תשובת הרב מנחם שחור

שלום

בעולם העתיק, במלחמות רגילות, היה מקובל להשאיר את המלך המפסיד, וזה היה נחשב לכבוד עבור המלך המנצח.

כך אדוניבזק השאיר 70 מלכים מלקטים תחת שולחנו, כך נבוכנדצאר.

כשמשאירים את המלך- מבטאים בכך שזהו ניצחון "רגיל" במלחמה על אויבים. זה דומה קצת לכך ששאול ניסה לחבר את המלחמה לסכסוך על נחל "וירב בנחל" (ראה מלבי"ם).

בפנימיות, יש צד באגג שהוא הגרעין הפנימי של עמלק. "ומבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק". לפעמים דווקא בשיא הרשע, יש את נקודת הפנים. הדברים נרמזים מעט בפסקה של הרב קוק על מגילת אסתר בעולת ראיה.

כמובן,  ששמואל מוכיח את שאול ואומר שאין לעשות חשבונות כאלו מול מצוות ד'. "הלא שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים".