הקדמה
הפסוקים
נאמר בפרקנו:
א. "ויֹסִפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד', ויתנם ד' ביד פלשתים ארבעים שנה.
ב. ויהי איש אחד מצרעה, ממשפחת הדני, ושמו מנוח, ואשתו עקרה ולא ילדה.
ג. וירא מלאך ד' אל האשה, ויאמר אליה: הנה נא את עקרה ולא ילדת, והרית וְיָלָדְתְּ בן.
ד. ועתה השמרי נא, ואל תשתי יין ושכר, ואל תאכלי כל טמא.
ה. כי הנך הרה וְיֹלַדְתְּ בן, ומורה לא יעלה על ראשו, כי נזיר אלקים יהיה הנער מן הַבָּטֶן, והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים".
השאלות
- מדוע ציוה ד' שהשופט הזה, שֶיִוָלֵד כעת, יהיה נזיר מבטן ומהריון? והרי כל השופטים הקודמים לא היו נזירים!
- בכל שאר הפעמים שבני ישראל היו משועבדים לעמים אחרים, הם זעקו אל ד', ואז ד' הקים להם מושיע. כך היה אצל עתניאל בן קנז (ג, ט), אצל אהוד בן גרא (ג, טו), אצל דבורה וברק (ד, ג), אצל גדעון (ו, ו), ואצל יפתח (י, י). בפרקנו לא כתוב שבני ישראל זעקו אל ד', ואף על פי כן ד' הקים להם מושיע! מדוע?
- שאלה כללית, שאולי שייכת יותר בפרקים הבאים, אבל כיון שפרקנו עוסק בציווי האלוקי על ההקדשה המיוחדת של השופט, ניתן לשאול אותה כבר כאן, היא: מדוע רצה ד' שהשופט הזה, שֶיִוָלֵד כעת, ילחם בפלשתים לבדו, בלא להנהיג את כל ישראל אתו במלחמה נגד פלשתים, שלא כמו שאר השופטים שנזכרו בשאלה הקודמת, שנלחמו באויבי ישראל ביציאתם למלחמה בראש [חלק מ]שבטי ישראל?
א. הסבר הרלב"ג והמדרש לנזירותו של שמשון
על השאלה הראשונה, מדוע ציוה ד' שהשופט הזה יהיה נזיר מבטן ומהריון, כתב הרלב"ג: "ולפי שהיה גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד שמשון לרדוף אחרי הנשים וללקות בהם, התחכם ד' יתברך, מלידה ומבטן ומהריון למנעו מזה. ולזה רצה שיהיה 'נזיר אלקים'. כי ההימנע משתיית יין מועיל מאד לזה הענין, כאמרם: 'כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין' (נזיר ב ע"א)".
כעין זה נאמר כבר במדרש רבה בפרשת נשא (י, ה): "כי נזיר אלקים יהיה הנער מן הבטן - גלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא ששמשון יהיה הולך אחר עיניו, לפיכך הזהירו בנזיר, שלא יהיה שותה יין, לפי שהיין מביא לידי זמה. ומה בזמן שהיה נזיר - הלך אחר עיניו, אילו היה שותה - לא היה לו תקנה לעולם, מרוב שהיה רודף אחר זמה".
לפי הסבר זה הציווי על נזירותו של שמשון היה לטובתו של שמשון, כדי שהוא לא יכשל בבנות פלשתים.
ב. הסברו הראשון של האברבנאל לנזירותו של שמשון
האברבנאל כתב שלושה הסברים אחרים על השאלה הראשונה, מדוע ציוה ד' שהשופט הזה יהיה נזיר מבטן ומהריון.
בהסברו הראשון כתב האברבנאל: "והנה היתה צורך המראה הזאת להגיד אל האשה שהריונה ולידתה יהיו ניסיים, באופן שהבן שתלד ידע זה אחרי כן, וישכיל ממוצא דבר ויתן אל לבו שהוא כלי מאת האלקים ושליח ההשגחה, באופן שחפץ ד' בידו יצלח. וגם היתה המראה צריכה להזהיר האשה הדברים שתאכל, באופן שהולד אשר במעיה יזון במאכלים טהורים, ויהיה נזיר אלקים מן הבטן, ועם זה יקנה מזג טהור, ומתחלף למזגי הפלשתים האוכלים כל טומאה, ושותים במזרקי היין, ויהיה זה סבה לשנאתו אותם, ולהלחם בהם תמיד, ולעשות בתוכם נקמות ד'".
