לאחר השופטים משבט יוסף הגיע השופט משבט יהודה – אבצן הוא בועז. הוא כבר אמון היה על עליית הקומה של ישראל, והכשרת ההתנשאות אל מעבר לצרכי העולם הזה.
מיד לאחר יפתח מגיע תור אבצן, הוא בועז. ההובלה הלאומית עוברת מיוסף ליהודה. בספר שופטים לא מסופר על אבצן באופן נרחב, אולם חז"ל קובעים באופן ברור כי עידן חדש החל בתקופתו. מצינו מספר מדרשים המלמדים שהמלכות העתידה להיוולד משבט יהודה החלה להתרקם בפועל מזמן אבצן והלאה:
במדרש רות רבה (ח) נאמר שמאז זמן שלמון שהוא אבי בועז החל עידן חדש בשושלת יהודה ופרץ המתוארת בחתימת מגילת רות. המדרש עוסק במעמדו של שלמון ביחס לכלל השושלת ומבאר כי שלמון קרוי כך על שם ש"עד כאן עשו סולמות לנשיאים, מכאן ואילך עשו סולמות למלכים". הכוונה במונח סולם היא התקדמות הדרגתית. המדרש מגדיר בבירור ובדיוק: האישים המנויים בשושלת מפרץ ועד נחשון אבי שלמון בנו קומה מוגבלת של הנהגה הקרויה: 'נשיאים'. הפרי של אותם דורות הוא נחשון בן עמינדב שהיה נשיא יהודה. אך משלמון בן נחשון ועד סוף השושלת – "שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד" השתנה כל עניינה של השושלת לבית פרץ, ומאז החלה צמיחת מלכות דוד באופן ישיר.
אם כן, כבר מזמן שלמון, אביו של אבצן, החלו תהליכי בניית המלכות הנחפצת. אולם במדרשים אחרים מזוהה אבצן עצמו כנקודת ההתחלה:
במדרש שיר השירים רבה (ז) נאמר: "...ורבנן אמרין: לפי שכל השבטים לא נהגו שררה במצרים על ישראל ושבטים הללו [=ראובן, שמעון ולוי] נהגו שררה במצרים. כיצד? מת ראובן נתנה שררה לשמעון, מת שמעון נתנה שררה ללוי, מת לוי בא ליתן שררה ליהודה, יצתה בת קול ואמרה הניחו אותה עד שיגיע זמנה. ואימתי הגיע זמנה? אחרי מיתת יהושע. הדא הוא דכתיב (שופטים א): 'ויהי אחרי מות יהושע ויאמר ה' יהודה יעלה...'. ר' ברכיה ור' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא: זה בעז [=העידן של שררת יהודה הגיע בימי בעז]". מדרש זה מזהה את בועז כתחילת העידן של מימוש שררת שבט יהודה אליה ציפו ישראל מאז ברכת יעקב, ולאורך כל ימי גלות מצרים.
עוד למדונו חכמינו כי בועז קרוי כך על שם "בו עז", כלומר שהעוז והגבורה שרויים בו (רד"ק מלכים א ז, כא; שם משמואל שבועת תרע בשם האר"י). המהר"ל נסמך על הבנה זו של השם ומבאר כי בבועז היתה הכנה מיוחדת להולדת זרע מלכות בית דוד. בחידושי אגדות (בבא בתרא צא, א) מבאר המהר"ל את דברי הגמרא שם כי כל הבנים הרבים של אבצן המתוארים בספר שופטים מתו: "ודע כי לא במקרה היה מה שמתו כל בניו גם אשתו הראשונה ונשא את רות והוליד עובד, כי היה לבועז שתי שמות אבצן ובועז מצד שתי בחינות, אחת לרות המואביה, ובחינה אחת לאשה ישראלית. מן רות נולד ובא מלכות בית דוד שהוא קיום העולם ומן הישראלית יצא זרע של תוהו ואין בו ממש, כי לא היה מוכן בועז רק לולדות שיצא ממנה [=מהם] מלכות בית דוד, ולכך נקרא בועז כי בו המלכות שהוא עז. ולכך מתו בניו שהיה לו מאשתו הראשונה, כי זרע בועז היה ממקום שאין קיום לזרעו רק מכח מלכות בית דוד".
