(א) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק בני ישראל המשיכו לעשות מעשים שהיו רעים בעיני ה',[1] וַיִּתְּנֵם בְּיַד מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים יְקֹוָק ה' מסר את ישראל ביד מדין, שיעבוד שנמשך במשך שבע שנים[2]:

(ב) וַתָּעָז יַד מִדְיָן עַל יִשְׂרָאֵל יד מדין התחזקה על ישראל, השיעבוד שבו שועבדו בני ישראל היה חזק מאוד,[3] מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים בני ישראל הכינו בהרים מערות עם חלונות (החלונות שימשו לאור) כדי שיוכלו להסתתר שם מפני מדין,[4] וְאֶת הַמְּעָרוֹת וכן הסתתרו ישראל במערות,[5] וְאֶת הַמְּצָדוֹת וכן בנו ישראל מבצרים חזקים (כדי להסתתר מפני מדין).[6] אמנם אין הכוונה שבני ישראל היו גרים ממש במערות ובמנהרות, אלא כאשר חיילי מדין היו תוקפים אזור מסוים, היו תושבי האזור בורחים למנהרות ולמערות[7]:

(ג) וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל כאשר עם ישראל זרע את שדותיו, והיבול התחיל לצמוח,[8] וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם (כאשר עם ישראל זרע את שדותיו והיבול התחיל לצמוח) עלו מדין, עמלק ובני קדם (שם של עם), וְעָלוּ עָלָיו העמים הללו עלו על עם ישראל כדי לבזוז את היבול[9]:

(ד) וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם מדין, עמלק ובני קדם, הקימו את מחנות הצבא שלהם מסביב לישראל,[10] וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ (מדין, עמלק ובני קדם) השחיתו את התבואה שגדלה בארץ,[11] עַד בּוֹאֲךָ עַזָּה (הנביא אומר לנו את השטח הגדול ממנו השחיתו העמים את יבול ישראל) מתחילת גבול הארץ (ממקום שהיה ידוע לאנשים שנמצא על קצה גבול הארץ) ועד הגבול שמגיע לעזה, דהיינו בחלק גדול מאוד של הארץ,[12] וְלֹא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל מדין, עמלק ובני קדם לא השאירו מספיק יבול כדי לספק את כמות האוכל המינימאלית שהייתה דרושה לבני ישראל לחיות ממנה,[13] וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר וכן היו מדין, עמלק ובני קדם, לוקחים לעצמם את בעלי החיים של בני ישראל: את השיים, את השוורים ואת החמורים[14]:

(ה) כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ שהרי העמים האלה (מדין, עמלק ובני קדם) היו עולים על בני ישראל יחד עם המקנה שלהם, כדי לרעות את המקנה שלהם בשדות של בני ישראל,[15] וְאָהֳלֵיהֶם וכאשר הם (מדין, עמלק ובני קדם) היו עולים על בני ישראל, הם היו באים יחד עם האוהלים שלהם כדי לשכון מסביב לבני ישראל,[16] וּבָאוּ כְדֵי אַרְבֶּה לָרֹב היו עולים על בני ישראל כל כך הרבה אנשים, עד שהנביא מדמה אותם לארבה רב שעולה על הארץ,[17] וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר ולא היה מספר לחיילים של מדין, עמלק ובני קדם, וכן לא היה מספר לגמלים שלהם. לא היה ניתן לספור את חיילי האויב וגמליהם בגלל שהיו כל כך הרבה חיילים וגמלים,[18] וַיָּבֹאוּ בָאָרֶץ לְשַׁחֲתָהּ העמים האלה (מדין, עמלק ובני קדם) היו באים לארץ ישראל ומשחיתים אותה[19]:

(ו) וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן כתוצאה מכך שמדין היו עולים לארץ ולוקחים לעצמם את כל היבול, עם ישראל נהיה עני ודל, [20] וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק בני ישראל זעקו והתפללו אל ה' כדי שיציל אותם ממדין[21]:

(ז) וַיְהִי כִּי זָעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק עַל אֹדוֹת מִדְיָן כאשר עם ישראל זעק והתפלל לה' על עניין מדין, כאשר עם ישראל התפלל אל ה' שיציל אותם מיד מדין [22]:

(ח) וַיִּשְׁלַח יְקֹוָק אִישׁ נָבִיא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' שלח לבני ישראל איש שהיה נביא,[23] וַיֹּאמֶר לָהֶם כך אמר הנביא לבני ישראל: כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (הנביא אמר לבני ישראל) כך אמר ה' אלוקי ישראל: אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם אני (ה') העליתי אתכם מארץ ממצרים לארץ ישראל,[24] וָאֹצִיא אֶתְכֶם מִבֵּית עֲבָדִים וגם הוצאתי אתכם מבית העבדים, שחררתי אתכם מהעבדות במצרים[25]:

(ט) וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וגם הצלתי אתכם מידיהם של המצרים,[26] וּמִיַּד כָּל לֹחֲצֵיכֶם וגם הצלתי אתכם מיד כל מלכי כנען שדחקו אתכם,[27] וָאֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וגם גירשתי את מלכי כנען כדי לתת לכם את ארצם,[28] וָאֶתְּנָה לָכֶם אֶת אַרְצָם וגם נתתי לכם את ארץ כנען[29]:

(י) וָאֹמְרָה לָכֶם ואני (ה') גם אמרתי לכם (בני ישראל): אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם (אמרתי לכם) אני ה' האלקים שלכם,[30] לֹא תִירְאוּ אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּאַרְצָם אל תיראו את אלוהי יושבי ארץ כנען (האמורי הוא שם כללי לכל יושבי הארץ) שאתם יושבים בארצם, אל תעבדו את אלוהי העמים שיושבים בארץ ישראל,[31] וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי ואתם לא קיבלתם את דבריי (ועבדתם עבודה זרה ומשום כך נענשתם בשיעבוד מדין)[32]:

(יא) וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְקֹוָק וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה מלאך ה' בא וישב תחת אלה (האלה היא סוג של עץ),[33] אֲשֶׁר בְּעָפְרָה העץ מתחתיו ישב המלאך היה במקום שנקרא "עפרה", אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי עפרה היה בחלקת יואש שהיה מבני אביעזר (אביעזר היה בנו של גלעד בן מנשה),[34] וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת בשעת התגלות המלאך, גדעון בנו של יואש, היה בגת שם הכה על החיטים עם מקל,[35] לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן גדעון חבט את החיטים דווקא בגת (מקום שדורכים שם על הענבים להכין יין ואינו מיועד לחבטת חיטים) משום שהוא רצה להחביא את החיטים מפני המדינים, שלא ייקחו המדינים את החיטים. המדינים לא היו מחפשים את החיטים בגתות ומשום כך גדעון חבט על החיטים דווקא שם[36]:

(יב) וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק (לאחר שישב מתחת האלה) מלאך ה' התגלה אל גדעון,[37] וַיֹּאמֶר אֵלָיו המלאך אמר לגדעון: יְקֹוָק עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל (המלאך אמר לגדעון) אתה אדם חזק, וה' הוא שנתן לך כח כזה.[38] בדברים אלה רצה המלאך לחזק את גדעון שיילחם נגד מדין וינצח אותם[39]:

(יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן גדעון ענה למלאך: בִּי אֲדֹנִי בבקשה אדוני, תענה לי על השאלה שלי,[40] וְיֵשׁ יְקֹוָק עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת (שאלתו של גדעון למלאך הייתה) אם ה' באמת נמצא איתנו, מדוע באו עלינו כל הצרות של שעבוד מדין,[41] וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ והיכן כל הניסים עליהם סיפרו לנו אבותינו, האם נגמרו כל הניסים עליהם סיפרו לנו אבותינו?[42] לֵאמֹר כך סיפרו לנו אבותינו:[43] הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְקֹוָק הרי ה' העלה אותנו, את בני ישראל, ממצרים,[44] וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְקֹוָק ועכשיו ה' עזב אותנו, ואינו עושה לנו ניסים כאלה,[45] וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן (התוצאה מעזיבת ה' אותנו היא) שה' גם מסר אותנו בידי מדין. אם כן, איך אתה אומר שה' עוזר לי ושהוא' נתן לי כח, הרי ה' עזב אותנו?[46]:

(יד) וַיִּפֶן אֵלָיו יְקֹוָק מלאך ה' פנה אל גדעון ודיבר איתו,[47] וַיֹּאמֶר המלאך אמר לגדעון: לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה לך עם הכח שאתן לך כדי להושיע את ישראל,[48] וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן ותושיע את ישראל מיד מדין, הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ הרי אני שלחתי אותך כדי להושיע את ישראל, ואם כן תבצע את השליחות (המלאך מחזק בכך את ציווי השליחות שהוטלה על גדעון)[49]:

(טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו גדעון אמר למלאך: בִּי אֲדֹנָי בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל בבקשה ה', איך אני אושיע את ישראל,[50] הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה הקבוצה משבט מנשה שמשפחתי שייכת אליה היא הקבוצה הגרועה מבין כל הקבוצות. כל שבט היה מתחלק לקבוצות של אלף, וגדעון אומר שמשפחתו נמנית עם הקבוצה הכי גרועה שבשבט מנשה,[51] וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי ואני הכי צעיר ממשפחתי. אם כן, מי יסכים להצטרף אליי להילחם נגד מדין[52]:

(טז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק מלאך ה' אמר לגדעון (בשמו של ה'): כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ אני (ה') אהיה עמך, וכל ישראל ישמעו לך ויצטרפו אליך למלחמה,[53] וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד ואתה תכה את כל מדין במהירות ובקלות, והמאמץ הקטן שאתה תשקיע כדי להכות את מדין יהיה מאמץ שבדרך כלל משקיעים להריגת אדם אחד (ולא צבא שלם)[54]:

(יז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו גדעון אמר למלאך: אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אם אני עכשיו מוצא חן בעיניך,[55]  וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי (אם אני עכשיו מוצא חן בעיניך) תעשה לי מופת, כדי שאדע שאתה באמת מדבר איתי ושאני באמת מתנבא. גדעון לא היה רגיל להתנבא, ולכן הוא רצה לוודא שמי שמדבר איתו הוא מלאך ה' ושהדברים נאמרים לו בנבואה[56]:

(יח) אַל נָא תָמֻשׁ מִזֶּה עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ תישאר פה עכשיו ואל תזוז מכאן עד שאני אחזור אליך,[57] וְהֹצֵאתִי אֶת מִנְחָתִי ואני אוציא את המנחה שאביא,[58] וְהִנַּחְתִּי לְפָנֶיךָ ואניח לפניך את המנחה, ובמנחה זו תעשה לי את המופת שאני מבקש ממך,[59] וַיֹּאמַר המלאך אמר לגדעון: אָנֹכִי אֵשֵׁב עַד שׁוּבֶךָ אני אתעכב כאן עד שתחזור[60]:

(יט) וְגִדְעוֹן בָּא גדעון בא לביתו,[61] וַיַּעַשׂ גְּדִי עִזִּים גדעון בישל גדי עיזים,[62] וְאֵיפַת קֶמַח מַצּוֹת וכן אפה גדעון מצות העשויות מקמח בכמות מסוימת שנקראת איפה (איפה היא מידת משקל שהייתה בשימוש בתקופת התנ"ך כמו שהיום אנחנו משתמשים בקילוגרם כמידת משקל),[63] הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל גדעון שם את הבשר שבישל בסל (סוג של כלי),[64] וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר ואת הרוטב, המים שבהם בושל הבשר, שם גדעון בקדרה גדולה עשויה מנחושת,[65] וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה גדעון הוציא את המנחה אל מלאך ה' שהתעכב מתחת לעץ האלה,[66] וַיַּגַּשׁ גדעון הגיש את המנחה למלאך[67]:

(כ) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים מלאך ה' אמר לגדעון: קַח אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת (מלאך ה' אמר לגדעון) קח את הבשר והמצות שהבאת לי, וְהַנַּח אֶל הַסֶּלַע הַלָּז ותניח אותם על הסלע הזה שנמצא לפנינו,[68] וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ ואת המרק שהבאת לי תשפוך על הסלע עליו הנחת את הבשר והמצות,[69] וַיַּעַשׂ כֵּן גדעון עשה כמו שמלאך ה' ציווה אותו (הניח את הבשר והמצות על הסלע ושפך על הסלע את הרוטב)[70]:

(כא) וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶת קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת מלאך ה' הושיט את הקצה של המקל שהוא נשען עליו,[71] אֲשֶׁר בְּיָדוֹ (מלאך ה' הושיט את קצה המקל) שהוא החזיק בידו,[72] וַיִּגַּע בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת כאשר קצה המקל נגע בבשר ובמצות שהיו על הסלע,[73] וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן הַצּוּר (כאשר קצה המקל נגע בבשר ובמצות שהיו על הסלע) אש עלתה מהסלע,[74] וַתֹּאכַל אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת האש שרפה את הבשר והמצות שהיו על הסלע. הנס שעשה המלאך הוא שעלתה אש מהסלע והיא שרפה את הבשר והמצות שגדעון הביא למנחה,[75] וּמַלְאַךְ יְקֹוָק הָלַךְ מֵעֵינָיו (לאחר שעשה את המופת) מלאך ה' נעלם מעיניו של גדעון, גדעון לא ראה יותר את המלאך[76]:

(כב) וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ יְקֹוָק הוּא לאחר שהמלאך עשה את המופת, גדעון הבין שמי שדיבר איתו הוא מלאך ה' (לאחר המופת גדעון לא היה מסופק בכך שהעומד לפניו הוא מלאך ה'),[77] וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן גדעון אמר: אֲהָהּ מלת צעקה כמו "אוי",[78] אֲדֹנָי יְקֹוִק כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ יְקֹוָק פָּנִים אֶל פָּנִים ה' אלוקים! אני מפחד כיוון שראיתי מלאך ה' כשפניו היו מול פניי, ראיתי את המלאך בהתגלות ברורה וישירה ואני מפחד מה עתיד לקרות לי. כמו אנשים רבים במקרא שראו מלאך ה', גם גדעון פחד לאחר שהבין שהעומד מולו הוא מלאך ה' ומשום כך הוא פחד מה עתיד לקרות לו[79]:

(כג) וַיֹּאמֶר לוֹ יְקֹוָק מלאך ה' אמר לגדעון (המלאך כבר לא התגלה יותר אל גדעון, אך כשראה שגדעון מפחד, הוא (המלאך) אמר לגדעון את הדברים הבאים):[80] שָׁלוֹם לְךָ אַל תִּירָא יבוא עליך שלום ואינך צריך לפחד,[81] לֹא תָּמוּת למרות שראית את המלאך, אתה לא תמות, ואינך צריך לפחד[82]:

(כד) וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק במקום שבו התגלה אליו המלאך ואמר לו שהוא אינו צריך לפחד, בנה גדעון מזבח כדי לעבוד בו את ה',[83] וַיִּקְרָא לוֹ יְקֹוָק שָׁלוֹם גדעון קרא למזבח "ה' שלום" משום שבמקום זה אמר לו ה' שיהיה לו שלום למרות שהוא ראה את המלאך,[84] עַד הַיּוֹם הַזֶּה עוֹדֶנּוּ בְּעָפְרָת גם בעת כתיבת ספר שופטים על ידי שמואל הנביא (שהיה כמה מאות שנים לאחר תקופתו של גדעון), המזבח שגדעון בנה היה עדיין בנוי בעפרה,[85] אֲבִי הָעֶזְרִי עפרה נמצאת בנחלת בני אביעזר (שהיו משבט מנשה)[86]:

(כה) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא בלילה לאחר התגלות המלאך לגדעון,[87] וַיֹּאמֶר לוֹ יְקֹוָק (בלילה לאחר התגלות המלאך לגדעון) ה' ציווה את גדעון לעשות את הדברים הבאים: 1) קַח אֶת פַּר תיקח את הפר,[88] הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ (עתה מפרש ה' את דבריו ומסביר לאיזה פר הוא מתכוון) את השור ששייך לאביך,[89] 2) וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים ותיקח גם את הפר השני, שפיטמו אותו במשך שבע שנים כדי להקריב אותו לעבודה זרה,[90] 3) וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וגם תהרוס את מזבח הבעל ששייך לאביך,[91] 4) וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת וגם תכרות את עץ האשירה שעל המזבח, עץ שהיה על המזבח וגם אותו היו עובדים עבודה זרה:

(כו) 5) וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה ואתה תבנה על ראש הסלע שהקרבת שם את הבשר והמצות מזבח לה' אלוקיך,[92] בַּמַּעֲרָכָה (תבנה את המזבח על ראש הסלע) במקום ישר, במקום שתוכל לסדר בצורה טובה את האבנים של המזבח,[93] 6) וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי ותיקח את הפר שפיטמו אותו במשך שבע שנים לשם עבודה זרה,[94] וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה ותעלה את הפר הזה לקרבן לה' (את הפר הראשון גדעון לא לקח לשם קרבן, אלא כדי שאנשי עפרה לא יקריבו את הפר לשם עבודה זרה),[95] בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת ואת האש על המזבח תדליק עם עצי האשירה שתכרות[96]:

(כז) וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו גדעון לקח איתו עשרה אנשים שהיו עבדיו, משום שהוא לא היה יכול לעשות לבד את כל הדברים עליהם צווה,[97] וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְקֹוָק גדעון עשה כמו שה' ציווה אותו: כרת את האשרה, לקח את שני הפרים, בנה מזבח על ראש הסלע והקריב על המזבח את הפר שפיטמו אותו במשך שבע שנים,[98] וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרֵא אֶת בֵּית אָבִיו וְאֶת אַנְשֵׁי הָעִיר היות וגדעון פחד מתגובת משפחתו למעשהו ומתגובת אנשי העיר עפרה,[99] מֵעֲשׂוֹת יוֹמָם (גדעון פחד מתגובת משפחתו ומתגובת אנשי העיר עפרה) אם יקיים את ציווי ה' ביום כשכולם רואים את מה שהוא עושה,[100] וַיַּעַשׂ לָיְלָה (בגלל שגדעון פחד) הוא קיים את ציווי ה' בלילה, וכך לא ראו אותו בשעת מעשה[101]:

