נזיר וסוטה - מה פשרם?

מדוע נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? מה הקשר בין צמד פרשות אלו? - שאלה מנקרת, שהטרידה רבים מגדולי התורה בכל הדורות.

מבאר רש"י – "הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". כלומר, כשם שאנו לומדים בתורה ממה שכתוב, אנו גם לומדים מהסדר שקורה בחיינו. הסדר אינו מקרי, הוא מתוכנן, וההוכחה לכך היא "שהרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין".

מיד נשאל: מה זה נוגע לאדם שראה את הסוטה? שהיא תזיר את עצמה מן היין!

הרי זו מחשבה הגיונית שיש קשר בין אישה-סוטה ויין – הרי כתוב במשנה בסוטה (א' ד') שלפני שמוחקים את שם ד' על המים, אומרים לה: אם עשית עבירה, תודי. הרי, הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה..." אנחנו לא מאשימים אותך זה מדרון חלקלק, מי ששותה יין, משתכרת ולא שולטת על עצמה - נואפת. זה קורה, אנו לא מלאכי השרת. תודי, ונגמר.

אם כן יש קשר בין שתיית יין וסוטה.

אגב הבעל הזה, הוא לא בעל שחולה רדיפה ביחס לאשתו. יש עדים. יש עדי קינוי ויש עדי סתירה. כלומר, הוא עמד בפני עדים ואמר לה בפניהם: אני מבקש שלא תהיי ביחד עם פלוני. מה אתה מקנא? לא בטוח שחטאו, אך יש חשש. כי בעל שיש לו חשדות, הוא לא חולה נפש.

אך מה אשם מי שראה? מדוע הוא צריך להזיר את עצמו מן היין? זאת הקושיה של כל המפרשים.

מה אשם הצופה בסוטה?

לקושייה זו יש מספר תשובות: 

ערבות הדדית

הראשונה: שיטת העריבות-הדדית.

מדוע אתה אומר שאתה לא אשם? בוודאי שאתה אשם, "כל ישראל ערבים" (ספרא בחוקותי פרק ז, ה). לכן אומר האר"י ז"ל: את הווידוי אומרים בלשון רבים "אשמנו בגדנו גזלנו". האם אכן כל יום עשיתי עבירות כאלו ? לא. אך כל ישראל עשו. וישראל ערבים זה לזה.

הרמ"ק מסביר זאת בספרו "תומר דבורה": 'כל ישראל ערבים'- מעורבים, חלק מהנשמה שלך בי וחלק שלי אצלך. אדם שחוטא משקיע בחטאו את הנשמות של כל ישראל ושל כל העולם האנושי וגם של הבהמות בצורה מסוימת, כמו בזמן המבול.

לכן הטובה הגדולה היא- לא לתקן אחרים אלא לתקן את עצמך. האדם יתקן את עצמו, ומתוך כך יתקן את כולם בצורה מסוימת. יש פתגם ידוע של הרב קוק "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעות אלא מוסיפים צדק בעצמם.. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה בעצמם". החידוש שהם מוסיפים בעצמם. אז לא נוסיף לאחרים, לא נחנך את כל המין האנושי, אלא את עצמינו. בזה שנתקדש, ונתעלה, גם נביא ברכה לאחרים.

הרמב"ם בספרו 'שמונה פרקים' (פרק ד') מסביר, שבעקרון קיצוניות אינה טובה לשני הצדדים, צריך דרך האמצע. אלא שאם אדם מצוי בקיצוניות אחת, והוא חפץ להגיע לדרך האמצע, יקצין עצמו לקיצוניות השנייה כדי להתאזן, זו שיטה מפורסמת.

החידוש מובא בספר 'ערפילי טוהר' של הרב קוק: יש גם חשבון לאומי, כלומר אם יש הרבה אנשים מקולקלים בדבר מסוים באומה, אז נחמיר, אחרים יחמירו בדבר הזה למרות שלהם אין בעיה בזה, אך ייווצר איזון לאומי, באומה.

זהו עקרון חשוב- העריבות-ההדדית והאיזון.

לכן, סוטה ונזיר שהם דברים הפוכים: סוטה זה שחיתות וניאוף. זה הריסת המשפחה - דבר נורא. ונזיר הוא מוסיף בטהרה, בחומרה- קשורים, כל אחד זו הקצנה לצד השני.