לפי הסבר זה הציווי על נזירותו של שמשון לא היה לטובתו של שמשון, כדי שהוא לא יכשל בבנות פלשתים, אלא כדי שמזגו יהיה הפוך ממזגם של הפלשתים, ועל ידי זה הוא ישנא אותם וילחם בהם, ובכך לעזור לעם ישראל.
ג. הסברו השני של האברבנאל לנזירותו של שמשון מהיין
עוד כתב האברבנאל: "רצה הא-ל יתברך ששמשון ממעי אמו יהיה נזיר, כדי שישמר מן היין, וכדי שיהיה מזגו מתחלף ואויב למזג הפלשתים, כמו שכתבתי, וגם לסבה אחרת, והיא לפי שהיה גלוי לפניו הדברים הזרים שהיה עתיד שמשון לעשותו, רצה יתברך שלא יחשוב אדם שיהיו מעשה שכרות, ומפני זה ציוהו שיהיה מבטן אמו נזיר מהיין".
לפי הסבר זה הציווי על נזירותו של שמשון היה לטובתו של שמשון, בדומה קצת לפירוש הרלב"ג והמדרש, אבל לא כדי שהוא לא יכשל בבנות פלשתים כהסבר הרלב"ג והמדרש, אלא כדי שלא יחשדו בו שהוא שיכור.
ד. הסברו של האברבנאל לנזירותו של שמשון בענין השער
עוד כתב האברבנאל: "וגם ציוה שינזר כדי שלא יעלה מורה על ראשו, ויהיו שערותיו תלתלים שחורות כעורב, כאילו הוא מתאבל על שעבוד ישראל והיות הפלשתים גוברים עליהם, עד שתמיד מפני זה יכסוף להנקם מהם".
לפי הסבר זה הציווי על נזירותו של שמשון לא היה לטובתו של שמשון, אלא כדי לגרום לו שהוא ירגיש שהוא כמו אָבֵל על שעבודם של ישראל לפלשתים, ועל ידי זה הוא ישנא אותם וילחם בהם, ובכך לעזור לעם ישראל, בדומה לפירושו הראשון של האברבנאל.
ה. הסבר האלשיך הקדוש לנזירותו של שמשון
הסבר אחר על השאלה הראשונה, מדוע ציוה ד' שהשופט הזה יהיה נזיר מבטן ומהריון, כתב האלשיך הקדוש: "וטעם אל היותו נזיר מן הבטן - יתכן במה שראינו שנזכרה רעתם, ולא תשובתם, כי אחר אשר נאמר: 'ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד', ויתנם ד' ביד פלשתים ארבעים שנה' (פסוק א), מיד הוא אומר: 'ויהי איש אחד מצרעה' וכו' (ב), ולא נאמר כי שבו מדרכם... על כן, כשגזרה חכמתו יתברך להיטיב לעַמו, ביקש איש להשרות עליו רוח ד' לפעמו ולחזקו נגד פלשתים, ולא היה מספיק שלמותו לחול שם ד' עליו, על כן גזרה חכמתו יתברך להכינו מן הבטן בנזירות, שעל ידי שנזר אלקיו על ראשו יהיה ד' עמו, ועל ידי כן יעשה וגם יוכל. ו'עֵד מְמַהֵר' לזה [כלומר: ההוכחה לזה] הוא כי כאשר גילחה אשתו מחלפות ראשו, נאמר: 'ותגלח את שבע מחלפות ראשו וגו' ויסר כחו מעליו' (טז, יט), שהוא על כי ד' לא היה עליו כאשר בהיות שער נזירותו בו, כאומרו: 'ותאמר: פלשתים עליך שמשון, וכו' והוא לא ידע כי ד' סר מעליו' (שם, כ)".
כלומר: הסיבה לנזירותו של שמשון היתה כדי שתשרה עליו השכינה, ועל ידי כן הוא יצליח להינקם מהפלשתים.
גם לפי הסבר זה הציווי על נזירותו של שמשון לא היה לטובתו של שמשון, אלא כדי שתשרה עליו השכינה, ועל ידי כן הוא יצליח להינקם מהפלשתים, ובכך לעזור לעם ישראל, בדומה לפירושו הראשון והשלישי של האברבנאל.
יש לציין שהאלשיך הקדוש התיחס לכך שלא כתוב בפרקנו שבני ישראל חזרו בתשובה, אבל הוא לא ענה על השאלה מדוע ד' הושיע אותם בלי שהם חזרו בתשובה.
סיכום ההסברים לנזירותו של שמשון
נאמרו חמישה הסברים לנזירותו של שמשון:
- כדי שהוא לא ימשך יותר מדי אחרי בנות פלשתים.
- כדי שמזגו יהיה הפוך ממזגם של הפלשתים, ועל ידי זה הוא ישנא אותם וילחם בהם.
- כדי שלא יחשבו שהוא עושה את מעשיו מתוך שכרות.
- כדי שהוא ירגיש שהוא כמו אָבֵל על שעבודם של ישראל לפלשתים, ועל ידי זה הוא ישנא אותם וילחם בהם.
- כדי שתשרה עליו השכינה, ועל ידי כן הוא יצליח להינקם מהפלשתים.
לפי ההסברים הראשון והשלישי הציווי על נזירותו של שמשון היה לטובתו של שמשון.
לפי ההסברים השני, הרביעי והחמישי הציווי על נזירותו של שמשון לא היה לטובתו של שמשון, אלא כדי לגרום לו לשנוא את הפלשתים ולהילחם בהם, ולהשרות עליו את השכינה שתסייע לו במלחמותיו בפלשתים, ובכך לעזור לעם ישראל.
יש לציין שכל ההסברים שנאמרו אינם חולקים זה על זה, והם יכולים להסכים כל אחד לרעהו, ולפי זה היו שתי סיבות לנזירות שהיו לטובתו של שמשון, ושלש סיבות לנזירות שמטרתן לעזור לעם ישראל!
ועיין עוד בסמוך.
ו. תשובה לשאלה השלישית על פי הרד"ק והאלשיך הקדוש
על השאלה השלישית, מדוע רצה ד' שהשופט הזה, שֶיִוָלֵד כעת, ילחם בפלשתים לבדו, בלא להנהיג את כל ישראל אתו במלחמה נגד פלשתים, שלא כמו שאר השופטים שנלחמו באויבי ישראל ביציאתם למלחמה בראש [חלק מ]שבטי ישראל, נראה לענות על פי דברי הרד"ק.
הרד"ק בפסוק ד' כתב: "...נראה כי ישראל שבאותו הדור לא היו יראים ד' כל כך, שיושיעם תשועה שלֵמה מיד פלשתים".
עוד כתב הרד"ק על הפסוק "והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים" (ה): "...אמר: 'יחל להושיע' [כלומר: ולא אמר: 'יושיע'], לפי שלא הושיעם תשועה שלֵמה".
אמנם הרד"ק לא התיחס בפירוש לשאלה מדוע רצה ד' ששמשון ילחם בפלשתים לבדו בלא להנהיג את כל ישראל אתו במלחמה נגד פלשתים, שלא כמו שאר השופטים, אבל מתוך התיחסותו לכך שהתשועה של שמשון לא היתה תשועה שלמה, ניתן לומר על פי דרכו שכיון שישראל שבאותו הדור לא היו יראים את ד' כל כך - לכן הם לא זכו להילחם בפלשתים ולנצח אותם. ועיין עוד בסמוך.
יש לציין שלדברים שכתב הרד"ק בפסוק ב' מסברה: "נראה כי ישראל שבאותו הדור לא היו יראים ד' כל כך", הביא האלשיך הקדוש מקור: "במה שראינו שנזכרה רעתם, ולא תשובתם, כי אחר אשר נאמר: 'ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד', ויתנם ד' ביד פלשתים ארבעים שנה' (פסוק א), מיד הוא אומר: 'ויהי איש אחד מצרעה' וכו' (ב), ולא נאמר כי שבו מדרכם".
כלומר: מהעובדה שבדרך כלל כתוב שבני ישראל זעקו אל ד', כמו שכתוב אצל עתניאל בן קנז (ג, ט), אצל אהוד בן גרא (ג, טו), אצל דבורה וברק (ד, ג), אצל גדעון (ו, ו), ואצל יפתח (י, י), ובפרקנו לא כתוב שבני ישראל זעקו אל ד', מוכח שבני ישראל לא זעקו אל ד'!
ז. תשובה לשאלה השניה
על השאלה השניה, מדוע ד' הקים לבני ישראל מושיע אף על פי שהם לא זעקו לד', נראה לענות על פי מה שכתוב בהקדמה לפרשת יפתח.
כך נאמר שם בפרק י':
ו. "ויֹסִפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד', ויעבדו את הבעלים, ואת העשתרות, ואת אלהי ארם, ואת אלהי צידון, ואת אלהי מואב, ואת אלהי בני עמון, ואת אלהי פלשתים, ויעזבו את ד', ולא עבדוהו.
ז. ויחר אף ד' בישראל, וימכרם ביד פלשתים וביד בני עמון.
ח. וירעצו וירֹצצו את בני ישראל בשנה ההיא שמנה עשרה שנה, את כל בני ישראל אשר בעבר הירדן בארץ האמֹרי אשר בגלעד.
ט. ויעברו בני עמון את הירדן להלחם גם ביהודה ובבנימין ובבית אפרים, ותצר לישראל מאד.
י. ויזעקו בני ישראל אל ד' לאמר: חטאנו לך, וכי עזבנו את אלקינו ונעבֹד את הבעלים.
יא. ויאמר ד' אל בני ישראל: הלא ממצרים ומן האמֹרי ומן בני עמון ומן פלשתים.
יב. וצידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם, ותצעקו אלי, ואושיעה אתכם מידם.
יג. ואתם עזבתם אותי, ותעבדו אלהים אחרים. לכן לא אוסיף להושיע אתכם.
יד. לכו וזעקו אל האלהים אשר בחרתם בם, המה יושיעו לכם בעת צרתכם.
טו. ויאמרו בני ישראל אל ד': חטאנו. עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך, אך הצילנו נא היום הזה.
טז. ויסירו את אלהי הנכר מקרבם, ויעבדו את ד', ותקצר נפשו בעמל ישראל".
ופירש רש"י שם בפסוק ט"ז: "ותקצר נפשו בעמל - כביכול לא היה רחבת מקום לסבול ולכנס שם צרה שהיה לו בעמל ישראל".
כעין זה כתב גם הרד"ק שם, בשם הרמב"ם: "החכם הגדול רבי משה בר מימון ז"ל פירש: 'נפשו - רצונו' ופירש 'ותקצר נפשו' יחדל רצונו מלהגדיל עמל ישראל. כי בתחילה כשעשו הרע בעיניו היה חפצו בעמלם ובצרתם. וכשקרה להם מה שקרה צרות רבות ורעות, ונכנעו ושבו אל ד' ויעבדוהו, רחם עליהם וחדל רצונו מלהגדיל עוד עמלם... ולפי דעתו כי 'בעמל' כמשמעו, ופירוש: 'ותקצר נפשו' - כמו: 'המו מעי לו' (ירמיהו לא, יט), וכן 'ויתעצב אל לבו' (בראשית ו, ו), והכל הוא דרך משל, ודברה תורה כלשון בני אדם".
והמלבי"ם שם כתב בקיצור בשם הרמב"ם: "וב'מורה נבוכים' (ח"א פמ"א) פירש: רוצה לומר: רצון הא-ל לא יכול לסבול ולראות עוד את עמל ישראל וצרתם".
לפי זה יש לענות על השאלה השניה, שד' הקים לבני ישראל מושיע אף על פי שהם לא זעקו לד', מתוך אהבתו אותם, ומתוך כך ד' כביכול לא יכול היה לסבול את צרות ישראל, ולכן הקים להם מושיע, כשם שד' הקים לבני ישראל את יפתח.
