(א) וַיְהִי אֲרוֹן יְקֹוָק בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים ארון ה' היה בארץ פלשתים במשך שבעה חודשים[1]:
(ב) וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים לֵאמֹר הפלשתים קראו לכהני דגון ולמכשפים שלהם ושאלו אותם:[2] מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן יְקֹוָק (הפלשתים שאלו את כהני דגון ואת המכשפים) מה נעשה לארון ה' – האם לשלוח את ארון ה' חזרה למקומו?[3] הוֹדִעֻנוּ בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ (אם תשובתכם תהיה שיש להחזיר את הארון לבני ישראל) איך לשלוח את הארון, האם לשלוח אותו על עגלה, או שמא יש לשאת את הארון על הכתף?[4]:
(ג) וַיֹּאמְרוּ כוהני דגון והמכשפים ענו לפלשתים: אִם מְשַׁלְּחִים אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אם אתם תשלחו את ארון ה' אלוקי ישראל חזרה לבני ישראל,[5] אַל תְּשַׁלְּחוּ אֹתוֹ רֵיקָם (אם אתם תשלחו את ארון ה' אלוקי ישראל חזרה לבני ישראל) אל תשלחו את ארון ה' ריק, בלי שהבאתם לה' מנחה,[6] כִּי הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ אָשָׁם אלא תשיבו לה', תחזירו לה', גם קרבן אשם (כדין מי שמועל בקדש),[7] אָז תֵּרָפְאוּ וכשתתרפאו מהטחורים,[8] וְנוֹדַע לָכֶם לָמָּה לֹא תָסוּר יָדוֹ מִכֶּם אתם תבינו מדוע לא הסיר ה' את ידו מכם עד אז, אתם תבינו מדוע ה' המשיך להכות בכם, ותבינו שזה היה בגלל הארון[9]:
(ד) וַיֹּאמְרוּ הפלשתים שאלו את כוהני דגון ואת המכשפים: מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ מה ישמש לנו כקרבן האשם שאותו נחזיר לה'?[10] וַיֹּאמְרוּ כוהני דגון והמכשפים ענו לפלשתים: מִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים חֲמִשָּׁה היות ויש לפלשתים חמישה שרים חשובים (אחד לכל עיר: עזה, אשדוד, אשקלון, עקרון וגת),[11] טְחֹרֵי זָהָב (היות ויש לפלשתים חמישה שרים חשובים) נחזיר חמשה טחורים עשויים מזהב, סוג של שרץ שהכינו פסלון מזהב שהיה דומה לו,[12] וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב וכן חמישה עכברים עשויים מזהב. כלומר: בתור אשם לה' על שלקחתם את הארון, עליכם לעשות חמישה טחורים (שרצים) וחמישה עכברים מזהב, טחור אחד ועכבר אחד לכל אחד משרי הפלשתים,[13] כִּי מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם וּלְסַרְנֵיכֶם כיוון שהמכה היא אותה מגיפה שפוגעת בכולם, הן באנשים הפשוטים והן בשרים, ולכן יש צורך לכפר על כולם, על ידי הבאת הטחורים והעכברים שעשויים מזהב[14]:
(ה) וַעֲשִׂיתֶם צַלְמֵי טְחֹרֵיכֶם וְצַלְמֵי עַכְבְּרֵיכֶם הַמַּשְׁחִיתִם אֶת הָאָרֶץ תכינו דמויות של הטחורים שלכם והעכברים שלכם שהם הגורמים להשחתת הארץ, הם הגורמים לכם להיות חולים ולמות,[15] וּנְתַתֶּם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד תתנו את הטחורים והעברים לה' אלוקי ישראל כדי לכבד אותו בהם,[16] אוּלַי יָקֵל אֶת יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם אולי בזכות הכבוד שתעשו לה', ה' יקל מעונש השרים,[17] וּמֵעַל אֱלֹהֵיכֶם וכן אולי ה' יקל את ידו מעונש האלהים שלכם, כמו דגון, וּמֵעַל אַרְצְכֶם וכן אולי ה' יקל מהעונש של אנשי הארץ, מהאנשים הפשוטים[18]:
(ו) וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת לְבַבְכֶם כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת לִבָּם ולמה אתם ממשיכים להכביד את לבכם, כמו שפרעה ומצרים הכבידו את ליבם? מדוע אתם בכלל מסתפקים אם לשלוח את הארון חזרה לבני ישראל,[19] הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ הרי ה' פרע את חובו מהמצרים,[20] ה' העניש את המצרים, ולאחר מכן המצרים שחררו את בני ישראל. כך יהיה גם אתכם: אם תוסיפו להתעקש ולא לשלוח את הארון, ה' יעניש אתכם עד שתחזירו את הארון לבני ישראל[21]:
(ז) וְעַתָּה עכשיו, מאחר שאתם צריכים להחזיר את הארון לבני ישראל,[22] קְחוּ עליכם לקחת עצים,[23] וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת ותכינו עם העצים עגלה אחת חדשה לכבוד הארון. היה צורך בהכנת עגלה שמעולם לא נעשה בה מלאכה בגלל קדושת הארון,[24] וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת וכן תיקחו שתי פרות מיניקות,[25] אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל (תיקחו שתי פרות מיניקות) שאף פעם לא עלה עליהן עול. העול הוא עגלה שהפרות מושכות, ולפלשתים נאמר לקחת פרות שאף פעם לא משכו עגלה,[26] וַאֲסַרְתֶּם אֶת הַפָּרוֹת בָּעֲגָלָה תקשרו את הפרות לעגלה שעשיתם,[27] וַהֲשֵׁיבֹתֶם בְּנֵיהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם הַבָּיְתָה ותכלאו את הבנים של הפרות בבית. כך יוצא שהפרות היו אמורות אמורות להימנע מללכת לבני ישראל משלש סיבות: הן לא הורגלו למשוך בעול, כך שאין הם רגילות למשוך את העגלה הזו, הן מיניקות וממילא הן גם חלשות יותר, ובניהם נשארו בבית והן לא רוצות להיפרד מהם[28]:
(ח) וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק ואתם (הפלשתים) תיקחו את ארון ה',[29] וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל הָעֲגָלָה ותשימו אותו (את הארון) על העגלה שתכינו,[30] וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם ואת הדמויות של הטחורים והעכברים העשויות זהב שאתם נותנים לה' כקרבן אשם,[31] תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ (ואת הדמויות של הטחורים והעכברים העשויות זהב שאתם נותנים לה' כקרבן אשם) תשימו בתיבה, בארגז, שיהיה בצד הארון,[32] וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ וְהָלָךְ ואתם תשלחו את הארון, ותראו אם הפרות הולכות מעצמן, בלי שאף אחד מכוון אותם ללכת[33]:
(ט) וּרְאִיתֶם אז תראו:[34] אִם דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ יַעֲלֶה בֵּית שֶׁמֶשׁ אם הארון יעלה מעצמו דרך גבול ארצו, דרך גבול בני ישראל, ויגיע לבית שמש,[35] הוּא עָשָׂה לָנוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת (אם הארון יעלה מעצמו ויגיע לבית שמש) ה' הוא שעשה לנו את כל הרעה הזאת, ה' הוא שהיכה אותנו בטחורים וגרם למהומת המוות בעקרון,[36] וְאִם לֹא ואם הארון לא יעלה מעצמו לבית שמש, וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ (אם הארון לא יעלה מעצמו לבית שמש) אז נדע שהרעה שבאה עלינו איננה מה', אלא הפורענות באה עלינו במקרה[37]:
(י) וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים כֵּן אנשי הפלשתים עשו כמו שהכהנים והמכשפים אמרו להם לעשות,[38] וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת הפלשתים לקחו שתי פרות מיניקות, וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה הפלשתים קשרו את הפרות המיניקות לעגלה, וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת ואת בניהם של הפרות כלאו הפלשתים בבית[39]:
(יא) וַיָּשִׂמוּ אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק אֶל הָעֲגָלָה הפלשתים שמו את ארון ה' על עגלה שהם הכינו,[40] וְאֵת הָאַרְגַּז וְאֵת עַכְבְּרֵי הַזָּהָב וְאֵת צַלְמֵי טְחֹרֵיהֶם וכן שמו הפלשתים בעגלה את הארגז שבו היו עכברי הזהב ואת הטחורים שהיו עשויים ממתכת (זהב)[41]:
(יב) וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ הפרות עלו לבית שמש בדרך ישרה,[42] בִּמְסִלָּה אַחַת הפרות הלכו בדרך אחת, ולא סטו ממנה ימינה או שמאלה,[43] הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ בזמן שהן הלכו, הפרות גם צעקו בגלל שהבנים שלהן נשארו מאחורה,[44] וְלֹא סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול (אך למרות בכייתן) הפרות לא סטו ימינה או שמאלה מהדרך,[45] וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם עַד גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ שרי הפלשתים הלכו אחרי הפרות עד שהם הגיעו לתחום העיר בית שמש.[46] שרי הפלשתים הלכו אחרי העגלה כדי לראות אם היא באמת תלך מעצמה לכיוון בני ישראל[47]:
(יג) וּבֵית שֶׁמֶשׁ קֹצְרִים קְצִיר חִטִּים בָּעֵמֶק תושבי בית שמש היו עסוקים בקצירת החיטים בשדה שבעמק,[48] וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם תושבי בית שמש זקפו את עיניהם,[49] וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרוֹן תושבי בית שמש ראו את ארון ה',[50] וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת ושמחו על כך שזכו לראות את הארון[51]:
(יד) וְהָעֲגָלָה בָּאָה אֶל שְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי העגלה שעליה היה הארון, הגיעה אל השדה שהייתה שייכת לאדם מבית שמש בשם יהושע,[52] וַתַּעֲמֹד שָׁם העגלה נעמדה בשדה של יהושע,[53] וְשָׁם אֶבֶן גְּדוֹלָה בשדה של יהושע בית השמשי הייתה אבן גדולה,[54] וַיְבַקְּעוּ אֶת עֲצֵי הָעֲגָלָה אנשי בית שמש פירקו את עצי העגלה,[55] וְאֶת הַפָּרוֹת הֶעֱלוּ עֹלָה לַיקֹוָק אנשי בית שמש העלו לקרבן עולה לפני ה' את הפרות שסחבו את העגלה[56]:
(טו) וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק וְאֶת הָאַרְגַּז אֲשֶׁר אִתּוֹ אֲשֶׁר בּוֹ כְלֵי זָהָב הלויים שהיו בבית שמש, הורידו מהעגלה את ארון ה', וכם הורידו את הארגז שהיה עם הארון שבו היו מונחים טחורי ועכברי הזהב,[57] וַיָּשִׂמוּ אֶל הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה הלויים שמו את הארון ואת עכברי וטחורי הזהב על האבן הגדולה שהייתה בשדה יהושע בית השמשי,[58] וְאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ הֶעֱלוּ עֹלוֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים בַּיּוֹם הַהוּא לַיקֹוָק אנשי בית שמש העלו לה' קרבנות עולה והקריבו קרבנות שלמים, זאת בנוסף לפרות שכבר העלו לעולה לפני כן[59]:
(טז) וַחֲמִשָּׁה סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים רָאוּ חמש שרי הפלשתים ראו שהפרות עלו לבית שמש (וכך הבינו שהמכה הייתה מאת ה'),[60] וַיָּשֻׁבוּ עֶקְרוֹן בַּיּוֹם הַהוּא באותו יום שהארון הגיע לבית שמש, שרי הפלשתים חזרו לעקרון[61]:
(יז) וְאֵלֶּה טְחֹרֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֵשִׁיבוּ פְלִשְׁתִּים אָשָׁם לַיקֹוָק רק אלה היו טחורי הזהב שהפלשתים הביאו לה' בתור קרבן אשם, הפלשתים לא הוסיפו יותר טחורי זהב על מה שאמרו להם הכהנים והמכשפים,[62] לְאַשְׁדּוֹד אֶחָד בשביל השר של העיר אשדוד, נתנו הפלשתים טחור אחד,[63] לְעַזָּה אֶחָד בשביל השר של העיר עזה, נתנו הפלשתים טחור אחד,[64] לְאַשְׁקְלוֹן אֶחָד בשביל השר של העיר אשקלון, נתנו הפלשתים טחור אחד, לְגַת אֶחָד בשביל השר של העיר גת, נתנו הפלשתים טחור אחד,[65] לְעֶקְרוֹן אֶחָד בשביל השר של העיר עקרון, נתנו הפלשתים טחור אחד[66]:
(יח) וְעַכְבְּרֵי הַזָּהָב אך הוסיפו הפלשתים יותר מחמישה עכברים (בניגוד לטחורים),[67] מִסְפַּר כָּל עָרֵי פְלִשְׁתִּים לַחֲמֵשֶׁת הַסְּרָנִים הפלשתים החליטו להביא מספר עכברים כמספר כל הערים השייכות לשרי הפלשתים,[68] מֵעִיר מִבְצָר וְעַד כֹּפֶר הַפְּרָזִי כל עיר הביאה עכבר, בין אם היא הייתה עיר מבוצרת, ובין אם היא הייתה עיר מפורזת, ללא חומה שהקיפה אותה,[69] וְעַד אָבֵל הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הִנִּיחוּ עָלֶיהָ אֵת אֲרוֹן יְקֹוָק וכן החשיבו הפלשתים את האבן הגדולה עליה הם הניחו את הארון בשדה יהושע בית השמשי, בתור אחד מעריהם, וגם בשביל האבן הם הביאו עכבר מזהב. האבן נקראה בשם "אבל" בגלל האבל הגדול שבני ישראל עתידים להתאבל על המגפה שארון הברית גרם לו,[70] עַד הַיּוֹם הַזֶּה בִּשְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי (הפלשתים הניחו את הארון על אבן) שנמצאת בשדה של יהושע בית השמשי גם בזמן כתיבת ספר שמואל, למרות שהספר נכתב זמן רב לאחר המעשה המסופר[71]:
(יט) וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ ה' הכה בתושבי בית שמש,[72] כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יְקֹוָק (ה' הכה בתושבי בית שמש) כיוון שהם פתחו את ארון ה' וראו את מה שהיה בתוכו,[73] וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ ה' המית שבעים מתושביה החושבים של העיר בית שמש,[74] חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ שבעים האנשים החשובים מתושבי בית שמש היו שקולים כנגד חמישים אלף אנשים רגילים,[75] וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה יְקֹוָק בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה עם ישראל התאבל בגלל שה' הכה בו מכה חזקה[76]:
(כ) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ אנשי בית שמש אמרו: מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי יְקֹוָק הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מי מבין אלה שנשארו בחיים יוכל לעמוד לפני ה' אלוקים ולשמור על קדושת הארון – הרי האנשים החשובים כבר מתו ומאלה שנשארו בחיים אין מישהו שיכול לשמור על קדושת הארון,[77] וְאֶל מִי יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ ולמי נעלה את הארון כדי שיוכל לשמור עליו בקדושה?[78]:
(כא) וַיִּשְׁלְחוּ מַלְאָכִים אֶל יוֹשְׁבֵי קִרְיַת יְעָרִים תושבי בית שמש שלחו שליחים אל תושבי קרית יערים ואמרו להם:[79] לֵאמֹר כך אמרו תושבי בית שמש לתושבי קרית יערים:[80] הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק הפלשתים החזירו לנו את ארון ה', רְדוּ תרדו אלינו לבית שמש,[81] הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם ותעלו את הארון אליכם, לקרית יערים[82]:
[1] מצודות. תרגום: הכוונה שהארון היה בערי הפלשתים. מלבי"ם: ע"י שהארון היה בארץ פלשתים במשך שבעה חודשים ועדיין הייתה מכה בפלשתים, הם הבינו שהמכה לא הייתה במקרה.
[2] מצודות. מלבי"ם: היו שאלות שונות לקוסמים ולמכשפים. את הקוסמים הם שאלו האם המכה שהייתה בהם הייתה במקרה. את הכהנים הם שאלו כיצד להחזיר את הארון משום שהכהנים ידעו איך מתנהגים עם דברים מקודשים. התשובה הייתה קודם על השאלה השנייה, כיצד להחזיר את הארון, משום שהם היו מסופקים עדיין אם המכה הייתה על דרך המקרה או לא.
[3] מצודות.
[4] מצודות. רש"י: תודיעו לנו איך עלינו לשלוח אותו חזרה באופן שלא יכעסו עלינו.
[5] מצודות.
[6] מצודות.
