פרשת פרה אדומה לפני הכניסה לארץ

פרשתנו עוסקת בהתרחשויות שהתרחשו כשלושים ושמונה שנה לאחר פרשת קורח, כאשר עם ישראל ניצב לפני החזרה לארצו. דווקא במקום זה ראתה התורה צורך לבאר את מצות פרה אדומה. האברבנאל על הפרשה מסביר מה הקשר בין הכניסה לארץ לבין פרשת פרה אדומה: "בסוף ארבעים שנה שהיו מעותדים להכנס לארץ ראה יתברך שבמלחמת העמים ירבו חללי ד' ורבים מבני ישראל יגעו במת לכל נפש אדם בערים שיכבשו גם אל פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר ויטמאו להם". כלומר, את ארץ ישראל לא מקבלים ללא מאמץ, כדי לזכות בארץ צריך להילחם במסירות נפש, ובמלחמה בוודאי יפלו אנשים רבים. המוות הוא דבר קשה, מעציב ושובר את האנשים. לכך צריך את אפר הפרה אדומה, כדי להיטהר מטומאת המוות, להיטהר מהשפעות המוות על האדם. כפי שקרא הרמב"ם לספרו הלכות מלכים ומלחמותיהם, כאשר רוצים להקים מלכות צריך להילחם, אלו שני דברים הבאים כאחד.

פשוט שהמוות הוא דבר עצוב, ושיש להתאבל על המת, אך צריך זהירות לא לשקוע בשכול, לא להשאר במצב העצבות, וכפי שאומרים חז"ל (רש"י בראשית לז לה): "גזירה שהמת ישתכח מהמת אחרי שנה". בנוסף לכך, העצבות חייבת להישאר רק ברובד האישי, הפרטי, אך ברובד הלאומי אין מקום לעצב, במיוחד בזמן מלחמה, אלא יש צורך להוסיף גבורה ואומץ. משום כך, על מנת להתגבר על החורבן והשבר האישי שנגרם לבני האדם הפרטיים יש צורך להיטהר מן הטומאה.

ניצחון על המוות

שלמה המלך, החכם מכל האדם, הצליח להבין את טעמי כל המצוות, אך על מצוות פרה אדומה אמר: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז כג), כלומר, כמה שהשתדל להחכים ולהתעמק במצווה זו עדיין הרגיש שההבנה השלמה, כיצד פרה אדומה מטהרת מטומאת המוות, רחוקה ממנו. אנו נשתדל גם כן לנסות ולהתעמק מעט בהבנת מצוה זו על ידי פירוש רש"י, אך כמובן שגם לאחר התעמקותנו ההבנה עדיין תהיה רחוקה ממנו מאוד.

כידוע, ישנם מינים רבים של טומאה, אך בהם אין צורך בתהליך ארוך ומסובך של שריפת פרה, עץ ארז, אזוב ושני תולעת ועוד, בהם בדרך כלל מספיקה טבילה על מנת להיטהר. אך כאן זה מסובך יותר, כאן אנו רוצים להיטהר מטומאת המוות, ולשם כך אנו מפגינים 'מחאה במוות'. איננו מסכימים עם מציאות המוות בעולם, אנו מתנגדים לה, משום כך אנו שואפים להשמיד את המוות מהעולם, כפי שמובא בהגדה של פסח: "ושחט את מלאך המוות", וכן בישעיהו (כה): "ובילע הארץ לנצח ומחה ד' אלוהים דמעה מעל כל פנים".

הרי בתחילה, האדם הראשון לא היה אמור למות, וסיבת מיתתו הייתה החטא. מכאן רואים שסיבת המוות בעולם מקורה בחטא, כאשר החטא יעבור מן העולם גם המוות יעבור עימו. אך אנו רואים שהעולם בנוי בצורה אחרת (קהלת ז כ): "כי אדם אין אדם בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", החטא מופיע במציאות בטבע, אין אפשרות אחרת, זו הייתה כוונתו של רבש"ע בבריאתו את העולם. החטא טבוע בעולם, אך דבר זה אינו מתירו, כפי שמזהיר ד' את קין (בראשית ד ז): "אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ", האדם צריך להיזהר ולהיטיב את דרכיו, שהרי 'לפתח חטאת רובץ'.