(כח) וַיַּשְׁכִּימוּ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּבֹּקֶר כאשר אנשי העיר עפרה קמו מוקדם בבוקר,[102] וְהִנֵּה נֻתַּץ מִזְבַּח הַבַּעַל (כאשר הם קמו מוקדם בבוקר) אנשי עפרה ראו שמישהו שבר את המזבח עליו הם היו רגילים להקריב את הקרבנות לבעל,[103] וְהָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו כֹּרָתָה אנשי עפרה ראו גם שהאשירה שהייתה על המזבח נכרתה,[104] וְאֵת הַפָּר הַשֵּׁנִי הֹעֲלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַבָּנוּי אנשי עפרה ראו גם שהפר שהם פיטמו אותו במשך שבע שנים לעבודה זרה, הועלה על המזבח שנבנה זה עתה, על המזבח החדש שבנה גדעון לשם ה'[105]:

(כט) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ אנשי העיר שאלו זה את זה: מִי עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה מי שבר את מזבח הבעל, כרת את עץ האשירה, בנה מזבח חדש והקריב עליו את הפר שפיטמנו אותו במשך שבע שנים,[106] וַיִּדְרְשׁוּ וַיְבַקְשׁוּ אנשי עפרה חקרו ושאלו מי עשה זאת,[107] וַיֹּאמְרוּ חלק מאנשי העיר עפרה (לא ידוע בדיוק מי אמר את הדברים הבאים):[108] גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה גדעון בן יואש הוא שעשה את כל הדברים האלה[109]:

(ל) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל יוֹאָשׁ אנשי עפרה אמרו ליואש: הוֹצֵא אֶת בִּנְךָ וְיָמֹת תוציא אלינו את גדעון בנך ונהרוג אותו,[110] כִּי נָתַץ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל וְכִי כָרַת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו (נהרוג את גדעון) כיוון שהוא שבר את מזבח הבעל והוא כרת את עץ האשירה שהיה על המזבח[111]:

(לא) וַיֹּאמֶר יוֹאָשׁ לְכֹל אֲשֶׁר עָמְדוּ עָלָיו יואש אמר לאנשי עפרה שקמו עליו (ודרשו שיוציא אליהם את גדעון),[112] הַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל אִם אַתֶּם תּוֹשִׁיעוּן אוֹתוֹ האם אתם תריבו את מריבת הבעל, האם אתם תושיעו את הבעל? מדוע אתם מתערבים במעשה שנעשה נגד הבעל (הטענה תושלם מיד בעז"ה)?[113] אֲשֶׁר יָרִיב לוֹ יוּמַת עַד הַבֹּקֶר מי שיריב עבור הבעל, אהרוג אותו עד מחר בבקר![114] אִם אֱלֹהִים הוּא יָרֶב לוֹ אם הבעל הוא אלוה אמיתי, הוא יריב בעצמו את המריבה הזו, והוא יהיה זה שיעניש את גדעון,[115] כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ (אם הבעל הוא אלוה אמיתי, הוא יעניש את גדעון) כעונש על שגדעון שבר את המזבח שלו[116]:

(לב) וַיִּקְרָא לוֹ בַיּוֹם הַהוּא יְרֻבַּעַל מאותו יום, קרא יואש לגדעון בנו בשם "ירובעל",[117] לֵאמֹר כך אמר יואש כשקרא לבנו ירובעל, כך נימק יואש את השם בו קרא לבנו:[118] יָרֶב בּוֹ הַבַּעַל הבעל יריב עם גדעון ויעניש אותו,[119] כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ (הבעל יעניש את גדעון) כיוון שגדעון שבר את המזבח שלו[120]:

(לג) וְכָל מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו כל החיילים ממדין, עמלק ובני קדם, נאספו יחד כדי להילחם עם ישראל,[121] וַיַּעַבְרוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל העמים האלה עברו את נהר הירדן והקימו את מחנה הצבא שלהם בעמק יזרעאל[122]:

(לד) וְרוּחַ יְקֹוָק לָבְשָׁה אֶת גִּדְעוֹן רוח גבורה מאת ה' לבשה את גדעון, גדעון הרגיש שנכנסה בו רוח גבורה,[123] וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר גדעון תקע בשופר כדי לקרוא למשפחתו להשתתף במלחמה,[124] וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר אַחֲרָיו משפחת אביעזר נאספה למקומו של גדעון במטרה לצאת איתו למלחמה[125]:

(לה) וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּכָל מְנַשֶּׁה גדעון שלח שליחים שעברו בכל הנחלה של שבט מנשה,[126] וַיִּזָּעֵק גַּם הוּא אַחֲרָיו (בנוסף למשפחתו) גם שאר שבט מנשה נאסף אל גדעון,[127] וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּאָשֵׁר וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי גדעון שלח שליחים גם לשבט אשר, לשבט זבולון ולשבט נפתלי,[128] וַיַּעֲלוּ לִקְרָאתָם החיילים משבט אשר, משבט זבולון ומשבט נפתלי עלו מול גדעון ואנשיו והגיעו למחנה של גדעון[129]:

(לו) וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים גדעון אמר לפני ה':[130] אִם יֶשְׁךָ מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אם יש אתה מושיע את ישראל על ידי כמו שאמרת לי, אם אתה תגרום לכך שאני אושיע את ישראל כמו שאמרת לי שיקרה[131]:

(לז) הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגֹּרֶן (אם אתה תושיע על ידי את ישראל, אני מבקש ממך את הדבר הבא) אני עכשיו מעמיד את חתיכת הצמר התלושה הזו בגורן,[132] אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב אם טל ירד רק על גיזת הצמר, ושאר הארץ תישאר יבשה (למרות שכאשר יורד טל, כל הסביבה נרטבת),[133] וְיָדַעְתִּי כִּי תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ (אם טל ירד רק על גיזת הצמר, ושאר הארץ תישאר יבשה) אדע שאתה תושיע את ישראל על ידי משום שאתה עושה לי מופת[134]:

(לח) וַיְהִי כֵן הטל ירד רק על הצמר התלוש, ושאר הקרקע הייתה יותר יבשה (אך לא לגמרי יבשה),[135] וַיַּשְׁכֵּם מִמָּחֳרָת גדעון קם ביום המחרת מוקדם,[136] וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה גדעון סחט את הצמר התלוש,[137] וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם כמות הטל שגדעון סחט מהצמר התלוש, הספיקה למלא ספל מים שלם[138]:

(לט) וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים גדעון אמר לפני ה':[139] אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי אל תתמלא עליי ברוגז, אל תכעס עליי,[140] וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם אדבר איתך עוד פעם אחת, ואבקש ממך עוד אות אחת, לפני שאאמין שתושיע בידי את ישראל,[141] אֲנַסֶּה נָּא רַק הַפַּעַם אבדוק עכשיו רק עוד פעם אחת, אבקש רק עוד מופת אחד ואז אאמין שאתה תושיע את ישראל על ידי,[142] בַּגִּזָּה יְהִי נָא חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ הפעם, רק הצמר התלוש יהיה יבש,[143] וְעַל כָּל הָאָרֶץ יִהְיֶה טָּל ועל שאר הארץ יהיה טל (למרות שבדרך הטבע לא תיתכן מציאות שבה מסביב יהיה לח ורק הצמר התלוש יהיה יבש)[144]:

(מ) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא ה' עשה באותו לילה את המופת שגדעון ביקש,[145] וַיְהִי חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ רק הצמר התלוש היה יבש,[146] וְעַל כָּל הָאָרֶץ הָיָה טָל ועל שאר הארץ היה טל[147]:

[1] תרגום. רש"י: עד כאן כתוב בכל מקום שבני ישראל הוסיפו לעשות את הרע בעיני ה', ואילו עתה כתוב רק שבני ישראל עשו את הרע בלי שהם הוסיפו על מה שהיה לפני כן, משום שכל חטאיהם נמחלו להם לאחר השירה. מלבי"ם הוסיף וכתב שבימי דבורה הייתה תשובתם של ישראל מוחלטת, ולכן נחשב הדבר כאילו שבני ישראל התחילו מחדש לחטוא.

[2] תרגום.

[3] מצודות.

[4] מצודות. מלבי"ם הוסיף פירוש שהכוונה לאבוקות שהיו מדליקים ובכך רומזים לכולם שהמדינים מתקיפים.

[5] תרגום.

[6] מצודות.

[7] רלב"ג. רש"י: הכוונה לאזור מבוצר שהיו בונים אותו על ידי כריתת העצים מסביב.

[8] מצודות.

[9] דעת מקרא. מלבי"ם: העמים עלו על הזריעה שבני ישראל זרעו.

[10] תרגום.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] רד"ק.

[15] רש"י.

[16] תרגום.

[17] מצודות.

[18] תרגום.

[19] תרגום.

[20] מצודות.

[21] תרגום.

[22] מצודות. מלבי"ם: בני ישראל לא חזרו בתשובה, אלא זעקו לה' על השיעבוד של מדין. זו הסיבה שה' שלח נביא להוכיח אותם.

[23] תרגום. רש"י: נביא זה היה פנחס. רלב"ג: אם הנביא היה פנחס – מדוע היה צורך בנביאים אחרים כדבורה ומדוע היה צורך בשופטים אחרים כגדעון? מדוע פנחס לא הנהיג את עם ישראל גם בתקופה זו ומדוע לא הוכיחם עד עכשיו? תשובתו: פנחס היה נעלם מבני ישראל מידי פעם, כמו שאליהו הנביא היה נעלם. מסיבה זו, פנחס לא שימש ככהן גדול לאורך כל חייו, שהרי צאצאיו שימשו ככהנים גדולים (למשל צדוק הכהן בימי דוד המלך) למרות שפנחס היה חי לפחות עד מלכות דוד. מלבי"ם: כאן הכוונה לנביא ובהמשך היה זה מלאך ה' שהתגלה לגדעון. רד"ק: כתב בפסוק לח' שהמופת שנעשה לגדעון נעשה בהקיץ או במראה הנבואה.

[24] תרגום. מלבי"ם: בגלל שהוצאתי אתכם ממצרים, הייתם צריכים להגיע למדרגה של יראת הרוממות ממני.

[25] תרגום. מלבי"ם: הייתם צריכים להכיר לי טובה על שהוצאתי אתכם ממצרים.

[26] תרגום. מלבי"ם: הייתם צריכים לדעת שאתם עדיין צריכים אותי.

[27] מצודות.

[28] תרגום. רד"ק: הכוונה לסיחון ולעוג. מלבי"ם: הייתם צריכים לדעת שהתנהגות דומה להתנהגות של יובי הארץ, תגרום גם לכם לעונש, כפי שהם גורשו מארץ ישראל.

[29] תרגום.

[30] תרגום.

[31] תרגום.

[32] תרגום + מצודות.

[33] מצודות. רלב"ג: הכוונה היא לנביא, והכוונה לאותו נביא שאמר את הדברים לבני ישראל, לפנחס. זהו ההסבר להתגלות המלאך למרות שגדעון היה בערנות מלאה. רד"ק: אין כוונת הנביא לומר שהמלאך ישב מתחת לאלה, שהרי המלאכים אינם יושבים בשעה שהם מתגלים אלא הם עומדים. כוונת הפסוק היא שהמלאך התעכב מתחת לאלה. גדעון לא שם לב בתחילה למלאך, ולכן בפסוק הבא כתוב שהמלאך נראה אל גדעון. הסיבה שהמלאך לא התגלה מיד אל גדעון היא כדי ללמדנו שהקב"ה נמצא איתנו בכל עת ושמן, ורק צריך לפנות אליו. לאחר מכן הביא רד"ק את מדרש חז"ל שהמלאך התעכב במקום עד שהוא מצא זכות לגדעון – גדעון אמר לאביו להיכנס לבית ולא לחבוט את החיטים בגת כדי שהמדינים לא יתפסו אותו.

[34] רש"י. רד"ק: הנביא מדגיש את היות עפרה בנחלת אביעזר משום שהיה עוד מקום שנקרא עפרה שהיה בנחלת שבט בנימין. מלבי"ם: הסתפק אם האלה הייתה שייכת ליואש או שעפרה הייתה שייכת ליואש.

