בתחילת ספר שופטים נאמר:
א. "ויהי אחרי מות יהושע, וישאלו בני ישראל בד' לאמר: מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם בו?
ב. ויאמר ד': יהודה יעלה, הנה נתתי את הארץ בידו.
ג. ויאמר יהודה לשמעון אחיו: עלה אתי בגורלי ונלחמה בכנעני, והלכתי גם אני אתך בגורלך. וילך אתו שמעון.
ד. ויעל יהודה, ויתן ד' את הכנעני והפרזי בידם, ויכום בבזק עשרת אלפים איש.
ה. וימצאו את אדני בזק בבזק וילחמו בו, ויכו את הכנעני ואת הפרזי.
ו. וינס אדני בזק, וירדפו אחריו, ויאחזו אתו ויקצצו את בהנות ידיו ורגליו.
ז. ויאמר אדני בזק: שבעים מלכים, בהנות ידיהם ורגליהם מקצצים, היו מלקטים תחת שלחני, כאשר עשיתי כן שלם לי אלקים. ויביאֻהו ירושלם וימת שם".
השאלות
יש לשאול על פסוקים אלו שאלות רבות, וכאן נתמקד בשמונה שאלות:
- מדוע מודגש "ויהי אחרי מות יהושע"?
- מדוע בני ישראל החליטו שרק שבט אחד ילחם, ולא כולם יחד?
- מדוע בני ישראל שאלו את ד' איזה שבט יעלה, ולא החליטו על כך בעצמם?
- אחרי שבני ישראל החליטו שרק שבט אחד ילחם תחילה, ולא כולם יחד, מדוע אמרו: "מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם בו"?
- מדוע אמר ד' שדווקא שבט יהודה יעלה?
- בני ישראל שאלו את ד' רק איזה שבט יעלה בתחילה, וכיצד זכו שד' ענה להם לא רק על שאלתם, ששבט יהודה יעלה, אלא גם להבטחה: "הנה נתתי את הארץ בידו"?
- מדוע אחרי שד' אמר ששבט יהודה יעלה, וגם הבטיח: "הנה נתתי את הארץ בידו", קרא יהודה גם לשמעון? האם לא האמין ח"ו להבטחת ד'?
- מדוע בני יהודה קצצו את בהונות ידיו ורגליו של אדני בזק? דבר שלא מצאנו במלחמות אחרות!
עוד יש לשאול שתי שאלות לשוניות:
- מדוע אמר יהודה לשמעון: "עלה אתי... והלכתי גם אני אתך"? ואחר כך כתוב: "וילך אתו שמעון"?
- מדוע אחרי שכתוב "וילך אתו שמעון", כתוב: "ויעל יהודה", ולא כתוב: "ויעלו יהודה ושמעון"? אבל בהמשך הפסוק כתוב: "ויתן ד' את הכנעני ואת הפרזי בידם"!
א. תשובות הרלב"ג
על חמש משמונה השאלות הללו ענה הרלב"ג!
1. תשובות הרלב"ג לשלש השאלות הראשונות
בפסוק א' כתב הרלב"ג: "ספר שאחרי מות יהושע שאלו בני ישראל בד', רצונו לומר באורים ותומים, מי מהשבטים יעלה בתחילה להלחם בכנעני הנשאר בארצות השבטים...
הרצון בזה כי אחרי מות יהושע הוצרכו לשאול מי יעלה בתחילה, כי במלחמה הראשונה שרש גדול לשאר המלחמות. וזה, שאם ינוצחו ישראל במלחמה הראשונה - יאמרו הנשארים מהגויים ההם: 'סר צלם מעליהם', ויתחזקו להילחם בהם. ואם ינצחו אותם - יפיל הענין מורך לב בגויים ההם, וינצחום ישראל בקלות".
