קנין הגורן מארונה - מחצית השקל בשקל הקודש
על פי האמור בחלק א, בענין מנין בני ישראל, מואר באור חדש מעשה קניין גורן ארונה על ידי דוד המלך:
"ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף חמישים שקלים"
וברש"י שם:
ובדברי הימים הוא אומר: "שקלי זהב שש מאות" הא כיצד? גבה חמישים שקלים כסף מכל שבט ושבט הרי שש מאות ונתן לו..."
קניין הגורן מארונה נעשה על ידי גביה מכל שבט ושבט.
תחילת התיקון בהשבת האומה אל המקדש ותודעתו נעשה בגביית כסף מכל שבט ושבט, הלא הם הנפקדים במפקד אשר פקד דוד, והקדשתו אל יסוד המקדש.
ותעצר המגפה. ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם.
בשמחה להתנדב לך – פרקי דברי הימים
פתחנו בתיאור הריקנות והפאסיביות העולים מן הפרקים בספר שמואל ובספר מלכים המתארים את אחרית ימיו של דוד. המתבונן בפרקים בדברי הימים, המתארים תקופה זו - עומד נפעם מול רוח אחרת לגמרי, רוח שמחה, התנדבות ועשייה, רוח של ההכנות לבניין במלוא תוקפן.
רוח המתחילה מיד עם קניין הגורן מארונה היבוסי.
הדברים ארוכים, ומתפרסים בתנ"ך על פני קרוב לעשרה פרקים, נזכיר בקצרה רק חלק מן ההכנות אשר מוביל דוד בתקופה זו:
"ויעמד חוצבים לחצוב אבני גזית לבנות בית האלוקים"
"ויצו דוד לכל שרי ישראל לעזור לשלמה בנו..."
"ויאסוף את כל שרי ישראל והכהנים הלויים - ויספרו הלויים מבן שלושים שנה ומעלה"
"ויחלקם דוד [את משמרות הכהונה] – לפקודתם לעבודתם"
"ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו"
"וככל כוחי הכינותי לבית אלוהי הזהב לזהב, והכסף לכסף, והנחושת לנחושת".
נדמה , כי אין טובים מדבריו של דוד עצמו, בצוותו על שרי ישראל להיות לעזר בבניין הבית, מלבטא את הרוח החדשה שמפיח דוד בישראל:
"הלא ד' אלוקיכם עמכם והניח לכם מסביב כי נתן ד' בידי את הארץ ונכבשה הארץ לפני ד' ולפני עמו ועתה תנו לבבכם ונפשכם לדרוש לד' אלוקיכם וקומו ובנו את מקדש ד' האלוקים"
מה נעמו, מה עצמו, דברי הזירוז של נעים זמירות ישראל:
"תנו לבבכם ונפשכם לדרוש לד' אלוקיכם"...
וחפץ ד' בידו הצליח.
רוח זו, אשר דוד עמל על בניינה, משעת המגפה והלאה עד אחרית ימיו, מביאה את ישראל לרגעי התרוממות, המנשאים אותנו אל רוחה של פרשת תרומה, אל הימים הגבוהים של בניין המשכן:
וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לד' וגם דוד המלך שמח שמחה גדולה".
וגם כאן, אין כדוד עצמו לבטא את גודל המעמד, את עצמת הרוח:
"עמך הנמצאים פה בשמחה להתנדב לך, ד' אלוקי ישראל שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אלך"
עוצמת הרוח גדולה כל כך, נישאה כל כך עד שדוד מוצא לנכון להתפלל, שלעולם ישאר 'יצר מחשבות לבב עמך', נכון כל כך אל אלוקיו, שמח כל כך בשמחה של מצווה.
רק ברגע יחיד נוסף בתנ"ך מצינו עוצמת רוח כזו, שיש להתפלל שתשאר לעולם – במעמד הר סיני:
"מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי כל הימים"
רבם של בעלי תשובה
אנו עומדים נפעמים מול תשובתו של דוד - רבם של בעלי תשובה.
דוד המוכה, הניגף במגפה נוראית, המלך הזקן המכוסה בבגדים ולא יחם לו, אשר מתגבר כארי ולעת זקנתו מוביל את העם כולו, להתרוממות רוח נדירה, אל ההכנות לבניין בית ד'.
דוד מקשיב לדבר ד', גם אם זה בא אליו בצורת מלאך המנופף חרב. דוד שומע לדבר ד' ושמח בו. ומביא את ישראל כולו לשמחה של מצווה, שמחת ההכנה.
שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
