הקדמה
נאמר בפרקנו:
א. ויסף עוד דוד את כל בחור בישראל, שלֹשים אלף.
ב. ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה, להעלות משם את ארון האלקים, אשר נקרא שֵם, שֵם ד' צב-אות ישב הכְּרֻבים עליו.
ג. וַיַּרְכִּבו את ארון האלקים אל עגלה חדשה, וַיִּשָׂאֻהו מבית אבינדב אשר בגבעה, וְעֻזָא ואַחְיוֹ בני אבינדב נֹהגים את העגלה חדשה.
ד. וַיִּשָׂאֻהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלקים, וְאַחְיוֹ הלך לפני הארון.
ה. ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ד' בכל עצי ברושים ובכנֹרות ובנבלים ובתֻפים ובמנענעים ובצלצלים.
ו. ויבֹאו עד גֹרן נכון, וישלח עֻזא אל ארון האלקים ויֹאחז בו, כי שמטו הבקר.
ז. ויחר אף ד' בעֻזה, ויכהו שם האלקים על השל, וימת שם עם ארון האלקים.
ח. ויחר לדוד על אשר פרץ ד' פרץ בעזה, ויקרא למקום ההוא פרץ עזה עד היום הזה.
ט. וַיִּרָא דוד את ד' ביום ההוא, ויאמר: איך יבוא אלי ארון ד'.
י. ולא אבה דוד להסיר אליו את ארון ד' על עיר דוד, וַיַּטֵּהו דוד בית עֹבֵד אֱדום הגִתי.
יא. וישב ארון ד' בית עֹבֵד אֱדֹם הגִתי שלֹשה חדשים, ויברך ד' את עֹבֵד אֱדֹם ואת כל ביתו.
יב. ויֻגַד למלך דוד לאמר: ברך ד' את בית עֹבֵד אֱדֹם ואת כל אשר לו בעבור ארון האלקים. וילך דוד ויעל את ארון האלקים מבית עֹבֵד אֱדֹם עיר דוד בשמחה.
יג. ויהי כי צעדו נשאי ארון ד' ששה צעדים, ויזבח שור ומריא".
נשאלת השאלה: כיצד נשא דוד את הארון בעגלה? והרי התורה מצוה לשאת את הארון בכתף, כאמור בפרשת נשא: "ולבני קהת לא נתן [משה עגלות], כי עבֹדת הקֹדש עֲלֵהֶם, בכתף ישאו" (במדבר ז, ט).
א. הסבר רש"י על פי הגמרא
1. הסבר רש"י
כתב רש"י (בפסוק ג'): "אל עגלה חדשה - טעה בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו: 'כי עבודת הקדש עליהם, בכתף ישאו' (במדבר ז, ט). ולפי שאמר 'זמירות היו לי חקיך בבית מגורי' (תהלים קיט, נד), נענש לבא לידי כך, ומת עוזא על ידו. לפיכך, כשהביאו מבית עובד - הביאו בכתף, שנאמר: 'ויאמר להם: אתם ראשי האבות לַלְוִיִם, התקדשו אתם ואחיכם, והעליתם את ארון ד' אלקי ישראל אל הכינותי לו. כי למַבָּראשונה לא אתם, פרץ ד' אלקינו בנו, כי לא דרשנוהו כמשפט' (בדברי הימים א' טו, יב)".
לפי רש"י טעה דוד בפסוק מפורש בתורה, שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, וטעות זו באה על דוד כעונש על שקרא לדברי תורה "זמירות".
מקורו של רש"י הוא בגמרא במסכת (סוטה לה ע"א).
כך נאמר שם בגמרא: "דרש רבא: מפני מה נענש דוד? [רש"י: נענש דוד - שמת עוזא על ידו].
מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר: 'זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי' (תהלים קיט, נד) [רש"י: זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי - כשהייתי בורח מפני אויבי ואגור מפניהם, הייתי משתעשע בחוקיך, והיו לי לזמירות לשעשעני].
אמר לו הקדוש ברוך הוא: דברי תורה, שכתוב בהן: 'התעיף עיניך בו ואיננו' (משלי כג, ה) [רש"י: התעיף - לשון [כפול] 'וכפלת' (שמות כו, ט) מתרגמינן: 'ותיעוף'. שאם תכפיל עיניך לסתום עין בהסח הדעת מהסתכל בהן מיד ואיננו].
אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב: 'ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו' (במדבר ז, ט) [רש"י: לא נתן - עגלות משה לבני קהת, לפי שיש עליהם לשאת בכתף, כי לא היו ממונים אלא על דבר קדושת הארון והשולחן והמנורה ומזבח הזהב], ואיהו אתייה בעגלתא".
במבט ראשון נראה מהגמרא שדוד שכח את הפסוק. וכן משמע מהרמב"ם, שכתב בהלכות כלי המקדש (פ"ב הי"ב): "בעת שמוליכין את הארון ממקום למקום - אין מוליכין אותו לא על הבהמה ולא על העגלות. ולפי ששכח דוד, ונשאו על העגלה, נפרץ פרץ בעוזא, אלא מצוה לנטלו על הכתף, שנאמר: 'כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו'".
אבל הדברים קשים: גם אם דוד טעה, האם כל ישראל טעו?!
2. הסבר הנצי"ב לגמרא
נראה לענות על שאלה זו על פי מה שהסביר הנצי"ב ב"מרומי שדה" שם: "נראה דודאי לא שכח דוד לגמרי את המקרא, אלא שטעה בו, ולא דקדק בו יפה. שהרי כתיב בד"ה א' ט"ו: 'אז אמר דוד לא לשאת את ארון האלקים כי אם הלוים' וגו', מבואר דעזא ואחיו לא היו לויים, וכן הוא באמת בספרי מחלוקת אם היו כהנים או לא. וכסבור דוד לדרוש הפסוק 'כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו', והאי 'עליהם' מיותר, ללמדך שדווקא אם 'עליהם' - 'בכתף ישאו', אבל על הכהנים או ישראל - בעגלה.
אבל באמת כך יש לדרוש: שהוא שתי אזהרות: שיהיו דווקא עליהם, ודווקא בכתף.
והיינו דקאמר דוד שם: 'ויאמר להם: אתם ראשי האבות ללוים וגו' כי למבראשונה לא אתם, פרץ ד' אלקינו בנו, כי לא דרשנוהו כמשפט'. מבואר שהודה דוד שטעה בדרישת הכתוב 'כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו'. והיינו דקאמר כאן שנענש משום שאמר 'זמירות היו לי חקיך', ואין פירוש 'חקיך' - חוקים דווקא, אלא דקדוקי המקראות שמחוקקים אותם. וכמו שדרשו בכריתות (דף י"ג) 'את כל החקים - אלו המדרשות', וכן איתא בקדושין דף ל"ז 'אלה החוקים - אלו המדרשות', וכן הוא בתורת כהנים פרשת 'בחקותי', ומפרש: 'אם בחקתי - שהוא עמל תורה'... ועל זה אמר דוד שאצלו באים בנקל כזמירות, ומשום הכי נענש, וטעה בדרשת הכתוב".
לפי הנצי"ב דוד לא שכח את הפסוק, אלא טעה בדרשת הפסוק, וחשב שדווקא אם הלויים נושאים את הארון אז הם צריכים לשאתו בכתף, אבל אם הכהנים או הישראלים אחראים על נשיאתו הם יכולים לשאתו בעגלה. אבל באמת הדרשה אינה נכונה, אלא צריך שדווקא הלויים ישאוהו, ודווקא בכתף.
הנצי"ב הוכיח את הסברו מהפסוק בספר דברי הימים: "ויאמר להם: אתם ראשי האבות ללוים וגו' כי למבראשונה לא אתם, פרץ ד' אלקינו בנו, כי לא דרשנוהו כמשפט". משמע שהטעות היתה בדרשת הפסוק, ולא בפסוק עצמו.
על פי זה נראה להסביר שאכן היו אנשים רבים ששאלו שהנשיאה בעגלה היא נגד מה שכתוב בפסוק, אבל הסבירו להם את הדרשה. ועיין עוד בסמוך.
ב. הסבר הרד"ק
הסבר אחר כתב הרד"ק בפסוק ו': "כי שמטו הבקר - ...כאילו נשמטו הבקר, כלומר: נתפרקו איבריהם מקדושת הארון, שלא היה ראוי שהיה נשא בעגלה שימשכוהו הבקר, אלא בכתפי הלויים הרי ראוי להיות נשא...
ואף על פי שבא הארון משדה פלשתים בזה העניין, ולא שמטו הבקר - פלשתים לא היו יודעים מנהג משא הארון, וכיוונו במשאו במוטב אשר יכלו, שהרי לקחו עגלה חדשה, ופרות אשר לא עלה עליהן עול. אבל ישראל, שהיו יודעים משא הארון, כמו שכתוב בתורה: 'ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו', חטאו בזה, לפיכך הראה להם הקדוש ברוך הוא קדושת הארון בשני פנים: בשמיטת הבקר ובמות עוזא.
והענין אשר שגה דוד בזה הדבר מקרא מפורש, חשב כי לא יהיה חטא בזה אם ישאוהו בעגלה, אף על פי שכתוב: 'בכתף ישאו', כי אמר: באותו זמן, במדבר, ציוה הא-ל, כי לפי שהיה המשכן נישא בעגלות, ציוה לשאת את הארון בכתף, להראות כי קדושת הארון גדולה מקדושת המשכן, אבל בזמן שלא היה שם משכן, חשב שאין חטא אם ישאוהו בעגלה".
כלומר: גם לפי הרד"ק דוד לא שכח את הפסוק, אלא טעה וחשב שהפסוק "כי עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו" נאמר רק לזמן המדבר, ולא לדורות. וסברתו היתה שבזמן המדבר, שהמשכן היה נישא בעגלות, ציוה ד' לשאת את הארון בכתף, להראות שקדושת הארון גדולה מקדושת המשכן. אבל בזמן שנכנסו לארץ והקימו את המשכן במקומו, ולא נשאוהו ממקום למקום, חשב שמותר לשאת את הארון בעגלה.
הרד"ק לא הזכיר את הגמרא, אבל ניתן לומר שהסברו מתאים לדברי הגמרא.
יש לציין שכעין דברי הרד"ק כתב "שיירי הקרבן" (על הירושלמי סוטה פ"ח ה"ג) בדעת הרמב"ם.
ג. הסבר "רש"י" בדברי הימים
הסבר אחר כתב המפרש המיוחס לרש"י בדברי הימים (א יג, ז): "וירכיבו את ארון האלקים על עגלה חדשה - מה ראה דוד שהרכיבו על עגלה חדשה ולא במשא הלויים, כאשר עשה כשהביא אותו משם לציון באחרונה? לפי שאמר דוד: כל עומת שבא אלי כשהשיבוהו פלשתים על עגלה חדשה, כדכתיב: 'וישימו את ארון ד' אל העגלה' (שמ"א ו, יא). לפיכך נענש".
כעין זה כתב גם הרד"ק בקיצור: "ועוד כי בעגלה בא משדה פלשתים, ובזה שגה".
במבט ראשון נראה שהם מסבירים שדוד טעה ונשא את הארון בעגלה כשם שעשו הפלשתים.
אבל נראה להסביר את כוונתם קצת אחרת: דוד רצה להזכיר לכל בני ישראל את הנס הגדול שעשה ד' בארון הברית, שד' הכה בפלשתים עד שהם נאלצו להחזיר את הארון, ולכן החליט דוד להעלות את הארון בעגלה!
גם אם אין זו כוונתם של המפרשים נראה להסביר כך כפירוש עצמאי, ונוכיח הסבר זה ממקומות רבים בתנ"ך.
מקומות רבים בתנ"ך שבהם מנהיגי ישראל עשו זכר לניסים שד' עשה עמנו
מצאנו במקומות רבים בתורה ובנביאים שמנהיגי ישראל נצטוו על ידי ד' לעשות זכר לניסים שד' עשה עמנו, או שהם עשו כן מעצמם. על פי זה נראה להסביר שדוד רצה להזכיר לכל בני ישראל את הנס הגדול שעשה ד' בארון הברית, שד' הכה בפלשתים, עד שהם נאלצו להחזיר את הארון, ולכן החליט דוד להעלות את הארון בעגלה!
- על צנצנת המן נאמר: "ויאמר משה אל אהרן: קח צנצנת אחת, ותן שמה מלא העֹמר מן, והנח אֹתו לפני ד' למשמרת לדֹרֹתיכם. כאשר צוה ד' אל משה, ויניחהו אהרן לפני הָעֵדֻת, למשמרת" (שמות טז, לג-לד).
- על מטה אהרן נאמר: "ויאמר ד' אל משה: השב את מטה אהרן לפני העדות, למשמרת לאות לבני מרי, וּתְכַל תלונֹתם מעלי, ולא ימתו" (במדבר יז, כה).
