חלקי הפרק:  הקדמה.  א- התאריכים הברורים.  ב- תאריך הצהרת כורש.  ג- השנה בה החלו להקריב במזבח.  ד- תאריך התחלת בניית המקדש בימי כורש ובימי דריוש.  ה- מו"מ בשיטת היעב"ץ ש'הכתוב בא לפרש'.  ו- הקפת העיר שומרון בחומה.  ז- תאריך בניית החומה בימי נחמיה, וסיום בנייתה (ובו ה' חלקים: הביאור הנראה לענ"ד לפי כת"י פארמא. הביאור הנראה לענ"ד לפי רוב כתבי היד. שיטת היעב"ץ בהגהותיו ובסידורו. שיטת האשל אברהם. סיכום השיטות)  ח- קרבן העצים בימי זרובבל ובימי עזרא ונחמיה.  ט- תאריכים בימי שיבת ציון שלא נזכרו במגילת תענית.  י- סיכום ומסקנות.

הקדמה:

בפרק זה נעסוק בתאריכים של כמה אירועים שהתרחשו בימי זרובבל עזרא ונחמיה: התאריך בשנה בו ניתנה הצהרת כורש, מנין השנה בה החלו היהודים להקריב על המזבח, התאריך בחודש בו החלו לייסד את המקדש בימי זרובבל, התאריך בשנה בו החל נחמיה לבנות את חומת ירושלים, והתאריך בו בנייתה נסתיימה. באיזו שנה הוקפה העיר שומרון בחומה, ובאיזו שנה נודבו קרבנות העצים. אגב כך נדון באריכות בעקרון שהעמיד היעב"ץ, לפיו כאשר לא נזכר בפסוקים באיזה יום בחודש אירע אירוע מסויים עלינו לומר שמדובר בא' לחודש.

א.       התאריכים הברורים:

לפני שנתחיל לעיין בכל הנקודות שהזכרנו, נקדים ונביא את האירועים והתאריכים הברורים שנזכרים בכתובים, בספרי חגי, עזרא, ונחמיה, תוך כדי שאנו מציינים את הנקודות עליהן נעמוד בהמשך הדברים.

בשנת אחת לכורש מלך פרס נתן כורש מלך פרס את 'הצהרת כורש', בה הוא נתן רשות לכל יהודי לעלות לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש (עזרא א, א. בשנה זו עברו 52 שנים מחורבן המקדש – סדר עולם פרק כט, הובא בגמ' מגילה יא, ע"ב. לפי החשבון מדובר בשנת ג'ש"צ, 3390, וכן מובא ב'צמח דוד' ובסדר הדורות ועוד). בראש העולים עמדו ששבצר וזרובבל (עזרא א, ח, ועזרא ב, ב. יש מפרשים שנקטו שזהו אותו אדם). לא נזכר בפסוקים באיזה חודש ניתנה הצהרת כורש, ובהמשך דברינו, בסעיף ב, נדחה את הדעה שנקטה שההצהרה ניתנה בט"ז אדר. (כמו כן לא נזכר מתי יצאו העולים לדרכם, ומתי הגיעו לארץ ישראל[2]. אולם, מהמשך הדברים עולה שככל הנראה יצאו העולים לדרכם מיד באותה השנה, והגיעו לארץ ישראל לפני חודש תשרי, הפותח את השנה שאחריה). כשהתקרב חודש תשרי בנו העולים מזבח, ומיום א' תשרי הם החלו להקריב עליו עולות[3] (עזרא ג, א-ו. בסעיף ג' נביא שכנראה מדובר בפתיחת שנת ג'שצ"א. בסעיף ח' בהערה הבאנו שייתכן שלפי היעב"ץ אז התחילו נדבות העצים למזבח). העולים החלו לארגן חומרי בניה לצורך בניית המקדש (עזרא ג, ז), ו"בשנה השנית לבואם אל בית האלהים לירושלים, בחודש השני" הם החלו בבניית המקדש, וייסדו את ההיכל (עזרא ג, ח-י). בהמשך דברינו, בסעיף ד', נדחה את הסברא לפיה הבניה החלה בט' באייר (נטען שלדעת היעב"ץ היא החלה בא' אייר, ולדעת אחרים היא החלה באחד מימי חודש אייר. נביא גם שככל הנראה מדובר בשנת ג'שצ"א). ייתכן שבתקופה זו לערך הוקפה העיר שומרון בחומה, ובסעיף ו' עסקנו בכך. בניית המקדש שהחלה נעצרה, בעקבות כתבי השטנה שנשלחו למלך הפרסי על ידי שונאי ישראל (עזרא פרק ד. בספרנו 'אשי ישראל לספר עזרא' פרק יט הרחבנו בשאלה האם לפי חז"ל והפרשנים הבניה נעצרה בימי כורש או בימי אחשורוש). ניסי חג הפורים אירעו לפי ה'סדר עולם' במשך שנות עצירת הבניה (כורש מלך 3 שנים, ואחריו אחשורוש 14 שנה). בשנה השניה לדריוש השני (שלפי הסדר עולם הומלך מיד אחרי אחשורוש, ובכמה מדרשים מובא שהוא בנם של אחשורוש ואסתר), בא' באלול, החל חגי הנביא לעורר את היהודים לבנות את המקדש (חגי א, א). בכ"ד אלול החלו העם בפעולה (חגי א, יד-טו, ורש"י הסביר שאז החלו לאסוף חומרי בניה). חגי ניבא להם עוד על ענין זה בכ"א תשרי (חגי ב, א), ובכ"ד כסליו (חגי ב, י, ובחגי ב, כ), ומשמע מדבריו שביום זה, כ"ד בכסליו, נוסד בית ה' (חגי ב, יח, ורש"י הסביר שאז החלו בבנין בפועל, וראה בהערה כאן שיש סוברים שאז החלו להקריב קרבנות במזבח[4]). בסדר עולם מובא שעברו 18 שנה מאז הצהרת כורש ועד לשנת 2 לדריוש (ואם כן, המקדש החל להיבנות 70 שנה בדיוק לאחר חורבנו, בשנת ג'ת"ח, 3408). גם נבואותיו המתוארכות של זכריה ניתנו בשנת 2 לדריוש (בחשוון – זכריה א, א. בכ"ד שבט – זכריה א, ו). בסוף סעיף ד' נעיין מעט בשאלה האם עברו 18 שנים מהצהרת כורש עד לתחילת נבואות חגי בענין המקדש, נבואות שניתנו באלול (ולפי"ז ייסוד המקדש, לאחר שחלף חודש תשרי, היה בכ"ד כסליו שנת ג'ת"ט, וחנוכתו היתה בשנת ג'תי"ג, עליית עזרא בשנת ג'תי"ד, ועליית נחמיה בשנת ג'תכ"ז), או עד לייסוד המקדש (ולפי"ז יש להפחית שנה מכל תאריכי השנים הנ"ל). בד' כסליו שנת 4 לדריוש שאלו את זכריה האם לצום בתשעה באב, וזכריה השיב וניבא שהצומות יהפכו לששון ולשמחה (זכריה פרקים ז-ח). כשנודע למושל עבר הנהר שהיהודים החלו בבניית המקדש הוא הודיע על כך למלך דריוש, והמלך אישר את המשך הבניה (עזרא ו, ו). בניית המקדש הסתיימה בג' באדר שנת 6 לדריוש (עזרא ו, טו, כלומר שהבניה נמשכה קצת יותר מ-4 שנים. בהערה לסעיף ה' הבאנו כמה דעות באיזה יום נחנך המקדש. בסעיף ט' הערנו מדוע יום זה לא נקבע ליו"ט). ישראל חנכו את המקדש וחגגו את הפסח (עזרא ו, טז-כב). לאחר מכן מסופר שעזרא הסופר החל בעליה מבבל בא' ניסן שנת 7 לארתחשסתא ("הוא יסוד המעלה מבבל" – עזרא ז, ט, וראה בהערה שיש דעה שהעליה החלה בג' אדר[5]) ובא' אב הגיע עזרא לא"י (שם). בסדר עולם (פרקים כט-ל, מובא בגמ' ראש השנה ג, ע"א) מובא כאמור ש'ארתחשסתא' הוא דריוש השני, ובנוסף מובא שעזרא לא יצא מבבל בשנה בה נחנך המקדש אלא בשנה שאחריה. לפי"ז עזרא יצא לדרכו מבבל כשנה וחודש לאחר שהסתיימה בניית המקדש. עזרא התעכב 3 ימים בנהר אהוא, כמובא בעזרא ח, טו. בפסוקים לא-לה מובא שעזרא יצא עם שיירתו מנהר אהוא בי"ב ניסן, ושלאחר הגעתו, שהיתה בא' אב, ישב עזרא בירושלים 3 ימים. ביום הרביעי שקל ומסר את הנדבות שהביא לבית המקדש, והוקרבו קרבנות במזבח (בהערה לסעיף ה' הבאנו שיש שתי דעות האם הקרבנות הוקרבו בד' אב, או בה' אב, ושיש מי שהתייחס לכך כ'חנוכה' של המקדש. בסעיף ח' בהערה הבאנו שייתכן שלפי היעב"ץ אז התחילו נדבות העצים למזבח). בפרקים ט-י מובא ש"ככלות אלה" החל עזרא לטפל בנישואי התערובת, הוא צם והתפלל, והשביע את שרי הכהנים לגרש את נשותיהם הנכריות. העם התקבצו לבקשתו, כדי לטפל בדבר, "לשלשת הימים" בכ' לחודש כסליו. בא' לחודש טבת ישבו ראשי האבות וטיפלו בדבר עד לא' בניסן. בספר נחמיה פרק א' מובא שבשנת 20 לארתחשסתא, בחודש ניסן, ביקש נחמיה ממלך פרס שירשה לו לעלות לירושלים ולבנותה. כאמור, לפי הסדר עולם ארתחשסתא הוא דריוש, ולכן מדובר 13 שנים לאחר עליית עזרא. לאחר קבלת הרשות מהמלך עלה נחמיה לארץ, היה בירושלים 3 ימים (נחמיה ב, יא), ומיד החל לטפל בבניית חומת העיר. בניית החומה הסתיימה בכ"ה באלול "לחמישים ושתים יום" (נחמיה ו, טו). בסעיף ז' נדון באריכות בשאלה מתי עלה נחמיה, מתי החלה בניית החומה, ומתי היא הסתיימה. בהמשך מתוארת רשימת העולים מן הגולה (נחמיה פרק ז), ומיד נזכר מעמד גדול שהתרחש בתחילת חודש תשרי: העם נאספו ועזרא קרא בפניהם בספר התורה "ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול... ויקראו בספר בתורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא. ויאמר נחמיה... היום קדוש הוא לה' אל תתאבלו ואל תבכו... אכלו משמנים ושתו ממתקים..." (עזרא ח, א-טו). מיד מתואר שעם ישראל עשו סוכות (שם טז-יז), ושבכ"ד בתשרי ערכו צום, וזעקו "בקול גדול אל ה' אלוהיהם", נבדלו מבני הנכר, ונשבעו לשמור שבת, להיבדל מבני הנכר, לשמור שמיטה, לתת מס לאחזקת המקדש, לתת קרבן עצים, להביא ביכורים למקדש, ועוד (נחמיה ט, א - י,לח), ובין היתר נזכר "והגורלות הפלנו על קרבן העצים" (נחמיה י, לה). בנחמיה יב, כז, מתוארת חנוכת ירושלים. בסיום הספר (נחמיה יג, ל) נחמיה כותב שהוא העמיד "משמרות לכהנים וללויים, איש במלאכתו, ולקרבן העצים לעיתים מזומנים". בסעיף ח' נדון בתאריך בו התחילו להביא קרבן עצים. 12 שנה לאחר עלייתו לארץ חזר נחמיה לפרס, ואחר כך שב בשנית לירושלים (נחמיה יג, ו).

ב.       תאריך הצהרת כורש:

בלוח הנפלא והמפורסם 'דבר בעתו' ליום ט"ז אדר, מובא שביום זה בשנת ג'ש"צ "כורש מלך פרס מכריז על מתן רשות לבניית המקדש" [והמשיך: "היום החלו לבנות את חומת ירושלים שנפרצה ונסתרה. יו"ט במגילת תענית לאסור גם הספד"]. כך גם הובא בעוד ספרים, שכנראה העתיקו ממנו (לוח 'עיתים לבינה', וכן בספר 'שושנת העמקים - עמק פורים', ירושלים תש"ס, לרב אבישי טהרני, עמ' יט, ובספר 'פורים וחודש אדר' לרב צבי כהן, פרק ד, אותיות נו-נז). צ"ע מה המקור לדברים, שהרי הצהרת כורש אמנם אירעה בשנת ג'ש"צ[6], אך התאריך בשנה אינו ידוע [על דבריו לגבי בניית החומה נעיר בהמשך]. בהערה כאן הסברנו כיצד נפלה שגגה זו[7].

ג.        השנה בה החלו להקריב במזבח:

בתחילת ספר עזרא מובא שבעקבות הצהרת כורש יצאו העולים לדרכם, והגיעו לארץ ישראל. בהמשך מובא שכשהתקרב חודש תשרי בנו העולים מזבח, ומיום א' תשרי הם החלו להעלות עליו קרבנות (עזרא ג, א-ו). אחר כך מובא שהעולים החלו לארגן חומרי בניה לצורך בניית המקדש (עזרא ג, ז), ו"בשנה השנית לבואם אל בית האלהים לירושלים, בחודש השני" הם החלו בבניית המקדש, וייסדו את ההיכל (עזרא ג, ח-י). עליה לארץ ישראל דורשת התארגנות וזמן, ולכן ניתן לטעון שהעולים לא עלו לא"י באותה השנה בה ניתנה הצהרת כורש, היא שנת ג'ש"צ, אלא רק בשנה שאחריה, שנת ג'שצ"א. עם זאת, ממרוצת הכתובים נראה שהעולים עלו בשנה בה ניתנה ההצהרה (ונראה שכך יש לומר ע"פ עקרון שהעמיד היעב"ץ בסידורו), אולם אין זו ראיה ברורה[8].

בלוח 'דבר בעתו' ליום א' תשרי כתב ש"בשנת ג'שצ"ב החלו עולי גולה להעלות עולות 'והיכל ה' לא יוסד' (עזרא ג, ו)". הדבר תמוה, שהרי מסתבר יותר שמדובר בשנת ג'שצ"א[9], ובנוסף, הרי באותו הלוח נכתב ביום א' אייר שבא' אייר שנת שצ"א (!) החלו בבניית המקדש. לפי הכתובים (עזרא ג, ו-י) המקדש החל להיבנות רק לאחר שהמזבח הוקם, ולכן בהכרח שלפי שיטת ה'דבר בעתו' הקרבנות הוקרבו כבר מא' תשרי של תחילת שנת ה'שצ"א, ולא של שנת ה'שצ"ב.