[35] מצודות. רבינו ישעיה: גדעון היה מכה על מעט חיטים בכל פעם לפי שהיה ירא לחבוט על כולם בבת אחת. מלבי"ם: כדי שבנ"י יגאלו, היה צורך בזכות ובגיבור שתחול עליו רוח ה'. בגדעון נמצאו שני הדברים: הזכות שכיבד את אביו והגבורה שהוא ניסה להחביא את החיטים מפני המדינים.

[36] מצודות.

[37] תרגום. לפי רד"ק בפירושו לפסוק יא' פירוש הפסוק הוא שלאחר שגדעון לא ראה את המלאך שהתעכב מתחת לאלה, המלאך פנה את גדעון.

[38] רש"י.

[39] רד"ק.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות. רש"י: התגלות המלאך אך גדעון הייתה בפסח. גדעון אמר למלאך שבליל הסדר, אביו קרא לפניו את ההלל, ובתוך דבריו אמר "בצאת ישראל ממצרים". אומר גדעון למלאך: אם בני ישראל היו צדיקים ביציאת מצרים, ראוי שה' יושיע אותנו (את דורו של גדעון) בזכות דור יוצאי מצרים. ואם דור יוצאי מצרים לא היו כאלה צדיקים, ראוי שה' יגאל גם אותנו כמו שהוא גאל אותם, למרות שאין לנו זכויות.

[43] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] תרגום.

[47] מצודות. רש"י: פנייה זו הייתה פנייה של ה' בעצמו (וכך פירש המלבי"ם שהתגלות המלאך הייתה הקדמה לנבואה של ה' עצמו). רד"ק: המלאך פנה אל גדעון והלביש אותו ברוח גבורה. (רד"ק לשיטתו שהמלאך התגלה אל גדעון לאחר שגדעון לא ראה אותו יושב מתחת לאלה). רלב"ג: הולך לשיטתו שלא הייתה כאן התגלות של מלאך אלא של נביא, ועתה פנה הנביא אל גדעון בשליחותו של ה' ואמר לו את הדברים בשם ה'. רלב"ג גם דחה את השיטה האומרת שגדעון ראה התגלות זו במראה הנבואה משום שכל הסיפור היה בהקיץ וגדעון אינו יכול להתנבא בהקיץ וגם משום שלו היה גדעון נביא, סביר להניח שלא היה מבקש אות מה'.

[48] רלב"ג. רש"י: בכוח הזכות שלימדת על ישראל, שאמרת שמגיע לישראל שיושיעו אותו. מהר"י קרא: המלאך אינו אומר לגדעון לגייס חיילים רבים, אלא אומר לו ללכת עם הכח הקטן שיש לו ולהושיע איתו את בני ישראל. מלבי"ם: בכח הגבורה שהוא חבט את החיטים ובכח הטענה שטען למלאך על הסרת השגחתו של ה' מישראל.

[49] רד"ק.

[50] תרגום. רד"ק: "אדני" כאן בלשון חול משום שגדעון עדיין לא ידע שהוא מדבר עם מלאך. בסבבר התרגום שמדובר על לשון

[51] מצודות. רש"י: מניין זה היה נעשה לצורך שר הצבא. רד"ק הוסיף פירוש נוסף, שפירוש המילה "אלפי" היא "אבי", מלשון שר ואדון, והכוונה היא שגדעון היה נתון תחת המפקד הכי גרוע משבט מנשה. רבינו ישעיה: גדעון היה ממונה על האלף הדל שבמנשה.

[52] מצודות.

[53] מצודות. מלבי"ם: בתחילה חשב גדעון שהישועה תהיה על ידי מלחמה טבעית ולכן לא הבין כיצד עליו להושיע את ישראל. התשובה הייתה שהמלחמה תהיה מלחמה ניסית ולכן טענתו של גדעון שהוא מהאלף הדל במנשה אינה טענה.

[54] מצודות.

[55] תרגום.

[56] מצודות. מלבי"ם: יש להבין את בקשת האות בשני אופנים. א. גדעון אמר לה' שהמלחמה יכולה להיות מלחמה ניסית רק אם ה' עצמו מדבר איתו, ולכן הוא ביקש לדעת אם ה' מדבר איתו או שהדיבור איתו נעשה על ידי מלאך. אם הדיבור נעשה על ידי מלאך, הוא לא יסכים לקבל את המנחה, משום שמותר להקריב רק לה', אלא הוא יאכל אותה כמו שעשו המלאכים שהגיעו לביתו של אברהם. זו הסיבה שגדעון הכין גדי עיזים שהיה ראוי בין לקרבן ובין לאכילה. ב. כאשר ה' מבטיח דבר טוב לעם, הוא אינו חוזר בו. אבל ליחיד הוא כן יכול לחזור בו (כמו שיעקב חשש כשאמר "קטנתי מכל החסדים"), אלא אם ההבטחה ליחיד נעשית יחד עם אות.

[57] תרגום.

[58] תרגום.

[59] מצודות.

[60] תרגום וכאן תרגם את השורש י.ש.ב כמקביל ל"אוריך" ולעיל בפסוק יא' תרגם שורש זה כמקביל לשורש י.ש.ב.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] מצודות. רש"י: מכאן שסיפור זה קרה בפסח. רבינו ישעיה: גדעון מיהר להכין את הלחם והלחם לא הספיק להחמיץ.

[64] מצודות.

[65] רד"ק + מצודות.

[66] תרגום.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] תרגום.

[71] מצודות. מלבי"ם: הסיבה שכאן נקרא המלאך "מלאך ה'" ולפני כן הוא נקרא "מלאך האלוקים" היא שהמלאך יכול לקבל את הקרבן רק אם ה' נמצא בו ממש. לכן, בשלב הדיבורים, היה המלאך מלאך רגיל. אולם בשלב ההקרבה, כבר היה צורך שבמלאך ישכון ה' ממש, ולכן נקרא כאן מלאך ה'.

[72] תרגום.

[73] רלב"ג.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] מצודות.

