12. תקופת מנשה – המלכות אינה נזכרת בפי הנביא
למרות המוסבר לעיל על הפירוד הגמור אשר קיים בתקופת הנביאים האחרונים, ודאי הוא שהפירוד בין הלאומיות לנבואה אינו מוחלט. במצב של פירוד מוחלט אין לנבואה קיום כלל. רמה בסיסית אך משמעותית של חיבור בין המלוכה לנבואה עדיין נשמרת למרות הכל: ישנו ייחוס בספרי הנביאים האחרונים אל המלכים בכך שכל ספר מתחיל בפתיחה האומרת בימי אלו מלכים התנבא אותו הנביא. אין לראות בכך רק הקדמה כרונולוגית, שהרי אין כ"כ תועלת בידיעת מועד הנבואה כאשר הנבואה היא על היסטורית. זו פתיחה מהותית לנבואה משום שכשמדובר בנביאי ישראל, אין בנמצא נבואות תיאורטיות התלושות מן המקום ומן הזמן שנאמרו. הנבואות עצמן מיוחסות לתקופה ההיסטורית המסוימת של המלך המסוים אשר בזמנו ניבא הנביא. המלך שבזמנו התנבא הנביא הוא חלק אינטגרלי מנבואתו משום שנבואת ישראל היא תמיד כוח אחד מתוך המכלול של הכוחות הלאומיים של האומה.
אמנם בימי מנשה גם הקומה הבסיסית הזאת של הקשר ניתקת. המדרש בסדר עולם רבה פרק כ' אומר ששלושה נביאים מתרי עשר, יואל נחום וחבקוק, התנבאו בימיו. המאפיין את שלושתם הוא שבתחילת ספריהם הם פשוט מתחילים את נבואתם, ואין בהם שום אזכור בנוגע לתקופתם, ובתקופת איזה מלך ניבאו. ואומר סדר עולם שאין זה במקרה, אלא משום שמנשה היה רשע לא רצו להזכיר את שמו. על פי כל המתבאר עד כה, ברור שאין זו רק סוג של הנהגה של "שם רשעים ירקב", שמחמתה משתדלים להימנע מהזכרת שמו, שהרי במלכים מוזכר שמו רבות, אלא הכוונה למדרגה שאליה גרם מנשה ברשעו. מנשה כה הרשיע את המלכות של ישראל עד למצב שהנביא אינו יכול אף להזכיר את שם המלך. בימי מנשה הוגדל הנתק בין המלוכה והנבואה, והגיע עד לשפל חדש. אנו מוצאים שגם בתוך הנביאים האחרונים יש מדרגות בקשר למלכות.
הנתק שנוצר בימי מנשה אשר ניכר בכך שהנביאים בימיו לא הזכירוהו ניכר גם בכיוון ההפוך: במלכים ובדבה"י לא נזכר שום שם של נביא שניבא בימי מנשה. במ"ב כא' י' נאמר באופן כללי מאד שה' הוכיח את מנשה "ע"י עבדיו הנביאים" ובולט מאד שאפי' לא נאמר שבא אל מנשה נביא והוכיחו, אלא רק אמירה סתמית כללית. כעין זה מצינו בדבה"י ב' לג' י': "וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו". בס"ע (וכן בילקו"ש רמז רמו') נאמר שהנביאים הנזכרים בסתימה הם יואל, נחום וחבקוק אלא שלא נזכרו כדי שלא יתחברו עם מנשה הרשע. מלמדנו הסדר עולם שגם מצד המלוכה וגם מצד הנבואה אנו פוגשים בזמן מנשה את אותו מצב: המלוכה והנבואה אינן יכולות אפי' להיזכר יחדיו. כשהנביאים מפורשים המלך אינו נזכר, וכשהמלך מפורש הנביאים נעלמים. זהו מצב חריג ביותר. כשנסקור את כל המלכים מתחילתם ועד סופם נגלה שמתחילת תקופת המלכות בישראל לכל מלך אנו יודעים על פי פשטי הפסוקים להצמיד נביא שפעל בתקופתו[1]. מנשה הוא הראשון שעל פי פסוקי התנ"ך איננו יודעים לומר מי ניבא בימיו. רק המסורת של סדר עולם "מצילה אותנו" ואומרת לנו מי הם הנביאים הללו. כל עניינו של הס"ע הנ"ל הוא להנגיד בין כל המלכים ובין מנשה. ישנה שם רשימה ארוכה של נביאים על פני כל תקופת המלכים, ופירוט בזמן מי ניבאו. כשמגיעים למנשה, הואיל ואין שום פסוק שמעיד מי היה בימיו, אומרים את מה שהבאנו משם. הרצף של הנביאים - מלכים חוזר לאחר מנשה. בזמן בנו אמון אשר נאמר במלכים כא' שעשה רע כמנשה אביו עדיין איננו מסופרים על שום נביא שפעל בימיו, אך בזמן יאשיהו המלך הבא אחריו אנו יודעים שכבר ניבא ירמיהו עד סוף תקופת המלכים בעם ישראל.
[1] רצף הנביאים והמלכים: שמואל ניבא בזמן שאול ודוד, אחר מותו ניבאו נתן הנביא וגד החוזה לתוך תקופת שלמה. בזמן ירבעם - נדב אחיה השילוני. בזמן בעשא – עמרי יהוא בן חנני. מאחאב ואילך כבר ניבאו אליהו ואלישע ברצף עד יואש. מירבעם בן יואש ניבא הושע ו- 4 שניבאו באותו הפרק עד חזקיהו אבי מנשה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
