התשובה היא לא. התהליך של איחוד הרצונות אינו סמטרי. הרצון האנושי הוא ענין קיים וקבוע, ניתן לשמור עליו או לא, אבל ההתפתחות שהוא עובר אינה ענין מושכל אלא טבעי. ולכן פיתוח הרצון האנושי לא צריך להתבצע בעם ישראל. הפיתוח הזה מתבצע במשך שנות הגלות הארוכות על ידי אומות העולם בתהליך טבעי ארוך, ומשפיע ישירות על עם ישראל[i]. לעומת זאת החיבור של העם אל רצון ה' מצריך תהליך התפתחות ארוך ומודע. הוא מצריך את פיתוח התורה שבעל פה, שמחברת את ההלכה לחיים, ואת רצון ה' אל החיים. ולכן כשעם ישראל יוצא לגלות הוא מופנה כולו לפיתוח הצד של ממלכת יהודה. וממלכת ישראל מחכה בתרדמת לפיתוח הרצון האנושי על ידי הגויים.

וכמו שאומר הרב קוק: "אין להבהל כלל, אם אחרי עבור תקופה ארוכה של פעולת ישראל על עצמם ועל העולם, ישובו המחשבות של הכפירה להתפשט בעולם – אם כן צדיק מה פעל, כי אין עיקר תיקון העולם ניכר במה שמתבטא בפה ובדבר שפתים, עיקר הדבר תלוי בעצמות שכלול החיים ופנימיות הנפשות, באדם, ובחיים המתפשטים במלא כל, ובזה אין לשער כמה נתפתח העולם, וכמה אמת צדק ויושר מונח הוא בתוך עצם חיי הנפשות, יותר ממה שהיה בימים הקדומים שאור ה' לא פעל בעולם. הפנימיות היא דעת ה', ואור ה', אפילו כשהיא מתגלמת בלבוש של כפירה. אמנם כל זמן שתוך העולם היה נשחת ועכור, אותה הקליפה החיצונה של אמונה היתה טמאה באמת לגבי הקדושה העליונה. היא ינקה מכמה דמיונות רעים וחפצים מתועבים, וכל מה שהעולם הולך ומתבשם, אף-על-פי שקליפת הכפירה מתרקם לפעמים על הדעות, איננו כי-אם משנאת הטהרה את העכירות של האמונה המשופלת, אשר ינקה ממקור רשעה, אף-על-פי שיש לה גם-כן שורש בקודש עליון, אבל בפנימי פנימיות גדולה היא העריגה למקוריות טהורה אלהית, שהיא יסוד אמונת אלהים, וכל אור תורה בכליל הדרו, שתתפרץ בשטף טהרתה, ותכפר את הפשע של קרום הכפירה הפרוש על פני טהרת האמונה הנאדרה ואז יראה הוד אמונת אומן הבא מרוח מלא עצמה, ורפאים יקומו, ועצמות יבשות חיל גדול יעמדו על רגליהם, ומהם ישמע קול ה' בכח קול ה' בהדר, בנעימה קדושה, ובקול רעש גדול כהמות ים לגליו" (אורות האמונה / כפירה / עמוד 51 / ב).

כשהגאולה תתקרב, אומרים הנביאים, ממלכת ישראל תחזור[ii].

כשתתקרב הגאולה, אומר הנביא זכריה, יתקיים תהליך שיפריד שוב בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל: "וָאֶגְדַּע אֶת מַקְלִי הַשֵּׁנִי אֵת הַחֹבְלִים לְהָפֵר אֶת הָאַחֲוָה בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל"[iii] (זכריה יא יד). יהודה וישראל לא יהיו עוד דבר אחד מאוחד, אלא יפרדו שוב לשני כוחות שונים.  

אפשר להסביר זאת כך: החיבור בין יהודה לבין ישראל בגלות מחוזק על ידי הניגוד בינם לבין הגויים שסביבם. לניגוד הזה קורא הנביא זכריה "מקל חובלים": הגויים חובלים בנו, ולא מקבלים אותנו כשווים, ובזה הם יוצרים אחוה בין יהודה לישראל, שמוצאים את עצמם בסירה אחת. אבל, אומר זכריה, יבוא יום שבו המצב הזה ישתנה: "וָאֶגְדַּע אֶת מַקְלִי הַשֵּׁנִי אֵת הַחֹבְלִים לְהָפֵר אֶת הָאַחֲוָה בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל". יבוא יום שבו הגויים יקבלו את היהודים כמו שהם, יתנו להם שוויון זכויות ולא יחבלו בהם. ואז תגדע האחוה. אז יהודה ימשיכו לעשות את רצון ה', ולהתבדל מהעמים שסביבם, ואילו ישראל, אלו ששייכים ברוחם לצד של אפרים, ימצאו אפשרות להתחבר חזרה לרצון האישי שלהם. שוויון הזכויות הוביל להתבוללות רחבה מאוד. אבל כשהתברר שהעמים לא באמת מקבלים את היהודים אליהם, נוצרה תנועה חדשה בשם ציונות, שהתברר לה שהאפשרות היחידה של השייכים לצד יוסף להשאר חלק מעם ישראל, ולהמשיך להתנהל לפי הרצון האישי שלהם, היא להקים לעצמם בית לאומי בארץ ישראל, שבו לא יהיו חייבים ללכת בשיטת יהודה כדי להשאר ישראלים. כך, כשאנחנו חוזרים לארץ, אנחנו חוזרים שוב בתור יהודה וישראל, בתור יהודים וישראלים[iv].

וכך מתאר זכריה את תהליך הגאולה: "וְגִבַּרְתִּי אֶת בֵּית יְהוּדָה וְאֶת בֵּית יוֹסֵף אוֹשִׁיעַ וְהוֹשְׁבוֹתִים כִּי רִחַמְתִּים וְהָיוּ כַּאֲשֶׁר לֹא זְנַחְתִּים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱנֵם". יוסף, ובמיוחד אפרים, הם ממלכת ישראל. יהודה תגבר בכוחה הרוחני, אבל ישראל ישובו לארץ. "וְהָיוּ כְגִבּוֹר אֶפְרַיִם וְשָׂמַח לִבָּם כְּמוֹ יָיִן וּבְנֵיהֶם יִרְאוּ וְשָׂמֵחוּ יָגֵל לִבָּם בה': אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ: וְאֶזְרָעֵם בָּעַמִּים וּבַמֶּרְחַקִּים יִזְכְּרוּנִי וְחָיוּ אֶת בְּנֵיהֶם וָשָׁבוּ: וַהֲשִׁיבוֹתִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאַשּׁוּר אֲקַבְּצֵם וְאֶל אֶרֶץ גִּלְעָד וּלְבָנוֹן אֲבִיאֵם וְלֹא יִמָּצֵא לָהֶם" (זכריה י ו – י). כלומר, בגאולה יושיע ה' את ממלכת ישראל ויביא אותה לארץ. השיבה לא תהיה מודעת לשם ה', אלא "שמח לבם כמו יין", שמחה לא מודעת, כמו מתוך שכרות. רק הצאצאים שלהם ידעו לשמוח בה'. השיבה לארץ תהיה על ידי שריקה. לא דיבור ברור, אלא כמו שמקבצים את הצאן: הם ירגישו צורך לחזור לארץ ויחזרו[v].

ישנם מקורות נוספים מהם רואים שגם אפרים או יוסף יחזרו לארץ בגאולה, ואולי המשמעותי מכולם הוא: "כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם: שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהָי: כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה': הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה: עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר" (ירמיה לא יד – כא).

ואם כן, היום, כשאנחנו חוזרים לארץ, חוזרת ממלכת ישראל לתפקיד ההסטורי שלה.