ומכיוון שיש אירוע מצער של אישה סוטה, עושים הפוך. ואם ישאל: מדוע לא כל עם ישראל ילך ויהיה לנזיר? נענה: כי לא כל עם ישראל יודע שיש אישה סוטה. הרי לא היו מודיעים, כי אסור להודיע. היום זה בעייתי כל עבירה שעושים מפורסמת בעיתון. אך הוא ראה! הוא אינו יכול לומר אני לא יודע, לא ראיתי.

ולאור זאת, "כל ישראל ערבים זה לזה", ראית, אז עכשיו אתה מוכרח להכניס קדושה וטהרה ולהיות נזיר. אנו לא חושדים בך שתעשה דברים כאלו. למרות שאגב, פרשת סוטה כתובה בשישה סדרי משנה, אחר פרשת נזיר. משום שהתורה מתארת מצב 'דיעבד' הייתה סוטה עכשיו יהיה נזיר. אך ר' יהודה הנשיא אומר: לכתחילה כולם יהיו נזירים ואז לא יהיה סוטות. זו הדרך החינוכית, יהיו נזירים שלא שותים יין ומחמירים ואז לא יחטאו.

אם כן זו השיטה הראשונה של רבותינו הראשונים שבגללה יזיר עצמו מן היין. שיטת העריבות.

רמז אלוקי לאדם

השיטה שניה: הרמז האלוקי:

שום דבר לא בטעות בעולם הזה, אם ראית אישה סוטה, באירוע הנורא והמזעזע בבית המקדש, כנראה שהקב"ה רוצה לזעזע אותך.

זו שיטת הבעל שם טוב: אם אתה רואה רוצח, סימן שאתה גם קצת רוצח, זה ראי, אתה רואה בשני מה שיש בך. "תורת ההשלכה של פרויד". אם ה' זימן לך לראות אישה סוטה, סימן שזה גם בך בצורה דקה.(עי' מסילת ישרים יא' שיש זנות רגילה, ויש זנות בשכל ויש זנות במחשבה, הרבה סוגים).

ברם מתעוררת לה קושיא משיטה זו, הרי הוא צריך להתנזר מן היין כיון שראה סוטה בקלקולה, והיין ישמור עליו שלא יבוא למקרים כאלו. אך אותו אחד, שזה עתה ראה איך "בטנה צבה ורוחה נופלת" כולו מזועזע, והזעזוע הנפשי של מה שראה כתוצאה מן הניאוף, פועל הרבה יותר, משלא ישתה יין! מדוע בכל זאת יינזר מיין?

עניין הנזרות מיין

שני תירוצים לשאלה – מה עניין ההינזרות מהיין למול הזעזוע של ראיית סוטה בניוולה:

• הגמרא אומרת "ראייה בעלמא לא קניא" כלומר, ראיה סתם אינה קונה. אם יש מציאה, ראיה לא קונה אותה. על דרך זו, הסבירו 'האדמו"ר מאיזביצה' ותלמידו ר' צדוק: גם בעולם הרוחני ראיה לא קונה. דבר שאני רואה, לא חודר לאישיות כקניין הנפש. והנה הרי היינו במתן תורה, "וירד ד' על הר סיני, קולות וברקים והר ד' עולה באש" וכל עם ישראל שומע ואחר כך מיד - יש חטא העגל.

והרמח"ל בספר מסילת ישרים,  מאריך על ערך 'מדת הזהירות'-  דרכי קניין ושמירה מן המפסידים. ששוחקים דרכי הקניין, כי גם מה שקנית אפשר לאבד.

צריך קניין, וכאשר אדם לא שותה יין אף שהוא אוהב יין וגם ענבים וגם חרצנים הכל אוהב, הוא לא שותה שום דבר יום, יום, זו מלחמה וזה הקניין. כי זו עבודה קשה ותמידית, שעושה לבסוף שינוי באדם.

הרמב"ן מסביר הרבה את היסוד הזה. הוא אומר "כל התעוררות נפשית גדולה... צריכה כלי שתפעל", הרוחניות צריכה כלים לקבל את האורות, כי אורות בלי כלים הולכים לאיבוד. ולכן אם הוא ראה סוטה, זה מה', כדי לעורר אותו שיצור כלים. והכלים ייווצרו על ידי התנזרותו מן היין.

כמובן שהתנזרות זו צריכה להיות עם השלמה נפשית, כי אם הוא עצוב על כך, אזי מה זה שווה? עדיף שלא יהפוך לנזיר מלכתחילה. צריך להיות שלם עם ההחלטה, כי אין זו הלכה שמי שרואה סוטה חייב להיות נזיר.  

