הקדמה

נאמר בפרקנו:

א. "ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים, ושמו אלקנה בן ירחם בן אליהוא בן תחו בן צוף, אפרתי.

ב. ולו שתי נשים, שם אחת חנה ושם השנית פננה, ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים.

ג. ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח לד' צב-אות בשלה, ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לד'".

בדברי חז"ל נאמרו דברים מופלגים על אלקנה. במאמר קצר זה נראה את דברי חז"ל, ננסה למצוא היכן מצאו חז"ל רמז בפסוקים לדברים הללו, ומדוע הם לא נכתבו בפירוש בפסוקים.

א. דברי התנא דבי אליהו

במדרש "תנא דבי אליהו רבה" (פרק ח) נאמר: "ויהי איש אחד מן הרמתים וגו' (שמ"א א, א), היה אלקנה עולה ארבע פעמים בשנה: שלש מן התורה ואחת שקיבל עליו הוא בנדבה. שנאמר: 'ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח לד' צבאות בשלה' (שם, ג). עלה אלקנה ואשתו ובניו ובני ביתו, ואחיו ואחיותיו וכל קרוביו היו עולים עמו.

ואמר להם: למדו דרך עבודה מן הכנענים ומן העכו"ם, שעשו דרך עבודה לעבודה זרה שלהם, אף על פי שהם הבל וריק. קל וחומר שאתם צריכים לעשות דרך עבודה ולעלות לפני ארון ברית ד', שהוא א-ל חי וקים, בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. אמר להם שיעלו כולם עמו.

וכשעולין עמו בדרך, היו לנין ברחובה של עיר, והיו מתקבצים האנשים לבד והנשים לבד, שכן האיש היה מדבר עם האיש, והאשה עם האשה, גדול עם גדול, קטון עם קטון, והיתה המדינה מרגשת, והיו שואלין להן: להיכן תלכו?

ואומרים להם: לבית האלקים שבשילה, שמשם תצא תורה ומעשים טובים. ואתם, למה לא תבואו עמנו, ונלך ביחד.

מיד עיניהם משגרות דמעות, ואומרים להם: נעלה עמכם.

וכן אמר להם עוד הפעם, עד שעלו עמו לשנה הבאה חמישה בתים, ולשנה האחרת עלו עמו עשרה בתים, ולשנה אחרת הרגישו כולם לעלות, והיו עולין עמו כמו ששים בתים.

ובדרך שהיה עולה שנה זו אינו עולה לשנה אחרת, עד שהיו כל ישראל עולין.

והיה אלקנה מכריע את ישראל לכף זכות, וחינך אותם במצוות, וזכו רבים על ידו.

הקדוש ברוך הוא, שהוא בוחן לבות וכליות, אמר לו לאלקנה: אתה הכרעת את ישראל לכף זכות, וחינכת אותם במצוות, וזכו רבים על ידך. אני אוציא ממך בן שיכריע את ישראל לכף זכות, ויחנך אותם במצוות, ויזכו רבים על ידיו. הא למדת שבשכר מעשה אלקנה - שמואל".

ב. היכן מצאו חז"ל רמז בפסוקים לדברי המדרש?

יש לשאול: היכן מצאו חז"ל רמז בפסוקים לדברים הללו?

כתב המלבי"ם: "ועלה האיש ההוא מעירו - סיפר שמהעיר הזאת לא עלה שום איש לשילה, רק האיש ההוא היה עולה מימים ימימה עם כל בני ביתו".

כלומר: חז"ל דייקו שבמלים "ועלה האיש ההוא מעירו" יש אריכות. היה ניתן לקצר ולומר: "ועלה האיש". מדוע נאמר: "ועלה האיש ההוא מעירו"? הרי הנושא בשני הפסוקים הקודמים הוא אלקנה, ואם כן מספיק היה לומר: "ועלה האיש", ומדוע כתוב: "האיש ההוא".

גם המלה "מעירו" מיותרת לכאורה, כיון שכל אחד עולה מעירו, מביתו, ממקומו, וזה פשוט, ואין צורך לומר אותו. עיקר הנקודה היא שהוא עולה למשכן שבשילה! ואם כן מה היא באה לחדש ולהוסיף?