[79] רש"י + מצודות. מלבי"ם: אדם יכול לראות מלאך רק כשהוא סמוך למיתתו משום שאז החלק הרוחני מתחיל לעזוב את החלק הגשמי. גדעון חשב שהוא הולך למות משום שהוא ראה את המלאך, וממילא חשב שהדבר מהווה סימן לכך שהחלק הרוחני שבו התחיל לצאת מהחלק הגשמי. גם לפי הסוברים שגדעון הסתפק אם ראה מלאך או נביא, אדם רגיל אינו יכול לראות מלאך ממש. בסוף דבריו כתב שגם גדעון וגם מנוח ראו את המלאך כשהוא עולה למעלה, ושלב זה לא ניתן לראות אלא אם כן ממש האדם מאבד את החלק הגשמי שבו.

[80] רד"ק. רלב"ג: המלאך (כאמור לעיל, רלב"ג פירש שהכוונה לנביא ולא למלאך ממש), חזר אל גדעון ואמר לו דברים אלה וכן אמר לו לקחת את הפר של אביו. בפירוש נוסף (פירוש שפחות נראה לרלב"ג), הוא כותב שהכוונה בפסוק זה היא למדרגת נבואה שגדעון ראה בלילה.

[81] תרגום. מלבי"ם: השלום הוא כאשר ל הכוחות עומדים על מקומם ואין התנגדות בין החלק הרוחני לחלק הגשמי (וזו מהות ברכתו של ה' לפנחס שנתן לו ברית שלום). ה' אמר לגדעון שהסיבה שהוא הצליח לראות את המלאך היא שהכוחות הגשמיים לא מנעו מהכוחות הרוחניים מלבא לידי ביטוי מלא.

[82] תרגום.

[83] תרגום. לא ניתן לומר שמדובר על המקום אליו שבו התגלה המלאך לגדעון בפעם הראשונה, משום שבפסוק כו' ה' מצווה את גדעון לבנות שם מזבח נוסף.

[84] מצודות. רש"י: פירוש "ה' שלום" הוא שה' הוא שלומנו. מלבי"ם: ה' הוא שקרא למזבח שלום, והכוונה היא שלמזבח היה שלום בכך שלא הרסו אותו בני העיר.

[85] מצודות.

[86] מצודות.

[87] מלבי"ם: גדעון עדיין לא הקריבע להמזבח שבנה והוא הסתפק מה להקריב עליו, ולכן הקב"ה התגלה אליו ואמר לו מה להקריב. הכוונה שגדעון יקריב את הפר הראשון שלא מסופר בכתוב מה גדעון עשה איתו, וזאת משום שהדבר ברור מאליו שגדעון היה צריך להקריב אותו על המזבח שבנה.

[88] מצודות.

[89] מצודות. רש"י: השור הבוגר יותר. שור קרוי בשם זה כבר מעת שנולד וה' אמר לגדעון לקחת פר שהוא כבר איננו שור אלא הוא כבר פר. רד"ק: פירש את הכפילות בשני אופנים. א. "פר השור" פירושו כמו פר בן בקר. ב. הכוונה בכפילות היא לומר שהפר שדומה לשור. רלב"ג: ליואש היה שור שהוא הקצה אותו במטרה שהשור יוליד פר לשם עבודה זרה, ופר זה יהיה מוקדש לשם העבודה הזרה כבר מרגע לידתו. הפר הראשון היה הפר הראשון שפר זה הוליד ולאחר מכן יואש הקצה גם את הפר השני לשם עבודה זרה וגם אותו ציווה ה' את גדעון לקחת. מכאן, שכבר מתחילת השיעבוד, הלכו בני ישראל אחרי העבודה הזרה, שהרי יואש הקצה את הפר במשך שבע שנות השיעבוד תחת יד מדין. מלבי"ם: בתחילת השיעבוד, בני ישראל הקצו את הפר ונדרו שיקריבו אותו לשם עבודה זרה כאשר הם ייגאלו ממדין.

[90] מצודות. רבינו ישעיה: הכוונה לפר אחד עליו ציווה ה' את גדעון לקחת, ופר זה היה מפוטם לעבודה זרה במשך שבע שנים. לפירושו הו' מיותר כדרך המקרא. בפסוק כו' התלבט מצודות אם הכוונה לשני פרים (כפי שכתב כאן) וה' ציווה את גדעון לקחת את הפר הראשון כדי שלא יקריבו אותו לעבודה זרה, אך גדעון לא הקריב פר זה לשם ה', או שמדובר על פר אחד כפירוש רבינו ישעיה. רש"י הביא בשם חז"ל שכהוראת שעה, באותו היום הותרו שבעה דברים שבדרך כלל אסורים להקרבה לשם קרבן (כגון מוקצה). רד"ק הביא פירוש נוסף שהכוונה שהפר הזה היה שני לבטן, אך פירש כמו שפירשנו בפנים בשם מצודות. בפירוש שבע שנים פירש באופן נוסף: לא שהפר התפטם במשך שבע שנים, אלא שגילו של הפר היה שבע שנים.

[91] תרגום.

[92] מצודות.

[93] מצודות. מלבי"ם: ציווי ה' היה שגדעון יבנה מזבח על גבי המזבח הראשון שהוא בנה בעצמו, כך שהיה מזבח על גבי מזבח.

[94] מצודות.

[95] תרגום + מצודות. מהר"י קרא: את הפר הראשון צווה גדעון להקריב על המזבח הראשון שהוא בנה (המזבח שבנה ביוזמתו וקרא לו ה' שלום) ואת הפר השני צווה להקריב על ראש הסלע על מזבח חדש שיבנה. רלב"ג בפירושו לפסוק לא': גדעון המית את הפר הראשון כדי שלא יעבדו אותו עבודה זרה, והנביא לא היה צריך לכתוב בכלל מה עלה בגורל הפר משום שזו מצווה מפורשת בתורה להמית פר לעבודה זרה. מלבי"ם בפירושו לפסוק כה': גדעון התלבט מה להקריב על גבי המזבח שבנה, ולכן התגלה אליו ה' ואמר לו להקריב על מזבח זה את הפר הראשון שהוא לקח.

[96] מצודות. רלב"ג: מטרת הציווי הייתה להוסיף אמונה בגדעון בכך שיעשה פעולה הפוכה מהאופן שבו הוא גדל – גדעון גדל בבית שעבדו בו עבודה זרה, ועתה צווה לעשות ההפך מכך ולהקריב קרבן לשם ה'.

