הקדמה
נאמר בפרקנו:
א. "ויצאו כל בני ישראל, ותקהל העדה כאיש אחד למדן ועד באר שבע וארץ הגלעד אל ד' המצפה.
ב. ויתיצבו פנות כל העם כל שבטי ישראל בקהל עם האלקים, ארבע מאות אלף איש רגלי שלף חרב.
ג. וישמעו בני בנימן כי עלו בני ישראל המצפה, ויאמרו בני ישראל: דברו איכה נהיתה הרעה הזאת.
ד. ויען האיש הלוי איש האשה הנרצחה ויאמר: הגבעתה אשר לבנימן באתי אני ופילגשי ללון.
ה. ויקמו עלי בעלי הגבעה ויסבו עלי את הבית לילה, אותי דמו להרג ואת פילגשי ענו ותמת.
ו. ואחז בפילגשי ואנתחה ואשלחה בכל שדה נחלת ישראל, כי עשו זמה ונבלה בישראל.
ז. הנה כלכם בני ישראל, הבו לכם דבר ועצה הלם.
ח. ויקם כל העם כאיש אחד לאמר: לא נלך איש לאהלו ולא נסור איש לביתו.
ט. ועתה זה הדבר אשר נעשה לגבעה עליה בגורל:
י. ולקחנו עשרה אנשים למאה לכל שבטי ישראל, ומאה לאלף, ואלף לרבבה, לקחת צדה לעם לעשות לבואם לגבע בנימן ככל הנבלה אשר עשה בישראל.
יא. ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים.
יב. וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל שבטי בנימן לאמר: מה הרעה הזאת אשר נהיתה בכם.
יג. ועתה תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם, ונבערה רעה מישראל. ולא אבו בני בנימן לשמע בקול אחיהם בני ישראל.
יד. ויאספו בני בנימן מן הערים הגבעתה, לצאת למלחמה עם בני ישראל.
טו. ויתפקדו בני בנימן ביום ההוא מהערים עשרים וששה אלף איש שלף חרב, לבד מישבי הגבעה התפקדו שבע מאות איש בחור.
טז. מכל העם הזה שבע מאות איש בחור אטר יד ימינו, כל זה קלע באבן אל השערה ולא יחטא".
יש לשאול על פרשה זו שתי שאלות עיקריות:
- האם אנשי הגבעה שהתעללו בפילגש היו חייבים מיתה?
- מדוע בני בנימין לא הסכימו להסגירם?
הסבר הרמב"ן
הסביר הרמב"ן בפרשת וירא (יט, ח): "והנה פנות כל העם מכל שבטי ישראל רצו לעשות גדר גדול בדבר להמית אותם, שנאמר: 'ועתה תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם' (שם כ, יג).
ודבר ברור הוא שלא היו חייבין מיתה בדין תורה, שלא עשו מעשה זולתי ענוי הפילגש הזונה, ולא נתכוונו למיתה שלה, וגם לא מתה בידם, וישלחוה מאתם כעלות השחר (שם יט, כה), והלכה מאתם לבית אדוניה, ואחר כך מתה, אולי נחלשה מרוב הביאות ונתקררה בפתח עד האור ומתה שם. אבל מפני שהיו חפצים ואומרים לעשות נבלה כאנשי סדום, ראו השבטים לעשות סייג לתורה, שלא יעשה ולא יאמר כן בישראל, כמו שאמרו: 'ונבערה רעה מישראל' (שם כ, יג). וזה הדין הוא ממה שאמרו רבותינו (סנהדרין מו ע"א): 'בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה, אלא לעשות סייג לתורה'.
ושבט בנימין לא הסכימו בדבר זה, שלא היה בהם חיוב מיתה בענוי הפילגש.
ואולי הקפידו עוד בני בנימין על אשר לא שלחו להם מתחילה, ועשו ההסכמה שלא מדעתם".
הרמב"ן הסביר בדבריו אלו שלש נקודות:
- אנשי הגבעה לא נתחייבו מיתה, לא בגלל גילוי עריות ולא בגלל שפיכות דמים: לא בגלל גילוי עריות, כיון שהאשה לא היתה אשת איש, אלא רק פילגש. ולא בגלל שפיכות דמים, כיון שהיא לא מתה בידם, אלא הלכה מהם עד בית המארח, ועוד שהם כלל לא התכוונו להמיתה.
- עם ישראל רצה להמית את הפושעים לא מדין תורה, אלא מדין גדר וסיג, שלא יעשו עבירות כאלו, שדומות למה שקרה בסדום.
- כיון שמדין תורה הפושעים לא התחייבו מיתה, לכן לא הסכימו בני בנימין להסגירם למיתה.
הרמב"ן לימד זכות על אנשי הגבעה שהם לא היו רשעים כאנשי סדום, ושבני בנימין, אף על פי שלא פעלו נכון במה שלא הענישו את הפושעים, אבל הם צדקו במה שהם לא היו מוכנים להסגיר למיתה אנשים שאינם חייבים מיתה. מצד שני בני ישראל לא נהגו בשרירות לב בבקשתם להמית את הפושעים, אלא רצו לעשות גדר וסיג לתורה, שאנשים בעם ישראל לא יעברו עבירות חמורות.
יהי רצון שתמיד נלמד זכות על עם ישראל, ותמיד ננהג כדין.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