אבל בפרקנו יש חידוש גדול לעומת פרשת יפתח, כיון שבהקדמה לפרשת יפתח בני ישראל חזרו בתשובה, כמו שכתוב שם בפסוק י' ובפסוק ט"ו, ואילו בפרקנו בני ישראל לא חזרו בתשובה, ואף על פי כן, ד' כביכול לא יכול היה לסבול את צרות ישראל, ולכן הקים להם מושיע!
ח. המהלך שעונה על כל שלש השאלות
על פי מה שהתבאר בדברי הרד"ק והאלשיך הקדוש ניתן להסביר שכל שלש השאלות מיישבות זו את זו:
ד' ציוה שהשופט הזה, שֶיִוָלֵד כעת, יהיה נזיר מבטן ומהריון, אף על פי שכל השופטים הקודמים לא היו נזירים, כיון שבפרקנו לא כתוב שבני ישראל זעקו אל ד', כמו שכתב האלשיך הקדוש.
כיון שבני ישראל לא זעקו אל ד', לכן הם לא היו ראויים להילחם בפלשתים ולנצח אותם, כמו שכתב הרד"ק.
אבל כיון שד' אוהב את עם ישראל הוא הקים להם מושיע, שיהיה נזיר מבטן ומהריון, ועל ידי כך תשרה עליו השכינה, והוא יצליח להילחם בפלשתים ולנצחם לבדו, אבל לא תשועה שלמה.
ט. הסבר זה בדברי חז"ל והמפרשים בפרשיות אחרות
דוגמא לכך מצאנו בדברי חז"ל והמפרשים בפרשיות אחרות.
1. דברי המדרש על המלכים
כך אמרו חז"ל במדרש איכה רבה (פתיחתא ל):
"ארבעה מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן: דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו.
דוד אמר: 'ארדוף אויבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם' (תהלים יח, לח).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה כן, הדא הוא דכתיב: 'ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם' (שמ"א ל, יז)...
עמד אסא ואמר: אני אין בי כח להרוג להם, אלא אני רודף אותם, ואתה עושה.
אמר לו: אני עושה, שנאמר: 'וירדפם אסא [והעם אשר עמו עד לגרר, ויפל מכושים לאין להם מחיה, כי נשברו לפני ד' ולפני מחנהו, וישאו שלל הרבה מאד]' (דהי"ב יד, יב). 'לפני אסא' אין כתיב כאן, אלא: 'לפני ד' ולפני מחנהו'.
עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף, אלא אני אומר שירה ואתה עושה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה, שנאמר: 'ובעת החלו ברנה ותהלה [נתן ד' מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו. ויעמדו בני עמון ומואב על יֹשבי הר שעיר להחרים ולהשמיד, וככלותם ביושבי שעיר עזרו איש ברעהו למשחית. ויהודה בא על המצפה למדבר, ויפנו אל ההמון, והנם פגרים נפלים ארצה ואין פליטה]' (שם כ, כב-כד).
עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה, שנאמר: 'ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ד', ויך במחנה אשור [מאה שמונים וחמשה אלף, וישכימו בבקר, והנה כלם פגרים מתים]' (מל"ב יט, לה)".
2. הסבר ה"מסילת ישרים" וה"ענף יוסף"
כתב על כך ה"מסילת ישרים" (פרק י): "ואמרו זכרונם לברכה שדוד היה נזהר ומנקה עצמו נקיון גמור מכל אלה, ועל כן היה הולך למלחמה בבטחון חזק, והיה שואל: 'ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם' (תהלים יח, לח), מה שלא שאלו יהושפט אסא וחזקיה, לפי שלא היו מנוקים כל כך. והוא מה שאמר הוא עצמו בתוך דבריו: 'יגמלני ד' כצדקי, כבור ידי ישיב לי' (שם, כא). ואמר עוד: 'וישב ד' לי כצדקי, כבור ידי לנגד עיניו' (שם, כה), והוא הבור והנקיון הזה שזכרנו. ואז חזר ואמר: 'כי בך ארוץ גדוד' וגו' (שם, ל), 'ארדוף אויבי ואשיגם' (שם, לח). והוא עצמו אמר עוד: 'מי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קדשו? נקי כפים ובר לבב' (שם כד, ד)".
