כיבוש היצר – דרש או פסוק?
"על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותיכונן עיר סיחון". כך נפתחת השירה בפרשה, המספרת בצורה לירית את סיפור כיבושה של העיר חשבון, על יד המלך סיחון.
הגמרא (בבא בתרא עח ב') מסבירה שלא מדובר בסיפור כיבוש פשוט של עיר, אלא מדובר על כיבוש היצר: "אלו המושלים ביצרם".
לכן, האמוראים שערכו את הגמרא והיו כמובן אנשים המושלים ביצרם - אומרים לנו לעשות חשבון נפש. והם צודקים. אך כיצד זה קשור לנושא המדובר בפסוק? שאמנם כתובה בו המילה 'חשבון', אבל אין הכוונה שעושים חשבון ומחשבה בנפש. אלא מדובר על עיר שנכבשה וקרויה 'חשבון'. מה עניין ההקשר לנושא "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון – חשבון נפש".
יש שיאמרו זה לא פשט, זה דרש או רמז - שצריך לעשות חשבון נפש. אולם, בספר 'מסילת ישרים' (פרק ג') אומר הרמח"ל: אתה רוצה למשול על יצרך? כן. אז דע, שאין דרך אחרת מלבד חשבון נפש. היכן זה כתוב? אלו שמושלים ביצרם אמרו זאת.
הרמח"ל מביא את המשל של ה'לבירינת', מבוך: מסתובבים בפנים שעות, אך לא יודעים מהיכן לצאת? אחד יצא, טיפס על ראש המגדל והוא מכוון אותך אל הדרך החוצה. האדם שיצא ומכוון מהמגדל מרמז על - 'המושלים ביצרם' הללו, שהתגברו על היצר, אומרים לך: ידידי היקר, אין דרך אחרת לשמור על היצר לבד מחשבון נפש.
אז אם 'חשבון נפש' זה דבר כל כך חשוב שעליו עומדת כל עבודת ד'. ובאמת כל ספר מסילת ישרים מלא סוגי חשבונות ובדיקות עצמיות - מדוע זה לא כתוב בפירוש בתורה, אלא רק ברמז מהפסוק?
לצורך הבנת העניין נשאל: מה הם 'דרש ורמז'? ונענה: 'דרש ורמז' הינם רעיון אמתי ומבוסס שמסומך לפסוק בכדי לחזקו. אבל, אפשר לומר "לא צריך מקור לדרש, זה פשוט". אך אם זה פשוט, אז מדוע צריך דרש רחוק לפסוק? ואולי זה לא כל כך פשוט. כי אם זה כל כך פשוט, מדוע ספר מסילת ישרים עמל על זה? ולכן אין לנו ברירה אלא קודם להבין את הפשט.
פשט סיפור כיבוש חשבון
וכך מובהר הפשט: "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון, תיבנה ותיכונן עיר סיחון". חשבון היא עיר של סיחון, והיא תיבנה ותיכונן. והתורה ממשיכה וכותבת "כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון, אכלה הר מואב" ועוד ממשיכה התורה ומאריכה בסיפור הכיבושים.
"על כן יאמרו המושלים" - מי הם? בלעם ובעור, בלעם היה אומר משלים. שנאמר בו "וישא משלו" והם אומרים "בואו חשבון". מבאר רש"י - סיחון לא הצליח לכבוש את העיר חשבון, ואחר שניסה כמה פעמים ולא הצליח, הלך ושכר את בלעם לקללם. וכפי שאמר לו בלק "כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר". בלעם קילל את מואב ואז סיחון הצליח לכבוש את מואב.
נשאלת השאלה: מה אכפת לנו? וכי מה אנו לומדים מעניין זה? הרי התורה מורה לנו את דרך עבודת ד' ואם כן, מה עניין דברי המושלים – שנאמרו לא לנו אלא ל-צרנו? שהתורה תגיד ישר ולעניין.
יש אמרו: הפסוקים הללו כל כך משונים, שמסתבר שהם שבאו לדרשה. "באו המושלים – באו המושלים ביצרם לעשות חשבון נפש".
אך קשה לומר שזה בא לדרשה בלבד. הרי היה אפשר לומר ישירות: "ויאמר ד' אל משה לאמור דבר אל בני ישראל והיה האיש אשר ירצה למשול ביצרו - יעשה חשבון". מדוע ישנה הארכה רבה בפסוק. במיוחד כאשר נראה שכיבוש חשבון על ידי סיחון ארע באמת.
