הקדמה

ההישרדות של הפלשתים והטווח הארוך שבו הם מהווים אויב קשה ומר לישראל, מפליאה ביותר. אין שום עם שהוא כפלשתים – שההתמודדות איתו החלה כבר מימי אברהם ויצחק, והיא ממשיכה עד סוף ימי הבית הראשון. אפילו בימי חזקיהו, לקראת סוף ימי הבית הראשון, הוא התמודד מול הפלשתים (מלכים ב יח, ח): "הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר". מדברי הנביאים יודעים אנו כי גם לעתיד לבוא ילחמו ישראל בפלשתים (ישעיהו יא, יד): "וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם".

אורך ההתמודדות עם הפלשתים מפתיע ביותר, שהרי לפלשתים אין שורשים אמיתיים כל שהם בארץ! אין הם כעמי כנען שארץ ישראל הופקדה בידם החל מימי נח במשך שנים רבות (עד שהארץ קרויה ארץ כנען). הם גם אינם כשכני ישראל (אדום, עמון, מואב, ישמעאל) אשר קיבלו מאת ה' נחלה בשל היותם קרובי משפחה של ישראל. טבעי שעמים אלו, המושרשים בארצם ירצו להרחיב את נחלתם אל ארץ ישראל ולטעון לבעלות אף עליה (כטענת מלך בני עמון ליפתח). אך לעומתם, הפלשתים הם מהגרים מאיי הים שפלשו לארץ ישראל, ואין להם כל שייכות אמיתית לארץ או סביבותיה.  כיצד דווקא הם כה מאריכים להחזיק בנחלתם ולאתגר את עם ישראל יותר משאר האויבים? זהו פלא.

פלשתים הצליחו להגיע למעמד של אויב כמעט נצחי מול ישראל, שהרי הפלשתים הוכחדו מן העולם בתור אומה, ומאז אין הם קיימים עוד, בהתאם לנבואות ישעיהו (ישעיהו טו) וירמיהו ( ירמיהו מז). אך למרות זאת, שמם ודגלם נשארו לדורות עולם – כאשר הרומאים החריבו את ישראל, הם חיפשו שיוך אלטרנטיבי לארץ ישראל, במקום עם ישראל. השם שהם מצאו הוא 'פלשתינה' על שם הפלשתים. מדוע לא בחרו את השם הטבעי יותר – על שם הכנענים הקדומים? הן הפלשתים באו באופן מובהק מבחוץ ולכאורה לא היו שייכים לארץ ישראל? אלא שהרומאים חיפשו דוקא אומה שהצליחה להציב דריסת רגל חזקה ועקבית למרות שבאה מן החוץ, בדומה הרומאים עצמם. הכנענים אמנם היו הראשונים בארץ, אך ממבחן ההיסטוריה עולה כי לא היתה להם אחיזה אמתית בארץ – מאז שבאו ישראל, החל תהליך של הכרעת הכנענים עד שהן נמחו ולא נותר להם שם ושארית בארץ. אך אצל הפלשתים הסיפור אחר – למרות שלכאורה באו מבחוץ – כל ימי גדולת עם ישראל הם נותרו באופן עיקש ומפליא בתור עם נוסף האחוז בארץ. על כן ידעו וחשו הרומאים כי פלשתים הם התחליף היחיד. כך קרה שעד לימינו, קרוי שם הפלשתים על הגויים החודרים לארץ ומנסים להוריש את ישראל ממנה.

משכך, עלינו לנסות להבין, מה סוד כוחם של הפלשתים?

סוד כח הפלשתים בספר דברים

בחומש דברים (ב, יז-כג) נאמר: " וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי לֵאמֹר:  אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר:  וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה:  אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים:  עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם ה' מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם:  כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:  וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם".

