שלום לכולם
בפרק יח בשמואל א מתחיל המרדף של שאול אחרי דוד. מרדף שלא ברור בכלל למה הוא היה צריך להיות.
בהבנה ראשונית של הפרקים נראה ששאול הבין שדוד הולך להיות מי שיחליף אותו במלוכה, ולכן פחד ממנו ורדף אותו. כלומר ששאול רצה את כסא המלוכה בכל מחיר. אבל ההבנה הזו לא מסתדרת בכלל: הרי לכל היותר שנים ספורות קודם, שאול נחבא אל הכלים וניסה לברוח מהמלוכה. שאול היה צנוע ועניו הרבה יותר מהרגיל, הוא החריש כשאנשים ביזו אותו ולא חשבו שהוא מתאים למלוך, וגם אחר כך הוא לא הסכים לנקום בהם.
באופן כללי שאול נראה אדם צדיק: הוא מבער את האובות והידעונים מהארץ, ומקפיד על העם כשהם אוכלים על הדם. וכך אומרת הגמרא ששאול היה צדיק יותר מדוד ולא היה בו שום דופי.
שאול יודע שה' רוצה להחליף אותו כי שמואל כבר אמר לו "קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ", אז איך שאול נלחם ברצון ה'? איך הוא מנסה להרוג את משיח ה'? איך הוא מגיע בהמשך להריגה של כל נוב עיר הכהנים? ועוד קודם כבר ראינו ששמואל בעצמו מפחד ללכת למשוח את דוד כי "אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי". איך יכול להיות ששאול יהרוג את שמואל הנביא?
שאול היה צריך לקבל את רצון ה' ולוותר לדוד על הכתר. ובוודאי לא לרדוף אותו.
אלא שיש לנו כאן התנגשות כללית בין שתי צורות הסתכלות בעם ישראל: בני רחל ובני לאה.
בני רחל עובדים בעולם הזה בשיטות של העולם הזה. למשל לגנוב את התרפים כדי שלבן לא ידע לאן ברחו, או לאסוף תבואה במצרים כדי שיהיה מה לאכול ברעב. בני לאה מסתכלים על העולם הזה במשקפיים של העולם הבא, של הנס. לכן שמעון ולוי לבדם נלחמים בשכם כולה.
ההבדל בין רחל ולאה מתואר במילים "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָֽיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶֽה", הן לכאורה לא מתוארות על אותו מישור. רחל מתוארת איך אחרים רואים אותה: היא יפת מראה, ולאה מתוארת איך היא רואה אחרים – עיניה רכות. אבל זה בדיוק ההבדל: רחל מתנהלת בצורה שגם עמים אחרים שרואים אותה מבינים מה טוב ונכון בהתנהלות הזו. אבל לאה מסתכלת על העולם כולו במבט רך שמוכן להשתנות. היא מוכנה לקבל מה שה' מוביל גם בלי להבין למה זה נכון.
איזה משתי הדרכים נכונה? האם עובדים עם העולם הזה בדרכים של העולם הזה או של העולם הבא? במבט של קודש או במבט של חול? שתי הדרכים נכונות. עם ישראל צריך את שתיהן, גם את המבט של בני לאה וגם את המבט של בני רחל. אלא שהמבט של בני לאה הוא העיקר. עם ישראל קודם כל מסתכל על העולם במבט אלוקי, ואחר כך גם מתאים אליו את המבט האנושי. ולכן ללאה יש את רוב הילדים, ולכן היא אשתו הראשונה של יעקב.
ולכן בספר שמואל, שבא ללמד אותנו איך נראית המלכות האידיאלית, כדי שנבין את הבסיס למלכות המלך המשיח לעתיד לבוא, יש לנו שני מלכים. אחד מבני רחל – שאול, ואחד מבני לאה – דוד. ולעתיד לבוא יש לנו שני משיחים – משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. המטרה של שני המלכים היא לעבוד יחד, כמו שאומר למשל ה'שם משמואל' בכמה מקומות. המלך יהיה מבני לאה, והסגן שלו מבני רחל. וכך אומר יהונתן לדוד בפירוש "וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן". עם ישראל צריך תמיד את שני המבטים. ולכן כששאול מלך היה הסגן שלו יהונתן שדומה במידה רבה לצורת החשיבה של בני לאה, כשהוא תוקף לבדו את מחנה פלישתים וסומך על הנס. וכשדוד מלך הוא הביא אליו את מפיבושת בנו של יהונתן שחז"ל אומרים שהיה רבו של דוד. ולשלמה היה את שמעי בן גרא גם כן ממשפחת שאול שחז"ל אומרים שהיה רבו.