ד.       תאריך התחלת בניית המקדש בימי כורש ובימי דריוש:

בתחילת ספר עזרא מובא שלאחר הצהרת כורש בנו העולים לארץ ישראל מזבח, ואחר כך "בשנה השנית לבואם אל בית האלהים לירושלים, בחודש השני", כלומר בחודש אייר, הם החלו בבניית המקדש, וייסדו את ההיכל (עזרא ג, ח-י). בסידור היעב"ץ (שער היסוד לחודש אייר, בפתיחתו) מובא על חודש אייר: "ב-ט' בו החלו זרובבל וכו' ויסדו הבונים את היכל יי" (עזרא ג, ח-י, ושם מובא שזה אירע "בחודש השני"). הדברים תמוהים, שהרי לא מצאנו מקור לכך שהדבר אירע בט' אייר. זאת ועוד, הרי בפסוק נאמר שהדבר אירע "בחודש השני", ולפי שיטת היעב"ץ[10] (בה נדון בהמשך הדברים) כאשר מובא בכתובים אירוע שהיה בחודש מסוים, והתאריך המדויק אינו מוזכר, אנו מניחים שהכתוב לא בא לסתום אלא לפרש, ולכן מדובר בא' בחודש. אם כן, גם בנידון דידן מדובר בא' אייר, לפי העקרון שהציב היעב"ץ עצמו, ולא בט' בו?!

אמנם באמת ברור לענ"ד שזו טעות שנפלה בסידור היעב"ץ, שהרי בכל דבריו שם עוסק היעב"ץ באירועים שהתרחשו בחודש הזה, ולא עובר על כל התאריכים בחודש, אלא מדבר על החודש באופן כללי, ורק אח"כ הוא עובר על תאריכי החודש לפי סדרם, מבלי להזכיר שבט' בו יוסד הבית (ראה לשונו בהערה כאן[11]). לכן נראה שהיה צריך להיכתב "בו (=בחודש אייר) החלו זרובבל" [או "בא' בו החלו זרובבל"], ובטעות נכתב "בט" במקום "בו" [או "בט" במקום "בא"], וכך נוצר "בט בו"[12]. שו"ר שבספר הנפלא 'בין פסח לשבועות' (לרב צבי כהן) הביא בשם היעב"ץ שדבר זה אירע בא' אייר (ולא ציין היכן היעב"ץ הביא זאת), וכך גם הובא ב'לוח דבר בעתו' בשם סידור היעב"ץ שהדבר אירע בא' אייר.

שנת ייסוד המקדש בראשונה, ושנת ייסודו בשניה: בספר הנפלא 'בין פסח לשבועות' נדפס בטעות שאירוע ייסוד הבית, בו עסקנו עד כה, אירע בשנת ג'ת"ח[13], אולם הנכון הוא כדברי ה'דבר בעתו' שמדובר בשנת ג'שצ"א. [מ"מ נפלה טעות בהמשך דברי ה'דבר בעתו'[14]].

הטעות שנפלה בספר 'בין פסח לשבועות' נבעה מכך שהמקדש יוסד פעמיים: לאחר הצהרת כורש החלו בייסוד המקדש, בא' באייר כאמור, אולם המלאכה נעצרה בעקבות כתבי שטנה ששלחו אויבי ישראל אל המלך הפרסי. הבניה נעצרה למשך שנים רבות, ורק 18 שנה לאחר הצהרת כורש החלו שוב בבניית המקדש. ייסודו השני של הבית היה אכן בשנת ג'ת"ח.

יש להעיר כי ענין זה אינו מוסכם לגמרי: מייסודו של המקדש בכ"ד כסליו, ועד לחנוכתו בג' אדר, עברו כ-4 שנים וחודשיים (ראה מיוחס לרש"י עזרא ו, טו, ורש"י ערכין יג, ע"א, ד"ה 'וכתיב', ובגליון שם, ובצאן קדשים שם). שנה לאחר חנוכתו עלה עזרא, ועליית נחמיה אירעה 13 שנים אחרי עליית עזרא. בצמח דוד ובסדר הדורות הובא שחנוכת המקדש היתה בשנת ג'תי"ב, עזרא עלה בשנת ג'תי"ג, ונחמיה עלה בשנת ג'תכ"ו. לפי זה ייסוד המקדש אכן היה בשנת ג'ת"ח (כך גם משמע מספר יוחסין מאמר ראשון ד"ה 'ברוך בן נריה', שכתב שברוך נפטר בשנת ג'תי"ג, ונראה שכתב כן לפי הגמ' מגילה טז, ע"ב, אותה ציטט בהמשך, המביאה כי עזרא עלה מיד לאחר שברוך נפטר. במתיבתא לסוף כרך מסכת מגילה פסעו בעקבות סדר הדורות, אלא שהובא שם בטעות שבשנת ג'ת"ח נתן דריוש רשות לבנות את המקדש. מדובר בטעות שהרי המקדש החל להיבנות ללא רשות של דריוש, וייתכן שחלפה שנה או יותר עד שהרשות התקבלה). לעומת זאת, בלוח 'דבר בעתו' כתב שנבואת חגי הראשונה, בא' אלול, היתה בשנת ג'ת"ח (על נבואתו השניה, בכ"ד אלול, נרשם בטעות שהיא היתה בשנת ג'ת"י, וזו כמובן טעות סופר, וצ"ל ג'ת"ח). נבואתו השלישית של חגי, מכ"ד כסליו, ביום בו נוסד המקדש, היתה בשנת ג'ת"ט. חנוכת המקדש בג' אדר היתה בשנת ג'תי"ג, עליית עזרא בא' אב היתה בשנת ג'תי"ד, ותחילת בניית החומה ע"י נחמיה, בד' אב מיד לאחר עלייתו, היתה בשנת ג'תכ"ח (ולכאורה צ"ל ג'תכ"ז). ייתכן שנקודת הויכוח היא האם עברו 18 שנה מהצהרת כורש ועד לנבואת חגי בא' אלול, בה עורר חגי את העם על בניית המקדש, או שמא 18 השנים נמנים עד להתחלת ייסוד המקדש בפועל, בכ"ד כסליו, שהיה בשנה שאחרי נבואת חגי הראשונה [שהרי בין שני התאריכים חלף א' תשרי, התאריך בו מתחילה שנה חדשה].

ה.       מו"מ בשיטת היעב"ץ ש'הכתוב בא לפרש':

נקטנו לעיל שבדברי היעב"ץ נפלה טעות, וייסוד הבית השני לא היה בט' באייר. הבאנו שבכמה ספרים אכן נקטו שהדבר אירע בא' באייר, וכנראה הוא ע"פ הכלל שייסד היעב"ץ, לפיו אם ישנו אירוע שאירע בחודש מסויים, ולא נזכר היום בחודש, הרי שהדבר אירע בא' בחודש, שהרי "לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש". כלל זה נזכר בסידור היעב"ץ בשער היסוד לחודש אייר, בפתיחתו: "...חודש אייר... בו התחיל בנין בית הבחירה, שנאמר 'יסד בית ה' בחודש זיו' (ונראה שראש חודש היה, כי לא בא הכתוב לסתום)...". נראה שיש מקומות נוספים בהם השתמש כנראה היעב"ץ בעקרון זה, ואף יש מקום בו כלל זה מורחב, ראה בהערה[15] (בסיום ההערה דנו בתאריך בו נחנך המקדש בימי דריוש).

אמנם, לענ"ד יש לדון בדברי היעב"ץ, מכמה פנים: ראשית, הרי במקומות רבים בתנ"ך פירש הכתוב שאירוע מסויים התרחש ב-א' לחודש (בראשית ח, ה; בראשית ח, יג; שמות מ, א; שמות מ, יז; במדבר א, א; במדבר א, יח; במדבר לג, לח; דברים א, ג; יחזקאל כו, א; יחזקאל כט, יז; יחזקאל לא, א; יחזקאל לב, א; יחזקאל מה, יח; חגי א, א; עזרא ג, ו; עזרא ז, ט; עזרא י, טז-יז; נחמיה ח, ב; דברי הימים ב, כט, ד, ושם יז, ברשימה זו, כמו גם במובא בהמשך דברי, נעזרתי הרבה בלוח המצויין 'דבר בעתו', ובספר 'חודש בחדשו' לרב יצחק ליברמן, פרק ז'). לכאורה, לפי דברי היעב"ץ, לא היה צורך להזכיר באיזה תאריך בחודש הדבר אירע[16].

שנית, הכלל 'לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש' נזכר אמנם בכמה מקורות קדומים (סדר עולם פרק ראשון; רש"י בראשית כא, לד, בביאור דברי הסדר עולם; ספרא מצורע, פרשתא ה, ז, "לא בא לנעול אלא לפתוח", וכן בירושלמי יומא, פ"ב, ה"ד), אולם לא מדובר שם לגבי תאריכים בחודש[17]. לעומת זאת, יש מקורות מהם עולה לכאורה שכלל זה אינו תקף לגבי תאריכים: 1. בסדר עולם פרק ט' מובא "ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון, וישב העם בקדש, ותמת שם מרים ותיקבר שם ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן (במדבר כ, א), שנסלקה הבאר. שנת הארבעים היתה וראש חודש ניסן היה". מכאן ראיה לכאורה לשיטת היעב"ץ, שמה שנאמר בפסוק "בחודש הראשון" הוא "בראש חודש". היעב"ץ בהגהותיו לסדר עולם (נדפס לראשונה בשנת תקי"ז, ולאחרונה נדפס ע"י מכון זכרון אהרן בשנת תשע"ה, עם עוד מפרשים) אכן הסביר שהסדר עולם למד זאת מכך שהכתוב לא בא לסתום אלא לפרש. אולם, הגר"א הגיה "וי' ניסן היה", וכן הוא בסדר עולם פרק י', שמרים נפטרה בי' ניסן (וכן מובא ברשימת התעניות שנדפסה בסוף מגילת תענית, והובאה בשו"ע או"ח תקפ, ב). היעב"ץ בהגהותיו הנ"ל ביאר שבאו לקדש בא' ניסן, ופטירת מרים היתה לאחר עשרה ימים. לפי"ז, אין קושיא על שיטתו מהמקורות הללו, אולם כמדומה לי שהסבר זה דחוק בלשון הסדר עולם (וייתכן שהוא גם נגד הכלל ש'לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש'[18]), ומ"מ ודאי שהגר"א לא נקט כדברי היעב"ץ (נעיר כי בסידור היעב"ץ, שער המפקד לחודש ניסן, מבוא שני, אות ג, מהדורת אשכול, כתב היעב"ץ שמרים נפטרה בא' ניסן, ומה שכתוב בסדר עולם פרק י' הוא טעות סופר. הרב אברהם טרופר העיר לי שדברי היעב"ץ על סדר עולם נדפסו בשנת תקי"ז, והם משנה אחרונה, שהרי סידורו נדפס בשנת תק"ח, והוסיף שכן כתב היעב"ץ גם ב'מור וקציעה' ריש סי' ת"ל, שפטירת מרים היא בי' ניסן, וספרו זה נדפס בשנת תקכ"ח). העובדה כי המקורות חלוקים באשר ליום פטירתה של מרים מוכיחה בפשטות שגם אין הסכמה על העקרון שהציב היעב"ץ (חיים מיליקובסקי במהדורתו המדעית לסדר עולם מסיק ע"פ כתבי היד שהגרסא הנכונה היא בא' ניסן. הוא מציין שכך הובא גם בספר פתרון תורה, ובקדמוניות היהודים, ושמאידך בתרגום יונתן לבמדבר כ, א, מובא שפטירתה אירעה בי' ניסן, ושכן מובא גם ב'דברי הימים למשה רבנו', בית המדרש ח"ב, עמ' 11).  2. בתרגום לדברי הימים ב, ג, ב, מובא ששלמה החל בבניית ביהמ"ק ביום ב' אייר, וכ"כ הרלב"ג והמצודת דוד שם, ודלא כדברי היעב"ץ שהדבר אירע בא' אייר [אמנם בגמ' ר"ה ג, ע"א, מבואר דלא כדברי התרגום, וכ"כ רש"י ומלבי"ם שם].  3. גם מדברי הרמ"א בספרו 'מחיר יין' (אסתר ב, טז) עולה דלא כיעב"ץ, שהרי הוא כותב שאסתר נלקחה אל אחשורוש בט' בטבת, וזאת למרות שבפסוק נאמר שהיא נלקחה "בחודש העשירי"[19].  4. בשמות יט, א, נאמר: "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני". בשבת פו, ע"ב, מובא שהדבר אירע בא' סיון, ולמדו זאת בגזרה שוה, עי"ש. הרי שאלמלא הגזרה שווה לא היינו יודעים שמדובר בא' בחודש, וזה דלא כיעב"ץ. כך עולה גם מדברי חכמים רבים, שנקטו שהסיבה שמדובר בא' בחודש היא משום שבפסוק נאמר 'ביום הזה', או בגלל לימוד אחר שנלמד מלשון הפסוק (ראב"ע, חזקוני, רלב"ג, ספורנו, וכן ביארו את שיטת רש"י ברא"ם, ובגור אריה, ובנחלת יעקב לר' יעקב סלניק, ובהואיל משה לר' משה מת, ובבאר יצחק לר' יצחק הורוויץ, ובשבות יהודה על המכילתא לר' יהודה נג'אר, וכן נראה מהגהת הגר"א למכילתא, יתרו, פרשת בחודש השלישי, פרשה א, ומפירוש זה ינחמנו שם, וראה בפירוש באר אברהם שם לר' אברהם וינברג מסלונים).

ו.        הקפת העיר שומרון בחומה:

במגילת תענית (פרק שמיני, למרחשון[20]) מובא שבכ"ה חשוון יש יום טוב: "בכ"ה בה אחידת שומרון שורא (=בכ"ה בו נכבשה שומרון/ נסגרה שומרון והוקפה בחומה), מפני שכשעלתה גלות בראשונה הלכו להם למטלית זו של כותים (=חלק בארץ ישראל בו ישבו הכותים), ולא הניחום (כנראה הכוונה שהכותים לא הניחו להם לשבת באיזור), באו לסבסטיא (=שומרון) וישבו אותה, והקיפוה ערי חומה (או "ועשו שם חומה בצורה"), ונסמכו לה עיירות רבות מישראל, והיו קוראים אותה ערי נברכתא (כלומר, ארץ משובחת, מלשון ברכה – יעב"ץ. או "לפי שהיו עיירות רבות סמוכים זו לזו, כבריכת הגפן. בריכת מים יאמר 'נברכת כובסין'..." – אשל אברהם)". היעב"ץ בהגהותיו שם כתב: "וזה היה בתחילת ישוב ארץ ישראל בבית שני, שהיו כותים דרים בערי שומרון וסביבותיה, ושומרון חרבה", ובפירוש אשל אברהם כתב: "הוקפו ערי שומרון בחומה, וזה היה תחילת היישוב בארץ ישראל בביאה שניה... 'גלות ראשונה' – אנשי זרובבל. הלכו להם למטלית זו של כותיים – שחשבו להתקרב להם, וישבו יחד מיראת העמים שסביבותיהם...". לא ייתכן שמדובר בשנת ג'ש"צ, השנה בה ניתנה הצהרת כורש, שהרי לא ייתכן שבתוך חודשיים, עד לכ"ה חשוון, הספיקו ישראל לעלות לארץ ישראל ולבנות חומה. ייתכן שמדובר בשנת ג'שצ"א, ומסתבר יותר לענ"ד שמדובר בשנים הסמוכות לאחריה. (רוב החוקרים נטו לומר שהאירוע בכ"ה חשוון עוסק בתקופת החשמונאים, ראה בציונים שהובאו במגילת תענית, מהדורת ורד נעם, עמ' 445 ואילך, וראיתי שכך הביא גם הגרב"צ עוזיאל, בספרו 'דרשות עוזיאל על מסכת אבות', ירושלים תשנ"א, עמ' 1511, אולם ראה מה שהעירה ורד נעם בעמ' 248 כנגד דברי החוקרים. מצאתי שר' מנחם בן אהרן אבן זרח, תלמידו של ר' יהודה בן הרא"ש, כתב בספרו 'צדה לדרך', מאמר חמישי, כלל ראשון, פרק ח, שהקפתה בחומה היתה לפני שירושלים נבנתה: "בכ"ה בו הקיפו לשומרון כשעלתה לגולה בתחילה ונסמכה שם עד שנבנתה חומת ירושלים").

ז.        תאריך בניית החומה בימי נחמיה, וסיום בנייתה:

תאריך בניית החומה בימי נחמיה מבואר בפסוקים: בחודש ניסן נחמיה היה לפני המלך וביקש ממנו לצאת לא"י (נחמיה ב, א). כשהגיע לא"י החל בבניית החומה, "ותשלם החומה בעשרים וחמישה לאלול, לחמישים ושנים יום" (נחמיה ו, טו). מכאן שהחומה התחילה להיבנות ב-ד' אב. נחמיה שהה בירושלים 3 ימים לפני שהתחיל בבניה (נחמיה ב, יא), ומכאן שהוא הגיע לירושלים, ככל הנראה, בר"ח אב. יוצא שהדרך לקחה לו כ-4 חדשים, מניסן ועד א' אב. מסתבר שנחמיה פסע בעקבות עזרא, שאף הוא יצא לדרכו בניסן והגיע לא"י בא' אב [ראה עזרא ז, ט, וכן עזרא ח, לב, ועי"ש שגם עזרא ישב בירושלים שלשה ימים לפני שפעל. שו"ר שכבר עמד על הדמיון ביניהם בסידור היעב"ץ, שער השלכת לחודש אב, אשנב ב, אות כא].  אמנם, יש בזה ערפול בגלל כמה דברים שמובאים במגילת תענית, ונסכם כאן את הדברים.

נאמר במגילת תענית: "בשבעה לאייר חנוכת שור ירושלים (=חנוכת חומת ירושלים) ... בשבעה (ויש גורסים – בארבעה) באלול חנוכת שור ירושלים (=חנוכת חומת ירושלים) ... בשתת עשר ביה (=בט"ז באדר) שריו למבני (התחילו לבנות[21]) שורא דירושלם (את חומת ירושלים)". היה אפשר להסביר שכל שלשת האירועים הללו עוסקים בתקופת החשמונאים, אולם על החלק הקדום של מגילת תענית ישנו ביאור מתקופת התנאים (במחקר מכונה חלק זה 'סכוליון'), שבמהלך הדורות הוצמד למגילה עצמה והפך לחלק ממנה. מדברי הביאור נראה שלפחות אחד מתאריכים הללו עוסק בימי נחמיה. במהדורה המדעית החדשה של מגילת תענית, שיצאה ע"י ורד נעם, נטען כי למגילת תענית ישנם שלשה כתבי יד מרכזיים: כתב יד פארמא, כתב יד אוקספורד, ובנוסף כתבי יד מאוחרים יותר ששילבו את השנים, והם יכונו כאן 'הנוסח המשולב'. נבחן מה ניתן להסיק מכל נוסחא.

נוסח כת"י פארמא: "בז' לאייר חנוכת שור ירושלים, ודלא למספד, מפני שבאו גויים ונלחמו על ירושלים ולא יכלו לה וסתרו מחומתה, יום שהתחילו לבנותו עשאוהו יום טוב ... בד' באלול חנוכת שור ירושלים ודלא למספד, מפני שסתרו אותו גויים, יום שהתחילו לבנותו עשאוהו יום טוב ... בשיתת עשר ביה (=ט"ז באלול) שריאו למבני שור ירושלים ודלא למספד, מפני שסתרוהו גויים וכשהתחילו לבנותו עשאוהו יום טוב".  ננתח מה ניתן להסיק מנוסח זה: בז' באייר מדובר על חומה שנהרסה כאשר הגויים 'לא יכלו' לכבוש את העיר, ותיאור זה אינו מתאים כ"כ לחורבן המקדש, ומסתבר לפיכך שמדובר בז' אייר על תקופת החשמונאים. ניתן לומר שגם שני התאריכים הנוספים, ז' באלול וט"ז אדר, עוסקים גם הם בימי החשמונאים, והיו כמה פעמים שהחומה נבנתה בתקופתם. סופו של דבר קשה להוכיח האם יש תאריך שעוסק בימי נחמיה, ואם כן – מהו אותו תאריך, ובכל מקרה נוסח פארמא נראה משובש במקרה זה[22].

נוסח כת"י אוקספורד: "בז' באייר חנוכת העיר ירושלים, דלא למספד, ופעמים באייר, אחד כשעלו בני הגולה ואחד כשצוהו מלכי יון וחזרו וגדרוהו שנית, שנאמר 'ותשלם כל מלאכת החומה בכ"ה באלול', ואע"פ שנבנית לא נבנו השערים, שנאמר 'יבננו ויטללנו', ואומר 'ויפקדו השוערים והמשוררים והלויים, ויעשו את חנוכת ירושלים' ... בד' באלול חנוכת שורי הבית דלא למספד, שאין מוסיפים על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא (וכו' וכו')... לפיכך דלא למספד ... בשיתסר ביה (=ט"ז אדר) שריו למבנא שוריא דירושלים, ששמחה לפני המקום בבנין ירושלים, שנאמר בונה ירושלים יי נדחי ישראל יכנס".  ננתח את הדברים: בז' אייר מובא שיש שתי חנוכות באייר, אחד בימי נחמיה, ואחד בימי החשמונאים. מסתבר שיש כאן שיבוש, והכוונה היא כמו בנוסח המשולב, לומר שאחד מהתאריכים הנזכרים במגילת תענית בקשר לחומה עוסק בימי נחמיה, ואחד בימי החשמונאים. קשה להוכיח איזה מהתאריכים עוסק בימי נחמיה, אולם מסתבר לענ"ד שד' אלול עוסק בו, וזאת משני טעמים: האחד, משום שבפסוקים מבואר שחומת נחמיה הושלמה בזריזות רבה, ומפורש שהחומה נשלמה בכ"ה אלול ל-52 יום, ואם כן מסתבר שהשלמתה נעשתה בד' אלול, ללא השערים, ובכ"ה אלול הועמדו גם השערים (ראה נחמיה ו, א, וכן ו, טו, שם רואים שהיה זמן בו החומה נשלמה אך לא היו בה דלתות, ובכ"ה אלול נשלמו גם הדלתות. השערתינו מסתברת אך אינה מוחלטת, מפני שהראב"ע פירש שהחומה הסתיימה 52 ימים לאחר אגרתו של סנבלט, ולפי דבריו מראשית בנייתה עברו יותר מ-52 יום. לפי דרכו ייתכן לומר שהחומה נשלמה בז' אייר, והדלתות הועמדו בכ"ה אלול. הפרשנים האחרים, רש"י, רלב"ג, מלבי"ם, ומצודת דוד, ביארו כפשוטו, שהכוונה ל-52 ימים מזמן שהחומה החלה להיבנות). שנית, התיאור הארוך בד' אלול כיצד מוסיפים על העיר, תיאור הנלמד מהפסוקים בספר נחמיה, מחזק את ההנחה שביום זה נשלמה חומת נחמיה. [אמנם גם בז' אייר נזכרו ענינים הקשורים לנחמיה, אולם נראה ששם הם נשנו בדרך אגב, כיון שהוזכר שם שאחד התאריכים במגילה עוסק בחומת נחמיה]. אין סיבה להניח שט"ז אדר עוסק בימי נחמיה, שהרי בפשטות החומה החלה בימי נחמיה בד' אב, 52 ימים לפני כ"ה אלול.

העולה עד כאן הוא שמסתבר לומר, על פי נוסח כת"י אוקספורד, שהחומה החלה בד' אב, הסתיימה בד' אלול ללא הדלתות, ובכ"ה אלול נסתיימה העמדת הדלתות, 52 ימים לאחר תחילת בניית החומה. בהמשך דברינו נציין שייתכן שכיוונו בזה לדברי היעב"ץ בסידורו. בהגהות היעב"ץ למגילת תענית (נדפס לראשונה בשנת תקי"ז, ולאחרונה נדפס ע"י מכון זכרון אהרן בשנת תשע"ה, עם עוד מפרשים) יש לו שיטה אחרת בענין, שתובא בהמשך דברינו. הוא מעלה שם את האפשרות לומר שבימי נחמיה החומה הסתיימה בז' אלול והעמדת הדלתות הסתיימה בכ"ה אלול, אלא שהוא דוחה זאת, מכיון שלא מסתבר שלאורך שנים עמ"י חגג את חנוכת החומה בז' אלול (כמובא במגילת תענית) על אף שבתאריך זה החומה הייתה עדיין ללא דלתות, והחומה היתה לפיכך פרוצה. לענ"ד יש לתרץ, שבימי נחמיה החומה נבנתה ע"י כל התושבים, בקושי גדול, ובמאמץ משותף, ולכן השמחה העיקרית איננה על בטחון העיר שנוצר ב-כ"ה אלול, אלא על סיום הפרויקט המשותף, שנסתיים בז' אלול.

נעבור לעיין בנוסח המשולב: "בשבעה לאייר חנוכת שיר ירושלם דילא למספד. בשני מקומות כתוב במגלה הזאת חנכת שור ירושלם דלא למספד. אחד כשעלו ישראל מן הגולה ואחד כשפרצוהו מלכי יון וגדרוהו בית חשמונאי, שנאמר 'ותשלם החומה בכ"ה באלול' וגו', ואף על פי שנבנתה החומה עדין השערים לא עמדו, שכן הוא אומר 'גם עד העת ההיא דלתות לא העמדתי בשערים', ואומר 'הוא יבננו ויטללנו ויעמיד דלתותיו מנעליו ובריחיו', ואומר 'ויפקדו השוערים והמשוררים [והלויים] ועושי המלאכה', וכשגמרו למנותם (וי"ג: לבנותם) אותו היום עשאוהו יום טוב ... בז' באלול יום חנוכת שיר ירושלם דלא למספד, מפני שסתרוהו גוים וגברה ידם של ישראל ובנאוהו, שכן הוא אומר 'ותשלם החומה בעשרים וחמשה באלול', ואף על פי שנבנתה החומה עדין השערים לא נבנו, שכן הוא אומר 'הוא יבננו ויטללנו' ואומר 'ויפקדו השוערים והמשררים ועושי המלאכה', לפי שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ובנביא... וכשגמרו לבנותו אותו היום עשאוהו יום טוב ... בשתא עשר ביה (=ט"ז אדר) שריו למבני שור ירושלם דלא למספד. מפני שסתרוהו גוים וכשהתחילו לבנותו אותו היום עשאוהו יום טוב. ששמחה היא לפני הקב"ה שירושלם נבנית, שנאמר 'כה אמר ה' שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים ונקראה ירושלים עיר האמת והר ה' צבאות הר הקדש', ואומר 'שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאם ה' צבאות' וגו', ואומר 'הוא יבנה עירי וגלותי ישלח לא במחיר ולא בשחד אמר ה' צבאות'...". אינני רואה הבדל עקרוני בין נוסח זה לבין נוסח אוקספורד, אלא רק בענין ט"ז אדר, בו נוספו בכת"י המשולב פסוקים המרמזים אולי לימי נחמיה. הנוסח בז' אלול 'גברה ידם של ישראל ובנאוהו' יכול לענ"ד להתפרש גם בימי נחמיה (אז היו צריכים לגבור על שונאי ישראל שניסו למנוע את בניית החומה), אף שהוא מתאים יותר לימי החשמונאים (אציין שראיתי בספר 'צדה לדרך', לר' מנחם בן אהרן אבן זרח, תלמידו של ר' יהודה בן הרא"ש, שהביא במאמר חמישי, כלל ראשון, פרק ח, את כל הימים הטובים שבמגילת תענית, וכתב: "בי"ז (צ"ל: בז') באייר חנוכת חומת ירושלים שהתחילו לבנותה בבית שני... בד' אלול נסתרו חומות ירושלים ובו ביום התחילו לבנותה", הרי שנקט שז' אייר עוסק בימי נחמיה וז' אלול בימי החשמונאים. לגבי ט"ז אדר סתם את דבריו). ניתן לפיכך לטעון שלפי נוסח זה נחמיה החל בבניית החומה בט"ז אדר, וסיים את בנייתה בז' אייר. אך העמדת הדלתות התעכבה עד לכ"ה אלול, 52 ימים אחרי שסנבלט שלח את אגרתו (לפי"ז נראה שנחמיה הגיע לירושלים 3 ימים לפני ט"ז באדר, ראה נחמיה ב, יא, ולפי"ז מסתבר שנחמיה הגיע במכוון בסמוך לחג הפורים וכו', כדי לעורר את רוחם לסמוך על השגחת ה' ולבנות את החומה ללא מורא. לפי דרך זו צריך לומר שבניסן נחמיה קיבל רשות מהמלך לצאת, אך היה עליו לתת למלך תאריך יציאה, כנזכר בנחמיה ב, ו. נחמיה הודיע למלך שיציאתו תהיה רק באיזור חודש כסליו, כדי שיוכל לסיים כראוי את כל תפקידיו בארמון, וכך המלך יאשר בקלות את יציאתו). הסבר זה קשה מכמה פנים: האחד, משום שקשה להניח שהעמדת הדלתות ארכה זמן כה רב. השני, משום שהסבר זה מתאים רק לפי הסברו המחודש של הראב"ע, ואין רמז לכך שמגילת תענית תומכת בהסברו. השלישי, משום שבפשטות נחמיה יצא לדרכו מיד בחודש ניסן (בדומה לעזרא, שיצא אף הוא בחודש זה, והגיע לא"י בחודש אב). בכל מקרה ראוי להזכיר שוב כי הנוסח בו עסקנו כעת אינו אלא שילוב של קטעים משני הנוסחים האחרים, ולכן נראה שקשה לדייק מלשונו.

דברי ה'אשל אברהם': פירוש דומה לזה שהצענו כעת, מופיע ב'אשל אברהם' (פירוש למגילת תענית, מאת ר' אברהם אליהו בורנשטיין, נדפס בחיי המחבר בשנת תרס"ח, עם הסכמת ר' חיים ברלין והגרי"ח זוננפלד. שמו הנוסף של הפירוש הוא 'חיבור האשל'). הוא מביא את דברי היעב"ץ בהגהותיו, אותם נביא בהמשך דברינו, וחולק עליהם, ולאחר מכן הוא מבאר שבימי נחמיה התחילו בבניית החומה בט"ז אדר והיא נסתיימה ב-ז' אייר, לאחר 52 יום, והעמדת הדלתות היתה בכ"ה אלול. הוא מדייק בדברי המגילת תענית ומתוך דיוקו מעלה שכיון שהחומה הסתיימה בז' אייר לכן בשנה אח"כ השתדלו ישראל שבאותו היום גם יסתיים מינוי משמרות הלויים הקבועות, ומינוים למשוררים ולשוערים וכו', והרי בשביל חנוכת ירושלים צריך משוררים, וזה לעיכובא, ולכן (אם הבנתי נכון את דבריו) חנוכת ירושלים היתה גם היא בז' אייר בשנה שאחרי סיום בניית החומה. לענ"ד הסברו של האשל אברהם מסתבר מאוד, שהרי יש במגילת תענית 2 תאריכים העוסקים בבניית החומה, שההפרש ביניהם הוא 52 יום, ומסתבר מאוד לפיכך ששניהם עוסקים בימי נחמיה, עליהם מובא בפסוק שבניית החומה ארכה 52 יום. אמנם הדברים תמוהים, שהרי בפסוקים נראה ש-52 ימי הבניה הסתיימו לאחר שהועמדו הדלתות, ולפי דברי האשל אברהם העמדת הדלתות היתה לאחר 52 הימים.

ביאור היעב"ץ בהגהותיו (ובסידורו), והתוספות חדשים: היעב"ץ בהגהותיו למגילת תענית, סבר כאמור שהתאריך הנזכר במגילת תענית בנוגע לחומת נחמיה, מוכרח להיות תאריך השלמת דלתות החומה, שהרי לא ייתכן שיחגגו את השלמת החומה כשהיא עדיין ללא דלתות. היעב"ץ כתב על ט"ז אדר (בו התחילה החומה, לפי המגילת תענית) שלא ייתכן שמדובר בימי נחמיה, שהרי נחמיה התחיל לבנות את החומה 52 ימים לפני כ"ה באלול, כלומר בד' באב. לכן ט"ז אדר עוסק בהכרח בימי החשמונאים (וכ"כ בתוספות חדשים, לר' יהודה לייב בר' מנחם, דיין העיר קראטאשין, נדפס בשנת תק"ע, לא ראיתי שיש הסכמות על הספר, וברוב דבריו נמשך בענין זה אחרי היעב"ץ. ביעב"ץ כתב שזה לא היה בימי נחמיה אלא "אחר זמן", ונראה שכוונתו היא גם כן לחשמונאים). בפני היעב"ץ עמדו שתי אפשרויות: לומר שבכ"ה אלול נגמרה החומה ובז' אייר הועמדו גם דלתותיה, או לומר שדלתותיה הועמדו בז' אלול. היעב"ץ בחר באפשרות הראשונה, וכתב שז' אלול עוסק בימי החשמונאים (והיעב"ץ תירץ מדוע לפי"ז המשך דברי המגילת תענית בז' אלול עוסק בימי נחמיה, וכן תירץ באשל אברהם) ואילו ז' אייר עוסק בימי נחמיה (היעב"ץ כתב זאת בהגהתו בענין ז' אלול, כבר הבאנו שה'צדה לדרך' נקט אף הוא שז' אייר עוסק בימי נחמיה וז' אלול בימי החשמונאים). כנראה שהוא העדיף את האפשרות הזאת משום שבכך מצטמצם זמן העמדת הדלתות.  קושיות על דברי היעב"ץ: לענ"ד נראה שדברי היעב"ץ קשים מאוד, משתי סיבות: ראשית, הדבר תמוה מאוד למי שלומד ספר נחמיה. הרי בספר נחמיה פרק ב' ואילך מבואר שנחמיה מנסה בכל כוחו לסיים את בניית החומה במהירות אדירה, כדי שהיהודים בירושלים יהיו מוגנים לפני שיפגעו בהם, ולפני שיצליחו אויבי ישראל לעצור את בנייתה. מבואר שם שכל עוד אין דלתות אין להם הגנה (ראה נחמיה פרק ו', וראה שם בפס' י' שלכן הציע נביא שקר לנחמיה להיסגר בתוך ההיכל שיש לו דלתות). כיצד אם כן ייתכן שבמשך יותר מ-7 חודשים הם המתינו להצבת הדלתות?! ומדוע העמדתם לקחה זמן רב כל כך? שנית, הרי בפסוקים בנחמיה מבואר שלאחר שהוקמה חומה ללא דלתות (נחמיה ו, א), המשיכו שונאי ישראל לנסות ולפגוע בנחמיה ובבניית החומה (נחמיה ו, ב-יד), ואחר כך מבואר שהחומה הושלמה בכ"ה אלול ל-52 יום, והגויים שמעו ופחדו וכו' (נחמיה ו, טו-טז, וכן ז, א). מבואר אם כן שבכ"ה אלול נשלמו גם הדלתות, ודלא כיעב"ץ שסבר שבכ"ה אלול החומה נשלמה ללא הדלתות (וראה בתוספות חדשים שנשאר בצ"ע).   דברי היעב"ץ בסידורו: שו"ר שהיעב"ץ כתב בסידורו לגבי ז' אייר (חודש אייר, שער היסוד, אות יב) שתאריך זה עוסק בימי החשמונאים, ולגבי ז' אלול כתב (חודש אלול, שער הצאן, אות כא) שתאריך זה עוסק בימי נחמיה (ובשער השלכת, אשנב ב, אות כא, כתב שבה' אב החל נחמיה בבניית החומה). יש שתי אפשרויות לבאר את דבריו בסידורו: לפי האפשרות הראשונה, כוונתו לומר שבכ"ה אלול הסתיימה בניית החומה, ובז' אלול בשנה הבאה הסתיימו דלתות החומה. אם לכך כוונת היעב"ץ, הרי שיש להקשות על כך את שתי הקושיות שהבאנו לעיל על דבריו (וכאן הדברים קשים עוד יותר, שהרי העמדת הדלתות התעכבה במשך כשנה תמימה). האפשרות השניה לבאר את דברי היעב"ץ בסידורו היא שלדעתו בז' אלול הסתיימה החומה, ובכ"ה אלול הסתיימו השערים. מסתבר בעיני לפרש כאפשרות השניה, שהרי הבאנו לעיל שהסבר זה הוא הנראה לענ"ד בפירוש המגילת תענית. אמנם קשה להכניס זאת בלשון היעב"ץ שכתב שבז' אלול היתה "חנוכת העמדת שערי (!) חומת ירושלים", אך בדוחק רב ניתן להציע שנפלה טעות סופר בדבריו, ויש למחוק את תיבת "שערי". נוסיף ונעיר שבסידורו לא כתב היעב"ץ מאומה לגבי ט"ז אדר, וצ"ע מדוע (והרב אברהם טרופר כתב לי על כך: "ודאי היתה דעת היעב"ץ לזכרו, אלא שנשמט בטעות סופר. ואוכיח דברי: ראשית, לא ניתן לומר שנשמט ממנו דברי המגילת תענית, שהרי מיד הביא את המשך דבריה בענין היום טוב בי"ז אדר: 'י"ו יום טוב מגלת תענית קמו עממיא על פלטת ספריא', ומיד הביא גם את היום טוב הנזכר בה בכ' אדר. לכן תמוה לומר שנתעלמו מעיניו דברי המגילת תענית תוך כדי שהוא מעיין בהם. שנית, הנה היום טוב שקמו עממיא על פלטת ספריא היה בי"ז ולא בי"ו, וכן הוא בכל הנוסחאות (רק גירסת הירושלמי בז', לא בי"ו), ובפרט בנוסח המגילה שהדפיס רבינו, ועל כן אין מנוס לומר שהיה כתוב בסידור היעב"ץ כך: "י"ו יום טוב מגילת תענית [שריו למבנא שור ירושלם. י"ז בו יום טוב מגילת תענית] קמו עממיא על פלטת ספריא". ונשמט כל המוסגר בגלל טעות הדומות, וב'בדק הבית' לא תיקן זאת, משום שההגהות שם הם רק עד דף קנ"ב, ואילו ענין זה מופיע בדפוס הראשון בדף קנ"ה").  בכל מקרה, לפי שתי האפשרויות להבנת דברי היעב"ץ בסידורו, יוצא שדעתו בסידורו אינה זהה לדבריו בהגהות למגילת תענית. על כך כתב לי הרב אברהם טרופר: "העיקר כדבריו בהגהות למגילת תענית, שהרי הסידור נדפס בשנת תק"ח, והגהותיו למגילת תענית בשנת תקי"ז, ועוד שנימוקו עמו והאריך בדברים הרבה (אף שצ"ע ממה שבהגהותיו כת"י הנקראים 'בדק הבית' לא תיקן, אדרבה הוסיף בז' אייר תיבות 'בימי החשמונאים', ויש בידי הוכחות לכך שכת"י זה מאוחר להדפסת הסדר עולם ומגילת תענית[23]), ומצאנו עוד עניינים בהם חזר בו בזקנותו, כגון בענין תאריך פטירת מרים הנביאה (הובאו הדברים לעיל)...". 

לפני שנסכם את השיטות, נעיר שייתכן שיש דרך נוספת לביאור הדברים: בנחמיה פרק ו' מובא שהחומה הסתיימה בכ"ה באלול (נחמיה ו, טו). בהמשך מתוארת רשימת העולים מן הגולה (נחמיה פרק ז), ומיד נזכר מעמד גדול שהתרחש בתחילת חודש תשרי (עזרא ח, א-טו), כיצד עם ישראל עשו סוכות (שם טז-יז), שבכ"ד בתשרי ערכו צום, וזעקו "בקול גדול אל ה' אלוהיהם", נבדלו מבני הנכר, וכו' (נחמיה ט, א - י,לח). רק בפרק יב פס' כז מתוארת חנוכת ירושלים. יש מקום לפיכך לטעון שעברו כמה חודשים מאז שהחומה נשלמה ועד לחנוכתה. מעתה ניתן לומר שאמנם כבר בכ"ה אלול נשלמה החומה, עם דלתותיה, אולם חגיגת חנוכת החומה היתה רק בז' אייר או ז' אלול בשנה הבאה. הסבר זה ניתן להיאמר לפי כת"י אוקספורד, בו לא מופיעות המילים "וכשגמרו לבנותו אותו היום (!) עשאוהו יום טוב".

סיכום השיטות בענין בניית החומה בימי נחמיה: א- לענ"ד מסתבר שבניית החומה החלה בד' אב, ונסתיימה בז' אלול, ללא הדלתות, ובכ"ה אלול נסתיימה העמדת הדלתות. יתכן שזו גם דעת היעב"ץ בסידורו. (ניתן לומר שבט"ז אדר התחילו את בנייתה, ונחמיה עלה ביג אדר לערך, וכיוון להגיע דוקא בימי הפורים. אולם, נראה יותר שבנייתה החלה בד' אב, ונחמיה עלה בא' אב, בדומה לעזרא).  ב- האשל אברהם ביאר שנחמיה ביקש בחודש ניסן מהמלך לנסוע, ובפועל נסע רק כמה חודשים אח"כ, והתחיל בבניית החומה בט"ז אדר (ולפי"ז הגיע לירושלים בערך בי"ג אדר, ומן הסתם כיון להגיע באיזור ימי הפורים), ובנייתה הסתיימה בז' אייר, לאחר 52 יום, והעמדת הדלתות הסתיימה בכ"ה אלול. לאחר מכן, בשנה הבאה בז' אייר, סיימו את מינוי משמרות הלויים ותפקידיהם [ונראה שעשו אז באותו היום את טקס קידוש העיר]. הבאנו שיש קצת מקום לדייק כך מהנוסח המשולב של מגילת תענית. הערנו על כמה קשיים שיש בהסבר זה, והוספנו שדבריו בענין 52 הימים נסתרים לכאורה מהפסוקים. (נוסיף שהצדה לדרך כתב שז' אייר עוסק בימי נחמיה, וז' אלול בחשמונאים, אך לא פירש מעבר לכך).  ג- היעב"ץ בהגהותיו למגילת תענית ביאר שבניית החומה החלה בד' אב (ונחמיה עלה ב-א' אב), ונסתיימה ללא הדלתות לאחר 52 יום, בכ"ה אלול, והעמדת הדלתות נסתיימה בז' אייר. הקשנו על כך מן הסברא ומן הפסוקים.  ד- הצענו פירוש נוסף, ולפיו החומה נסתיימה בכ"ה אלול, כולל הדלתות, אך חנוכתה התקיימה לאחר כמה חודשים, באייר או באלול. [כדי לסכם כיאות את הנושא נוסיף ונזכיר שבסעיף ב' הבאנו שבספר 'שושנת העמקים' הובא בשגגה שבט"ז אדר ניתנה רשות לבניית החומה, ומתוך כך הובא שם בטעות שמדובר על הצהרת כורש שניתנה ביום זה, וכן כתבו עוד ספרים. דחינו שם את הדברים, וביארנו ש'שריו' אינו מלשון מתן רשות לבניית החומה אלא מלשון התחלה של בנייתה, והוספנו שבכל מקרה לא ייתכן שהצרת כורש ניתנה ביום זה, עי"ש].

נעיר לסיום, כי לפי כל השיטות יש לעיין מדוע תאריך כ"ה אלול נזכר בפסוקים, למרות שלדורות לא עשו אותו ליו"ט, ולעומת זאת התאריך שאותו כן עשו יו"ט לדורות לא נזכר בפסוקים אלא רק במגילת תענית?! עוד נעיר כי העובדה שבפסוקים מבואר שבניית החומה אירעה בשני שלבים – בנין החומה עצמה ואחר כך בניית השערים – בוודאי מלמדת שיש לכך משמעות עמוקה. [וראה איכה ב, ט: "טבעו בארץ שעריה איבד ושיבר בריחיה", ומובא במדרש רבה שם, וכן בסוטה ט, ע"א, שכשנחרב המקדש מ"מ שעריו לא חרבו. בסידור אשי ישראל (ירושלים תש"ז, עמ' 373) מובא בשם המהרי"ל דיסקין שבית המקדש השלישי ירד משמים, אך שעריו יבנו על ידי עם ישראל, ובכך ייחשב כאילו ישראל בנו את המקדש, שהרי בבבא בתרא נג, ע"א, מובא שהמעמיד דלתות בבית כאילו בנאו].  

ח.       קרבן העצים בימי זרובבל ובימי עזרא ונחמיה:

לקראת סיום נזכיר נושא נוסף, שאינו בהיר דיו בעיני. בנחמיה פרקים ט-י מתואר שבימי נחמיה עם ישראל ערכו מעמד חשוב בא' תשרי, עשו סוכות, ושבכ"ד בתשרי ערכו צום, וזעקו "בקול גדול אל ה' אלוהיהם", נבדלו מבני הנכר, ונשבעו לשמור שבת, להיבדל מבני הנכר, לשמור שמיטה, לתת מס לאחזקת המקדש, לתת קרבן עצים, להביא ביכורים למקדש, ועוד (נחמיה ט, א - י,לח). בין היתר נזכר שם: "והגורלות הפלנו על קרבן העצים" (נחמיה י, לה). ניתן להבין מכך שבאותו היום, בכ"ד בתשרי, התחייבו ישראל להביא 'קרבן עצים'. בסיום ספר נחמיה (יג, ל) כותב נחמיה שהוא העמיד "משמרות לכהנים וללויים, איש במלאכתו, ולקרבן העצים לעיתים מזומנים".

במגילת תענית (פרק חמישי, לחודש אב) מובא שבט"ו באב יש יו"ט על קרבן העצים. כדי להבין את הדברים נביא את לשון מגילת תענית במלואה, ובהערות נביא את היעב"ץ וחלק מדברי ה'אשל אברהם' בפירושם למגילת תענית: "בחמיסר באב זמן אעי (=עצי) כהניא, דלא למיספד. מפני שכשעלתה גלות ראשונה לא היו מביאים בו קרבן עצים, אמרו חכמים: למחר כשיעלו הגלויות אף הם יהו צריכים להביא, התקינו להם חכמים את יום ט"ו באב שיהו מביאים בו קרבן עצים[24]... ומהו 'זמן אעי כהניא'? זהו שאתה אומר [25]'בחמישה עשר בו בני זתואל בן יהודה, ועמהם כהנים ולויים וישראלים גרים ועבדים ונתינים וממזרים[26] וכל מי שטעה בשבטו, ובני גונבי עלי, ובני קוצעי קציעות, ובני סלמי הנטופתי... ומה ראו בני זתואל בן יהודה ליטול להם שם טוב וזכר טוב לדורות? אלא שכל הרוצה ליטול את השם יטול. וכשעלו בני הגולה[27] ולא מצאו עצים בלשכה עמדו אלו והתנדבו עצים משל עצמם ומסרו אותם לציבור וקרבו מהם קרבנות ציבור. וכך התנו עמהם הנביאים שביניהם, שאפילו הלשכה מלאה עצים ואפילו משל ציבור, יהו אלו מתנדבים עצים בזמן הזה, ומביאים כל זמן שירצו, ולא יהא קרבן מתקרב אלא משלהם תחילה, שנאמר: 'והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם, להביא לבית אלהינו לבית אבותינו לעיתים מזומנים שנה בשנה, לבער על מזבח ה', ככתוב בתורה' (נחמיה י, לה), ואומר 'כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט'[28] (עזרא ז, י), ראה שהסכימו עליהם הרבים ועשו אותו יום טוב...".

נושא זה אינו בהיר לגמרי בעיני: האם זמני קרבן העצים נתקנו בימי זרובבל, או ע"י עזרא, או ע"י נחמיה, ומה היו שלביה השונים של התקנה (ובהערות עסקנו מעט בזה, וראה באשל אברהם). מכל מקום, נראה שמוסכם כי בזמן זרובבל, כשהמזבח הוקם, היו משפחות שדאגו לעצים לצורך המזבח.

ט.       תאריכים בימי שיבת ציון שלא נזכרו במגילת תענית:

בסיום הדברים נעיר כי כל התאריכים הטובים הנזכרים במגילת תענית עוסקים באירועים שהתרחשו בימי יון ורומא. אין במגילה ימים טובים על מאורעות קדומים יותר, למעט בניית חומת נחמיה, הבאת קרבן העצים, ובניית חומת שומרון [וכן פסח שני, ופורים]. יש להבין מדוע לא קבעו יו"ט על עליית זרובבל, ועל תחילת עבודת הקרבנות בימי כורש (בא' תשרי), ועל תחילת ייסוד המקדש בימי כורש (בחודש אייר), ועל ייסוד המקדש בימי דריוש (בכ"ד כסליו), ועל סיום בנייתו בימי דריוש (בג' אדר[29]), ועל עליית עזרא (שהגיע לא"י בא' באב), ועליית נחמיה (שכנראה הגיע גם הוא לא"י בא' באב). עלינו גם להבין מדוע בחרו לעשות יו"ט דווקא על בניית חומת שומרון וחומת ירושלים [ניתן אולי להציע שמכיון שכורש נתן רשות לבניית המקדש, אך לא הרשה לבנות את ירושלים, לכן עיקר המאבק וההתמודדות היו סביב בניית הערים הגדולות, ירושלים ושומרון, שהן היו בעבר ערי הבירה של ממלכת יהודה ושל ממלכת אפרים].

בהקשר לכך יש להוסיף שהפרק האחרון במגילת תענית עוסק בימים שבהם צמים, בגלל צרות שאירעו לישראל (פרק זה הובא בשו"ע, או"ח, סי' תקפ. יש מחלוקת האם הוא חלק ממגילת תענית, או שהוא הוספה מתקופה מאוחרת יותר, ראה מג"א ונזירות שמשון או"ח ריש סי' תקפ, וכן בהגהות היעב"ץ על מגילת תענית, וראה תרביץ נג, עמ' 94 ואילך, מנהגי ישראל שפרבר, ח"א, עמ' קעט ואילך, ובספרה של ש' אליצור 'למה צמנו'). בפרק זה נזכרים אירועים רבים שהתרחשו לפני ימי יון, אולם לא נזכר בפרק זה שום אירוע שהתרחש בימי זרובבל ועזרא ונחמיה. יש להבין מדוע לא נהגו לצום גם על עצירת בנין המקדש בימי כורש, וכדו'? [ניתן לומר שמכיון שלבסוף המקדש הוקם, וכך גם ירושלים, לא היה מקום לצום על דברים רעים שלא השאירו רושם].

אגב, מעניין שהפרק האחרון במגילת תענית מסתיים בכך ש"לעתיד לבוא עתיד הקב"ה להפכם לששון ולשמחה, שנאמר 'והפכתי אבלם לששון, ונחמתים ושמחתים מיגונם' (ירמיהו לא, יב)", וכך גם מסתיימים דברי השו"ע או"ח סי' תק"פ. יש להבין את הדברים: האם לעתיד לבוא יהפכו כל 21 הצומות הנזכרים שם (בנוסף לארבעת צומות החורבן) לימי חג? ומה הטעם בכך? ניתן היה להציע שכוונת הדברים היא רק שימים אלו יהפכו לימים רגילים ושמחים, כמו כל ימות השנה. אולם, מכיון שמצאנו שזכריה מנבא כי ארבעת צומות החורבן יהפכו לימי ששון ושמחה ומועדים טובים (זכריה ח, יט), הרי שמסתבר שגם הנאמר במגילת תענית כוונתו כפשוטו, שימים אלו יהפכו לימי חג ומועד.

סיכום ומסקנות:

בסעיף א' של פרק זה הבאנו את התאריכים הברורים, עי"ש. כאן נסכם את המסקנות לגבי התאריכים שאינם ברורים, או שנפלו בהם טעויות. אציין גם כיצד מובאים הדברים בלוח 'דבר בעתו', כיון שהוא לוח מצויין ומפורסם שמחברי ספרים ולוחות מעתיקים ממנו[30].

אלו הם מסקנותינו:  1. אין ראיה שהצהרת כורש ניתנה בט"ז באדר, ושגגה נפלה לפיכך בדברי לוח 'דבר בעתו' וב'שושנת העמקים' וב'פורים וחודש אדר' (הצהרת כורש ניתנה בשנת ג'ש"צ, כמוסכם). בט"ז אדר יש יו"ט במגילת תענית על שהחלה בניית החומה (להלן נביא שיש דעות האם מדובר בימי החשמונאים או בימי נחמיה), ולא על שניתנה רשות לבנות את החומה (כפי שפירש בשגגה ב'שושנת העמקים').  2. עולי הגולה החלו להעלות קרבנות על המזבח בא' בתשרי, ומסתבר מאוד שהיא שנת ג'שצ"א (ולא שנת ג'שצ"ב, כפי שנכתב בשגגה בלוח 'דבר בעתו'), וכן עולה מהכלל שייסד היעב"ץ.  3. התחלת בניית המקדש בימי זרובבל היתה באייר, ונראה שלפי היעב"ץ היתה בא' אייר (וכפי שהובא בלוח 'דבר בעתו', ובספרו של הרב צבי כהן), ולא בט' באייר כפי שנדפס בטעות בסידור היעב"ץ. נראה לענ"ד שהעקרון של היעב"ץ אינו מוסכם. מסתבר שמדובר בשנת ג'שצ"א (וכנ"ל, וכפי שכתב בלוח 'דבר בעתו'), ודלא כמי שכתב בטעות שהוא בשנת ת"ח. ב'לוח דבר בעתו' ל-א' אייר כתב ש"בביהמ"ק השני החלו היום לנצח על מלאכת בית ה' (עזרא ג, ח-יג, סידור יעב"ץ). מקריבים קרבנות, 'והיכל ה' – עדיין – לא יוסד'...". נראה שנפלה כאן טעות ויש לכתוב: "בביהמ"ק השני החלו היום לנצח על מלאכת בית ה' (עזרא ג, ח-יג, סידור יעב"ץ). "וייסדו הבונים את היכל יי" (עזרא ג, י)".  בלוח 'דבר בעתו' כתב שנבואת חגי הראשונה, בא' אלול, היתה בשנת ג'ת"ח (על נבואתו השניה, בכ"ד אלול, נרשם בטעות שהיא היתה בשנת ג'ת"י, וזו כמובן טעות סופר, וצ"ל ג'ת"ח). נבואתו השלישית של חגי, מכ"ד כסליו, ביום בו נוסד המקדש, היתה בשנת ג'ת"ט. חנוכת המקדש בג' אדר היתה בשנת ג'תי"ג, עליית עזרא בא' אב היתה בשנת ג'תי"ד, ותחילת בניית החומה ע"י נחמיה, בד' אב מיד לאחר עלייתו, היתה בשנת ג'תכ"ח (ולכאורה צ"ל ג'תכ"ז). כך הובא ב'דבר בעתו', אולם לפי הצמח דוד וסדר הדורות יש להפחית שנה מכל החשבונות הללו.  4. בכ"ה חשון יש יו"ט במגילת תענית על הקפת העיר שומרון בחומה, לאחר שהכותים לא הניחו ליהודים לשבת באיזור. לדעת הצדה לדרך והיעב"ץ ועוד מדובר בימי זרובבל. לענ"ד מדובר בשנת ג'שצ"ב או אחר כך. יש חוקרים שסברו שההקפה בחומה היתה בימי החשמונאים.  5. סיום בניית המקדש בימי דריוש היה בג' אדר, כמפורש בפסוק. בסידור היעב"ץ (שער הדגים אות טז) כתב שלכן תוקן יו"ט ביום זה, כנזכר במגילת תענית, אולם הדברים תמוהים, שהרי תאריך זה לא נזכר במגילת תענית. בהערה לסעיף ה' הבאנו שיש דעות נוספות מתי היתה חנוכת המקדש, כגון א' בניסן (ב'דבר בעתו' הובאו שני התאריכים, ולא צוין שיש מחלוקת לגבי א' ניסן).  6. בניית חומת ירושלים ע"י נחמיה החלה לפי פשט הפסוקים בד' אב, ובכ"ה אלול היא נסתיימה, כולל העמדת הדלתות. במגילת תענית יש בזה דברים מעורפלים, והבאנו 3 שיטות מרכזיות: הראשונה, הנראית לענ"ד: היו"ט שנזכר במג"ת בז' אייר, על חנוכת החומה, עוסק בימי החשמונאים. גם היו"ט בט"ז אדר, על התחלת בניית החומה, עוסק בימי החשמונאים. היו"ט בז' אלול, על חנוכת החומה, עוסק בימי נחמיה. לפי"ז בז' אלול נסתיימה החומה, ובכ"ה אלול נסתיימה העמדת דלתות החומה. ייתכן שזו גם שיטת היעב"ץ בסידורו. השיטה השניה, היא שיטת היעב"ץ בהגהותיו למגילת תענית: ז' אלול וכן ט"ז אדר אירעו בימי החשמונאים. ז' אייר עוסק בימי נחמיה. החומה נשלמה בכ"ה אלול, ללא הדלתות, ובז' אייר נסתיימו הדלתות. הקשנו על שיטתו. בסידור היעב"ץ כתב שז' אלול עוסק בימי נחמיה, וז' אייר בימי החשמונאים. ייתכן שלדעתו בכ"ה אלול נסתיימה החומה, ללא הדלתות, וכשנה אח"כ בז' אלול נסתיימו הדלתות. לענ"ד נראה לדחוק את לשונו ולומר שכוונתו כמו שהצעתי לעיל. בכל מקרה, דבריו בהגהותיו הם ה'משנה אחרונה' שלו. השיטה השלישית היא שיטת האשל אברהם, ולדעתו ז' אלול עוסק בימי החשמונאים. נחמיה קיבל רשות מהמלך לצאת בניסן, ומסר למלך תאריך מאוחר יותר בו הוא יצא. נחמיה הגיע לארץ באדר, סמוך לימי הפורים, והחומה החלה להיבנות בט"ז אדר ונסתיימה לאחר 52 ימים ב-ז' אייר, בלי הדלתות. בכ"ה אלול נסתיימה העמדת הדלתות. הקשינו על דבריו.   7. בסידור היעב"ץ לא הובא מאומה על ט"ז אדר, ונראה מלשונו שהיא השמטה, שהרי יום זה נזכר במג"ת כיו"ט על התחלת בניית החומה.   8. מיד בהגעתו לא"י הקריב עזרא קרבנות על המזבח (עזרא ח, לב), ולפי היעב"ץ בסידורו היה זה בה' באב, ולפי השושנים לדוד (תענית ד, ח) בד' אב (וב'דבר בעתו' לא ציין זאת בשני התאריכים).   9. בימי זרובבל עזרא ונחמיה נתקנו קרבנות עצים, ובסעיף ח' דנו בכך.   10. יש לדון מדוע במגילת תענית לא נתקנו ימים טובים על בניית המקדש וכדו', ובסעיף י' דנו מעט בכך.   11. ישנם דעות האם מרים הנביאה נפטרה בא' ניסן או בי' בו. היעב"ץ נקט בסידורו שפטירתה היתה בא' ניסן, אולם משנתו האחרונה היא מה שכתב במקומות אחרים, שעמ"י הגיעו לקדש בא' ניסן (במדבר כ, א) ומרים נפטרה בי' ניסן (שם). ב'דבר בעתו' לא' ניסן לא הזכיר מאומה.   12. חנניה בן עזור התווכח עם ירמיהו "בחודש החמישי" (ירמיהו כח, א), ונראה שלפי היעב"ץ מדובר בא' בחודש (ב'דבר בעתו' התעלם מאירוע זה). אסתר נלקחה אל אחשורוש 'בחודש העשירי' (אסתר ב, טז), ונראה שלפי היעב"ץ היא נלקחה בא' בחודש (וכ"כ ב'דבר בעתו'), אמנם לפי הרמ"א נלקחה אסתר בט' טבת (וכ"כ ב'דבר בעתו'). בניית המקדש הסתיימה בימי שלמה "בחודש השמיני" (מלכים א, ו, לח), ונראה שלפי היעב"ץ מדובר בא' בחודש (כ"כ ב'דבר בעתו'). נבואתו הראשונה של זכריה, נאמרה 'בחודש השמיני' (זכריה א, א), ונראה שלפי היעב"ץ מדובר בא' בחודש (ב'דבר בעתו' התעלם מכך). "בחודש התשיעי" קראו צום בירושלים (ירמיהו לו, ט), ונראה שלפי היעב"ץ מדובר בא' בחודש (ב'דבר בעתו' התעלם מכך). בחודש כסליו נודע לנחמיה ששערי ירושלים שרופים (נחמיה א, א), ונראה שלפי היעב"ץ מדובר בא' בחודש (ב'דבר בעתו' התעלם מכך). נראה לענ"ד שהעקרון שהציב היעב"ץ ולפיו אירוע שלא נזכר תאריכו אירע בהכרח בא' בחודש, אינו מוסכם על כל החכמים.

יזכנו הקב"ה לחזות במהרה בבנין בית הבחירה, ובקיום נבואת זכריה: "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים".

[1] אשמח מאוד לקבל תיקונים והערות, לכתובת SHMUEL6520@GMAIL.COM.  פרק זה מפורסם בירחון 'האוצר' ובאתר 'בני ציון'.  בעז"ה פרק זה מיועד להיות פרק ס"ד בתוך ספרנו 'אשי ישראל לספר עזרא', ולכן יש בו הפניות לפרקים אחרים בספר, שעדיין לא פורסמו.

[2] מכך שבניית המזבח לא נעשתה לקראת חג השבועות ניתן אולי לשער שהעולים הגיעו לארץ ישראל אחרי חג השבועות, אולם אין לכך ראיה.

[3] בהערה הבאה הבאנו את דעת הרד"ק לפיה במשך 18 השנים הבאות (עד לתחילת בניית המקדש) לא הקריבו על המזבח בקביעות, ואת דעת המיוחס לרש"י שבמשך 18 השנים הללו הקריבו על המזבח עולות בלבד, אך לא את שאר הקרבנות, והבאנו שאולי ניתן לבאר לפי דבריהם את מש"כ היעב"ץ שבשנת 2 לדריוש חנכו את המזבח.

[4] היעב"ץ (מור וקציעה, ריש סי' תר"ע) כתב: "בטעם שם 'חנוכה' נראה לי דבר חדש בעז"ה, שנקרא כן גם על שם חינוך ההיכל שהיה בזמן הזה בימי חגי הנביא, ככתוב בנבואתו שבכ"ד לתשיעי (שהוא כסליו) הוסד, ולמחרתו חנכוהו בהקרבה ובהדלקה מבערב...", עי"ש. אולם, דברי היעב"ץ תמוהים לכאורה, שהרי המזבח הוקם כבר 18 שנים לפני כן, ובפסוקים (בעזרא ג, ב-ו) מפורש שכבר בזמן הקמתו הקריבו עליו עולות?! הגאון הרב שמחה ליברמן (בספרו בשבילי הניסים, סימן כ) דן בדברי היעב"ץ, מכמה פנים, והביא בין היתר שהרד"ק (חגי ב, י) כתב שבמשך 18 השנים הללו "לא היה דבר הקרבנות קבוע". עוד הביא הרב ליברמן שבפסוקים בספר עזרא המתארים את הקמת המזבח מובא שהקריבו עליו "עולות", אך לא נזכרו קרבנות נוספים, ובראב"ע שם משמע שאכן רק עולות הוקרבו עליו, וכן כתב במפורש המלבי"ם שם (אלא שהוסיף המלבי"ם שהוא כדעת הראב"ד שנקט שקדושה ראשונה לא קידשה לעת"ל, אך לפי החולקים צ"ל שהקריבו גם מוספים וכו'). לעומת זאת במיוחס לרש"י (עזרא שם) משמע שהקריבו גם את חטאות המועדים ומוספיהם (וכעי"ז ברי"א חגי פרק ב). עוד דן שם הרב ליברמן בדברי האבני נזר (או"ח, סי' תקטו, אות ו, ואות ח) הקשורים לנידון דידן.

[5] מדברי המפרשים לעזרא ז, ט, נראה שסברו שעזרא החל בעליה, או בהכנות לקראתה, בא' ניסן (מיוחס לרש"י, ראב"ע, רלב"ג, מלבי"ם, מצודת דוד), וכן הוא בסידור היעב"ץ, ועוד. אולם, בתוספות (ערכין דף יג ע"א, ד"ה 'אותו זמן') נקטו שעזרא החל בעליה כבר בג' אדר.

[6] לפי הידוע לי כל חשבונות השנים המובאים כאן הם לפי 'מולד וי"ד', שלפיו היום השישי לבריאה, בו נברא אדם הראשון, נחשב שנת אחת ליצירה. אולם, כיום אנו רגילים למנות את מנין השנים לפי 'מולד בהר"ד', שלפיו א' בתשרי בו נברא אדר הראשון, נחשב כבר שנת 2 ליצירה (ראה בבעל המאור עבודה זרה ט, ע"ב, וב'דרישה' ו'תומים' על חושן משפט, ס"ז, סקי"ג). לדוגמא, שנת יציאת מצרים היא כידוע שנת ב'תמ"ח לבריאת העולם, וכך מובא לדוגמא בסדר הדורות, אולם לפי חשבוננו היום היא שנת ב'תמ"ט. שנת חורבן בית ראשון היא ג'של"ח, אולם לפי חשבוננו כיום היא שנת ג'של"ט.

[7] קטע זה מופיע ב'דבר בעתו' רק משנת תשנ"ד והלאה, ומאותה השנה גם נזכר לראשונה בלוח שיש ביום זה יום טוב כמובא במגילת תענית [וזאת למרות שכבר בשנים הקודמות נזכרו ב'דבר בעתו' שאר הימים הטובים שהובאו במגילת תענית. בהמשך דברינו נביא שכך נהג גם היעב"ץ בסידורו, שהשמיט את היו"ט בט"ז אדר, והבאנו שכנראה היא טעות בהעתקה. כנראה שלוח דבר בעתו העתיק מסידור היעב"ץ, ורק בשנת תשנ"ד גילה את התאריך שהיעב"ץ השמיט]. משום כך נראה שה'דבר בעתו' הסיק זאת מדברי המגילת תענית. האירו את עיני שגם בספר 'שושנת העמקים' נראה שהבין זאת מדברי המגילת תענית, שהרי במגילת תענית מובא שביום זה "שריו למבני שורא דירושלם" וב'שושנת העמקים' תרגם "התירו לבנות את חומת ירושלים". לפי זה ניתן להבין כיצד אירעה השגגה: לא ייתכן שמדובר בימי נחמיה, משום שהרשות ניתנה לנחמיה בחודש ניסן, כמפורש בספר נחמיה פרק ב'. לא ייתכן שמדובר בימי יון, שהרי אז לא היה צורך ברשות מצד המלכות, שכן היהודים כבשו את ירושלים מידיהם. מוכרחים לפיכך לומר שמדובר על בניית החומה בימי כורש. הבנה זו, של 'שושנת העמקים', נובעת לענ"ד משגגה, שהרי נראה ש"שריו למבני" אין פירושו "הרשו/התירו לבנות" (כמו לדוגמא בשבת קנב, ע"א, ועוד, שם "שרי שקך" פירושו 'התר את השק שלך') אלא פירושו הוא "התחילו לבנות" (כמו לדוגמא בפסחים קז, ע"א, שם 'שרי אבא למיקני איסתירי משיכרא' פירושו 'התחיל אבא להרויח מעות מהשיכר'), וכך פירשו ביעב"ץ ובאשל אברהם בפירושם למגילת תענית, וכך מפורש בחלק מהגרסאות למגילת תענית: "בשתסר ביה שריו למיבניה שור ירושלים, דלא למיספד. מפני שסתרוהו גויים, וכשהתחילו (!) לבנותו אותו היום עשאוהו יום טוב" (הוכחתנו היא מהחלק במגילת תענית המכונה במחקר 'סכוליון', שהוא פירוש שצורף בתקופה קדומה למגילת תענית. בחלק זה ישנם כמה נוסחים שונים למדי זה מזה. הנוסח "וכשהתחילו לבנותו" מופיע אמנם בכת"י פארמא, אך אינו מופיע בכת"י אוקספורד. גם בגוף מגילת התענית ישנם חילופי נוסח האם הגרסא היא 'שריו' או 'שריאו' או 'שרון', כנזכר במגילת תענית מהדורת ורד נעם). גם אם נניח ש'שריו' פירושו 'התירו', מכל מקום לא ייתכן לומר שמדובר בימי כורש, שהרי כורש כלל לא נתן רשות לבניית חומות העיר, אלא רק הרשה לבנות את המקדש (ראה עזרא א, ג; ג, ט; ד, א; ד, כב; ו, ג. יש לפלפל מעט בענין מה שמובא בעזרא ד, יב, ואין כאן מקומו). כמו כן, אם מדובר על הרשות שנתן כורש, הרי היה על מגילת תענית להוסיף שיש לחגוג גם את הרשות שניתנה באותו יום לבניית המקדש. ראיות אלו מצביעות על כך ש'שריו' פירושו 'התחילו', ומכיון שכך אין מכאן ראיה האם תאריך זה עוסק בימי ראשית בית שני או בימי יון [בהמשך דברינו נאריך בענין שלשת התאריכים הנזכרים במגילת תענית בקשר לחומת ירושלים, ובשאלה אלו מהם נוגעים לחומה שנבנתה בימי החשמונאים ואלו לחומה שנבנתה בתחילת הבית השני]. כאמור, לשון זהה למובא ב'שושנת העמקים' הובאה גם בלוח 'דבר בעתו' ובספר 'פורים וחודש אדר' [אף ששניהם הביאו מיד בהמשך דבריהם ש"היום החלו (!) לבנות את חומת ירושלים שנפרצה ונסתרה. יו"ט במגילת תענית לאסור גם הספד". כנראה שהם צירפו שתי הבנות סותרות בדברי המגילת תענית]. שלחתי את הערתנו אל מחבר 'דבר בעתו', אולם נמסר כי הוא יתפנה להשיב רק בעוד כחודש. הרב טהרני, מחבר 'שושנת העמקים', טרח והגיב על חלק מקושיותי, ותודתי מסורה לו, אולם למרות כמה חילופי מכתבים לא זכיתי כלל להבין את תשובותיו, ועל חלק הארי מקושיותי הרב טהרני כלל לא השיב, מחמת עיסוקיו הרבים. לא זכיתי להבין מדבריו במה טעיתי, ואני מייחל בפני נותן התורה שיאיר עיני בתורה ויזכני שלא תצא טעות מתחת ידי.

[8] בפסוקים מובא שהמזבח הוקם כשהגיע (=התקרב) החודש השביעי (ג, א), ושהקרבנות קרבו "מיום אחד לחודש השביעי" (ג, ו). לא נאמר באיזו שנה מדובר (אף שמדברי הגמ' ר"ה ג, ע"א, וכן שם ע"ב, עולה ששנת המלכים מתחלפת בא' תשרי, וכן שכאשר מגיעה שנה חדשה הפסוק יציין זאת, מ"מ כאן לא נזכר שהתחלפה שנה לכורש, ואין כאן המקום לדון מדוע). גם לגבי ייסוד המקדש, בחודש אייר, לא נאמר שהדבר אירע בשנה השניה לכורש, אלא "בשנה השנית לבואם אל בית האלוהים" (עזרא ג, ח). דברי היעב"ץ הובאו בהמשך דברינו, בסעיף ה, ושם דנו בהם, וכאן נביא אותם בקצרה: בעזרא ח, ט, מובא שעזרא הגיע לירושלים בא' באב. בעזרא ח, לב מובא: "ונבוא ירושלים, ונשב שם ימים שלשה. וביום הרביעי נשקל הכסף... ויכתב כל המשקל בעת ההיא. הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל פרים שנים עשר על כל ישראל, אילים תשעים ושש...". היעב"ץ מביא בסידורו (שער השלכת לחודש אב, אשנב ב, אות כב) שנראה שהקרבת הקרבנות היתה בה' באב: "נראה שבו הקריבו הבאים משבי הגולה, כי לא בא הכתוב לסתום". לפי עקרון זה שהציב היעב"ץ, הרי שגם בנידון דידן יש לומר שהעליה לארץ ישראל היתה באותה השנה בה ניתנה הצהרת כורש.

[9] כעי"ז מובא בשלשלת הקבלה (ירושלים תשכ"ב עמ' מו, צוטט גם בסדר הדורות), ש"בנה מזבח והקריב עליו קרבנות י"ט שנה קודם בנין הבית". בסדר הדורות סוף שנת ג'שפ"ט מובא "בשנת אחת לכורש ושנת נ"ב לחורבן יסדו ישראל שהלכו מבבל לירושלים יסוד בית המקדש", ולכאורה אין הדברים מדוייקים, שהרי בחודש תשרי החלה שנת 2 לכורש, וממילא הקרבת הקרבנות במזבח, וכן יסוד המקדש, לא היו בשנה הראשונה לכורש, אלא אחר כך.

[10] שער היסוד לחודש אייר, בפתיחתו: "...חודש אייר... בו התחיל בנין בית הבחירה, שנאמר 'יסד בית ה' בחודש זיו' (ונראה שראש חודש היה, כי לא בא הכתוב לסתום)...". בהמשך הדברים נעסוק ביתר הרחבה בכלל זה שהציב היעב"ץ, ונביא מקומות נוספים בהם ייתכן שהיעב"ץ השתמש בכלל זה.

[11] בפתיחה לשער היסוד לחודש אייר, כתב היעב"ץ: "...חודש אייר הוא יסוד מוסד להתחלת היותנו לעם סגולה, מכמה פנים: א', שבו נתן לנו את השבת. ב', בו ירד לנו המן... ו', בו התחיל בנין בית הבחירה, שנאמר 'יסד בית ה' בחודש זיו' (ונראה שראש חודש היה, כי לא בא הכתוב לסתום), ומסתמא בו נשלם גם כן, ככתוב 'ויבנהו שבע שנים'... ז', וכן עשו עולי הגולה. בט' בו החלו זרובבל וגו' ויסדו הבונים את היכל יי', לפיכך זה שמו הנאה לו. מזלו שור, שבטו שמעון...". רק אח"כ החל היעב"ץ לעבור על התאריכים בחודש, מא' בחודש והלאה, וכשהגיע לט' אייר לא כתב בו מאומה על ייסוד הבית.