סוד כוחם של הפלשתים מתברר בפסוקים אלו. לאחר שמשה מספר על הכח האלוקי שניתן לאדום עמון ומואב, קרובי המשפחה של ישראל, להוריש את הענקים מארצם, נאמר (ב, כג): "וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם". כלומר גם למהגרים מכפתור ניתן כח אלוקי להשמיד את העוים. מהגרים אלו הם הפלשתים כפי שמתברר בעמוס (ט, ז): "הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר", וכן בירמיהו (מז, ד): "כִּי שֹׁדֵד ה' אֶת פְּלִשְׁתִּים שְׁאֵרִית אִי כַפְתּוֹר". אם כן, בספר דברים מתברר כי כפי שהעניק הקב"ה כוחות מיוחדים של כיבוש לעמון, אדום ומואב, כן גם לפלשתים יש כח אלוקי לדבוק בנחלתם.

עצמת החוזק שקבלו פלשתים משמים תובן על פי דברי חז"ל שהכפתורים היו ננסים, ובכל זאת הצליחו לנצח את העוים הגיבורים. נביא בזה את דברי הפני דוד (דברים א) המסכם את הנושא: "במה שאמרו חז"ל בילקוט נח: 'כפתורים הם ננסין' ואמרו בבכורות: 'ננס לא ישא ננסת שיוצא מהן אצבעי' ואמרו בחולין דף ס' שנקראו 'עוים' שכל הרואה אותם אוחזתו עוית. והנה כפתורים היוצאים מכפתור משמע שכפתורים עצמן נשאו זכריהם לנקבותיהם וכלם מכפתור והם ננסין האבות והאמהות והמורם מהם הם יותר ננסים כמ"ש יוצא מהם אצבעי. והנה שם סיחון היה מבהיל את העולם שהיה אחד ענק תקיף ומצויין בגבורה ודרך טבע היה לישראל קצת יראה. ע"כ אמר והעוים המה הגבורים שהרואה אותם אוחזתו עוית ופירש"י רתת וחלחלה. וכן היו יושבים בחצרים שהם עיירות בלי חומה שזה סימן לגבורתם כמו שאמרו חז"ל דסימן זה מסר משה רבינו ע"ה למרגלים באומרו הבמחנים אם במבצרים. ואחר כל השבח הזה הנה כפתורים היוצאים מכפתור שהם ננסים בני ננסים פחותי הערך נבזים ושפלים השמידום וישבו תחתם. אם כן נתפרסם כי לא לגבורים המלחמה כי אם הכל מאתו יתברך ולמאן דיצבי יתנינה".

בהתאם לכך, חז"ל (במדבר רבה יד) מונים את הפלשתים יחד עם קרובי ישראל האחרים, בתור העמים שהקב"ה לא הרשה לישראל להוריש: "מואב סיר רחצי וגו' אלו שלשה אומות אסר הקדוש ברוך הוא לישראל לכשנכנסו לארץ לירש את ארצם מנין שנא' (דברים ב) אל תצר את מואב וגו' וכן אדום דכתיב (שם /דברים ב'/) אל תתגרו בם, ארץ פלשתים מנין דכתיב (שמות יג) ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא קרובה היתה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך (בראשית כא) ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי ועדיין נכדו היה קיים".

אם כן, כשלב הראשון של הבירור מבינים אנו כי כח הפלשתים אינו מקרי, אלא הוענק להם מן השמים. על כך מתבססות האריכות והעוצמה של היאחזותם בארץ. אך בכך טרם הובן מנין נובעת זכות הפלשתים לכח אלוקי שכזה; שהרי שלושת העמים האחרים שזכו לכח אלוקי להוריש את ארצם נולדו מתוך עם ישראל – מלוט ומעשיו. הכוח האלוקי שניתן להם לקבל את נחלתם הוא מתוך שייכות וקרבה לעם ה'. אך מה מקור הזכות של פלשתים לכח כה רב ולשלטון כה מקיף בארץ ישראל?

לשם מענה על שאלה זו, נעמוד על שלוש רמות שונות של קשרים שורשיים של הפלשתים בארץ ישראל. שלושתם יחד יוצרים תמונה רחבה על התמודדויותינו מולם.

א. פלשתים – כח החלוץ של חם

ראשית לכל, יש לזכור את מוצא הפלשתים. פלשתים וכפתורים הם צאצאי מצרים בן חם - "וּמִצְרַיִם יָלַד... וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים". מתוך כך נעמוד על מקומם ומעמדם במסגרת בני חם.

הקב"ה העניק את הזכות ואת החובה ליישוב העולם לשלושת בני נח: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ט, א). כל אחד מהם קיבל אזור שאליו מתיחסת התורה בפרק י בחומש בראשית. בתוך כך קיבלו גם חם בן נח ובניו חלק גדול מן העולם המיושב: "אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם" (שם י, כ).

ובכן, מסקירת התפלגות בני נח למדינות ניכרת החריגות, ומאידך היחודיות של פלשתים. חם בן נח הוליד ארבעה בנים: כוש ומצרים ופוט וכנען. יחדיו הם התנחלו בשטח רציף - החל מארץ כנען ודרומה – דרך מצרים אל שטחים נרחבים באפריקה. מתוך ארבעת הבנים, כנען ומצרים תופסים מקום מרכזי בתנ"ך וניכר כי הם הבנים הראשיים של חם.

הפלשתים: בין מצרים לכנען

היכן ממוקמים הפלשתים בתוך יחוסי בני חם? כפי שהבאנו לעיל מן הפסוק, הפלשתים נולדו ממצרים בן חם. בהתאמה לכך אנו מוצאים כי הפלשתים בסופו של דבר התנחלו והתמקמו למשך דורות בצפון מזרח של ארץ מצרים. אך מצד שני הפלשתים מביעים לאורך ההיסטוריה דבקות רבה, עד כדי התמזגות בכנען. הפלשתים התערו במידה רבה בכנעניים עד שהם נחשבים כחלק מהם – בפרשת נח שם (פסוק יט) מנויות ערי פלשתים בתוך גבול הכנעני: "וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה". וכן ביהושע (יג, ג) מתיחס הפסוק במפורש לשייכות זו: "מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים". ובצפניה (ב, ה): "הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים דְּבַר ה' עֲלֵיכֶם כְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְהַאֲבַדְתִּיךְ מֵאֵין יוֹשֵׁב". וכן אומר הרד"ק בראשית (טו, כא): "ואת האמורי ואת הכנעני - וארץ פלשתים בכלל הכנעני כמו שאמר בספר יהושע, לכנעני תחשב". והרמב"ן דברים (ב, כג): "והנה פלשתים יושבי ארץ כנען הם, ולכך אמר הכתוב (צפניה ב ה) דבר ה' עליכם כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מאין יושב". הפלשתים מהווים חולית קישור היוצרת חיבור ורצף בין מצרים וכנען. בכך הם מקבלים מעמד מרכזי ביותר בתוך בני חם. בדומה לשם ויפת, גם חם קיבל אזורים של העולם לשם ישובו, ולפלשתים חבל ארץ אסטרטגי בתוך בני חם.