מכאן דייקו חז"ל שרק האיש ההוא עלה, ולא אף אחד אחר, והוא היה היחיד מכל עירו שעלה למשכן!

נמצאנו למדים שהמדרשים הם לא רק דרשות יפות, שאינם פשט הפסוקים, אלא הם חושפים ומגלים לנו את מה שהפסוקים רומזים!

ג. מדוע דברי המדרש לא נכתבו בפירוש בפסוקים?

יש לשאול: כיון שיש פה שבח כה גדול על אלקנה, כמו שמפורש במדרש, מדוע קיצר הנביא ולא כתב אותו בפירוש, אלא רק רמז עליו?

אמנם זו שאלה כללית על מדרשים רבים מדוע הם לא נכתבו בפירוש בפסוקים. אבל מצאנו שרבותינו המפרשים שאלו שאלות מעין אלו, וענו עליהן. עיין לדוגמא בדברי הרמב"ן בסוף פרשת נח ובתחילת פרשת לך לך ששאל מדוע התורה לא כתבה על צדקותו של אברהם אבינו, כפי שמפורש במדרשים, וענה על כך לפי דרכו ועיין גם במהר"ל בספריו "נצח ישראל" פי"א ודרך חיים" פ"ה מי"ז בסוגעיא זו.

בעניננו נראה לענות על כך על פי מה שכתב רש"י בפרשת בהעלתך (במדבר ט, א): "בחדש הראשון - פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר. למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו? מפני שהוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד".

כלומר: ספר במדבר פותח בחדש השני בשנה השנית (א, א), ובפ"ט הוא חוזר ומתאר את מה שקרה בחדש הראשון בשנה השנית. שאל על כך רש"י: מדוע? והשיב: כדי שלא לפתוח את הספר בגנותם של ישראל, שלא הקריבו קרבן פסח במשך כל ארבעים שנות המדבר.

על פי זה ניתן לומר גם כאן שהנביא לא רצה לכתוב במפורש את שבחו של אלקנה, כיון שמשבחו של אלקנה היתה נשמעת גנותם של ישראל, שלא עלו לרגל לשילה, ולכן סתם הנביא את הדברים, ורק רמז אותם.

כעין זה כתב רש"י גם בתחילת חומש דברים (א, א).

כך נאמר שם בפסוק: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בין  פארן ובין תפל, ולבן וחצרת ודי זהב". כתב רש"י שם: "לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפני כבודן של ישראל" (ועיין שם בהמשך דבריו, שהסביר איזה חטא רמוז בכל מקום).

שאל רבנו עובדיה מברטנורא שם: "הרי במקומות הרבה קנטרם בדברים מפורסמים, כמו: 'ממרים הייתם' 'ובחורב הקצפתם' וכו' ולא חשש לכבודן של ישראל, ומאי שנא הכא יותר משאר מקומות?".

וענה: "ויש לומר שבשביל שהוא ראש הספר לא פרסם הדברים, שלא לפתוח הספר בגנותן של ישראל. וכמו שכתב רש"י בפרשת פסח שני בפרשת בהעלותך: 'ולמה לא פתח בזו? מפני שהוא גנותן של ישראל', אף כאן מפני פתיחת הספר כן".

כעין זה כתב גם המהר"ל בפירושו לרש"י "גור אריה" שם (ד"ה "ומנה"), ועוד הוסיף (בד"ה "בערבה") ושאל על מה שפירט רש"י שם את החטאים: "קצת קשה: למה שינה סדר החטאים שלהם, שאין מספר אותן כסדר?"

וענה: "ויש לתרץ שאינו מונה אותם כסדר, כדי להעלים התוכחה. שהרי אילו היה מספר החטא כסדר - היה יותר מפורסם ונגלה, והכתוב ביקש להסתיר ולא לפרסם".

נמצאנו למדים שבתחילת ספר מקפידה התורה מאד להסתיר את גנותם של ישראל, וכך גם ספרי הנביאים.

יהי רצון שנבין את כל דברי התורה הנביאים והכתובים לעומקם, וכן את דברי חז"ל. ונמצא היכן דברי חז"ל רמוזים בפסוקים, ומדוע הם רק רמוזים ואינם מפורשים. וכמו כן תמיד נעסוק בשבחם של ישראל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.