הקדמה
בפרקנו שלושה חלקים:
החלק הראשון (פסוקים א-ג) עוסק בבקשת דוד המלך מנתן הנביא לבנות את בית המקדש.
החלק השני (פסוקים ד-יז) עוסק בתשובת נתן הנביא לדוד המלך.
החלק השלישי (פסוקים יח-כט) עוסק בדברי תודתו של דוד המלך לד' על ההבטחות שהוא הבטיח לו על ידי נתן הנביא.
מאמר זה יעסוק בחלק הראשון.
השאלות:
יש לשאול מספר שאלות על יחידה זו:
- מדוע נכתב פסוק א'?
- האם באמת היה שקט מסביב? והרי בפרק הבא יש מלחמות!
- מה בדיוק היתה כוונת דוד המלך?
- מדוע דוד המלך לא אמר את כוונתו בפירוש?
- כיצד יתכן שנתן הנביא אמר לדוד המלך שיבנה את בית המקדש, ואחר כך ד' אמר לו שיאמר לדוד המלך שלא יבנהו?
א. מדוע נכתב פסוק א'?
על שאלה זו כתב רש"י: "וד' הניח לו - אמר: הרי נתקיים 'והניח לכם מכל אויביכם' וגו' (דברים יב, י) מה כתיב אחריו? 'והיה המקום אשר יבחר' וגו' מעתה עלינו לבנות בית הבחירה".
כעין זה כתב גם הרד"ק: "כי ישב המלך בביתו - שלא היה צריך לצאת למלחמה, כמו שאמר: 'וד' הניח לו', אז חשב לבנות בית המקדש, כי מצוה היה על ישראל לבנות בית המקדש אחר שינוחו מן המלחמות, שנאמר: 'והניח לכם מכל אויביכם מסביב וגו' והיה המקום אשר יבחר וגו' לשכנו תדרשו' (דברים יב, י-יא). ועל המלך מוטל לעשות ולצוות את ישראל לעשות. לפיכך: 'ויאמר המלך אל נתן הנביא', כלומר: שישאל את פי ד' על בנין הבית".
כעין זה בתוספת הסבר כתב המלבי"ם: "כבר בארו חז"ל שאל בנין המקדש היה צריך שני תנאים: א] שיהיה להם מלך, ב] שיהיה להם מנוחה מאויביהם, כמ"ש (דברים יב, י-יא) 'והניח לכם מכל אויביכם, והיה המקום אשר יבחר ד'' וכו'. והנה דוד חשב שכבר נתקיימו שני התנאים, אם מצד מלכותו, שעל זה אמר: 'ויהי כי ישב המלך בביתו', שהבית שבנה לו חירם היה אצלו סימן כי הכינו ד' למלך על ישראל כנ"ל (ה, יב), אם מצד שאז היה להם מנוחה, שעל זה אמר: וד' הניח לו מסביב, ולכן: ויאמר המלך אל נתן. דרש בנביא אם יסכים ד' לזה, ושיודיעהו המקום אשר יבחר ד' לשכן שמו שם".
ב. האם באמת היה שקט מסביב? והרי בפרק הבא יש מלחמות!
כתב על כך הרד"ק: "ואף על פי שהיו לו מלחמות אחר כן, כמו שאמר: 'ויהי אחר כן ויך דוד את הפלשתים' (ח, א)!
עד עתה היו באים עליו אויביו, וכיון שהצליחו הא-ל ונצח כל אויביו וייראו אויביו ממנו ולא באו עליו, אבל הוא הלך עליהם, ולקח גת מיד פלשתים שהיתה לישראל כבר, ועם ארם ועם אדום ועם בני עמון נלחם בטענה".
ג. מה בדיוק היתה כוונת דוד המלך?
כתב על כך הרד"ק: "יושב בתוך היריעה - לא היה דעתו על הארון הזה לבדו, אלא גם על המזבח, ועל הארון האחר, ועל כלי המשכן שהיו בגבעון באהל מועד, כי הכל יושב בתוך היריעה. וזכר הארון, לפי שהוא נטה לו היריעה, ועוד שהוא עיקר הכל, ונכבד מכל כלי המשכן.
ואמר: לעצמי בניתי בית ארזים, ולארון ד' נטיתי יריעה, לא יכשר, וצריך שאבנה לו בית".
כעין זה כתב גם ה"מצודת דוד": "בתוך היריעה - הוא האוהל האמור למעלה. ורצונו לומר: וכי זהו הבית הראוי לארון אלקים?!".
כעין זה כתב גם המלבי"ם: "אמר לו: ראה אנכי יושב וכו', רצונו לומר: הסברה מחייבת לבנותו, ראה נא בעין הנבואי אם טוב הדבר לפני ד'".
ד. מדוע דוד המלך לא אמר את כוונתו בפירוש?
כתב על כך ב"דעת מקרא": "לא פירש דוד מה ברצונו לעשות, והוא על דרך כבוד, שיבקש דוד עצה מפי נביא, ויאמר לו הנביא לבנות בית, ודוד יקיים מצותו, וזה יותר נאה משיאמר דוד את הרעיון לבנות בית, והנביא רק יסכים לדבריו".
ה. כיצד יתכן שנתן הנביא אמר לדוד המלך שיבנה את בית המקדש , ואחר כך ד' אמר לו שיאמר לדוד המלך שלא יבנה?
כתב על כך הרד"ק (בפסוק ג): "ואמר לו נתן: 'כל אשר בלבבך לך עשה', ומדעתו אמר זה נתן, כי ראה כי ד' עמו, והיה מלך הגון וכשר, חשב כי הוא יבנה הבית שעתיד להבנות, וזה כי הנביא אינו יודע על אדם אחד אלא מה שנאמר לו ברוח הנבואה, כי גם שמואל הנביא, שהיה גדול ממנו, שנאמר עליו: 'כל אשר ידבר בא יבא', ונאמר: 'ולא הפיל מכל דבריו ארצה', לא ידע בבני ישי מי יהיה המלך, וחשב כי אליאב הוא המלך, כל שכן נתן הנביא".
הוסיף על כך המלבי"ם (שם): "ויאמר נתן - באשר עוד לא הגיע דבר ד' כי ימנעהו מזה, השיב מדרך הסברא: 'כל אשר בלבבך לך עשה', שהצדיקים הגדולים יוכלו לסמוך על הסכמת לבבם שהוא אך טוב [הפך הבינונים שיצוייר כי יצר סמוך בם, וכ"ש רשעים שלבם רק רע, כמו שאמרו (ברכות סא ע"ב): 'רשעים - יצר הרע שופטם, צדיקים - יצר טוב שופטם, בינונים - זה וזה שופטם], ולכן אמר שיסמוך על לבבו, בפרט כי ד' עמך, ומחשבת לבבך הוא הערת רוח הקודש הנלוה עמך תמיד".
יהי רצון שנזכה לראות בקרוב בחזרת מלכות בית דוד, בחזרת הנבואה ובבנין בית המקדש.
[ועיין בהרחבה בספרי "הדר הנביאים" בענין זה]
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.