השייכות הכפולה הזו של פלשתים מתבארת בתור עיקרון רוחני מרכזי על ידי השם משמואל (שמות פרשת בשלח): "וע"כ כמו התורה שהיא למעלה מן הכל וכוללת הכל, ומחברת הכל בקדושה, לעומתה קליפת פלשתים בטומאה, והם אמצעים ומחברים קליפת מצרים שהיא חומרית ביותר עם קליפת כנען שהיא עבודה זרה שהיא בשכל. ואולי באמצעות קליפת פלשתים המחברת כנ"ל היו המצרים שטופין נמי בעבודה זרה וכנענים בעריות. וגם שם פלשתים מלשון פילוש לעומת תורה שבקדושה בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, וגם ארצם היא בין מצרים ובין ארץ כנען, ורק חמשת סרני פלשתים לכנעני תחשב ונראה מזה שהיו עוד סרנים שאינם בכלל כנען, ועיקר שורש יחוסם הי' ממצרים כמ"ש (בראשית י') ומצרים ילד וגו' אשר יצאו משם פלשתים, פירש"י שהיו מחליפין וכו' ויצאו מהם פלשתים, ומחיבור הנמאס יצא החבר הנמאס". וכך הוא אומר שם בהמשך: "אם כן, הרי כח פלשתים כלול משתיהן ממצרים ומכנען, וכן ארצם נמצאת בין מצרים ובין כנען, וכתיב (יהושע י"ג) לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים, מכלל דשאר סרני פלשתים אינן נחשבים לכנען, וכן יחוסם ממצרים כמ"ש (בראשית י') אשר יצאו משם פלשתים וגו' כפירש"י שם... כן להבדיל באמצעות פלשתים היו מצרים וכנען כלולין זה בזה, וכל רע האמור בזה נמצא גם בזה, ומ"מ עיקר מדתם זה בג"ע וזה בע"ז. ולפי האמור יובנו דברי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דפלשתים הוא לשון מפולש, דכמו בקדושה יעקב הוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה כן לעומתו בטומאה היו פלשתים".

בדברי התורה בתחילת פרשת בשלח מתברר כי הדרך הטבעית ממצרים לארץ כנען היא דרך פלשתים שהם חוליית הקישור בין שתי הארצות: "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים".

כעת אנו כבר קרובים יותר להבנת התפקיד שנוטלים הפלשתים כאויב ארוך הטווח של ישראל. מתוך כך נמשיך ונבין עד כמה רחב היקף הוא האיחוד שמנסים פלשתים ליצור בין מצרים וכנען.

הפלשתים: לוחמי הגבול של חם מול שם

עד כה סקרנו את הרצף הטריטוריאלי של בני חם הכולל את כנען – פלשתים – מצרים עד כוש ופוט באפריקה. אך יש להביא בחשבון עובדה נוספת: עם היציאה מן התיבה הודיע נח כי כנען יהיה עבד עבדים וממילא נחלתו מיועדת לעבור לבני שם - אליהם היא שייכת באמת. נמצא שהנחלה העיקרית והאמתית של חם מגיעה רק עד מצרים ואינה כוללת את ארץ ישראל. אך מזווית המבט של בני חם יש תביעה קדומה וקבועה על ארץ ישראל מתוך טענה ש'ארץ כנען' היא של כנען. כנען אכן קיבלו זכות אלוקית על הארץ - למשמרת עד שיגיעו בני שם (ועל כן נקראת הארץ 'ארץ כנען'), אך גבול נחלתם הצפוני הקבוע הוא הגבול בין מצרים לארץ ישראל.

אך הנה, ממצרים נולד כעין עם – הפלשתים והכפתורים. כח זה התנחל לדורות עולם בתפר שבין כנען למצרים, כלומר הם נלחמים על קצה הגבול של חם מול בני ישראל שכבשו את נחלת כנען. פלשתים הם למעשה החזית וכח החלוץ של חם אל מול ישראל מזרע שם.

הבנה זו היא אבן הפינה של הכח הפלשתי בארץ ישראל. דרך נתינת ה' את הארץ לישראל היא מיוחדת מאד. לעומת כל הארצות של בני נח אשר חולקו להם מלכתחילה, מאז המבול, וללא עוררין, דרך נתינת הארץ לישראל היא כזו שיהיה עליהם לכבוש את ארצם מדי בני חם הטוענים אף הם לבעלות עליה. לא לחינם עשה ה' ששייכות ארץ ישראל לישראל לא תהיה מובנת מאליה. כשם שמטר הארץ תלוי ברמת הצדקות של ישראל, כן ההכרה הבינלאומית בארצם אינה ברורה ופשוטה. ישראל צריכים תמיד להיות קרובים לה' ולעבוד אותו בכדי שתתקבל טענתם שה' הוא שהעניק להם את הארץ שהיתה בידי כנען.