תיקון כל המציאות

אם כן, החטא הוא הגורם למוות, ונראה לכאורה שאין לזה תקנה, כבר בלידת האדם צל המוות מלווה אותו, החשש שמא ימות מדבר זה או אחר, האפשרות הזו קיימת בכל רגע, הרי בסופו של דבר זה יגיע, אין מנוס מכך. כפי שאמר פילוסוף צרפתי – לבסוף כולם מתים, אם כן, מדוע לעשות שטויות בחיים, הדבר הכי הגיוני שהאדם יכול לעשות זה להתאבד, שהרי אין אפשרות להופיע טוב בעולם.

בעצם ישנן ארבע שיטות בעולמנו (אורות הקודש ב תפח):

שיטה א – האליליות, הכל טוב. העבודה הזרה מצדיקה את כל נטיות היצר הרע, נותנת לגיטימציה לכל התאוות השפלות ביותר, ומטביעה חותמת של כשרות על כל היצרים האפלים ביותר.

שיטה ב – הבודהיזם, הכל רע. הבודהיזם מכריז על יאוש טוטאלי מכל המציאות כולה. זוהי "הכרת הרע ברשעתו, ומתוך כך הכרזת היאוש המוחלט של כל היש, ושאיפת ההצלה בכליון מוחלט", כי מאחר והכל רע ומקולקל, מאחר והכל אבוד ואין כל תקוה להצילו, ממילא לא נותרה ברירה אלא להתאפס ולא להיות קיים יותר.

שיטה ג – הנצרות, יאוש למחצה. כלומר, "להתיאש מהרשעה בעצמה, מהרע ושליטתו בעצמו, למסור בידו את החומר ואת העולם החברותי, הנגרר הרבה אחרי מראה עיניים, ולהציל מתוך יאוש זה את הפנימיות של החיים, שזהו צד הטוב שלהם" הנצרות חושבת שהגוף גס ושפל ובוודאי שאינו אלוקי, ממילא אי אפשר להצילו. לכן, היא מפקירה את העולם הזה, את הגוף ואת חיי החברה, ומתמסרת אך ורק לעולם הבא, לנשמה ולחיי היחיד.

שיטה ד – היהדות, תיקון הכל. היהדות סוברת שיש לתקן את העולם כולו. היהדות רוצה להציל את הגוף כמו הנשמה, את החיצוניות כמו הפנימיות, את הרע בעצמו כמו את הטוב, להעמיד את הכל על בסיס הטוב. זאת היא שאיפת ישראל המבוטאת במעמקי תורה, ביסוד האמונה, בהליכות החיים בכל מלחמותיו, המעשיים והרוחניים.

על מנת להבין זאת היטב נראה פסקה של הרב קוק (אורות ישראל ותחייתו י): "כנסת ישראל שואפת לתקון העולם בכל מלואו, לסליחה מקורית מטהרת", כפי שהרב מבאר, עם ישראל שואף לתקן את המציאות כולה, הוא רוצה להביא לסליחה מקורית, סליחה המתקנת את שורש החטא, ששואפת לעקור את הרע מעיקרו. "שבאה לא רק מישועת נפש האדם והטבת רצונו מצד עצמו, שבזה צריכים להפגש בויתור ומדת חסד מיוחדה, בלא התכללות עם כל המידות כולן ובלא שקול של עז צדק ומשפט" כאן מרמז הרב על הנצרות שרוצה לתקן רק את נפש האדם, שהנפש והרצון יהיו טהורים, אך אין היא באה לתקן את המעשים הרעים, את הגזל והרצח, והם סוברים שעל המעשים הבעייתים הללו הקב"ה מוחל, ללא דין אמת, צדק ומשפט. "כי-אם תקון כולל לסִבת החטאים", עם ישראל אינו בא לתקן רק את הצד הנפשי, אלא לתקן את כל החטאים כולם, לתקן את השורש שממנו נובע החטא.

