֶת־חָלְי֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָמ֖וּת בּ֑וֹ וַיֵּ֨רֶד אֵלָ֜יו יוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֵּ֤בְךְּ עַל־פָּנָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אָבִ֣י ׀ אָבִ֔י רֶ֥כֶב יִשְׂרָאֵ֖ל וּפָֽרָשָֽׁיו:
וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֱלִישָׁ֔ע קַ֖ח קֶ֣שֶׁת וְחִצִּ֑ים וַיִּקַּ֥ח אֵלָ֖יו קֶ֥שֶׁת וְחִצִּֽים׃
וַיֹּ֣אמֶר ׀ לְמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל הַרְכֵּ֤ב יָֽדְךָ֙ עַל־הַקֶּ֔שֶׁת וַיַּרְכֵּ֖ב יָד֑וֹ וַיָּ֧שֶׂם אֱלִישָׁ֛ע יָדָ֖יו עַל־יְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיֹּ֗אמֶר פְּתַ֧ח הַֽחַלּ֛וֹן קֵ֖דְמָה וַיִּפְתָּ֑ח וַיֹּ֨אמֶר אֱלִישָׁ֤ע יְרֵה֙ וַיּ֔וֹר וַיֹּ֗אמֶר חֵץ־תְּשׁוּעָ֤ה לַֽיהוָה֙ וְחֵ֣ץ תְּשׁוּעָ֣ה בַֽאֲרָ֔ם וְהִכִּיתָ֧ אֶת־אֲרָ֛ם בַּֽאֲפֵ֖ק עַד־כַּלֵּֽה׃
וַיֹּ֛אמֶר קַ֥ח הַחִצִּ֖ים וַיִּקָּ֑ח וַיֹּ֤אמֶר לְמֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ הַךְ־אַ֔רְצָה וַיַּ֥ךְ שָֽׁלֹשׁ־פְּעָמִ֖ים וַֽיַּעֲמֹֽד׃
וַיִּקְצֹ֨ף עָלָ֜יו אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֗ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לְהַכּ֨וֹת חָמֵ֤שׁ אוֹ־שֵׁשׁ֙ פְּעָמִ֔ים אָ֛ז הִכִּ֥יתָ אֶת־אֲרָ֖ם עַד־כַּלֵּ֑ה וְעַתָּ֕ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים תַּכֶּ֥ה אֶת־אֲרָֽם:
(מלכים ב יד-יט)

 

כתב הרמב"ן(בראשית טו ז) שאמנם כל נבואה של נביא אמת מתקיימת, אך נבואה הכוללת גם מחזה-מעשה - פועלת יותר. ולכאורה רק על נבואה לרעה היה צריך לצרף מחזה כדי לתת יותר תוקף, שכן נבואה לטובה בכל מקרה מתקיימת וכדברי הרמב"ם(משנה תורה הלכות יסודי התורה פ"י ה"ד), והרי כאן בפרקנו מתנבא אלישע לטובה על עם ישראל, ומדוע היה צורך במעשה הדמיון של יריית החץ?

והתירוץ הוא שבאמת הרמב"ן חולק על היסוד הנ"ל של הרמב"ם שנבואה לטובה תמיד מתקיימת. הרמב"ן סובר שרק נבואה עם מעשה-דמיון מתקיימת בין לטוב בין למוטב(דברי אמת).

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.