[7] תרגום + מצודות. רש"י: האשם נועד להסביר שהם מעלו בה'.
[8] מצודות. מלבי"ם: כוונת הכתוב שאם ישלחו את הארון ללא אשם, הדבר יועיל להבא שלא יהיו יותר מכות, אך אם ישלחו את הארון יחד עם אשם, הדבר יועיל גם על אלה שכבר לקו וייתן להם להתרפא.
[9] מצודות.
[10] תרגום. מלבי"ם: השאלה היא כיצד ניתן להשיב אשם לה'? הרי צריך להחזיר דבר כלשהו ששייך לחטא? אם הכוונה רק לתת להקב"ה דבר כלשהו, היה צריך להשתמש בלשון נתינה ולא בלשון השבה. התשובה של הכהנים הייתה שהיות והמכה הייתה על ידי טחורים, סימן הדבר שיש שייכות לטחורים בחטא, ולכן צריך להחזיר לה' דמות של טורים ועכברי זהב. כמו"כ כתב שהטחורים שהם גדולים ניתנו כנגד הסרנים וחמשת העכברים הקטנים, הם כנגד חמש הערים הגדולות של הפלשתים אך כנגד פשוטי העם שגרים שם.
[11] מצודות.
[12] מצודות.
[13] מצודות.
[14] מצודות.
[15] מצודות. מלבי"ם: העכברים היו אוכלים ומשחיתים את תבואת הארץ.
[16] מצודות וכתב שאמרו שברור שהק אינו צריך אותם, אלא נותנים לו אותם רק כדי לכבד אותו בהם.
[17] מצודות. מלבי"ם: כאשר יש מכה טבעית, למשל הכשת נחש, יש נזק בראיית הדבר המזיק. אם אדם שהוכש על ידי נחש יראה נחש – מצבו יחמיר. אך במקרה של מכה ניסית הדבר הפוך, דוווקא ראיית הגורם המזיק יעזור לאדם שהוכה, כמו נחש הנחושת שעשה משה.
[18] מצודות.
[19] מצודות. מלבי"ם: היו שתי קבוצות בפלשתים. קבוצה אחת שטענה שאמנם המכות באו בגלל הארון, אך חשבו שהמכה טבעית ושהיא עתידה לעבור גם בלי שיעשו דבר. על כך ענו הכהנים והקוסמים שגם המצרים חשבו שהמכות באות עליהם הם מכות טבעיות ולא כדאי להכביד את הלב כמו המצרים. הקבוצה השנייה הסתפקה אם המכות באו מצד הארון ולכן ענו להם הכהנים והקוסמים שיעשו את הבדיקה עם העגלה והפרות. כמו"כ, חלק מהספק היה האם המכות באו כעונש על לקיחת הארון בשבי או שבגלל שהיה לפלשתים איזשהו חטא, ה' גרם שהארון יבוא בקרבם ועל ידי כך הן ייענשו.
[20] תרגום. מצודות: התעלל מלשון שחוק והיתול. רד"ק: השחית.
[21] מצודות.
[22] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "ועתה".
[23] מצודות.
[24] רד"ק. מלבי"ם: הסיבה שהעגלה הייתה צריכה להיות חדשה היא גם בגלל שקשה יותר למשוך עגלה חדשה.
[25] מצודות.
[26] מצודות. רד"ק: הסיבה שהפרות היו צריכות להיות פרות שמעולם לא נעשה בהן מלאכה איננה כדי למנוע את חזרתן לפלשתים, אלא כדי לכבד את הארון, כמו שהיה צורך גם בעגלה חדשה.
[27] מצודות.
[28] מצודות.
[29] תרגום.
[30] רד"ק. פירוש נוסף שכתב: בתוך העגלה.
[31] תרגום.
[32] מצודות.
[33] מצודות.
[34] מצודות.
[35] מצודות.
[36] מצודות.
[37] מצודות.
[38] תרגום.
[39] רש"י. רבינו ישעיה: אין הכוונה מלשון כלא, שהרי חסרה הא', אלא הכוונה להם מנעו את הפרות מבניהם שהיו בבית.
[40] עפ"י רד"ק בפסוק ח'.
[41] תרגום.
[42] מצודות. רש"י: גם הוולדות אמרו שירה כשהחזירו את הארון.
[43] מצודות.