• ר' מנחם מנדל מוויטבסק כותב בספרו 'פרי הארץ': מי שראה חוויה גדולה, והוא לא בונה מזה כלים, לא רק שזה לא מועיל, זה מזיק. מדוע? כי כל שהוא בגדר "חכמתו מרובה ממעשיו" היינו, כל מי שחכמתו מרובה ממעשיו, "חכמתו נהפכת לרועץ". הוא מדייק, הבעיה לא שמעשיו פחותים, אלא שחוכמתו גדולה ממעשיו, והוא אינו עושה דבר אם חכמתו. יוצא שהאדם הזה שראה את אישה סוטה בניוולה, צריך לעשות מעשים, אחרת הוא זה מסוכן.

אם כן, תירצנו שני תירוצים. א- ראיה של דבר מצריכה כלים להכלתו. ב- ראיה בעלמא לא רק שלא קני, אלא מקלקלת אם לא עושים כלום.

חזרה לשאלה הראשונה- מה אשם מי שראה סוטה בקלקולה? תירצנו 2 דברים. א - עריבות הדדית. ב - רמז אלוקי לזעזע את האדם.

הראיה מייצרת יצרים

השיטה השלישית: הראיה מייצרת חטאים.

'הרב מנחם מנדל מוויטבסק' מסביר: בזה שראית את הסוטה אתה בסכנה. זה אמנם מזעזע, אבל מה קרה אם ראיתי? אכן, אך ראית שיש אישה סוטה.  והידיעה הזאת מטמאת אותך- הידיעה שיש אנשים חוטאים גוררת אותך לחטא. מדוע?  הרי תמיד יש חוטאים, זה קורה, אז צריך להסתיר? כן.

הרמב"ם כותב בהלכות תשובה (ב' ה'): "אשרי כסוי פשע נשוי חטאה"- אם אתה חוטא, צריך להסתיר את החטא מעיני אנשים ולא לספר עליו. כי בזה שהאדם מספר, הוא גורר אחרים לחטוא. (אלא אם כן זה בן אדם לחברו צריך להודיע ולבקש סליחה).

אם כן, נראה שעצם הראיה מייצרת יצרים, הרי קודם הייתי תמים, חשבתי שאין דבר כזה – חטאים, עבירות. אין דבר כזה אישה סוטה בפועל, רק בתורה ופתאום נודע לי שיש. אמנם היא חטפה עונש, אבל זה מקרר לי את 'יראת-השמים'. לכן עצם הדבר שהוא ראה, זה מעורר אצלו יצרים.

שאלנו בתחילה - מדוע הוא אשם? לא אמרנו שהוא אשם, הוא ראה וקרר לעצמו את 'יראת- השמים' שלו.

יתר על כן, הוא חושב לי זה לא יקרה. טעות, הוא לא מחוסן. מדוע לא? כי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום (סוכה נב'). עוד אמרו בגמרא בקידושין (ל' ע"ב) "יצרו של אדם מתחדש בכל יום". האדם אינו מחוסן, אף שכיוון שהוא ראה, הוא חושב שהוא מחוסן. לא נכון. אדרבא, הוא בסכנה.

שאלה: הרי התורה מספרת מה זו סוטה, אבל היא שוברת את התמימות שלנו! מדוע?                                                                         תשובה: הסוטה שיש בתורה היא לא סוטה, זה פסוק קדוש, כי אם חסרה המילה 'סוטה' כל הספר פסול. בזה שלומדים תורה הכל נעשה טהור. כל מה שכתוב בתורה הוא מעולם האצילות, שם הכל טהור וזך. ואילו בעולם העשייה, העולם הזה, יש בעיות, יש אישה סוטה ל"ע. אבל בעולם האצילות - הגנב אינו גנב, זה מושג וכמו כן הסוטה אינה סוטה היא מושג.

וכדברי הגמרא בברכות (כב ע"א) "דברי תורה אינם מקבלים טומאה.

שנזכה אי"ה ללמוד תרה בטהרה ובקדושה, להמשיך לזכך את האומה הישראלית בכללותה, ויתקיים בנו הפסוק "ועמך כולם צדיקים" (ישעיהו ס' כא') והקב"ה יתפאר בנו, ומתוך כך פרשת סוטה תהיה מושג שאינו בא לידי מעשה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.