וזהו הרקע לכח הפלשתי. את כנען מצליחים ישראל להביס. אך מעמד ישראל בארץ שאינו נשען על ההיסטוריה הטבעית אלא על רצון ה', יוצר בהכרח את שאלת הגבולות – עד כמה זכו ישראל לקבל מתוך הרצף של ארצות חם. אל החלל הנוצר משאלה הזאת נכנסים פלשתים – אל מול כל ערעור בכח ישראל בארץ, יקומו פלשתים ויתיצבו בפירצה – בין ארץ כנען לארץ מצרים – מתוך טענה טבעית: בנחלת אביהם – חם – הם יושבים. בכל פעם שישראל יתרחקו מעבודת ה', כוחם בארץ ה' יוחלש, והפלשתים, צאצאי חם – יופיעו וינסו לממש את טענת הבעלות של חם בארץ ישראל. לטענה זו יש אחיזה בעת ריחוק של ישראל מאת ה'.

ובמבט רחב יותר – חם בן נח ילד את מצרים ואת כנען. מצרים היא האומה הגדולה והקבועה שנוצרה מחם. לעומתה, כנען היא אומה שפלה שיושבת בחלקו של שם ועתידה לכלות ולהתבטל. והנה, הפלשתים הם בעצם האצלה וחוליית קישור היוצאת מן הכח המצרי - הכח החזק של חם, ובאה לעזר לבן הקטן המקולל של חם – כנען. פלשתים יוצרים רצף בין שני בני ומנסים להפוך את שתי נחלותיהם לטריטוריה אחת גדולה.

כך נוצר המעמד היחודי של ישראל מול פלשתים: את כנען משמידים ישראל ונוחלים את ארצם עוד בזמן יהושע. וביחס למצרים – לדורות רובץ על ישראל איסור לחזור לארץ מצרים, וממילא הם לא ינסו לכבוש אותה. אך בין לבין, עליהם להתמודד במשך תקופות ארוכות עם החוליה המקשרת בין השתים – עם פלשתים.

אולם כלליות זו קוץ בה – בדומה לעמלק המנסה להיות כללי, ובפועל אינו עם כרגיל ואין לו יחוס רגיל, כן פלשתים – כלליותם מגיעה להם מתוך הזנות שממנה יצאו – 'אשר יצאו משם פלשתים'. הבנה זו מובילה אותנו אל הסעיף הבא -

ב. שייכות פלשתים לארץ מכח הבחירה – ברית אבימלך עם האבות

עד כה עמדנו על רובד קדום שייכות הפלשתים לארץ ישראל בתור בני חם, בעתים שאחיזת ישראל בארץ נחלשת. על גבי זכות זו, בימי האבות מופיע רובד נוסף של קרבה של הפלשתים לארץ ישראל: הכבוד שהביעו בהתנהלותם עם האבות והברית שכרתו איתם.

אבימלך הוא המלך הראשון שהעניק לאברהם באופן רשמי ומוצהר את ארצו - "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב". חז"ל ראו במעשה זה של אבימלך את הזכות שעליה עומדים פלשתים מול ישראל - אגדת בראשית (בובר) פרק נא: " שמע ה' קולו של דוד, כשיתפלל לפניך כשירד על גלית, ואל עמו תביאנו (שם שם /דברים ל"ג/), ובשוב דוד מהכות את הפלשתי (ש"א =שמואל א'= יז נז), ידיו רב לו וגו' (דברים שם /ל"ג/), אימתי ופלשתים עומדים אל ההר מזה וישראל עומדים אל ההר מזה (ש"א =שמואל א'= יז ג), ופלשתים עומדים, בזכות אבימלך שכיבד לאברהם, שנאמר ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב (בראשית כ טו). וישראל עומדים אל ההר מזה, בזכות אברהם".