 לפרק הבא

[i] אורות / המלחמה / ג

עָזַבְנוּ אֶת הַפּוֹלִיטִיקָה הָעוֹלָמִית מֵאנֶס שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רָצוֹן פְּנִימִי, עַד אֲשֶׁר תָּבוֹא עֵת מְאֻשָּׁרָה, שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לְנַהֵל מַמְלָכָה בְּלֹא רִשְׁעָה וּבַרְבָּרִיּוּת; זֶהוּ הַזְּמַן שֶׁאָנוּ מְקַוִּים. מוּבָן הַדָּבָר, שֶׁכְּדֵי לְהַגְשִׁימוֹ אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְעוֹרֵר בְּכחוֹתֵינוּ כֻּלָּם, לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הָאֶמְצָעִים שֶׁהַזְּמַן מֵבִיא, הַכּל יַד אֵל בּוֹרֵא כָּל עוֹלָמִים מְנַהֶלֶת. אֲבָל הָאִחוּר הוּא אִחוּר מֻכְרָח, בָּחֲלָה נַפְשֵׁנוּ בַּחֲטָאִים הָאֲיֻמִּים שֶׁל הַנְהָגַת מַמְלָכָה בְּעֵת רָעָה. וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַזְּמַן, קָרוֹב מְאד, הָעוֹלָם יִתְבַּסֵּם וְאָנוּ נוּכַל כְּבָר לְהָכִין עַצְמֵנוּ, כִּי לָנוּ כְּבָר אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְנַהֵל מַמְלַכְתֵּנוּ עַל יְסוֹדוֹת הַטּוֹב, הַחָכְמָה, הַיּשֶׁר וְהַהֶאָרָה הָאֱלֹהִית הַבְּרוּרָה. "יַעֲקב שָׁלַח לְעֵשָׂו אֶת הַפּוּרְפִירָא": "יַעֲבָר נָא אֲדנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ", אֵין הַדָּבָר כְּדַאי לְיַעֲקב לַעֲסֹק בַּמַּמְלָכָה, בְּעֵת שֶׁהִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת דָּמִים מָלֵאָה, בְּעֵת שֶׁתּוֹבַעַת כִּשְׁרוֹן שֶׁל רִשְׁעָה. אָנוּ קִבַּלְנוּ רַק אֶת הַיְסוֹד כְּפִי הַהֶכְרֵחַ לְיַסֵּד אֻמָּה, וְכֵיוָן שֶׁנִּגְמַל הַגֶּזַע הֻדַּחְנוּ מִמְּלֹךְ, בַּגּוֹיִים נִתְפַּזַּרְנוּ, נִזְרַעְנוּ בְּמַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה, עַד אֲשֶׁר עֵת הַזָּמִיר תַּגִּיע וְקוֹל הַתּוֹר יִשָּׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.

[ii] מאמרי הראיה / חלק א / המספד בירושלים

על כן עומד בכל משך זמן הגלות המצב הכללי של האומה בדרך ניגודי של אלה שני הכוחות, שלפעמים מתגלה נטיה לחוזק הלאומי החמרי ויתר הצרכים האנושים הכוללים, שנובע בעיקרו מיסוד הנטיה המיוחדת ליוסף ואפרים, ולפעמים מתנערת הנטיה הרוחנית לקיומה של תורה והפרחת הצד הרוחני המיוחד לישראל, להרים קרן ביראת ה', באהבתו, ובאהבתה של תורה ודרכיה. ובאשר ש"כמו פולח ובוקע בארץ נפזרו עצמינו לפי שאול", והכח המאחד המקיף את פועלי הנטיות ליסוד אחד, להיות משפיעים ומושפעים ביחד כל אחד לפי ערכו, ולאחד ההנהגה בהגברת הצד הרוחני, באופן שהוא יהיה המחזק והנותן חיים לכל יתר החלקים, ככוח חיי הנשמה המחיה את הגוף לכל חלקיו, ובאשר אי אפשר לאומתנו שתבוא לתעודתה הרוממה לשא בגאון עז שם ה' הנקרא עליה כי אם בהשתלמה בתכלית ההכשר בשני חלקיה, הכללי, חלק יוסף, והפרטי, חלק יהודה, מלכות בית דוד, שמחוזק כחו הפרטי כולל הוא גם כן את הצד הכללי, "אדמוני עם יפה עינים", הנה מתנערים באומה כחות לכל צד, וכמו שהכחות המגבירים את הרוחניות הם מכשירים למדת משיח בן דוד, שהתעודה התכליתית היא עיקרו ויסודו, כי באמת מרכז החיים הוא ההתעלות הרוחנית, אלא שאי אפשר שתהיה הרוחניות מפותחת כראוי אם לא יהיו שלמים עמה כל הקנינים החמריים הנדרשים לאומה שלמה ומשוכללת, כן ההתנערות לבקש חוזק לאומי, חמרי, ויתר מכשירי החיים הכלליים הם הכשרת משיח בן יוסף. וכשהם משמשים בערבוביא מצרת הגלות ומקוצר הדעות ופיזור הכוחות, הם חבלי משיח, הכוללים חבלי שני משיחים, "אשר חרפו אויביך ה', אשר חרפו עקבות משיחיך", שתי העקבות של תרין משיחין. 

