מלחמות הרשות של דוד המלך
כתב הרמב"ם על מלחמות המלך:
המלך... נלחם במלחמת הרשות, והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים, כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.
(משנה תורה הלכות מלכים פרק ה הלכה א)
כלומר ישנה מלחמה שהמלך עושה כדי להגדיל שומעו, ואפשר שהכוונה גם למלחמה לצורך הטלת מסים על העמים הנכבשים. והיא מעין מלחמת פרנסה. ולעיל הבאנו שבזאת המלך מכונה "רועה"(=מפרנס).
להרבות גדולתו
וַיַּ֣ךְ אֶת־מוֹאָ֗ב וַֽיְמַדְּדֵ֤ם בַּחֶ֨בֶל֙ הַשְׁכֵּ֣ב אוֹתָ֣ם אַ֔רְצָה וַיְמַדֵּ֤ד שְׁנֵֽי־חֲבָלִים֙ לְהָמִ֔ית וּמְלֹ֥א הַחֶ֖בֶל לְהַֽחֲי֑וֹת וַתְּהִ֤י מוֹאָב֙ לְדָוִ֔ד לַֽעֲבָדִ֖ים נֹֽשְׂאֵ֥י מִנְחָֽה׃
וַיָּ֨שֶׂם דָּוִ֤ד נְצִבִים֙ בַּֽאֲרַ֣ם דַּמֶּ֔שֶׂק וַתְּהִ֤י אֲרָם֙ לְדָוִ֔ד לַֽעֲבָדִ֖ים נֽוֹשְׂאֵ֣י מִנְחָ֑ה וַיֹּ֤שַׁע יְהוָה֙ אֶת־דָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ:
וַיָּ֨שֶׂם בֶּֽאֱד֜וֹם נְצִבִ֗ים בְּכָל־אֱדוֹם֙ שָׂ֣ם נְצִבִ֔ים וַיְהִ֥י כָל־אֱד֖וֹם עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֑ד וַיּ֤וֹשַׁע יְהוָה֙ אֶת־דָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃
(שמואל ב ח ב,ו,יד)
ונראה שזה מה שכתוב ברמב"ם במהשך שבמלחמת הרשות קוראים להם לשלום ודורשים מהם מס ועבדות.
להרבות שמעו
וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ שֵׁ֔ם בְּשֻׁב֕וֹ מֵֽהַכּוֹת֥וֹ אֶת־אֲרָ֖ם בְּגֵיא־מֶ֑לַח שְׁמוֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר אָֽלֶף׃
(שמואל ב ח יג)
וכעין זה כתב הרמב"ן בפירושו לתורה על "והיו לך למס ועבדוך"(דברים כ יא): שמה שנאמר "וישם את הכנעני למס"(שופטים א כח) הוא כמלך הנותן שוחד למלך תקיף ממנו כדי שלא ילחם בו. כלומר, ישנו סוג מס שהמלך מטיל על הארצות הנכבשות לשלם סכומי כסף. ונראה שזו המנחה שנאמרה פה בפרק. ומצאנו בגמרא: "נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמרו לו: אדונינו המלך! עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחולייתו. אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצים באחיתופל, ונמלכין בסנהדרין"(ברכות ג:)
וכתב רש"י שהפניה של עם ישראל לסנהדרין לא הייתה לבקשת רשות, אלא כדי שיתפללו עליהם. והסיבה היא שהעם לא נכפה על ידי המלך להלחם, אלא הלך ברצונו, ולכן אין צורך לבקש רשות מהסנהדרין.
להרבות לבית ה'
סיבה נוספת לכל המלחמות מבוארת בפרק:
וַיַּ֣ךְ דָּוִ֔ד אֶת־הֲדַדְעֶ֥זֶר בֶּן־רְחֹ֖ב מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה בְּלֶכְתּ֕וֹ לְהָשִׁ֥יב יָד֖וֹ בִּֽנְהַר־ [פְּרָֽת:]
וּמִבֶּ֥טַח וּמִבֵּֽרֹתַ֖י עָרֵ֣י הֲדַדְעָ֑זֶר לָקַ֞ח הַמֶּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד נְחֹ֖שֶׁת הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃
וַיִּשְׁלַ֣ח תֹּ֣עִי אֶת־יֽוֹרָם־בְּנ֣וֹ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ־דָּ֠וִד לִשְׁאָל־ל֨וֹ לְשָׁל֜וֹם וּֽלְבָרְכ֗וֹ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר נִלְחַ֤ם בַּֽהֲדַדְעֶ֨זֶר֙ וַיַּכֵּ֔הוּ כִּי־אִ֛ישׁ מִלְחֲמ֥וֹת תֹּ֖עִי הָיָ֣ה הֲדַדְעָ֑זֶר וּבְיָד֗וֹ הָי֛וּ כְּלֵי־כֶ֥סֶף וּכְלֵֽי־זָהָ֖ב וּכְלֵ֥י נְחֹֽשֶׁת׃
גַּם־אֹתָ֕ם הִקְדִּ֛ישׁ הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד לַֽיהוָ֑ה עִם־הַכֶּ֤סֶף וְהַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדִּ֔ישׁ מִכָּל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר כִּבֵּֽשׁ׃
(שמואל ב ח ז-ח,י)
וברמב"ם כתוב:
וכל הממלכות שכובש, הרי אוצרות המלכים למלך. ושאר הביזה שבוזזין--בוזזין ונותנין לפניו, והוא נוטל מחצית בראש; ומחצית הביזה, חולקין אותה.
(משנה תורה הלכות מלכים פרק ד הלכה ז(ט))
את החלק שלו מהשלל, לוקח המלך דוד ומביא אל אוצר בית ה'.
והרמב"ם במקום אחר כתב:
ולא ירבה לו כסף וזהב להניח בגנזיו ולהתגאות בו או להתנאות בו, אלא כדי שייתן לחיילות שלו ולעבדיו ולשמשיו. וכל כסף וזהב שירבה לאוצר בית ה', ולהיות שם מוכן לצורכי הציבור ולמלחמותם--הרי זה מצוה להרבותו; ואין אסור אלא להרבות לעצמו בבית גנזיו, שנאמר "לא ירבה לו" (דברים יז,יז). ואם הרבה, לוקה.
(משנה תורה הלכות מלכים פרק ג הלכה ה(ד))
כלומר, דוד מרבה לאוצר בית ה'.
מלחמת ארם צובה - להרחבת הגבול
בכל המקומות שנכבשו על יד דוד לא מצאנו דיון בחז"ל אם המקומות הללו נתקדשו בקדושת ארץ ישראל. בספר מור וקציעה(אורח חיים שו) הסביר שבאמת רואים שהמלחמות לא היו לצורך התיישבות של עם ישראל אלא רק לצורך מסים. זאת לעומת המלחמה בצובה שם לא נאמר "עבדים נושאי מנחה".
ובאמת בלשון הפסוקים נאמר שדוד נלחם, ולא מופיע כלל שעשה גיוס כללי. וכנראה נלחם רק עם הצבא המקצועי שהיו לו, ולכן לא היה צריך רשות הסנהדרין ללחימה, מלבד הלחימה בבני עמון שנראה בע"ה בפרק י"ב, שם נאמר במפורש: "ויאסוף דוד את כל העם ילך רבתה" ונסביר את הדבר במקומו.
בפסוקים ג-ז מצאנו שהתרחשה מלחמה בין דוד לצובה וארם דמשק באו לעזרתם. ומבואר שאת ארם דמשק עשה דוד נושאי מנחה. ולגבי צובה לא נאמר מה נעשה איתם. וייתכן שעל זה סמכו חז"ל באמרם על כיבוש סוריא, שדוד כבש כדי להגדיל את תחום ארץ ישראל. וכתב רש"י: "סוריא - היא ארם צובה וכבשה דוד והוסיפה על ארץ ישראל"(רש"י גיטין ח.). ומשום כך לא נאמר עליהם שהיו נושאי מנחה, כי הסיבה למלחמה נגדם היתה לצרף את שטחם לארץ ישראל. וכן כתב בספר דרך אמונה הלכות תרומות ביאור הלכה פרק א ד"ה סוריא.
וכן בהמשך הפרק נזכרת ארם בנפרד מצובה:
מֵֽאֲרָ֤ם וּמִמּוֹאָב֙ וּמִבְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּמִפְּלִשְׁתִּ֖ים וּמֵֽעֲמָלֵ֑ק וּמִשְּׁלַ֛ל הֲדַדְעֶ֥זֶר בֶּן־רְחֹ֖ב מֶ֥לֶךְ צוֹבָֽה׃
(שמואל ב ח יב)
וזאת משום שארם( דמשק) נעשו לנושאי מנחה, ואילו (ארם )צובה נכבשה על ידי דוד לצורך צירופה לארץ ישראל, כמו שכתבנו.
עוד הבדל ניתן לראות בפסוקים הבאים:
וּמִבֶּ֥טַח וּמִבֵּֽרֹתַ֖י עָרֵ֣י הֲדַדְעָ֑זֶר לָקַ֞ח הַמֶּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד נְחֹ֖שֶׁת הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃
וַיִּשְׁלַ֣ח תֹּ֣עִי אֶת־יֽוֹרָם־בְּנ֣וֹ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ־דָּ֠וִד לִשְׁאָל־ל֨וֹ לְשָׁל֜וֹם וּֽלְבָרְכ֗וֹ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר נִלְחַ֤ם בַּֽהֲדַדְעֶ֨זֶר֙ וַיַּכֵּ֔הוּ כִּי־אִ֛ישׁ מִלְחֲמ֥וֹת תֹּ֖עִי הָיָ֣ה הֲדַדְעָ֑זֶר וּבְיָד֗וֹ הָי֛וּ כְּלֵי־כֶ֥סֶף וּכְלֵֽי־זָהָ֖ב וּכְלֵ֥י נְחֹֽשֶׁת׃
גַּם־אֹתָ֕ם הִקְדִּ֛ישׁ הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד לַֽיהוָ֑ה עִם־הַכֶּ֤סֶף וְהַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדִּ֔ישׁ מִכָּל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר כִּבֵּֽשׁ׃
(שמואל ב ח ח,י-יא)
במלחמת צובה נקרא דוד: "דוד המלך", מה שאין כן בכל הפרק, בו נקרא "דוד" בלבד. וזאת משום שמלחמה לצורך הרחבת הגבול אפשר לעשות רק כמלך עם צבא ישראל, לעומת מלחמת פרנסה.