- על האבנים בגלגל נאמר: "ויאמר להם יהושע: עִברו לפני ארון ד' אלקיכם אל תוך הירדן, והרימו לכם איש אבן אחת על שכמו, למספר שבטי בני ישראל. למען תהיה זאת אות בקרבכם, כי ישאלון בניכם מחר לאמר: מה האבנים האלה לכם? ואמרתם להם: אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ד', בעברו בירדן נכרתו מי הירדן. והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם" (יהושע ד, ה-ז).
- בספר יהושע סוף פרק ו' (כו) נאמר: "וישבע יהושע בעת ההיא לאמר: ארור האיש לפני ד' אשר יקום ובנה את העיר הזאת, את יריחו. בבכֹרו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה". נשאלת השאלה: מה ראה יהושע לאסור את בנייתה של יריחו? כתב הרד"ק שם: "מה שהחרים יהושע שלא תבנה עוד העיר - כבר כתבנו הטעם בפסוק 'והיתה העיר חרם' (ו, יז). והחכם הגדול רבנו משה בר מימון ז"ל פירש הטעם להיות המופת קיים שנפלה חומת עיר יריחו תחתיה, כי כל מי שיראה החומה שוקעת בארץ יתבאר לו שאין זה תכונת בנין נהרס כך, אבל נשתקע במופת".
- בפרק י' (כו-כז) בספר יהושע נאמר: "וַיַכֵּם יהושע אחרי כן וימיתֵם, ויתלֵם על חמִשה עצים, ויהיו תלוים על העצים עד הערב. ויהי לעת בוא השמש צִוָה יהושע ויֹרידום מעל העצים, וישלִכֻם אל המערה אשר נחבאו שם, וישִׂמו אבנים גדֹלות על פי המערה, עד עצם היום הזה".
הסביר הרלב"ג שם: "וציוה יהושע לקציני אנשי המלחמה שהלכו אתו שישימו רגליהם על צוארי מלכים האלה, למען ייראו הנשארים מלהילחם בישראל. ולזאת הסבה תלם על חמשה עצים, והשיבום במערה, ושמו אבנים גדולות על פי המערה. עם שזה היה מזכיר לישראל ענין המופת שנעשה בזאת המלחמה".
וכן כתב הרלב"ג שם בתועליות בסוף פרק י"א: "התועלת החמישי... ולפרסם זה המופת והשארת זכרו ציוה שישיבו חמשת המלכים תוך המערה, ולשים אבנים גדולות על פי המערה, להעיר כי לנחץ ענין המלחמה הזאת לא רצו להמתין שיוציאו המלכים האלה משם, אבל שמו אז על פי המערה אבנים גדולות, ונשארו שם אנשים לשמרם, בדרך שלא יאחרו ענין המלחמה הזאת, וימהרו לרדוף אחר הנשארים קודם שיבואו אל עריהם, בדרך שתשלם הנקמה תוך העת שהגביל יהושע".
- עוד מצאנו בספר שמואל (א ז, יב) אחרי הניצחון הגדול של שמואל ובני ישראל על הפלשתים: "ויקח שמואל אבן אחת, וישם בין המצפה ובין השן, ויקרא את שמה אבן העזר, ויאמר: עד הנה עזרנו ד'". ופירש המלבי"ם שם: "ויקח - לזכר הנס".
- עוד נאמר בספר שמואל (א כא, ט-י): "ויאמר דוד לאחימלך: ואִין יש פה תחת ידך חנית או חרב? כי גם חרבי וגם כֵּלַי לא לקחתי בידי, כי היה דבר המלך נחוץ. ויאמר הכהן: חרב גלית הפלשתי אשר הכית בעמק האלה, הנה היא לוטה בשמלה אחרי האפוד, אם אתה תקח לך קח, כי אין אחרת זולתה בזה, ויאמר דוד: אין כמוה, תננה לי".
כתב הרד"ק שם (כא, י): "אין כמוה - והלא אחימלך היה יודע שאין כמוה, למה אמר לו: 'אם אותה תקח לך'? לפי שהיתה באהל מועד לזכרון הנס, כמו שפירשתי, לא היה ברצון אחימלך להוציאה משם אם היתה שם אחרת, אבל כיון שלא היתה שם אחרת - לא היה יכול למנעה מדוד, כי הוא לקחה מהפלשתי, והוא שם אותה שם באהל מועד, ובידו יש לקחתה ולהחזירה כאשר ירצה".
וכן כתב הרלב"ג שם: "והנה שָׂם זה החרב שָׁם, לפרסם הנס שנעשה לישראל בדבר גלית".