בכך ענה הרלב"ג על שלש השאלות הראשונות: בני ישראל ידעו שבמלחמה הראשונה אחרי מות יהושע הם חייבים לנצח, כדי להפיל מורך לב על אויביהם. שאם לא כן יאמרו העמים שרק בזמן יהושע בני ישראל ניצחו אותם, אבל עם מותו פסקה גבורתם. אבל בני ישראל לא ידעו איזה שבט הוא הראוי לכך. לכן הם שאלו בד' מי השבט שיעלה להילחם ראשון בכנעני.
2. תשובת הרלב"ג לשאלה החמישית
המשיך הרלב"ג וכתב: "ולזה בחר ד' שילחם תחילה מי שהוא ראוי יותר לנצח, והוא שבט יהודה".
ד' ענה שיהודה יעלה, כיון שהוא הראוי. מדוע הוא הראוי? הרלב"ג לא הסביר.
כתב על כך המלבי"ם: "יהודה יעלה - כפי מעלתו, ומפני שהוא לקח גורלו ראשונה".
3. תשובת הרלב"ג לשאלה השמינית
עוד כתב הרלב"ג בפסוק ו': "והנה קצצו בהונות ידי אדני בזק ובהונות רגליו להפיל מורך על שאר המלכים שייראו מלהלחם בישראל".
בכך ענה הרלב"ג על השאלה השמינית מדוע קצצו את בהונות ידיו ורגליו של אדני בזק.
יש לשים לב שהסבר זה מתקשר למה שכתב הרלב"ג בפסוק א' בתשובתו לשאלה הראשונה!
ואכן הרלב"ג עצמו, בתועליות שבסוף פ"ג, בתועלת השניה, כתב כך:
"ראוי למי שישתדל בפועל מה, שיכוון בראשיתו הגעת התכלית ביותר שלם שאפשר לו. ולזה שאלו את פי ד' אחרי מות יהושע מי יעלה בתחילה להלחם בכנעני, ויהיה נעזר בד' יתברך לנצח אותם, כדי שיפול מזה מורך לב על הנשארים, ויתישרו בזה ישראל לנצחם. ולזאת הסבה בעינה ספר שקצצו בהונות ידי ורגלי אדני בזק, כמו שביארנו".
יש לציין שרק כאן מצאנו את קיצוץ בהונות ידיו ורגליו של מלך, אבל גם במלחמה הראשונה של יהושע בכנענים, מלחמת יריחו, הסביר הרלב"ג ששריפת יריחו נעשתה כדי להפיל מורך לב על הכנענים. כך כתב הרלב"ג ביהושע (ו, יז): והנה צוה שיחרימו כל אשר בעיר ולא יהנו ממנו בדבר כדי שלא יטעו ישראל... או היה זה לתת מורך לשאר הגויים".
4. תשובה על פי הרלב"ג לשאלה השישית
על פי דברי הרלב"ג ניתן להוסיף שכיון שבני ישראל נהגו בענוה ושאלו את פי ד', ולא החליטו בעצמם איזה שבט יעלה, וכל כוונתם היתה לשם שמים, הם זכו לכך שד' ענה להם לא רק על מה שהם שאלו, אלא גם הבטיח להם: "הנה נתתי את הארץ בידו"! בכך מיושבת השאלה השישית.
ב. תשובות האלשיך הקדוש
1. תשובת האלשיך הקדוש לשאלה הרביעית
גם האלשיך הקדוש הלך בעקבות הרלב"ג, והרחיב את דבריו, ובתוך דבריו ענה גם על השאלה הרביעית: על פסוקים א-ב כתב האלשיך הקדוש: "למה שהיה בכל אחד מחלקי כל שבט ושבט מקומות בלתי פנויים מיושביהם, והיו צריכים כל שבט לפנות חלקו מהנשארים בו, וד' אמר שכל מקום אשר ידרוך כף רגל יהושע יכבש לפניו והוא ינחילנו את ישראל. ויהי בשכבו, אמרו ישראל: אין איש אתנו שבזכותו יכבשו הכלל והפרט, כי אם שכל שבט ושבט יכבוש כל יושבי חבל נחלתו הנותרים במקומותם. וייראו מאד, פן יתחיל בחלקו שבט בלתי מצליח בעצם, פן יימס את לבב אחיו. מה שאין כן, אם הלוחם תחילה יצליח, שיחזיק את לב כל השאר. וזה אומרו: 'מי יעלה לנו', כלומר: כי גם שהלוחם תחילה, על חבל נחלתו היה לוחם, עם כל זה יתייחס ללוחם בעד הכל, כי הצלחתו מועלת לכולם. אז: 'ויאמר ד' יהודה יעלה'".
