בשם ד' אלוקי מערכות ישראל אשר חרפת
כבר רמזנו לעיל, שההבדל בין שאול לדוד הוא ההבדל בין תודעת "מלחמות האומה", הצלת ישראל מיד שוסהו, ובין "מלחמות השם".
הופעתו הראשונה של דוד על במת הלחימה הישראלית - מדגישה את הדבר עד מאד:
ויאמר איש ישראל ראיתם האיש העולה הזה כי לחרף את ישראל עולה והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו ואת בית אביו יעשה חופשי בישראל
ויאמר דוד... מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלישתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל כי חרף מערכות אלוקים חיים
...גם את הארי ואת הדב הכה עבדך והיה הפלישתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכות אלוקים חיים
אתה בא בחרב וחנית ואני בא אליך בשם ד' אלוקי מערכות ישראל אשר חרפת... ונתתי פגר מחנה פלשיתים לעוף השמיים ולחיית הארץ וידעו כל הארץ כי יש אלוקים לישראל
נשים לב: בעוד שאול מנסה לעורר מוטיבציה בעם באמצעות הטבות חומריות – משפחתיות: עושר, בת המלך ופטור ממס: וגם ישראל מתייחסים לדבריו כחרוף מערכות ישראל בלבד.
חוזר דוד חזור ושנן: "כי חרף מערכות אלוקים חי" "והיה הפלשיתי הזה כאחד מהם כי חרף מערכות אלוקים חיים"
וכן בדבריו אל הפלישיתי:
"אני בא אליך בשם ד' אלוקי מערכות ישראל אשר חרפת"
"וידעו כל הקהל הזה כי לא בחר ובחנית יהושיע ד'"
מעתה, נשמע בעומק נוסף את תיאורו של הנביא על תחילת צמיחתו של דוד:
"ויהי דוד לכל דרכיו משכיל - וד' עמו"
והלא כך פרשו חז"ל את הביטוי ו"ד' אתו" אשר נאמר על יוסף הצדיק:
"שם שמים שגור בפיו"
(רש"י בראשית לח,ג)
מי כדוד אשר משגיר שם שמים בפי ישראל ובמערכותיהם:
"וידעו כל הארץ כי יש אלוקים לישראל"
ואת ערובתם תיקח
"כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו"
הזכרנו לעיל את דברי הרב זצ"ל בעין אי"ה, בהם באר את החילוק בין מלחמתם של ישראל למלחמותיהם של אומות העולם. אצל אומות העולם:
אימוץ המשפחה והזכרת אגודה ראוי להיות ממכשירי זריזות המלחמה... על כן היו הנשים באות למלחמה ומשתתפות עם הבעלים
אומנם, במלחמות בית דוד:
כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו.
לייאש לבבו בכל האפשרי מקשר משפחה בהיותו דורך במהלך יותר כללי ויותר עליון.
מה מתקו דברי חז"ל, אשר את דרשתם על כתיבת גט כריתות ליוצא למלחמת בית דוד, העמיסו דווקא בדבריו של ישי אל דוד לפני מלחמתו עם גולית:
ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח
דברים המעורבים בינו לבינה. שכל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו.
כאן, במלחמה מול גולית, מפציעה שמשה של מלכות בית דוד, של מלחמות ד', אלוקי מערכות ישראל. כאן מאמץ ישי את לב בניו, במהלכם ה"יותר כללי והיותר עליון" אשר מתעלה מעל קשרי משפחה.
לא נמנע מלהעיר כאן הערה קטנה בכמותה, וגדולה היא אלי: דוד במספדו על שאול נדרש דווקא לנקודה זו, נקודה שממנה, כביכול, בקש להתקדם, שאותה בקש לשנות:
"בנות ישראל אל שאול בכינה, המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכם"
האוצרות אותם ישלול דוד מאויביו לא יקשטו עוד את בנות ישראל, הם ישמרו בבית גנזיו וישמשו לבניין בית המקדש, כי מלחמות ד' הוא נלחם. ועדיין, יודע דוד לספוד בבכי מר, לאותה נקודה טבעית פנימית, אשר אהבה אהבה הנפלאה מאהבת נשים, אהבת דוד ליהונתן. נראה שהדברים שייכים בענינם למספד הגדול אשר ייספד על משיח בן יוסף.[1]
כי מלחמות ד' אדוני נלחם
אביגיל, העתידה להיות אשתו של דוד, הפליאה להבין את חידוש חייו:
"כי עשה יעשה ד' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ד' אדוני נלחם"
דוד יודע גם יודע כי מלחמות ד' הם תפקידו. יתכן שסבר שבצד היותו עתיד לשמש כמלך, כרגע, בהיותו גולה ממקומו, משמש הוא כשופט המקומי, השומר על צאן בני יהודה משוסיהם. בתור שכזה, מגיע לו את השכר המקובל באותם ימים לשומרי הצאן – חלק מהצאן בעת הגז.
הרועים אשר היו לך... לא נפקד להם מאומה כל ימי היותם בכרמל...תנה את אשר תמצא ידך לעבדיך ולבנך לדוד
אביגיל מחדדת שגם כעת מלחמותיו הם מלחמות השם. לא נכון למודדם בערך הצאן הנשמר, אלא טובתם וגמולם מאת ד' היא:
והטיב ד' לאדוני... כי מלחמות ד' אדוני נלחם
זאת ועוד, באותם ימים, לא התבשר עדיין דוד על היות מלכותו מלכות נצח[2]. אביגיל היא זאת המבחינה, כי מלך הלוחם מלחמות ד', הנושא אידאלי נצח - ראוי הוא למלכות נצחית "בית נאמן".
כי עשה יעשה ד' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ד' אדוני נלחם.
[1] ראה עוד לקמן, בפרק "בין יהושפט לאחאב".
[2] עתיד הוא להתבשר על כך, מפי נתן, רק לאחר שיתבע לבנות את בית המקדש.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.