רואים שמי שדבק בד' זוכה להילחם באויביו ולנצח אותם ומי שפחות דבק בד' אינו זוכה להילחם באויביו ולנצח אותם!
כעין זה כתב גם ה"ענף יוסף" על המדרש רבה שם:
"מה שתבע זה לא תבע זה - הכוונה דבנצחון ישראל לאויביהם היו ארבע מעלות זו על זו:
דמי שכוחו גדול ושלם ביותר, זכה לנקום מאויביו בידיו, ורדף אותם והכה בהם הוא בעצמו.
ומי שלא היה בו כח וזכות גדול, זכה על כל פנים לרדיפה אחריהם, אף על פי שבאמת הם נופלים לפני הקב"ה, מכל מקום, מפני שיצא ורדף אחריהם נראה כאילו כוחו ועוצם ידו עשה בהם.
ועוד יש שלא היה זכותם גדול כמו אלו, ולא נצחו אפילו ברדיפה, רק על ידי רנה ותפילה, ומכל מקום מעלה יש לו מה שנענה בתפילתו.
אבל מדרגה התחתונה שבהם הוא שיש שנעשה להם נס בעודם ישנים על מיטתם, ולא עשו שום פעולה, דזה מורה שלא עשה הקב"ה כי אם למענו ולמען שמו הגדול".
מי שדבק בד' זוכה להילחם באויביו ולנצח אותם, ומי שפחות דבק בד' אינו זוכה להילחם באויביו ולנצח אותם, אבל ד' לפעמים עושה לו נס, למען שמו!
3. דיון בדברי המדרש
יש לשאול: וכי חזקיהו היה פחות דבק בד' מאסא ומיהושפט? והרי נאמר עליו: "ויעש הישר בעיני ד' ככל אשר עשה דוד אביו. הוא הסיר את הבמות, ושבר את המצבֹת, וכרת את האשרה, וכתת נחש הנחֹשת אשר עשה משה, כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו, ויקרא לו נְחֻשְתָן. בד' אלקי ישראל בטח, ואחריו לא היה כמֹהו בכל מלכי יהודה, ואשר היו לפניו" (מלכים ב יח, ג-ה)!
כתב על כך ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו "פרי צדיק" בראשית פרשת מקץ:
"על נסים בשינוי סדרי בראשית אין אדם רשאי להתפלל, כדאיתא בשבת (לב ע"א) שמנכין לו מזכויותיו, ואסור ליהנות ממעשה נסים, כמו שאמרו: 'לא תיזבנון, דמעשה נסים הוא' (תענית כד ע"ב). וחזקיהו, שהתפלל על נסים, שאמר: 'אני ישן על מטתי ואתה עושה נסים' (איכה רבה ד, טו), ולא רצה ללחום ולהיות מלובש בדרך הטבע, הוא גם כן לפי שראה שאין דורו ראוי לכך, שהעולם נידון אחר רובו, ורובא דרובא בישראל לא היו אז כראוי. כי עשרת השבטים גלו אז בעוונם, וגם בירושלים עצמה היו הרוב אחר שבנא וסיעתו (סנהדרין כו ע"א). וחזקיהו בעצמו היה מסופק בישועה, מצד הרוב שהיו כנגדו, עד שנאמר לו ש'קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין' (שם), ולזאת, כיון שהרוב לא היו כראוי, התפלל להקב"ה שיעשה הוא כרצונו יתברך, 'ואני ישן על מטתי ואתה עושה'".
כלומר: חזקיהו היה גדול מאסא ומיהושפט, אבל דורו היה קטן מדורותיהם של אסא ושל יהושפט, ולכן לא זכו חזקיהו ודורו להילחם באויביהם ולנצח אותם, אבל ד' עשה להם נס גמור והכה את כל מחנה סנחריב.
יהי רצון שנזכה לחזור בתשובה שלמה, ולנצח את כל אויבינו, ולהיגאל גאולה שלמה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