שורש החטא והמוות

בהמשך הפסקה הרב מסביר מהי הדרך לתיקון שורש החטא: "חק הטהרה, העברת רוח הטומאה" כך שלא רק שלא תהיה טומאה בפועל אלא אף רוח הטומאה כלל לא תהיה קיימת בעולם. "על ידי שמו של משיח שקדם לעולם", נבין בהמשך את הקשר למשפט זה, "פרה אדומה מכפרת", הפרה אדומה אינה מגיעה בדיעבד, אלא היא חלק מתהליך תיקון שורש החטא, שורש המוות. "והיא מטהרת מטומאת מת", כאשר הרעיון הפנימי הגנוז בה "נעוץ בסלוק המיתה מיסודה", ומאחר וחיי הגוף תלויים הם בחיים הנפש – לכן הדבר יעשה "בהעלאת העולם מעמק חטאו", ממצב ירוד שבו המציאות אינה מתאימה לתוכנית האלוקית המקורית, היינו: "מחטא הארץ" – כאשר הקב"ה רצה שהארץ תוצא עצים שגם הם וגם פירותיהם ייאכלו, ואילו הארץ הוציאה עצים שרק פירותיהם נאכלים. "ומקטרוג הלבנה", כאשר בהתחלה נבראו השמש והלבנה בתור 'שני המאֹרֹת הגדלים', ולאחר שזו האחרונה תמהה כיצד שני מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד, או אז הורה לה הקב"ה למעט את עצמה. החטאים הללו מבטאים בעצם את שורש החטא, חטאו של האדם הראשון היה רק התוצאה מהופעת החטאים הללו. מבאר המהר"ל בספרו גור אריה (בראשית א יג), שחטא הארץ הכוונה לחטא הארציות, משום כך אין צדיק 'בארץ' אשר יעשה טוב ולא יחטא, הארץ הוא מקום הנפילה, רק כאן קיימת האפשרות לקום וליפול. לאדם הראשון היו את כל המעלות כולן, אך היתה לו עלילות לחטא, 'לפתח חטאת רובץ', דבר זה ניקרא בפי הרב קוק: "מנפילת התאוריה העולמית ביסוד מציאותה, מהנמכת האידאל העולמי במציאות", התיאוריה המציאותית נפלה. ירידת האידאל האלוקי למציאות המעשית התחתונה – הוא המוות, ותמיד יהיה פער בין החזון לבין ההגשמה, בין התיאוריה למציאות. "מה שהכשיר את החטא האנושי וכל הצרות הרבות הבאות ממנו". האדם מסוגל לעשות עם גופו מצוות רבות ולקדש על ידו חטאים ועוונות. לכן, מכאן ואילך לא נותר לאדם אלא להיזהר במשנה תוקף לבל ידרדר חלילה וייסחף אחר הרע.

תהליך ההנמכה הזה, שבו יש פער בין מקור האורה לבין הופעת האורה, הוא מהלך שחובק את כל המציאות כולה, כפי שרואים את הופעתו גם בעולם הפיזיקלי: חטא הארץ, וגם בעולם האסטרונומי: קטרוג הלבנה. האדם אינו אשם בכך שישנה נטיה בעולם ליפול ולחטוא, אבל הוא כן אחראי לנפילות ולחטאים שלו עצמו, ולכן תפקידו הוא להעלות את העולם מהמציאות השפלה הזו.

ישנם מקורות רבים לכך שירידה ממעלה גבוהה למעלה נמוכה נקראת מוות: "סיבת הסתלקות שפעו ואורו יקרא לו מיתה" (ראשית חכמה, שער היראה ז), "שכל שיוצא מעולמו ויורד והולך לעולם אחר נקרא מיתה" (עץ חיים שער רפ"ח ניצוצין א),"ואין מוות אלא לשון השפלה" (בראשית רבה צו ג), "מיתה הוא הסתלקות ממדרגה למדרגה" (אדיר במרום ד עד), וכן עוד במקומות רבים.

הקב"ה הנמיך את העולמות על מנת לתת מקום למציאות האדם. ללא הנמכת העולמות אין אפשרות לקיום האדם, האדם עניינו לבחור בטוב על ידי בחירתו החופשית. במציאות האידאלית של האדם אין מקום לחטא, המלאכים אינם חוטאים, ועל כן היה צורך לשבור את העולמות, להנמיך אותם, כדי לתת מקום לאדם. הנמכה זו היא שורש החטא, הירידה מהאלוקיות לארציות, וכל זמן שהנמכת העולמות לא תתוקן, החטא והמוות ישארו, ואת זה יש לתקן.