כעין זה כתב בקיצור גם ה"מצודת דוד": "מי יעלה לנו - עם כי כל אחד נלחם בעבור חלקו, אמר: 'לנו', כי כאשר יעלה מי מהם בכנעני ויגבר עליו, יביא המורך בלבם והתועלת לכולם".
2. תשובת האלשיך הקדוש לשאלה השביעית
עוד כתב האלשיך הקדוש על פסוק ג': "ויאמר יהודה לשמעון אחיו וכו' - ובראות יהודה כי כן, רצה להוסיף זכות על זכותו, לעשות דרך הטיבו את אחיו, לקיים 'ואהבת לרעך כמוך', למען ייטב לו ולאחיו עמו. והוא כי ראה כי בברכות אשר בירך משה איש האלקים את בני ישראל, לא ייחד ברכה לשמעון, באופן תמעט הצלחתו. על כן אמר לו: 'עלה אתי בגורלי ונלחמה בכנעני, והלכתי גם אני אתך בגורלך'. ויהיה, כי ידע יהודה ענין מאמרם ז"ל (ילקוט שמעוני וזאת הברכה רמז תתקנד) שגם שלא ייחד ברכה לשמעון, שיתפו עם יהודה, שאמר: 'שמע ד' קול יהודה' (דברים לג, ז), כי באומרו 'שמע' כיוון לכלול עמו את שמעון בתוך ברכתו, על כן אמר לו: 'עלה אתי בגורלי וגו' והלכתי גם אני אתך'. וזה אומרו: 'לשמעון אחיו', כי מי לא ידע ששמעון הוא אחיו, אלא כיוון על התחברות אחוה יתירה שנכלל בברכתו, ויחברהו בכיבוש נחלתו שיתברכו יחד".
לפי זה עולה ששבט יהודה בפנותו אל שמעון לא עשה זאת מתוך חולשה של חוסר אמונה בד' ח"ו, אלא להיפך: מתוך גדלות ואצילות נפש של רצון לעשות חסד עם שבט שמעון החלש!
3. תשובות האלשיך הקדוש לשאלות הלשוניות
עוד כתב האלשיך הקדוש על פסוק ד': "ואמר: 'וילך אתו שמעון', 'ויעל יהודה', ולא אמר: 'ויעלו שניהם', לומר כי יהודה אמר: 'עלה אתי בגורלי וגו' והלכתי גם אני אתך בגורלך', בשמעון אמר עליה, ובעצמו הליכה, כי בענותנותו ייחס המעלה אל שמעון, לומר שזכותו הוא ייטיב ויקנה מעלה. אך הוא יתברך, על ענותנות יהודה היפך, וייחס העליה אל יהודה, ועל כן רוח הקדש אמרה ביהודה עליה, ובשמעון הליכה". בכך ענה האלשיך הקדוש על שתי השאלות הלשוניות, שאף על פי שיהודה היה השבט החזק ושמעון השבט החלש, ויהודה רצה לעזור לשבט שמעון, מכל מקום הוא דבר בענווה אל שמעון. מתוך כך הוא זכה שד' ייחס את העליה אל יהודה.
יהי רצון שתמיד נתנהג בענוה כלפי ד' וכלפי חברינו, ובזכות זו נזכה לנצח את כל אויבינו.
[על תשובות נוספות לקיצוץ בהונות ידיו ורגליו של אדני בזק עיין בספרי "הדר הנביאים".]
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
