נאמר בפרקנו:
ט. "ותקם חנה אחרי אָכְלָה בשלה ואחרי שָתֹה, ועלי הכהן יֹשֵב על הכסא, על מזוזת היכל ד'.
י. והיא מרת נפש, ותתפלל על ד', וּבָכֹה תבכה.
יא. ותדֹר נדר ותאמר: ה' צב-אות, אם ראֹה תראה בעני אמתך, וזכרתני, ולא תשכח את אמתך, ונתתה לאמתך זרע אנשים, ונתתיו לד' כל ימי חייו, ומורה לא יעלה על ראשו.
יב. והיה כי הרבתה להתפלל לפני ד', ועלי שֹמֵר את פיה.
יג. וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, ויחשבה עלי לְשִכֹּרָה.
יד. ויאמר אליה עלי: עד מתי תשתכרין, הסירי את יינך מעליך.
טו. ותען חנה ותאמר: לא אדֹנִי, אשה קשת רוח אנכי, ויין ושכר לא שתיתי, ואשפֹּך את נפשי לפני ד'.
טז. אל תתן את אמתך לפני בת בליעל, כי מרֹב שיחי וכעסי דברתי עד הנה.
יז. ויען עלי ויאמר: לכי לשלום, ואלקי ישראל יתן את שֵלָתֵך אשר שאלת מעמו.
יח. ותאמר: תמצא שפחתך חן בעיניך. ותלך האשה לדרכה ותאכל, ופניה לא היו לה עוד".
נשאלת השאלה מדוע חשב עלי את חנה לשיכרה?
א. הסבר רש"י
כתב רש"י: "ויחשבה עלי לשכורה - שלא היו רגילין להתפלל בלחש".
יש לשאול על דברי רש"י: וכי מפני שלא היו רגילים להתפלל בלחש חשב עלי את חנה לשכורה?! וכי שכור מתפלל בלחש?!
כתב ה"מצודת דוד": "ויחשבה עלי לשכורה - כי כן דרך השכור לנענע בשפתיו ואין אומר ואין דברים".
עוד שאל המהרש"א בחידושי אגדות למסכת ברכות דף לא עמוד א: "ואין נראה כן מתוך הסוגיא, דקאמר: 'מכאן שאסור להגביה קולו'. וכי היו רגילים לעשות שלא כדין? ולמה חשבה לשכורה כיון שכדין עשתה?".
ב. הסבר המהרש"א
לכן הסביר המהרש"א הסבר אחר: "אלא יש לומר שחשבה לשכורה משום שהרבתה להתפלל, וכמו שאמר לה: 'עד מתי תשתכרין' וגו'. וכן הוא במדרש: על ידי שהרבתה בתפילה קצרה ימיו של שמואל, שנאמר: 'וישב שם עד עולם' וכו'. ועל זה השיבה: 'קשת רוח אנכי', ובעי אפושי ברחמים, כדאמרינן בריש פרקין: 'דהות מרירה לבה טובא'.
גם על דברי המהרש"א יש לשאול: וכי מפני שהאריכה בתפילתה חשב עלי את חנה לשכורה?! וכי שכור מאריך להתפלל?!
ג. הסבר הרב יעקב פידנקי
הסבר אחר כתב הרב יעקב פידנקי (הרי"ף הנדפס עם האברבנאל), והוא מופיע בספר מלכים ב' פ"ד (עמ' תריז בדפי האברבנאל), אחרי דיון בדברי אלישע הנביא לאשה השונמית שאירחה אותו, ותשובת האשה השונמית אליו: "בו ביום דרש [החכם] בענין חנה 'עד מתי תשתכרין, הסירי את יינך מעליך', שקשה: איך חשבה עלי לשכורה? הלא היא היתה מתפללת בכוונה, וכמה הלכות גדולות למדו חז"ל ממנה בענין תפילה (ברכות לא ע"א)!
ויש לומר כפי מה שאמרו חז"ל (שם ע"ב) על הפסוק 'וחנה היא מדברת על לבה' - על עסקי לבה. שהיתה אומרת לקב"ה: כל האברים שבראת באדם לא לחינם בראתם: עינים לראות, אזנים לשמוע, רגלים להלוך, דדים להניק. וכל זה, כשהיתה מדברת, היתה מרמזת בידיה. כלומר: אוחזת הדדים, והיתה אומרת לקב"ה: 'דדים הללו שנתת על לבי למה, לא להניק בהן? תן לי בן ואניק בהן'. ומשום זה חשבה עלי לשכורה".
יהי רצון שאף פעם לא נטעה, ואף פעם לא נחשוד בחברינו בחינם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
