הקדמה
נאמר בפרקנו בפסוק כ"ז:
"ובני בליעל אמרו: מה יֹשִׁעֵנו זה, ויִבְזֻהו, ולא הביאו לו מנחה, ויהי כמחריש".
יש לשאול: האם נהג שאול כראוי בשתיקתו למבזיו?
א. הגמרא במסכת יומא
בגמרא במסכת יומא (דף כב סוף ע"ב) נאמר: "אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש שאול - מפני שמחל על כבודו, שנאמר: 'ובני בליעל אמרו: מה יֹשִׁעֵנו זה, ויִבְזֻהו, ולא הביאו לו מנחה, ויהי כמחריש' (שמ"א י, כז), וכתיב: 'ויעל נחש העמוני, ויחן על יבש גלעד' וגו' (שם יא, א)".
ופירש רש"י שם: "נענש שאול - לבוא לידי דבר שעליו ניטל ממנו מלכות.
מפני - שמתחילת מלכותו מחל על כבודו, וגילה על עצמו שאינו כדאי למלוך.
וכתיב" 'ויעל נחש העמוני' - ומסקנא דמילתא שאמרו ישראל: 'מי האומר שאול ימלוך עלינו' (שם,יב), בתמיהה, 'תנו האנשים ונמיתם', והוא אמר: 'לא יומת איש היום הזה' (שם, יג)".
לפי זה שאול נהג שלא כראוי!
ב. מפרשי הנביא
המפרשים בספר שמואל לא הביאו את דברי הגמרא הללו.
עוד יש להוסיף שרש"י ורד"ק הביאו את דרשת הגמרא באותו עמוד, מספר שורות קודם לכן: "בן שנה שאול במלכו (שמ"א יג, א) - כבן שנה שלא טעם טעם חטא".
נמצאנו למדים שהמפרשים בחרו שלא לפרש את החרשתו של שאול כגנאי לו.
לא רק זאת, אלא שיש מהראשונים שעוד שיבחו את שאול על מעשהו, וכתבו שראוי ללמוד ממנו!
ג. דברי הרלב"ג
כך כתב הרלב"ג בשמואל א' סוף פרק י"ב: "התועלת השבעה עשר הוא להודיע שאין ראוי לשלם שיתפעל ממה שיאמרו האנשים כנגדו. כל שכן שיתפעל אם לא יכבדוהו. אבל ראוי שיסבול זה. ולזה ספר ששאול היה כמחריש על הבזיונות שביזוהו הרשעים ההם, ועל מה שלא הביאו לו מנחה".
הרלב"ג כתב שעלינו ללמוד משאול שהחריש על הבזיונות שביזוהו!
עוד כתב הרלב"ג שם: "עם שזה גם כן היה ראוי לו, מפני היותו עתה בהתחלת המלוכה, ואולי במעט סבה יסירוה ממנו".
כלומר: אם שאול היה מנסה להעניש אותם - היה העם עלול להסירו ממלכותו!
יש לצרף לדברי הרלב"ג האחרונים את מה שכתב הרד"ק על הפסוק הקודם (כו):
"וגם שאול הלך לביתו - להודיע שהלך לו לביתו כבתחילה, כיון שראה שלא היה מקובל ומרוצה לכל ישראל, הלך לביתו, ולא התנהג עדיין כמשפט מלך".
עוד כתב המלבי"ם שם: "וכתב מהר"י אברבנאל כי היה מהראוי שחוץ מבחירת ד', יבחרו אותו העם גם כן, ויסכימו כולם עליו. ואחר שראה שמקצתם ביזוהו - לא תפס עדיין מלוכה, וילך לביתו, וגם העם הלכו לביתם, עד שסבב ד' התשועה לאנשי יביש גלעד, שאז חדשו המלוכה ברצון כל העם, וזהו שאמר (להלן יא, יד): 'לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה', פירוש: שימליכוהו שנית כרצונם".
כלומר: כיון ששאול ראה שהוא לא התקבל על העם - הוא לא ניסה לקחת את המלוכה בכח, אלא חיכה לקבלת העם את מלכותו. ועיין בסמוך.