[iii] שם משמואל שמות פרשת בא

ונראה שזו המדה מהלכת בכל הגליות, שהחוצפה היתירה של האומות שמחרפין ומגדפין באמרם כל היום אי' אלקיך זה מושך את לב בנ"י נמי לבלתי היות נכנעים לדעת התורה. וכמו במצרים שסמוך לעת הגאולה התגברה העזות והחוצפה של פרעה ביותר, וממנו באו דתן ואבירם לעזות, כי לפני האור התגבר כח החושך, ובלשון הזוה"ק הוא קדרותא דצפרא. וכן בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא בין האומות המחרפין ומבזים את התורה, כידוע בזמנינו אלה. ולדעתי בזמננו ענין זה היא מלחמת גוג ומגוג שהיא קליפת המרידה כאמרם ז"ל (ברכות י' א) כלום יש עבד שמורד ברבו, וממנה מסתעפת גם העזות והחוצפה בלב פריצי עמנו, וזה שאמרו ז"ל (סוטה מ"ט ב) בת קמה באמה כלה בחמותה, וכל מה שנמצא מענין זה בקצת פריצי עמנו לא מינייהו הוא, אלא כמו דתן ואבירם מחמתו של פרעה. והשם הטוב יכפר בעדם ושבו בנים לגבולם והכל יהיו נכנעים ובטלים לדעת התורה, ויתקיים בנו (חבקוק ב') וצדיק באמונתו יחי':

[iv] אורות ישראל / פרק ו / ד

מִפְּנֵי הַנְּטִיָּה הַחָמְרִית הַיְתֵרָה, שֶׁאִבְּדָה אֶת שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל לְעֻמַּת הַנְּטִיָּה הָרוּחָנִית, הוֹלְכִים עַמִּים וְכָלִים. בְּיִשְׂרָאֵל שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל חָקוּק בְּעֶצֶם טִבְעוֹ. אָמְנָם זֶהוּ רַק לְעִנְיָן שֶׁלּא תִּשָּׁאֵר מַחֲלַת הַנְּטִיָּה הַיְתֵרָה קְבוּעָה בְּאפֶן שֶׁאֵין לָהּ רְפוּאָה, אֲבָל פְּגִיעָה מִפְּנֵי הַנְּטִיָּה הַיְתֵרָה פּוֹגַעַת בְּיִשְׂרָאֵל, וְעוֹד בְּיוֹתֵר מִשְּׁאָר הָאֻמּוֹת, מִפְּנֵי חֲרִיפוּת הָאפִי שֶׁלּוֹ. הָאֱלִילִיּוּת, שֶׁפָּגְעָה בָּנוּ כָּל יְמֵי הַתְּקוּפָה הָאֲרֻכָּה שֶׁעַד חֻרְבַּן הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן, הָיְתָה תּוֹלָדָה מִנְּטִיָּה חָמְרִית יְתֵרָה, וְהִיא קָבְעָה גַּם-כֵּן אֶת תּוֹלְדוֹתֶיהָ בָּאֻמָּה בְּאפֶן הַמְחוֹלֵל מִדּוֹת נִשְׁחָתוֹת רַבּוֹת. בִּזְמַן הַבַּיִת הַשֵּׁנִי, שֶׁהָאֱלִילִיּוּת נֶחְלְשָׁה, יָצְאָה הַפְּגִיעָה הַזּאת לְהִגָּלוֹת בְּצוּרָתָהּ שֶׁל שִׂנְאַת חִנָּם, שֶׁלּא הָיְתָה שׁוּם תְּרוּפָה לַמַּחֲלָה כִּי-אִם עַל-יְדֵי שְׁבִירַת הָאֻמָּה, בְּאפֶן שֶׁלּא יִהְיֶה לָהּ יָמִים רַבִּים מַה לַּעֲשׂוֹת בְּעִנְיָנִים חָמְרִיִּים בִּכְלָלוּתָהּ, וְנִשְׁאֲרָה פְּנִיַּת הָאֻמָּה כֻּלָּהּ, בְּכָל יְמֵי הַגּוֹלָה הָאֲרֻכָּה, רַק לִדְבָרִים נִשְׂגָּבִים וְנֶאֱצָלִים. אָמְנָם הַנְּטִיָּה הַיְתֵרָה הַיּוֹצֵאת-מֵהַשִּׁוּוּי אֶל הָרוּחָנִיּוּת גַּם-כֵּן מַזִּיקָה הַרְבֵּה, עַד שֶׁהִיא מְאַבֶּדֶת אֶת הַהוֹד הָאֲמִתִּי מֵהָרוּחָנִיּוּת עַצְמָהּ, וּמִכָּל-מָקוֹם בְּתוֹר רְפוּאָה לִנְטִיָּה חָמְרִית מֻפְלֶגֶת מְשַׁמֶּשֶׁת הִיא בְּכָל אפֶן. עַל-כֵּן אַף-עַל-פִּי שֶׁהַיְחִידִים נָטוּ לְחָמְרִיּוּתָם, כְּפִי מִדַּת הֶכְרַח הַחַיִּים וְתַאֲווֹתֵיהֶם, מִכָּל-מָקוֹם הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ לֹא הָיָה לָהּ שׁוּם עֵסֶק חָמְרִי מֵאָז גָּלוּתָהּ. וְהִנֵּה עַתָּה בְּעֵת הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל הַתְּחִיָּה הַלְּאֻמִּית הִיא לָנוּ הָאוֹת שֶׁכְּבָר נִתְרַפְּאָה הַמַּחֲלָה הַכְּלָלִית, בְּאפֶן שֶׁכְּבָר נִתְּנָה רְשׁוּת לָאֻמָּה לִהְיוֹת לָהּ שִׂיחַ בְּעִנְיָנִים חָמְרִיִּים בִּכְלָלוּתָהּ. הַנְּטִיָּה הָרִאשׁוֹנָה מֵהַהַפְלָגָה הָרוּחָנִית אֶל הַחָמְרִית מֻכְרַחַת לִהְיוֹת בְּהַפְרָזָה קְצָת לַצַּד הָאַחֲרוֹן, וְזֶהוּ מְקוֹר חֻצְפָּא שֶׁל עִקְבָא דִּמְשִׁיחָא. מִכָּל-מָקוֹם לֹא יֶאֱרַךְ הַזְּמַן שֶׁל הַנְּטִיָּה הַקִּיצוֹנִית הַזּאת, כֵּיוָן שֶׁבִּיסוֹד הָאֻמָּה מֻנָּח שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל. עַל-כֵּן אַךְ יָנוּחַ הַסַּעַר וְיֵלְכוּ הָעִנְיָנִים לְצַד מַעְלָה וְהַמִּשְׁקָל הָרָאוּי. בַּעֲלֵי הַהַשְׁפָּעָה צְרִיכִים לִמְצא אֶת הָאוֹרָה הָרוּחָנִית, שֶׁיֵּשׁ בַּנְּטִיָּה הַחָמְרִית, וְאֶת מַטְּרָתָהּ הַפְּנִימִית, וּכְפִי מַה שֶּׁיְּגַלּוּ זֶה בָּרַבִּים כֵּן תִּתְרַפֵּא מַחֲלַת הַחֻצְפָּא וּתְאַבֵּד אֶת סִימָנֶיהָ הָרָעִים, וְתִתְעוֹרֵר הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ לִמְצִיאוּתָהּ הַטִּבְעִית, וְיִגָּלֶה עָלֶיהָ הֲדַר נִשְׁמָתָהּ.