אם כן, כהמשך לתהליכים מבשרי המלכות בתקופת השופטים מיוסף, החלה ההתרקמות של מלכות ישראל הייעודית. שני התהליכים נועדו להעמיד פרי אחד משותף – מלך בחיר ה' שיכלול את הקודש והחול. אולם יש לזכור כי מדובר כי בשלבים הראשוניים של ההכנה, מדובר בשתי מדרגות שונות – בעוד ששופטי יוסף הצמיחו בישראל את מאפייני מלוכה השכיחים בעולם, כאשר מגיע אבצן מתחילים לצמוח מאפייני המלוכה האלוקית, מלוכת דוד. ואכן שוני רב קיים בין מאפייני הצמיחה של שני סוגי המלוכה. אתר ההתרחשות של הצמחת המלכות על ידי שבטי יוסף (גדעון, אבימלך, יפתח) הוא הפרהסיא הלאומית – שדה הקרב, הדיפלומטיה והתודעה הכללית של האומה. לעומת זאת, הצמחת המלכות העליונה (ומתוארת במגילת רות) נערכת בעיקר 'מאחורי הקלעים' של ההנהגה הגלויה – בלידה של דור אחרי דור של שושלת המלכות הקדושה. לולא שנאמר בסוף מגילת רות כי ממעשה רות ובועז נולד דוד, לא ניכר היה בשום צורה כי מעשיהם הצמיחו את האיש שיביא איתו את האפשרות האחרית של המלכות. גם כשהיו התרחשויות גלויות של הקמת ביתו של אלימלך (על ידי יבום רות), לא מצינו שכלל העם ידע על כך, אלא רק יושבי בית לחם[1].
המעבר בין תהליכי הכנת המלוכה השונים – בניין מאפייני המלוכה האנושיים ככל הגויים ובניין המלוכה הנתונה לישראל משמים – קשור לתכנון האלוקי המקורי של הקמת מלכות ישראל. על פי הייעוד האלוקי לישראל, צריכים ענייני המלוכה הטבעיים לבוא לידי ביטוי מלא במסגרת מינוי מלך מן הסוג העליון.
המשברים בתקופת המעבר
בסעיף הקודם התברר כי בתקופת אבצן חל מעבר בין בניין כוחות החול של המלכות ובין בניין כוח הקודש של המלכות שבא על גבי זה. אולם מעבר זה כלל איננו חלק. בנקודת זמן זו אנו מוצאים שבר עצום באומה, שעיקר ביטויו הוא דווקא במנהיגים שקמו משבט יהודה כדי להקים את המלכות העתידית.
בועז ואלימלך אחים היו. שניהם יועדו לקדם את מלכות דוד. בדומה למלכות הרמוזה בשמו של בועז, גם אלימלך נקרא על שם המלכות (רות רבה ב, ה). ואכן, בסוף תהליכי המגילה נולד עובד כהמשך לשושלת אלימלך ומחלון. והנה אצל שני גדולים אלו הופיע משבר כואב וקשה – אלימלך גלה מן הארץ מרצון ומת בנכר; ובועז שכל את כל שישים בניו ואת אשתו.
משברים קשים נובעים פעמים רבות מתביעה להצעיד את הגאולה בצעד ענק קדימה, בשעה שהעם עדיין לא הוכשר לכך, ותהליכי הבנין שלו מצויים בשלב בוסרי יותר. כן הוא גם כאן: הציר בו התקדם הבנין הלאומי באותה תקופה הוא הופעת תביעה טבעית למלכות, כמבואר עד כה. כאשר מופיעים גדולי שבט יהודה ומנסים להעמיד הכנה למלכות מזן חדש, מלכות הנתונה מן השמים, נוצר פער גדול וחריף המביא למשבר ולכישלון.
[1] לשם הקלת הבנת העניינים לאורך הספר, אנו נוקטים לפי אחת השיטות במדרש חז"ל. לשיטה אחרת אלימלך היה אחי שלמון ודודו של בועז.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