עוד הוסיף הרד"ק (שם יז, נד): "...שָׂם החרב באהל מועד בנוב, כמו שכתוב למעלה: 'לוטה בשמלה' (שמ"א כא, י). והיתה שָׁם לזכרון הנס הגדול הזה, והיה כל הבא אל אהל מועד לנוב, לזבוח או להתפלל, היה רואה אותה, וזוכר הנס, ומודה לא-ל יתברך, ומישר לבבו אליו, ומגדיל בטחונו בו".
רואים מכל המקומות הללו שמנהיגי ישראל עשו זכר לנסים!
- יש להוסיף שבגמרא במסכת יומא (נב ע"ב) נאמר: "תניא: משנגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה, וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלקי ישראל, שנאמר: 'ואת כלי הזהב אשר הֲשֵבֹתֶם לו אשם, תשימו בארגז מצדו, ושִלחתם אֹתו והלך' (שמואל א ו, ח)"! בגמרא זו כתוב שבני ישראל שמו ליד ארון הברית את הארגז שבו היו עכברי הזהב ששגרו הפלשתים, כאשר הם החזירו את ארון הברית לישראל, בזמן שמואל!
על פי זה נראה להסביר שדוד רצה להזכיר לכל בני ישראל את הנס הגדול שעשה ד' בארון הברית, שד' הכה בפלשתים עד שהם נאלצו להחזיר את הארון, ולכן החליט דוד להעלות את הארון בעגלה!
אבל דוד טעה, שלא היה ראוי לעשות כן, בניגוד לפסוק המפורש "כי עבודת הקדש עליהם, בכתף ישאו" (במדבר ז, ט).
ד. דוד העלה את הארון באותה עגלה שבה שלחו הפלשתים את הארון!
1. הגמרא במסכת מועד קטן
בגמרא במסכת מועד קטן (דף כה ע"א) הסביר רש"י שדוד העלה את הארון באותה עגלה שבה העלו אותו הפלשתים!
כך נאמר שם בגמרא:
"כי נח נפשיה דרב הונא, סבור לאותובי ספר תורה אפורייה.
[רש"י: לאותובי ספר תורה אפורייה - ולומר: קיים זה מה שכתוב בזה.]
אמר להו רב חסדא: מילתא דבחייה לא סבירא ליה, השתא ליקום (ליה) ליעבד ליה?
דאמר רב תחליפא: אנא חזיתיה לרב הונא דבעי למיתב אפורייה, והוה מנח ספר תורה עליה, וכף כדא אארעא, ואותיב ספר תורה עילויה. אלמא קסבר: אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה.
לא הוה נפיק פוריא מבבא, [רש"י: דזוטר הוה בבא]. סבור לשלשולי דרך גגין.
אמר להו רב חסדא: הא גמירנא מיניה: חכם כבודו דרך פתח.
סבור לאשנויי מפוריא לפוריא.
[רש"י: מפוריא לפוריא - לתתו במטה אחריתא, קטנה, שתצא דרך הפתח.]
אמר להו רב חסדא, הכי גמירנא מיניה: חכם, כבודו במטה ראשונה.
דאמר רב יהודה אמר רב: מנין לחכם שכבודו במטה ראשונה?
שנאמר: 'וירכבו את ארון האלקים אל עגלה חדשה' (שמואל ב' ו).
[רש"י: אל עגלה חדשה - אותה עגלה ששיגרוהו פלשתים בה, ובאותה עגלה הביאו דוד מבית אבינדב לעיר דוד].
פרוס בבא, ואפקוה. [רש"י: פרוס בבא - שברו הפתח והרחיבוהו]".
על פי זה נראה להסביר עוד יותר שדוד רצה להזכיר לכל בני ישראל את הנס הגדול שעשה ד' בארון הברית, שד' הכה בפלשתים עד שהם נאלצו להחזיר את הארון לישראל, ולכן החליט דוד להעלות את הארון באותה עגלה עצמה שבה העלו הפלשתים את הארון!
2. קושית המפרשים על רש"י
האחרונים הקשו שדברי רש"י אלה סותרים לכאורה פסוק מפורש בספר שמואל!
כך נאמר שם בספר שמואל (א ו, יד): "והעגלה באה אל שדה יהושע בית השמשי ותעמֹד שם, ושם אבן גדולה, ויבקעו את עצי העגלה, ואת הפרות העלו עֹלה לד'".
מפורש כאן שאנשי בית שמש בקעו את עצי העגלה, ואם כן היא כבר לא היתה קיימת בזמן דוד!