מאוחר יותר הפלשתים קמו לכרות ברית עם אברהם ויצחק. בברית זו הם הביעו הכרה ואמונה מראש בשלטון זרע אברהם ויצחק בארץ, עד כדי כך שהם ביקשו לכרות ברית הגנה לדורות העתיד של זרעם. זוהי זכות העומדת להם לדורות.

אם כן, הפלשתים שישבו בארץ כחלק מבני חם, לא נלחמו באבות, ואף כיבדו אותם וכרתו עימהם ברית. בכך הם נחקקו בתור בני חם שלא רק שלא נלחמו בבני שם הבאים לממש את זכותם, אלא אף הכניסו אותם בכבוד. בכך נקשרו הפלשתים לדורות עולם לארץ ישראל מכוח בחירה ולא מכוח סגולה.

גם בהמשך ההיסטוריה בימי יהושע, ניכרת תופעה דומה: בניגוד לעמי כנען שקמו להילחם בישראל, הפלשתים לא השתתפו במלחמות כנען, ועל כן לא הוכחדו בימי יהושע. ארץ פלשתים נכללה ב'ארץ הנשארת' אשר טרם נכבשה בידי ישראל, כמתואר בפרק יג בספר יהושע.

נמצא שמעמדם של הפלשתים בארץ נשען לא רק על זיקה קדומה, כבני חם, אלא גם מהכרה בשייכותם של בני ישראל לארץ ישראל. ואכן, באופן כללי אין הפלשתים מנסים לגרש את ישראל מן הארץ. הם מנסים 'רק' להחליש את ישראל ולמשול עליהם בארץ ישראל – "הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאַשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם" (שמואל א ד, ט). בהמשך, כשפלשתים מתחזקים על ישראל בימי שמואל ושאול, הם אינם מגרשים אותם אלא שמים עליהם נציבים ודואגים שישראל ישארו חלשים. כך גם כשעולה גלית מול ישראל, הוא מציע שאם ינצח את הנציג הישראלי שילחם מולו, הפלשתים ימשלו בישראל, אך אינו אומר שישראל יעזבו את הארץ[1]. וכן במעשה אכיש מלך גת ודוד בולט הכבוד שרוחש אכיש לדוד, וכל עוד דוד תחתיו, הוא מכבד אותו ונותן לו מרחב פעולה גדול.

לסיכום האמור עד כאן – פלשתים הם כח המשלים בסופו של דבר עם היות ישראל בארץ, אלא שהוא מנסה להצר תמיד את כח ישראל בארץ משני כיוונים:

• מבחינת הגבולות מנסים הפלשתים להרחיב את גבול בני חם – צפונה ומזרחה, ולהצר את גבול ישראל מבני שם.
• מבחינת השלטון והמלכות. פלשתים מנסים שישראל יהיו חלשים בארצם, תחת הפלשתים שיהיו הכח החזק.

אפילו בדורותינו האחרונים ניתן לזהות כי עיקר ההתנגדות מאלו הרואים בארץ ארץ פלשתים, מכוונת להקמת מדינה רשמית, ולא כלפי עצם ההימצאות של יהודים בארץ.

ג. הקישור הכלל אנושי של פלשתים

על גבי שני הרבדים של הקשר בין פלשתים לארץ ישראל, נצביע בזה על קשר נוסף – על הקבלה בין המעמד של עם ישראל בעולם האומות, לבין המעמד הבינלאומי של הפלשתים.