עקירת המוות מיסודה

בהמשך הפסקה מבאר הרב שהדרך להעביר את רוח הטומאה מהארץ ולעקור את החטא משורשו היא הציונות: "שאיפת ישראל לבנין האומה, לשיבת הארץ", ומהו מקור שאיפתנו לשוב לארצנו ולבנות בה את מדינתנו? "היא שאיפה של עומק הטוב החודר את כל היש בשרשו". זו היא הדרך לעקירת החטא מן העולם, החזרה לארץ ובניין האומה בצורה שלמה, ובכך אנו מצילים את כל צדדי החיים, את הפוליטיקה, הצבא, המשפט, החקלאות והכלכלה.

כעת מובן מדוע דווקא לפני הכניסה לארץ מובאת פרשת פרה אדומה, שהרי הטהרה מן המוות ובניין הארץ עניין אחד הם – ההיטהרות מן החטא, מן המוות, ודווקא בארץ ישראל אנו מתחילים את 'שאיפת עומק הטוב החודר את כל היש בשורשו'. אפשר לראות את המהלך הזה גם בנבואתו של ישעיהו (פרק כה), שם הוא מקשר את שיבת ציון ובניין הארץ לעקירת המוות: "בלע המות לנצח... כי תנוח יד ד' בהר הזה". כאשר תבנה האומה באופן שלם, על כל צדדיה, ילמדו ממנה גם שאר אומות העולם, ומשם כל המציאות בעצמה תשתלם, כפי שמסביר מרן הרב קוק (אורות התשובה יז א): "תחית האומה היא היסוד של בנין התשובה הגדולה, תשובת ישראל העליונה ותשובת העולם כולו שתבא אחריה".

אך על מנת להבין מדוע דווקא פרה אדומה היא המכפרת על חטא המוות, יש צורך לעיין בפסוק בצורתו השלמה (במדבר יט ב-ג): "ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עֹל... והוציא אתה אל מחוץ למחנה". הבהמה הגדולה ביותר, עם הכוחות הגדולים ביותר היא הפרה. אדומה – האדמומיות מסמלת את הדם, את החיים, את החיוניות. תמימה, לא עלה עליה עול, והוציאו אותה מחוץ למחנה – היא חופשיה, מחוץ לכל המסגרות, חיים ללא גבול. הכהן לוקח את כל כוחות החיים הללו שורף אותם כליל ו"נותן עליו מים חיים אל כלי" (פסוק יז). כאן אנו מחברים בין האפר, המוות, של כוחות החיים הגדולים, למים החיים, מחיים את המוות, תחיית המתים.

המים הם יסוד החיים בעולם, הם מחיים את הכל, מהם נברא העולם (בראשית א א): "בראשית ברא אלוהים... ורוח אלהים מרחפת על פני המים", ומשם העולם צומח, כל הבריאה בעולמנו מלאה מים – הצמחים, המזון ואפילו בני האדם. ולאחר שריפת הפרה לוקח הכהן את האפר שנשאר ממנה ושם אותה בתוך המים החיים ומזה אותם והזאה זו מטהרת. שיא החיות שנשרפה, מטהרת, הכוחות הללו חוזרים לתחייה, תחיית המתים, ותחיית המתים מתחילה בשיבת ציון.

הדבר מבוטא גם בנבואתו של יחזקאל (פרק לז). יחזקאל ניצב בתוך בקעה מלאה בעצמות יבשות מאוד, והוא רואה את תחיית המתים, העצמות קמות לתחייה, ומבאר רש"י שהפסוקים עוסקים במוות שבגלות (לז יא): "רמז ודוגמא לכל בית ישראל בצרותם המה שהרי הם אומרים יבשו עצמותינו בצרות אבדה תקותינו ומה נוחיל לתשועה עוד", ותחיית המתים ההיא של קיבוץ הגלויות, של שיבת ציון, היא המכינה את תחיית המתים מן המוות.

תחיית המתים, הניצחון על המוות, השאיפה לבניין האומה הגיעה מכיוון בלתי צפוי, מן האנשים המכונים 'חילונים'. הם היו אלו שהפריחו את השממה, שהחלו את תהליך שיבת ציון. אנשים אלו אמנם אינם יודעים ששאיפתם זו נובעת באמת מן ה"שאיפה של עומק הטוב החודר את כל היש בשרשו", אך באמת זוהי התחושה שמניעה אותם לפעול למען תחיית האומה בארצה. על כך התנבא ישעיהו שנזכה לעתיד לבוא למציאות חדשה (סו) "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ד' כן יעמד זרעכם ושמכם".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.