וזו הסיבה שה' מביא את דוד אל שאול מיד אחרי שהוא נמשח, למרות שההגיון שלנו אומר להרחיק את דוד משאול כדי שלא ידע עליו. כי ה' רוצה ללמד אותנו שדוד לא מחליף את שאול כדי להפטר ממנו, אלא כדי ששאול ישאר הסגן שלו. שאול ודוד צריכים לעבוד יחד.
אלא שבעולם הזה קשה מאוד להבין איך החול והקודש יכולים לעבוד יחד, אלו שיטות שנראות סותרות. ולכן בני לאה לא מבינים את שיטת העבודה של בני רחל ובני רחל לא מבינים את שיטת העבודה של בני לאה. נראה להם שצורת החשיבה השניה תגרום לנזקים לעם ישראל. ולכן כדי להגן על העם הם לפעמים מונעים מהצד השני לשלוט.
שמעון ולוי רצו להרוג את יוסף, כדי שלא ימלוך עליהם, כי הם חששו מהשיטה שלו. הם חשבו שהיא מזיקה לעם ישראל ושצריך להציל את עם ישראל ממנה. וכך גם שאול ודוד.
שאול נלחם באויבים מסביב בדרכים של העולם הזה, לאסוף צבא, להשיג נשק. ופתאום מגיע דוד ונלחם בענק הפלישתי בעזרת אבן ומקל רועים; אחרי שהוא מצהיר שהוא כבר הכניע אריה ודוב בעזרת ה' בלבד. לשאול אין ברירה אלא להשתמש בו מול גלית, כי השיטה של שאול נכשלת מולו, אבל שאול חושש מאוד ששיטה כזו תשתלט על ההנהגה של העם. זו תהיה שיטה מיסטית של לסמוך על הנס, ולא להתכונן ללחימה כמו שצריך. ומספיק לראות את שיטות הלחימה של אסא ויהושפט מלכי יהודה בדברי הימים, כדי להבין שיש בזה הרבה מהאמת.
ולכן כשיוצאות הנשים ושרות "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו", והוא מבין שהעם מתחיל לראות את השיטה של דוד כשיטת המלחמה הראשית, שאול מפחד שהיא תשתלט על העם. ומאז שאול עוין את דוד.
החשש של שאול הוא שלא ה' מכוון שדוד יהיה המלך שיחליף אותו, אלא אנשי הדת בעם מחפשים שלטון מיסטי כמו שהיה בימי השופטים. והם לא מבינים שהמצב השתנה ויש סוף סוף מלוכה שיכולה לדאוג לעם בדרכי העולם הזה. הוא חושש שהכהנים עוזרים לדוד ואפילו ששמואל בוחר בדוד, לא כי ה' שלח אותם, אלא כי זה מה שנוח להם. וכיון שלדעתו זו סכנה גדולה למדינה הצעירה, חייבים להשתמש בכל הכוח כדי לעצור את הסחף המסוכן.
יעברו אלפי שנים עד שיהיו עץ יוסף ועץ יהודה לעץ אחד כמו שמתנבא יחזקאל, לעתיד לבוא יהיה ברור שהטבע והנס מאוחדים. ובנתיים צריך הרבה מאוד ענוה כדי להצליח להסכים שגם השיטה השניה צריכה להתקיים. הקב"ה נתן כבר לשאול את ההזדמנות להגיע לשלב ההוא, אחישנה ולא בעיתה, אבל שאול לא הצליח להתעלות למצב עתידי כל כך. וכמובן בהמשך זה גם יהיה הבסיס להתפלגות הממלכה לממלכות יהודה ואפרים.
[עיון נוסף והרחבה: גמרא יומא דף כב עמוד ב 'בן שנה שאול במלכו', מדרש תהלים מזמור ז [ב], שם משמואל בראשית פרשת מקץ תרע"ג 'והנה באשר ידעו', השגת הראב"ד על רמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכה ט].
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