יש הקבלה משמעותית מאד בין הפלשתים לבין ישראל – שניהם באו מבחוץ להתיישב בארץ – ישראל באו ממזרח (הן בימי אברהם, הן בשנת הארבעים ליציאת מצרים, והן בעליית זרובבל ועזרא), אילו הפלשתים באו מאיי המערב. שניהם באו 'מעבר' – ישראל הם ה'עברים' – שבאו מעבר הנהר ממזרח, והפלשתים באו מעבר לים. ואכן כשמתבוננים באיזה הקשר מכונים ישראל בתנ"ך 'עברים' מתברר שפעמים רבות הם קרויים כך עד יציאת מצרים ועד בכלל. משם והלאה, ההקשר היחיד שבו הם קרויים כך באופן עקבי, פעמים רבות, הוא בהתמודדותם מול פלשתים - שמואל א ד, ו: " מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים... הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים"; שמואל א יג, ג: "וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים... וְעִבְרִים עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד...כִּי אָמְרוּ פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית" ועוד ועוד[2].

השם 'עברי' רומז גם על המילה 'מעבר', כלומר מעבר למגבלות השגרתיות. בדרך כלל עם מתנחל בבית גידולו. כאשר עם מהגר בתור עם מאזור אחד לאזור אחר ומצליח בהתנחלות באזור החדש – הוא בעל כח גדול של כלליות, ובעל חוסן וחישול. כאלה הם ישראל אשר התפתחו מארץ מצרים ועברו לארץ ישראל. אך גם הפלשתים הם כאלה. כעת מובן כי התורה מצביעה בספר דברים על הכח הגדול של פלשתים בתור עם שהיגר באופן מופלא בתור עם אל מקום אחר – כפתורים כבשו את העוים למרות שבאו מרחוק, ובכך ניכר כוחם הגדול. ומתוך כך נתבונן על הקשר הבינלאומי של הפלשתים:

ככלל, בני שם התיישבו במזרח – באזור המזרח התיכון. בני חם ישבו מארץ כנען דרומה – במצרים ובכוש, כלומר באפריקה. בני יפת התיישבו בצפון מערב – אסיא הקטנה, איי הים ואירופה – "וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים:  מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם..."

ובכן, מתברר כי פלשתים הם כעין התפר בין שלושת בני נח. הם התישבו מלכתחילה באיי הים – באיי כפתור וכרתים – יחד עם בני יפת. לאחר שיצרו זיקה גדולה לתרבות ואופי החיים של יפת, הם עוברים לנקודת התפר הראשית בין חם לשם – בין ארץ ישראל לארץ מצרים. לא די בכך אלא שפלשתים הוסיפו וסיפחו את הכח של ערפה בת מואב (שהרי על פי חז"ל 'הרפה' אם הענקים שהיו בפלשתים היא 'ערפה'). ערפה היא מצאצאי שם, ובכך מנסים הפלשתים להוות הכח המרכזי של בני נח בכללם. זהו כעין ניסיון ליצור תחליף לעם ישראל – לב האומות.

בהיות, כנען ארור ועבד, נועדה נחלתו – ארץ כנען – לאחרים. העברים בני עבר הם בני שם שבאו מן המזרח ותפסו את מקומם של בני כנען הארור על ידי נח. אך ישנו עם ייחודי מבני חם שמראש לא התיישב באיזור של בני חם, אלא באיזורים של יפת – כפתורים ופלשתים. משם הם באו, בזמן מאוחר יותר לטעון על ארץ ישראל.

[1] שמואל א יז, ט: "אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ".

[2] מלבד זאת, מופיעים שני חריגים יחידים של קריאה חד פעמים לישראל בשם 'עברי' – בהקשר של 'עבד עברי' – הן במשפטים, הן בפרשת כי תצא, והן בירמיהו לד. חריג חד פעמי נוסף: אצל יונה הנביא: "עברי אנכי". וגם אצל יונה אין כינוי זה מפתיע – הוא אומר זאת בהיותו בים הגדול, בדרך לתרשיש – בהיותו בים המערבי הוא מזכיר את היותו עברי – מעבר הנהר במזרח.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.