[97] רלב"ג. כמו"כ כתב שהסיבה שגדעון לקח דווקא עשרה אנשים היא כדי שהציווי ייעשה בפרהסיא כדי שיהיה בכך קידוש השם, והמספר המינימאלי לכך הוא עשרה אנשים. לו גדעון לא היה מפחד משאר אנשי עפרה, הוא גם היה מקיים את הציווי ביום לעיני כולם.

[98] תרגום.

[99] תרגום.

[100] תרגום.

[101] תרגום.

[102] תרגום. מפירוש רלב"ג עולה שאין צורך לומר שאנשי העיר קמו מוקדם בבוקר, אלא הנביא כותב את שאירע כאשר אנשי העיר קמו משנתם.

[103] מצודות. מלבי"ם: אנשי העיר הרסו את המזבח העליון שגדעון בנה, ורק את המזבח התחתון הם השאירו ולא הצליחו לשבור אותו, ולכן נקרא מזבח זה בשם "מעוז".

[104] תרגום.

[105] מצודות. רלב"ג: למרות שהפר השני כבר הועלה לשם קרבן, אנשי עפרה זיהו את הפר על ידי סימנים שהיו בו ובאיבריו שנותרו על גבי המזבח או שהם שיערו שהפר שהיה על המזבח הוא הפר שפיטמו אותו לעבודה זרה לאחר שפר זה נעלם מהם.

[106] תרגום.

[107] תרגום.

[108] מצודות.

[109] תרגום.

[110] מצודות.

[111] תרגום.

[112] תרגום.

[113] מצודות.

[114] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שהבעל יהרוג עד הבוקר את מי ששבר את מזבחו. לדבריו צריך לומר שבהתחלה יואש עשה עצמו כאילו גם הוא מאמין שדינו של גדעון הוא למות, ולאחר שהרוחות נרגעו, הוא אמר את הדברים בלשון מסופקת יותר. רלב"ג: יואש אמר שמי שמתערב במריבה זו, אינו מאמין בבעל, מכיוון שהוא חושב שהבעל אינו יכול להעניש את גדעון ורק הוא יכול. ממילא, יואש בתור ראש עובדי הבעל אמר שהוא יהרוג את כל מי שינסה להרוג את גדעון.

[115] מצודות.

[116] תרגום.

[117] מצודות.

[118] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[119] רלב"ג בפירושו לפסוק לא'.

[120] תרגום. מלבי"ם: על ידי דבריו של יואש, פרשו אנשי עפרה מעבודה זרה ולכן היה בכך הכנה לישועה שתהיה, משום שאי אפשר להושיע את ישראל כשהם עוד מאמינים בבעל.

[121] תרגום.

[122] מצודות.

[123] מצודות. רלב"ג: ייתכן שהכוונה לרוח הקודש.

[124] רלב"ג.

[125] מצודות.

[126] תרגום.

[127] תרגום.

[128] תרגום.

[129] מצודות.

[130] תרגום. רלב"ג: גדעון ביקש מהנביא שיעשה לו את האותות האלה. מלבי"ם: גדעון ביקש את עשיית האותות משום שהוא ידע שאמנם אנשי עפרה פרשו מעבודת הבעל לאחר דבריו של יואש, אך שאר עם ישראל עדיין היה משועבד לבעל כמו שעולה מהאופן שבו הם שתו מהנהר. עיין לקמן שנביא את דברי הרד"ק שגדעון רצה לדעת אם הוא עצמו ראוי שייעשה לו נס כזה.

[131] מצודות.

[132] מצודות. מלבי"ם: הסיבה שגדעון ביקש שהאות תיעשה דווקא בגורן היא שעיקר הזכות הראשונה של גדעון הייתה כאשר הוא חבט חיטים בגורן. הטל מסמל את ירידת השפע האלוקי. הטל שהיה על הגיזה ושאר הארץ הייתה יבשה, מסמלת את זכותו של גדעון שיושיע את ישראל למרות ששאר העם אינם ראויים (הגיזה מסמלת את גדעון).

[133] מצודות.

[134] מצודות.

[135] רש"י. הסיבה שלא היה יובש גמור מסביב לגיזה היא משום שיש ברית עם הטל שהיא אף פעם לא תיעצר. רד"ק: הסתפק אם דבר זה היה בהקיץ או במראה הנבואה שהיה בלילה, וכתב שהוא חושב שהיה זה בהקיץ.

[136] תרגום.

[137] מצודות.

[138] מצודות.

[139] תרגום. רלב"ג: גדעון אמר דברים אלה לנביא שיעשה לו את האות. כמו"כ כתב שגדעון היה מסופק – "האמין ולא האמין" משום שבדרך הטבע היה ניתן להסביר שהצמר התלוש ספג את כל הטל שהיה מסביבו. מלבי"ם: בתחילה חשב גדעון שהגיוני יותר שהנס הגדול יהיה בכך שעל הארץ יהיה יובש, אך לאחר מכן הבין שבדרך הטבע תיתכן מציאות שבה גיזת הצמר תספוג את המים שאמורים להיות על הקרקע, ולכן ביקש אות נוספת. רד"ק: האיסור לנסות את ה' קיים רק כאשר האדם מסתפק ביכולת של ה', אך במקרה זה הספק של גדעון היה אם הוא ראוי שיעשו לו נס כזה, ולכן לא היה איסור בניסוי ה'.

[140] תרגום.

[141] תרגום.

[142] תרגום.

[143] תרגום.

[144] תרגום.

[145] מהר"י קרא: כאן כתוב "ויעש אלוקים כן" ואילו בניסוי הראשון כתוב רק "ויהי כן". ישנם שתי הסברים לעניין: א. משום שהכתוב רצה להדגיש שלמרות שבד"כ אדם היה כועס בשמעו בקשה נוספת למופת נוסף, הקב"ה לא כעס. ב. במופת הראשון היה זה קללה לעולם ששאר הארץ תהיה יבשה, ולכן לא רצו ששם שמים יחול על קללה.

[146] תרגום.

[147] תרגום. מלבי"ם: המופת הראשון הראה שגדעון מסוגל להושיע את בני ישראל (כפי שהסברנו בפסוק לח') והנס השני הראה שבשלב השני יצטרף שאר העם לישועת ישראל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.