[12] ציטטנו בגוף הפרק ובהערה הקודמת את נוסח הסידור כפי שנדפס במהדורה החדשה שערך הרב יוסף שלום וינפלד, בהוצאת אשכול. במהדורה הראשונה של סידור היעב"ץ, שנדפסה ע"י היעב"ץ עצמו (אלטונה ה'תק"ז-ה'תק"ח, דף נח, ע"א) קטע זה כלל אינו מופיע, אלא מובא: "...בחודש זיו' (ונראה שראש חודש היה, כי לא בא הכתוב לסתום) לפיכך זה שמו הנאה לו. מזלו שור, שבטו שמעון", אולם בסוף המהדורה הראשונה נדפסו הוספות של היעב"ץ, תחת השם 'עלומי השערים', ושם מובא (דף קנז, ע"א) כל מה שמובא במהדורת הרב וינפלד. תודתי מסורה לרב וינפלד, ולשותפו למלאכה הרב יעקב בומבך, על עזרתם הנעימה. הרב אברהם טרופר (שהוציא את ההגדה של פסח על פי היעב"ץ 'מיטיב נגן', יחד עם הרב בומבך) סייע לי רבות, ותודה מיוחדת מסורה לו. הרב בומבך והרב טרופר העמידוני על כך שהדברים מופיעים כבר במהדורה הראשונה, והסכימו עימי שמדובר בטעות, וציינו ש"הוא טעות סופר לא לבד ב'עלומי השערים', אלא אף בכת"י הסידור (הנקרא 'בדק הבית') עצמו מפורש "בט' בו", ושגיאות מי יבין" (עוד הוסיפו שבכת"י הסידור מובא בודאות "בט" ולא "בא", ולכן לא מדובר בטעות בפענוח כתב היד).

[13] בספר הנפלא 'בין פסח לשבועות' הוסיף הרב צבי כהן שמובא בסדר הדורות ע"פ רש"י עבודה זרה ט, ע"א, שמדובר בשנת ג'ת"ח (3408), וכתב סדר הדורות בשם השל"ה הקדוש שהוא בשנת ת"י, ועל זה כתב בסדר הדורות שהוא טעות סופר. והוסיף סדר הדורות בשם השל"ה שבכ"ד אלול התחילו להכין את צרכי הבנין, עצים ואבנים וכדו', ובכ"ד כסליו החלו בבניינו. ושהצמח דוד כתב שבנינו נמשך ש' שנה. עד כאן מ'בין פסח לשבועות'. אמנם ברור לענ"ד שיש כאן טעות בדברי הרב כהן, ראשית משום שכאשר סדר הדורות הפנה ל'שה"ק' אין כוונתו ל'של"ה הקדוש' אלא לספר 'שלשלת הקבלה'. שנית, משום שמה שכתבו שם בסדר הדורות ובשלשלת הקבלה עוסק בפעם השניה בה בנו את המקדש, בימי דריוש, כ-18 שנה לאחר בנייתו בימי כורש, וכמבואר בספר חגי א, יד-טו, ובחגי ב, יח. שלישית, הגרסא הנכונה בצמח דוד היא שהבית נבנה במשך ד' שנים, ולא במשך ש' שנים, וכך מפורש בפסוקים שהבית נבנה משנת 2 לדריוש השני ועד שנת 6 למלכותו (חגי א, א, ועזרא ד, כד, ועזרא ו, טו). מסרתי הערה זו לרב כהן, ובישרות לבבו השיב מיד לדברי והודיע לי שאכן יש כאן טעות.

[14] ב'לוח דבר בעתו' ל-א' אייר כתב ש"בשנת ג'שצ"א בביהמ"ק השני החלו היום לנצח על מלאכת בית ה' (עזרא ג, ח-יג, סידור יעב"ץ). מקריבים קרבנות, 'והיכל ה' – עדיין – לא יוסד'...". לא מובן מדוע הכניס כאן את הענין שהקריבו קרבנות אע"פ שההיכל לא יוסד?! ענין זה שייך להקמת המזבח, שאירעה כמה חודשים לפני כן, בא' תשרי (ואכן שם הדברים הובאו ב'דבר בעתו'), אך כאן אין שייכות לדברים אלו. אדרבה, היה לו ל'דבר בעתו' לציין שב-א' אייר "ייסדו הבונים את היכל יי" (עזרא ג, י).

[15] בסידור היעב"ץ, בשער היסוד (לחודש אייר, בפתיחתו) מובא: "...חודש אייר... בו התחיל בנין בית הבחירה, שנאמר 'יסד בית ה' בחודש זיו' (ונראה שראש חודש היה, כי לא בא הכתוב לסתום)...". ניתן להסיק כך גם מדברי היעב"ץ בסידורו לחודש אב, שם הביא כמה דברים שאירעו בא' באב, ואח"כ הביא אודות חנניה בן עזור שהתווכח עם ירמיהו. בירמיהו כח, א, נאמר שהדבר אירע "בחודש החמישי", ומסדר דברי היעב"ץ נראה שנקט שהדבר אירע בא' בחודש. ניתן לדייק כך גם ממה שכתב היעב"ץ בסידורו (תחילת שער יכניה לחודש טבת) בענין לקיחת אסתר אל אחשורוש: בפסוק נאמר שאסתר נלקחה 'בחודש העשירי' (אסתר ב, טז), והיעב"ץ כתב שהיא נלקחה "בחודש הזה", ולא פירש אימתי נלקחה, אולם היעב"ץ לא הביא זאת בפתיחתו לחודש, אלא רק לאחר שהזכיר שבא' בחודש ישבו עזרא וראשי העם לטפל בנישואי התערובת (כמפורש בעזרא י, טז), ולפני שהזכיר שבה' לחודש בא הפליט אל יחזקאל (יחזקאל לג, כא). אמנם, דיוק זה אינו חזק, שהרי בהוספות היעב"ץ, שנדפסו במהדורה החדשה, מובא אחרי הבאת אסתר אל אחשורוש כמה דברים הנוגעים לעניינו הכללי של החודש. כמו"כ קשה להבין מדוע כתב "בחודש הזה" ולא כתב "בא' לחודש". ב'לוח דבר בעתו' כתב בפשטות שלפי היעב"ץ אסתר נלקחה בא' טבת. מצאתי מקום נוסף בו מזכיר היעב"ץ את הכלל 'לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש': בעזרא ח, ט, מובא שעזרא הגיע לירושלים בא' באב. בעזרא ח, לב מובא: "ונבוא ירושלים, ונשב שם ימים שלשה. וביום הרביעי נשקל הכסף... ויכתב כל המשקל בעת ההיא. הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל פרים שנים עשר על כל ישראל, אילים תשעים ושש...". היעב"ץ מביא בסידורו (שער השלכת, אשנב ב, אות כב) שנראה שהקרבת הקרבנות היתה בה' באב: "נראה שבו הקריבו הבאים משבי הגולה, כי לא בא הכתוב לסתום...". יש כאן הרחבה נוספת של הכלל שייסד היעב"ץ בדבריו לחודש אייר. (על הרחבה זו יש לכאורה להקשות מהסוגיא בפסחים ו, ע"ב, וראה מה שהסביר בזה בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' צ. אעיר כי בשושנים לדוד על המשנה בתענית פרק ד, משנה ח, "יום שמחת לבו זה בנין בית המקדש", נקט שלא כיעב"ץ, שהרי לשיטתו הקרבת הקרבנות החלה בד' באב, ונסתיימה בט"ו באב, יום בו היתה לפי שיטתו חנוכת המקדש. לענ"ד אין בדברי ה'שושנים לדוד' סתירה לעקרון של היעב"ץ, משום שהיעב"ץ אומר שלא ייתכן שהקרבת הקרבנות אירעה לאחר זמן רב, שהרי הכתוב בא לפרש, אולם עדיין ניתן להתלבט לפי היעב"ץ האם מדובר בד' באב או בה' באב. היעב"ץ הכריע שמדובר בה' באב בגלל טעם נוסף שנזכר בדבריו, עי"ש. בלוח 'דבר בעתו' לא ציין את הקרבת הקרבנות, לא בד' אב ולא בה' אב. בסיום הערה זו נדון בתאריך בו נחנך המקדש).  יש להעיר שבסידור היעב"ץ מסודרים החודשים מניסן ועד אדר, ולכן חודש אייר הוא הראשון שבו הוצרך היעב"ץ להביא את הכלל שהוא ייסד (אמנם בבמדבר כ, א מובא שישראל הגיעו למדבר צין "בחודש הראשון", ושם מתה מרים, ולפיכך היה על היעב"ץ להביא את הכלל כבר בחודש ניסן. אולם, היעב"ץ מזכיר בסידורו שער המפקד לחודש ניסן, מבוא שני, אות ג, מהדורת אשכול, שמרים נפטרה בא' ניסן, ולא הזכיר שם את הכלל 'לא בא הכתוב לסתום'. ייתכן שמכיון שבסדר עולם מובא שהיא נפטרה בא' ניסן, לכן לא היה לו צורך להזכיר זאת). לאחר מכן, בחודשים הבאים, היעב"ץ כותב בסתמא על כמה אירועים שהם אירעו באותו החודש, והוא לא מציין שהם אירעו בא' לחודש, כנראה משום שהיעב"ץ סמך על מה שכבר כתב הוא עצמו בחודש אייר. נביא את הדוגמאות לכך: במלכים א, ו, לח, מובא שבניית המקדש הסתיימה בימי שלמה "בחודש השמיני". היעב"ץ הביא את הדברים בפתיחה לחודש חשוון, ולא ציין שהדבר אירע בא' בחודש. כך נהג היעב"ץ גם לגבי נבואתו הראשונה של זכריה, שנאמרה 'בחודש השמיני' (זכריה א, א), וכן לגבי המובא בירמיהו לו, ט, ש"בחודש התשיעי" קראו צום בירושלים, וכך גם לגבי המובא בנחמיה א, א, שבחודש כסליו נודע לנחמיה ששערי ירושלים שרופים (יש לציין שכל האירועים שהזכרנו כעת התרחשו בחודשים בהם לא היה שום אירוע בא' בחודש. לעומת זאת, בחודש טבת, בו נלקחה אסתר אל אחשורוש, ובחודש אב, בו אירע מעשה חנניה בן עזור, ישנם אירועים שעליהם מפורש בפסוקים שהתרחשותם היתה בא' בחודש. ניתן לפיכך לומר שהיעב"ץ פירש את הכלל בחודש אייר, ולאחר מכן לא הזכירו במפורש, אך רמז עליו, בכך שהכניס את האירוע רק לאחר האירועים שהתרחשו בא' בחודש. כאשר לא היה באותו חודש אירוע שאירע בא' בחודש, לא ניתן היה לרמוז זאת).   תאריך חנוכת המקדש בימי דריוש: לעיל הזכרנו את דברי ה'שושנים לדוד', שנקט שחנוכתו היתה בט"ו באב. אגב כך נביא כאן את הדעות השונות מתי אירעה חנוכת המקדש בימי דריוש: בג' אדר נסתיימה בניית המקדש (עזרא ו, טו), ומיד מובא שעם ישראל חגגו את חנוכת הבית (שם, טו-טז). נראה לפיכך שחנוכתו היתה בג' אדר, וכך מובא בסידור היעב"ץ (שאף כתב בטעות שיום זה נקבע כיום טוב במגילת תענית). לענ"ד מעזרא ו, יט-כב, משמע שחנוכתו הסתיימה רק כשהסתיים חג הפסח, בתוספות יום טוב תענית ד, ח, משמע קצת שהחנוכה התחילה באדר ונמשכה עד הפסח (במגילה ו, ע"ב, "מיסמך גאולה לגאולה עדיף", שיש ענין לסמוך את גאולת חודש אדר, ע"י נס הפורים, לגאולת ניסן, ולענ"ד ניתן לדרוש לפי הנ"ל שגזירת המן התרחשה בגלל שכחת המקדש, ונס הפורים בחודש אדר הביא לבניית המקדש ע"י דריוש בן אסתר, ולחנוכתו בחודשי אדר-ניסן). בפירוש דעת מקרא הביא שלפי מסורת יהודי לוב חנוכתו היתה בחודש ניסן. המלבי"ם נקט שחנוכתו היתה מג' אדר עד כ"ג אדר, בו צריכה היתה להתחיל חנוכת המקדש לפי נבואת יחזקאל. (ברור לענ"ד שה'שושנים לדוד' מודה שהמקדש נחנך בתקופה זו, אלא שלדעתו כאשר שעזרא עלה לא"י הוא עשה חנוכה נוספת של המקדש). הדיון מתי בדיוק נערכה חנוכת המקדש בימי דריוש תלוי גם בפירוש נבואת יחזקאל (פרק מג, ופרק מה), שם מובאים קרבנות מיוחדים שצריכים לקרב על המזבח. ישנם כמה חילוקי דעות בזה: האם מדובר בקרבנות מילואים לחנוכת המזבח, במידה וכן - האם הכוונה שהם יוקרבו בבית המקדש השלישי או בבית המקדש השני, ובמידה והם יוקרבו בבית המקדש השני – האם מדובר בכ"ג אדר או בא' ניסן (ראה מנחות מה, ע"א, ובר' גרשם ורש"י וחידושים המיוחסים לרשב"א ושיטמ"ק וחידושי הגרי"ז, יחזקאל מג, יח-כא ברש"י ורד"ק ומלבי"ם, רמב"ן במדבר ז, יג, רמב"ם מעשה הקרבנות ב, יד, לחם משנה שם, זוהר הרקיע עשין קכז, קכח, הובא במגילת אסתר על סה"מ סוף שורש ג', ובציונים שבמהדורת פרנקל). הארכנו בזה יותר בספרנו על יחזקאל (שעדיין לא נדפס). בלוח 'דבר בעתו' הובא בג' אדר שביום זה נחנך המקדש, וביום א' ניסן הובא גם כן שבו נחנך בית המקדש והוקרבו קרבנות המילואים. כאמור לעיל הדברים אינם ברורים, ותלויים בדעות השונות בנושא.

[16] שמא יש לתרץ זאת באופן רעיוני: לכל תאריך בשנה יש מהות רוחנית, שמשפיעה על האירועים המתרחשים בו. היום הראשון בחודש כולל בתוכו את מהותו הרוחנית של היום, אולם בנוסף הוא גם נקודת ה'ראשית' של החודש כולו, ומצד זה הוא כולל בתוכו בתמצות את המהות הרוחנית של החודש כולו. מעתה נוכל להסביר שכאשר אירוע התרחש בא' בחודש בגלל מהותו הרוחנית של היום, הרי אז נאמר בתורה שהאירוע התרחש בא' בחודש. לעומת זאת כאשר המהות הרוחנית של החודש כולו היא זו שגרמה לאירוע להתרחש בראש החודש, הרי אז נאמר בתורה באופן סתמי שהאירוע התרחש באותו החודש, ורק בגלל הכלל של 'לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש אנו יודעים שמדובר בא' בחודש.

[17] בסדר עולם מהד' מיליקובסקי (מבוא, פרק ב, הערה 174, עמ' 112) הובאו כל המקומות בהם לטענת מיליקובסקי השתמש בעל הסדר עולם בכלל זה (על אף שהסדר עולם מזכיר במפורש את הכלל הזה בהזדמנות אחת בלבד). בכל המקומות המצויינים בדברי מיליקובסקי לא מדובר בתאריכים בחודש (למעט מקום אחד, בענין מיתת מרים, עליו הרחבנו להלן). לדוגמא: הסדר עולם (פרק א) מסיק שאברהם אבינו התגורר בחברון במשך 25 שנה, ומהפסוק "ויגר אברהם בארץ פלישתים ימים רבים" הוא מסיק שאברהם גר בארץ פלישתים "ימים מרובין על שלחברון". לכן הוא מסיק שאברהם גר בארץ פלישתים במשך 26 שנים. מנין ידע הסדר עולם שאברהם לא גר בארץ פלישתים 27 שנים או יותר? משום שהכתוב לא בא לסתום אלא לפרש.