ויהי אחרי...?
וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ דָּוִ֛ד אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים וַיַּכְנִיעֵ֑ם וַיִּקַּ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־מֶ֥תֶג הָֽאַמָּ֖ה מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃
(שמואל ב ח א)
מה הקשר בין הכיבושים של דוד בפרקנו לבין נבואת נתן הנביא מהפרק הקודם?
המלבי"ם מסביר לשיטתו שעד עכשיו לא היה מצב של "וישבתם בטח" וכעת דוד הולך להשלים תנאי זה על ידי הכנעת האויבים מסביב.
ונראה לומר שבחזון נתן נאמר לדוד בנבואה שממנו יצא המשיח, וכתב הרמב"ם:
אף בפרשת בלעם נאמר, ושם ניבא בשני המשיחים--במשיח הראשון שהוא דויד, שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שיעמוד מבניו, שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. "ומחץ פאתי מואב"(במדבר כד יז) -- זה דויד, וכן הוא אומר "ויך את מואב, וימדדם בחבל" (שמואל ב ח,ב)... והיה אדום ירשה" (במדבר כד,יח)--לדויד, שנאמר "ותהי אדום לדויד, לעבדים" (ראה שמואל ב ח,ו; וראה שמואל ב ח,יד).
(משנה תורה הלכות מלכים פרק יא הלכה ג-ד(א))
כלומר, דוד נחשב כמשיח ראשון, ואחריו יבוא משיח שני.
וכתב המהר"ל(נצח ישראל תחילת פרק לג) שדוד הוא מעין מלך המשיח ודומה היא מלכותו לזמן מלך המשיח.
והרמב"ם כתב בהמשך:
אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו... וקיבץ נדחי ישראל--הרי זה משיח בוודאי.
(משנה תורה הלכות מלכים פרק יא הלכה ח(ד))
ולפי דבריהם מובן שדוד הולך לעשות מלחמות כעין כיבוש של משיח שני, שהרי הוא הוכתר כמשיח ראשון וצריך להעשות כעין המשיח. לכן נאמר "ויהי אחרי כן": אחרי שדוד הוכר כמשיח הראשון על ידי נתן הנביא ובושר שיבוא אחריו משיח שני.
דוד ממשיך את חטא שאול?
אֲשֶׁ֣ר הִקְדִּ֔ישׁ מִכָּל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר כִּבֵּֽשׁ׃... וּמֵֽעֲמָלֵ֑ק
(שמואל ב ח יא-יב)
קשה איך יכול להיות שדוד לקח שלל מעמלק, הרי ראינו ששאול נענש קשות על דבר דומה!
ונראה ליישב בשתי דרכים על פי הרמב"ם:
א. שיטת הרמב"ם היא שבמלחמת עמלק יש חובה על הריגת כל אדם, אך מהשלל מותר לקחת, למעט אצל שאול שהייתה הוראת שעה מיוחדת של הנביא.
ב. הרמב"ם כתב שגם לעמלק קוראים לשלום לפני מלחמה, ואם הם נכנעים לא נלחמים איתם אלא לוקחים מהם מס ועבדות, וכאן מדובר בעמלקים שנכנעו לפני דוד.
מלחמות דוד לעומת מלחמות שאול
...וַיּ֤וֹשַׁע יְהוָה֙ אֶת־דָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃ וַיִּמְלֹ֥ךְ דָּוִ֖ד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל
(שמואל ב ח יד-טו)
המלך נועד לעשות משפט ומלחמה. והנה כאשר דוד ניצח בכל מלחמותיו ראו ישראל שהוא מצליח וקיבלו את מלכותו הכללית. רואים שמלחמותיו של דוד שונות ממלחמותיו של שאול, בו נאמר:
וְשָׁא֛וּל לָכַ֥ד הַמְּלוּכָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלָּ֣חֶם סָבִ֣יב ׀ בְּֽכָל־אֹיְבָ֡יו בְּמוֹאָ֣ב ׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶֽאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙ וּבַפְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יִפְנֶ֖ה יַרְשִֽׁיעַ׃
(שמואל א יד מז)
אצל שאול נאמר רק "וילחם" ואילו אצל דוד כתוב "ויושע...בכל אשר הלך", כי דוד לא רק ניצח במלחמות אלא הטיל על האויבים מס ועבדות. וזוהי מלכות מחודשת משל שאול.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.