[v] ספר נצח ישראל פרק מב

ובפרק אלו טרפות (חולין סג א), "רחם" (ויקרא יא, יח) זה שרקרק, ולמה נקרא שמו "רחם", אמר רבי יוחנן כיון שבאה רחם - בא רחמים לעולם. אמר רב ביבי בר אביי, והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק. וגמירי, דאי יתיב על ארעא ושריק, אתי משיח, שנאמר (זכריה י, ח) "אשרקה להם ואקבצם"... וזהו דוקא כאשר יתיב על מידי, לא כאשר הוא פורח מלמעלה באויר. שאין כאן חבור רק כאשר הרחמים למטה, לא כאשר החבור הוא למעלה באויר, שאין כאן חבור למטה. וכאשר יתיב על ארעא ועביד שרקרק, נעשו עליונים חבור לתחתונים חבור אחד לגמרי, והרחמים הם בארץ, כאשר יש כאן חבור מן העליונים בתחתונים, ולפיכך אתי משיח. אבל כאשר לא יתיב אארעא, רק דיתיב על מידי, אף על גב שהרחמים באים לעולם, אינם בארץ לגמרי. ולכך לא יתיב אארעא ועביד שרק. אבל כאשר יתיב אארעא, אז הרחמים בארץ, והדיבוק והחיבור נמצא בארץ לגמרי, והבן זה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.