[18] הבאנו לעיל שהיעב"ץ מרחיב בסידורו את הכלל 'לא בא הכתוב לסתום', ולומד ממנו שאירוע שתאריכו לא נכתב, התרחש מיד לאחר האירוע הקודם שתאריכו ידוע. על פי עקרון זה הסיק היעב"ץ (שער השלכת, אשנב ב, אות כב) שהקרבת הקרבנות בזמן עליית עזרא היתה בה' באב: "נראה שבו הקריבו הבאים משבי הגולה, כי לא בא הכתוב לסתום...". לפי עקרון זה לכאורה צריך לומר שמכיון שעמ"י הגיעו לקדש בא' בניסן, ומיד מובא בפסוק שמרים נפטרה, הרי שיש לומר שהיא נפטרה בא' ניסן או למחרת. שמא יש לדחות את הקושיא, מכיון שהפסוק בפסיק בין האירועים וכתב: "ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון, וישב העם בקדש, ותמת שם מרים ותיקבר שם". כלומר, רק לאחר שהעם "התיישבו" בקדש בקביעות, רק אז נפטרה מרים.

[19] המחיר יין כתב שבפרק האחרון של מגילת תענית מובא שמתענים בט' טבת (ואגב נעיר שמשמע מלשון הרמ"א שלדעתו בה"ג חיבר את הפרק, והוא אינו מימי התנאים, וראה מה שנחלקו בענין זה בהגהות היעב"ץ על מגילת תענית שם, ובמג"א ונזירות שמשון על השו"ע או"ח ריש סי' תקפ), ו"לא כתבו רבותינו טעמו, לכן קאמר שמתת אסתר היתה בחודש העשירי בחודש טבת", והמעיין בכל דבריו שם לפני כן יראה שכוונתו ל'מיתת' (ולא 'מתת' מלשון נתינה). כך אכן כתב בעל החוות יאיר (בספרו 'מקור חיים' חלק 'קיצור ההלכות' לסימן תק"פ): "בט' טבת... בספר מחיר יין כתב שמתה אסתר". אין הכוונה לומר שאסתר נפטרה ביום זה, שהרי דברי הרמ"א מוסבים על "ותילקח אסתר אל המלך אחשורוש". כוונת הרמ"א היא ע"פ דברי ה'עקידת יצחק' שהביא הרמ"א לפני כן, שלקיחת אסתר אל אחשורוש רומזת להגעת הנפש אל העולם הבא (וראה ספר 'לדופקי בתשובה', ח"א, מהדורה שלישית התשע"ב, שאלה תקע"ח).

[20] חילופי הגרסאות כאן אינם משמעותיים לענייננו, ולכן לא ציינתי אותם, ולא דייקתי בנוסח.

[21] ויש שפירשו: הרשו לבנות. הרחבנו בזה לעיל בסעיף ב', והעלנו שנראה שהפירוש 'התחילו' הוא הנכון.

[22] שתי סיבות מצביעות על השיבוש: ראשית, הוא אחיד כמעט לגמרי בכל שלשת התאריכים, בניגוד לכת"י אוקספורד שיובא בהמשך. שנית, יש בו סתירה פנימית, שהרי מגילת תענית מביאה שהיו"ט בז' אייר וז' אלול הוא על חנוכת החומה, אך הכת"י מביא שהוא על התחלת בנייתה. נראה לפיכך שהדברים שנכתבו על ט"ז אדר הועברו בטעות לשני התאריכים האחרים.

[24] ביאר היעב"ץ: "נראה לי דהכי קאמר: לפי שכשעלה גלות ראשונה עם זרובבל, עמדו בני זתוא והתנדבו עצים, ולא הביאו קרבן בהמה עמהם, כסבורים שהם יספיקו עצי המערכה תמיד. לפיכך לא עלה על דעתם לעשות יום טוב ולהביא בו זבחים. כי אי אפשר לעשות יו"ט בכל יום, ולהתנדב גם בקרבן בהמה בכל יום עם הבאת העצים. וחכמים שבדור ראו את הנולד, ידעו כי לא יספיקו כל העצים הנצרכים תדיר, ואולי אלו שעלו ראשונה עניים היו וכשיעלו עוד יצטרכו, לפיכך קבעו להם יו"ט להביא קרבן עצים בזמן מיוחד, ועיין לקמן". ב'אשל אברהם' ביאר (אוסיף בסוגריים ביאור לדבריו): "גלות ראשונה – שעלו עם זרובבל, מפני ששבו פעמים (עלית זרובבל ועלית עזרא) כמו שגלו פעמיים (בימי יכניה, ובחורבן המקדש, ועליית זרובבל היא 70 שנה אחרי גלות יכניה, ועליית עזרא היא מעט לאחר שעברו 70 שנים אחרי החורבן), ועליה זו (של זרובבל) היתה כ'פקידה בעלמא', ולא עלתה אז בידם לבנות את חרבות ירושלים ולא לבנות המקדש, אבל בנו המזבח והקריבו עליו קרבנות על פי נביא. 'לא היו מביאים בו קרבן עצים' – אע"פ שמן הדין היה ראוי אותו היום לקבוע בו קרבן עצים... שהרי בו פסקו מלכרות עצים למערכה... שעושין יום טוב לגמרה של מצוה... 'למחר כשיעלו הגלויות' – דהיינו עליה שניה של עזרא וסיעתו, והחרש והמסגר עמו, קהל גדול, והיו בטוחים (החכמים) שיעלו (עזרא וסיעתו), כאשר ניבא ירמיהו 'עד מלאת חרבות ירושלים שבעים שנה' (דניאל ט, ב). 'אף הם יהיו צריכים להביא' – וחלקו להם כבוד והניחו להם זה היום פנוי שיהיו מביאים בו קרבן עצים, ועזרא תיקן שיביאו גם כהנים ולויים, לא כשאר הזמנים שקבועים אך לבני משפחות ישראל מבני יהודה ובנימין שעלו מן הגולה (תענית כו, ע"א), ולפיכך נקרא זה היום 'זמן עאי כהניא' וכדמפרש לקמן". אם אני מבין נכון, יש כאן שני הסברים שונים: לפי היעב"ץ חכמים התקינו בימי זרובבל שבני זתוא יביאו (כבר בימי זרובבל) קרבן עצים בט"ו באב. לפי האשל אברהם חכמים התקינו בימי זרובבל שיום ט"ו באב ישאר פנוי, ללא קרבן עצים, כדי שכשיעלה עזרא יהיה יום זה פנוי עבורם.   לענ"ד ניתן לומר, לפי שיטת היעב"ץ (אף שאין בזה כל הכרח), שט"ו באב נתקן לקרבן העצים של בני זתוא, משום שהמזבח נבנה לראשונה מעט לפני א' תשרי (עזרא א, ג, וראה שם פס' ו' שבא' תשרי כבר הוקרבו עליו הקרבנות), ולפיכך התרומה הראשונה של עצים לצורך הקרבנות ניתנה בט"ו באב (שהוא גם היום בו פוסקים מלכרות עצים לצורך המערכה, כיון שאחרי יום זה השמש נחלשת, ועלולים להיות תולעים בעצים שנכרתים). תרומה זו ניתנה ע"י בני זתוא, ולכן יום זה נתקן לקרבן העצים שלהם, והוא יום טוב מפני שבו התחילו נדבות העצים למזבח. אמנם, ראיתי שבתענית כו, ע"א, מובאים במשנה זמני נדבות העצים: "זמן עצי כהנים והעם תשעה, בא' בניסן בני ארח בן יהודה, בכ' בתמוז בני דוד בן יהודה, בה' באב בני פרעוש בן יהודה, בז' בו בני יונדב בן רכב, בי' בו בני סנאה בן בנימין, בט"ו בו בני זתוא בן יהודה ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות. בכ' בו בני פחת מואב בן יהודה. בכ' באלול בני עדין בן יהודה. בא' בטבת שבו בני פרעוש שנית...", וכתב שם בפירוש המיוחס לרש"י: "בא' בניסן בני ארח בן יהודה – שכשעלו בני הגולה הם התנדבו תחילה (!) בא' בניסן וספקו להם עצים עד כ' בתמוז שהתנדבו (בו) בני דוד". לא זכיתי להבין מדוע רש"י ביאר כך, שהרי מסתבר כאמור שנדבת העצים הראשונה היתה מעט לפני תשרי, וסדר הברייתא שהובאה הוא לפי סדר השנה, מניסן ואילך, ולא משום שבני ארח התנדבו ראשונים. נראה לענ"ד שכוונת רש"י "הם התנדבו תחילה" אינה לומר שהם היו המתנדבים הראשונים, כפי שביארו בש"ס 'מתיבתא', אלא לומר שנדבתם הראשונה של בני ארח היתה בתאריך זה, ולכן תאריך זה נקבע עבורם (וכך ביאר המאירי את דברי המשנה, וכן בתפארת ישראל אות כה). קרבנות העצים אינם מחולקים לאורכי זמן שווים, אלא 7 מתוך 9 מהם הם בחודשי תמוז-אב-אלול. לפי דברינו ניתן להסביר שמכיון שהמזבח הוקם בחודשים אלו לכן אז ניתנו לראשונה תרומות העצים לצרכי המזבח. שוב מצאתי מקום נוסף בו עוסק היעב"ץ בנדבת העצים, והוא בסידורו לחודש אב (שער השלכת, אשנב ב, אות כב). היעב"ץ מביא שם שנראה שהקרבת הקרבנות לאחר עליית עזרא לא"י היתה בה' באב: "נראה שבו הקריבו הבאים משבי הגולה... וכן נראה גם כן ממה שהוקבע בו זמן עצי כהנים בני פרעוש". כוונת היעב"ץ היא ככל הנראה כזאת (תודתי לרב אברהם טרופר על עזרתו בפענוח הענין): במשנה בתענית (שצוטטה לעיל) נשנו תשע זמנים בהם מובאים העצים למזבח: א' ניסן, כ' תמוז, ה' אב, ז' אב, י' אב, ט"ו באב, כ' אב, כ' אלול, א' טבת. ההפרש בין הזמנים שונה לגמרי, וככל שמתרחקים מה' באב כל עולה ההפרש ביניהם: בתחילה הוא יומיים עד לז' אב, אח"כ 3 ימים עד י' אב, אח"כ חמישה ימים עד ט"ו באב, אח"כ חמישה ימים עד כ' אב, אח"כ חודש עד כ' אלול. מכ' אלול ואילך ההפרשים די שווים, כשלשה חודשים (כ' אלול עד א' טבת, א' טבת עד א' ניסן, א' ניסן עד כ' תמוז). לפיכך נראה שעזרא וסיעתו החלו להקריב קרבנות בה' אב, ומדובר היה בקרבנות רבים, כפי שמפורש בפסוק: "הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל, פרים שנים עשר על כל ישראל, אילים תשעים וששה, כבשים שבעים ושבעה, צפירי חטאת שנים עשר" (עזרא ח, לה). זאת לבד מחטאות יחיד שנתחייבו בהם במשך שהותם בגולה. לפיכך בגלל ריבוי הקרבנות כלו העצים במהירות, והיה צורך בנדבת עצים לאחר מספר קטן של ימים. אט אט ירד מספר הקרבנות, ובכ' אלול הוא חזר למספר הרגיל (התאריך הראשון של נדבת העצים היה בה' אב, ומה שנשנה במשנה א' ניסן בתחילה, התנא שנאם לפי סדר השנה). בזה הובן ההפרש בין הנדבות, שאינו אחיד. מעתה מובנת הוכחתו של היעב"ץ: מכיון שהתאריך הראשון בחודש אב בו ניתנה נדבת העצים הוא ה' אב, בו נדבו בני פרעוש, הרי שמכאן ראיה שעזרא החל בהקרבת הקרבנות בה' באב. נעיר כי לפי זה דעת היעב"ץ היא שנדבת העצים ניתנה לראשונה רק כאשר עזרא עלה לא"י, אולם לענ"ד הדבר דורש ביאור, שהרי המזבח נבנה כבר בימי כורש, 23 שנים לפני עליית עזרא, ומסתבר שכבר אז ניתנו נדבות העצים, וכפי שמשמע מדברי היעב"ץ על מגילת תענית שהובאו לעיל: "כשעלה גלות ראשונה עם זרובבל, עמדו בני זתוא והתנדבו עצים". נושא קרבן העצים אינו בהיר בעיני, וכל דברי אינם אלא השערה והצעה בלבד.

[25] ביאר ב'אשל אברהם': "פירוש, דאע"פ דחכמים התקינו יום זה להיות לבני הגלויות שיעלו, מכל מקום עזרא לא קיבל שיהא היום טוב נקרא על שם גלותו בלבד, אלא עשה ממשפחות הראשונות להיות קובעת ליום זה. ועמהם כהנים ולווים – מבני גלותו".

[26] ביאר היעב"ץ: "נראה שהם כל ה'עשרה יוחסין שעלו מבבל' (קידושין סט, ע"א), כולם השתתפו עם זתוא בנדבת העצים, ועיין לעיל מה שכתבתי".

[27] ב'אשל אברהם' ביאר: "וכשעלו בני הגולה – בני הגולה של אנשי זרובבל, ולא נבנה הבית אלא המזבח והצריך לו בלבד".

[28] היעב"ץ ביאר: "חוק ומשפט – משמע חוק קרבן חדש, וכענין שאמור בפסח 'לחק לך' (שמות יב, כד)". ב'אשל אברהם' ביאר: "ואומר כי עזרא הכין לבבו – לפי שיש לבעל דין לחלוק ולומר: איך יכלו בית דין ליטול זכות הציבור, שידחו מפני יחידים...? תלמוד לומר 'כי עזרא הכין לבבו' וכו', ואם כן לאו מדעתא דנפשיה עבד אלא כתורה וכהלכה".

[29] דבר תמוה מצאתי בסידור היעב"ץ, שכתב על ג' אדר (שער הדגים אות טז): "ג' בו יום טוב מגילת תענית, חנוכת הבית בימי עזרא (עזרא ו, טו) והקריבו לחנוכת הבית". הדברים מוזרים, שהרי בג' אדר אין כלל יו"ט שנזכר במגילת תענית (ובהגהות היעב"ץ על מגילת תענית לא העיר מאומה). וצ"ע.

[30] כאשר צויין שאירוע מסוים לא נזכר בלוח 'דבר בעתו' אין הכוונה בהכרח לטעון שהיה ראוי להזכיר את אותו אירוע, שהרי אינני בטוח שבלוח זה נזכרו כל האירועים בתנ"ך שתאריכיהם ידועים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

אשמח מאוד לקבל תיקונים והערות, לכתובת SHMUEL6520@GMAIL.COM.  פרק זה מפורסם בירחון 'האוצר' ובאתר 'בני ציון'.  בעז"ה פרק זה מיועד להיות פרק ס"ד בתוך ספרנו 'אשי ישראל לספר עזרא', ולכן יש בו הפניות לפרקים אחרים בספר, שעדיין לא פורסמו.