("הכותב" ב"עין יעקב" ו"ניצוצי אור" לרב ראובן מרגליות שם במועד קטן).
- הסבר הרב ארנטרוי וה"אזנים לתורה"
על שאלה זו ענו הרב חנוך ארנטרוי בספרו "עיונים בדברי חז"ל" (עמ' קג) וה"אזנים לתורה" בפירושו להפטרת שמיני, ש"עצי העגלה" אינם העגלה עצמה, אלא העצים של דפנות העגלה, אבל העגלה עצמה, כלומר: הבסיס של העגלה נשאר!
והביאו המפרשים ראיה לדבריהם ממה שנאמר שם בפסוק הסמוך:
יד. "והעגלה באה אל שדה יהושע בית השמשי ותעמֹד שם, ושם אבן גדולה, ויבקעו את עצי העגלה, ואת הפרות העלו עֹלה לד'.
טו. והלוים הורידו את ארון ד' ואת הארגז אשר אתו, אשר בו כלי זהב, וישִמו אל האבן הגדולה, ואנשי בית שמש העלו עֹלות, ויזבחו זבחים ביום ההוא לד'".
אם בקעו את כל עצי העגלה, כולל הבסיס שלה, כיצד הורידו ממנה אחר כך את הארון? והרי אם אין בסיס שיחזיק את הארון הרי הוא כבר על הארץ! אלא על כרחנו ש"עצי העגלה" אינם העגלה עצמה, אלא רק העצים של דפנות העגלה, אבל העגלה עצמה, כלומר הבסיס של העגלה נשאר, וממנו הורידו את הארון.
סיכום
נאמרו מספר הסברים מדוע העלה דוד את הארון בעגלה ולא על כתפי הלויים.
א. לפי פשט דברי הגמרא ורש"י והרמב"ם נראה שדוד שכח את הפסוק.
ב. לפי הנצי"ב דוד לא שכח את הפסוק, אלא טעה בדרשת הפסוק, וחשב שדווקא אם הלויים נושאים את הארון אז הם צריכים לשאתו בכתף, אבל אם הכהנים או הישראלים אחראים על נשיאתו הם יכולים לשאתו בעגלה. אבל באמת הדרשה אינה נכונה, אלא צריך שדווקא הלויים ישאוהו, ודווקא בכתף.
ג. לפי הרד"ק דוד לא שכח את הפסוק, אלא טעה וחשב שהפסוק "כי עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו" נאמר רק לזמן המדבר, ולא לדורות. וסברתו היתה שבזמן המדבר, שהמשכן היה נישא בעגלות, ציוה ד' לשאת את הארון בכתף, להראות שקדושת הארון גדולה מקדושת המשכן. אבל בזמן שנכנסו לארץ והקימו את המשכן במקומו, ולא נשאוהו ממקום למקום, חשב שמותר לשאת את הארון בעגלה.
כעין דברי הרד"ק כתב בקיצור גם "שיירי הקרבן" (על הירושלמי סוטה פ"ח ה"ג) בדעת הרמב"ם.
ד. לפי רש"י בדברי הימים והרד"ק בפירושו השני דוד רצה להזכיר לכל בני ישראל את הנס הגדול שעשה ד' בארון הברית, שד' הכה בפלשתים עד שהם נאלצו להחזיר את הארון, ולכן החליט דוד להעלות את הארון בעגלה!
הוספנו שגם אם אין זו כוונתם של המפרשים, נראה להסביר כך כפירוש עצמאי, והוכחנו הסבר זה ממקומות רבים בתנ"ך.
ה. רש"י במסכת מועד קטן הסביר שדוד העלה את הארון באותה עגלה שבה העלו אותו הפלשתים!
ו. האחרונים הקשו עליו שלכאורה דבריו סותרים את הפסוק האומר במפורש: "ויבקעו את עצי העגלה"!
ז. הרב ארנטרוי וה"אזנים לתורה" יישבו את דברי רש"י ש"עצי העגלה" אינם העגלה עצמה, אלא העצים של דפנות העגלה, אבל העגלה עצמה, כלומר הבסיס של העגלה נשאר, והוכיחו זאת מהפסוק הסמוך!
יהי רצון שתמיד נלמד זכות על הצדיקים, ואף פעם לא ניכשל, ונזכה לראות בקרוב בשוב ארון הברית למקומו בקדש הקדשים, בבית המקדש השלישי, שיבנה במהרה בימינו, אמן.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