ד. דברי הרשב"א
כעין דברי הרד"ק והרלב"ג כתב גם הרשב"א (שו"ת הרשב"א חלק ה' סימן רל"ח):
"וזה מה שהשבתי לחכם ר' יעקב... בעל ישיבה בטוליטולה, על הנהגת המדינה... ויסור העוברים.
דע כי 'לשון רכה תשבור גרם' (משלי כה, טו)... להסיר המכשלה את העם צריך לעלות מן הקלה אל החמורה... וכבר הראו לנו מועצות ודעת במה שהזכירו בפרק קמא דעבודה זרה (דף טז ע"א) גבי של בית רבי, שהיה מקריב לבית קיסר שור פטם ביום אידם. חיסר ארבעה רבוון, שלא יהיו מקריבין אותו יום, אלא למחר [פירש רש"י: חיסר ארבעה ריבבן - הוציא ארבע ריבואות ממון, לבטל שלא יקריבוהו ביום אידם]. חיסר ארבעה רבוון שלא מקריבין אותו כל עיקר. ואמרו: 'רבי למעקר מילתא בעי, ועקרי אותה פורתא פורתא' [רבי רצה לעקור את הדבר שמקריבים שור לעבודה זרה, ועקר אותו מעט מעט]. הנה זאת שמענוה.
ואתה דע לך עוד כי אי אפשר לנהוג בכל האנשים במדה אחת.
וזכור נא ענין דוד אדוננו מלכנו, אשר נהג להעלים עיניו מיואב ושמעי, ואף על פי שהיו בני מות. והטענה שאמר: 'כי היום ידעתי שאני מלך על ישראל' [צ"ל: 'כי הלוא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל' (שמואל ב יט, כג)] - כי לכל זמן מזומן.
והעלמת עין מן העובר - לעתים מצוה, והכל לפי צורך השעה. והחכם מעלים עין לעתים בקלות.
ואני רואה שצריך שיתחזק ענין התקנות בתחילה, ולא יכנס במחלוקת.
וכבר ידעת ענין מלכנו הראשון שאול, כי היה כמחריש.
והעלמת עין בדבר זה, עד אשר יחזקו זרועות העומדים על הפקודים - מצוה רבה. והמקיים את המצוה עשה סמוכות לתקנה... ואחר תחזקנה ידיך, ומלכת בכל אשר תאוה נפשך".
גם הרשב"א כתב שעלינו ללמוד משאול שהחריש על הבזיונות שביזוהו!
ה. דברי המשנת רבי אליעזר
במדרש "משנת רבי אליעזר" (פרשה י' עמוד 186) נאמר: "ר' ינאי אומר: שתים עשרה מדות טובות הכתוב מפרש בשאול: ראשונה: היה עניו, שנאמר: 'הלא בן ימיני אנכי' (שמואל א ט, כא).
שנייה: שהיה שומע חרפתו ושותק, שנאמר: 'ובני בליעל אמרו: מה יושיענו זה... ויהי כמחריש' (שם י, כז). מהו 'כמחריש'? כמי שלא ידע.
שלישית: שהיה מוחל על עלבונו, שנאמר: 'מי האומר שאול [ימלך] עלינו... ויאמר שאול: לא יומת איש היום (שם יא, יב-יג)".
לפי זה אנו רואים שלא רק הראשונים שיבחו את שאול על מעשהו זה, אלא גם חז"ל!
סיכום
הראשונים שיבחו את שאול על שתיקתו למבזיו, וחז"ל נחלקו בכך.
נראה לפי זה שכאשר מלמדים ילדים קטנים ודאי ראוי ללמדם את שבחו של שאול, וכאשר מלמדים גדולים כדאי ללמד גם את הגמרא ואת המורכבות שיש בענין.
[להרחבת הדברים לרוצים לעיין יותר בסוגיא: כדאי לעיין בהגהות "רחמים לחיים" לרבי חיים פאלאג'י על שו"ת הרשב"א שם, וב"משבצות זהב" בשמואל א' ספ"י, וב"פרשיות בספרי הנביאים" בשמואל א' ספ"י, שם ציין גם ל"שיחות מוסר" לרבי חיים שמואלביץ מאמר כ"ד].
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