[44] מצודות.
[45] מצודות. מלבי"ם: גם כשהיו אבנים בדרך, הפרות עדיין הלכו דרך האבנים בקו אווירי.
[46] תרגום. מלבי"ם: גם צלע זו של הפסוק נועדה להדגיש את הנס שנעשה עם העגלה. למרות שאם הסרנים היו הולכים מקדימה, לא היה בכל פלא שהפרות הלכו אחרי בעליהן, כאן הלכו הסרנים מאחורה ובכל זאת הפרות הלכו בדרך.
[47] רלב"ג.
[48] תרגום.
[49] תרגום.
[50] תרגום.
[51] תרגום. מצודות: הכתוב מדגיש את שמחתם של תושבי בית שמש עתה, וזאת לעומת ההמשך אז הם כבר לא שמחו לאחר שהארון הכה בהם. רש"י: על ידי השמחה הם הגיעו לקלות ראש, שהם לא הסתכלו עליו בדרך של כבוד ואימה. רד"ק: אנשי בית שמש הסתכלו בתוך הארון. מלבי"ם: השמחה של תושבי בית שמש לא הייתה שמחה של מצווה, אלא שמחה של התפעלות מדבר חדש.
[52] תרגום. רבינו ישעיה: הכוונה לתמנת חרס. כנראה שלפירושו צריך לפרש שהכוונה היא לשדהו של יהושע בן נון.
[53] תרגום.
[54] תרגום.
[55] רלב"ג.
[56] תרגום. אמנם בחז"ל מצאנו דעה שסרני פלשתים הם אלו שהעלו את הפרות לקרבנות עולה. מלבי"ם: סרני הפלשתים ציוו להעלות את הפרות לקרבן משום שתושבי בית שמש לא היו עושים כן על דעת עצמם.
[57] תרגום.
[58] מצודות.
[59] תרגום + מצודות.
[60] מצודות.
[61] תרגום. מלבי"ם: גם העובדה שסרני הפלשתים הצליחו לחזור באותו יום לעקרון הייתה בגדר נס.
[62] מצודות.
[63] מצודות.
[64] מצודות.
[65] מצודות.
[66] מצודות.
[67] מצודות. רד"ק: בהתחלה הכינו חמישה עכברים וחמישה טחורים (ולא היה הבדל בין המניין שלהם – בניגוד לדעת המצודות), אלא שאחר כך הכינו עוד עכברים וטחורים כמספר הערים של הפלשתים.
[68] מצודות.
[69] מצודות.
[70] מצודות. דעת מקרא: כנראה שאבן זו שימשה לסימון הגבול בין הפלשתים לישראל ובאופן דומה כתב המלבי"ם.
[71] עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור הביטוי "עד היום הזה" במקרא.
[72] מצודות.
[73] מצודות. רד"ק כתב אפשרויות נוספות לסיבה שה' היכה באנשי בית שמש: או שלא עזבו את מלאכתם והמשיכו לקצור, או שאמרו דברים לא מכובדים לארון. בשם התרגום כתב שמשום שהם שמחו (כנראה שפירוש זה דומה לפירוש רש"י). רש"י כתב בפסוק יג' שהם לא הסתכלו בארון בדרך של יראה אלא בדרך של קלות ראש.
[74] מצודות.
[75] מצודות. רש"י: או שבחשובים הרג שבעים איש ובשאר העם הרג חמישים אלף, או שהרג חמישים אלף איש שכל אחד מהם היה שקול כסנהדרין או שהרג שבעים איש שהיו שקולים כחמישים אלף. רד"ק: חסר ו' החיבור והכוונה שהארון הרג חמישים אלף ושבעים אנשים. מלבי"ם: בתושבי בית שמש הכה הארון בשבעים איש ובשאר האנשים הכה בחמישים אלף איש.
[76] תרגום.
[77] מצודות.
[78] תרגום. מלבי"ם: הספק של אנשי בית שמש היה: האם המגפה באה בגלל שהאנשים לא היו מקודשים מספיק, ועל זה הם אמרו "מי יוכל ...", או שהמגפה באה בגלל שהארון לא היה צריך להיות שם, ועל זה הם אמרו "ואל מי".
[79] תרגום.
[80] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.
[81] מצודות.
[82] מצודות.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.