כיבושי סיחון - לא למענו
המהר"ל בספרו 'באר הגולה' על דברי חז"ל אלו מבאר:
מה שיש פה זה עניין עמוק שבכדי להבינו צריך מושלים. המושלים הם אנשים שאומרים דברים עמוקים. כזה היה בלעם - רשע מרושע ויחד עם זה אדם עמוק. ואף שלכאורה, נראה שלא טמון בבלעם שום דבר. אבל, כאשר מתבוננים בהיסטוריה ולומדים את הכיוון העמוק הגדול שבה - את יד ד' שבהיסטוריה' - מתבהר עוד יותר שבלעם הוא יד ד'.
חכמים בגמרא (חולין ס:) הסבירו: שאסור היה לנו לכבוש את ארצות מואב ועמון "ויאמר ד' אלי, אל תצור את מואב ואל תתגר בם מלחמה, כי לא אתן לך מארצו ירושה, כי לבני לוט נתתי את ער ירושה". (דברים ב ט). זו בעיה. ארצותיהם הן חלק בלתי נפרד מארץ ישראל. אולם, התורה אסרה על כיבושן.
אז איך ארץ מואב ועמון תגיע לידנו? מבארת הגמרא "עמון ומואב טהרו בסיחון". כלומר, סיחון כבש את מואב, היה מותר לו. ואנו, שמותר היה לנו לכבוש את סיחון כבשנו אותו ולקחנו בין היתר את מואב ועמון.
נחזור אחורה: סיחון, שהיתה לו הצלחה עצומה בכיבושיו, הצליח לכבוש שטחים גדולים ממואב ועמון וכן מהעיר הראשית - חשבון. גיבור מוצלח מאוד. אלא, שכמובן שזה עלה לו ביוקר: דם עמו נשפך, וכוחו וכספו אזלו, אולם לבסוף הוא הצליח.
לכן הננו להודיעך המלך סיחון: אתה חושב שאתה מרחיב את מלכותך, אך אינך יודע שהכל תכנון אלוקי, הכל חשבון אלוקי, הכל יגיע לבסוף לידינו. אתה חושב שעשית את זה בשבילך?! טעות.
יד ד' בהיסטוריה
"אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח". עמים נלחמים אחד נגד השני, הם חושבים שנלחמים אחד נגד השני, אך הם טועים - כל זה בשבילנו.
כשפרצה מלחמה עולם הראשונה -אמר הרב קוק - זה בשבילנו. וכך היה: מלחמה עצומה ונוראה. ואנגליה שתפסה את ארץ ישראל, הכריזה על 'הצהרת בלפור'. מלחמת העולם השנייה, יותר נורא ואיום, ומה יצא? החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר תש"ז.
מלכויות מתגרות זו בזו, וישראל מתבהלים מה יהיה אתנו?! אומר הקב"ה "צפה לרגלו של משיח". כלומר, 'רגלו של משיח' זה כמו עקבותיו של משיח שמראות שאנו בדרך, זה בשבילנו. על כן אומרת השירה "אוי לך מואב, אבדת עם כמוש". והיינו, צריך לדעת שעמים קמים ונופלים ויש תמורות. לך עיר חשבון ותראה. וזה משל.
עד כאן הסבר השירה הזו. אבל מה זה קשור לאלו שמושלים ביצרם?
המושלים ביצרם – המחשבים מחשבותיהם
השאלה היא: כיצד אדם צריך למשול ביצרו? כלומר, התורה כתבה "על כן יאמרו המושלים - אלו המושלים ביצרם". דהיינו, המושלים האמתיים הם אלו המושלים ביצרם. הם מושלים על המחשבות שלהם.
החפץ חיים, כאשר היו באות לו מחשבות - היה מעביר ידו על מצחו ומעביר אותם. הרמ"ק היה לומד כל הלילה זוהר - היה מגיע הסטרא אחרא - היה שורף אותו בשם המפורש. אם כן, כיצד אדם מושל ביצרו? איך ליבו ברשותו? לא להקשיב להצעותיו המפתות של היצר. כמו יוסף, בועז ופלטי בן ליש שהתגברו באומץ
"זה קשה" אומר ה'תיכוניסט המצוי' "אני כבר מנסה עשר שנים ולא מצליח." אומרים ועונים המושלים ביצרם "תעשו חשבונות". מה הכוונה תעשו חשבון? תחשבו. נאמר "אנו חושבים כל היום". אכן, אך לא לחשוב על שטויות, אלא לחשוב על מה שצריך ונכון לחשוב - מה טוב ומה רע? ומה היא מגמת החיים? - ואחר כך לחשוב האם אתה מתאים או לא? זה הכל. זה קל. וזה כל מה שצריך לחשוב.
מוכרחים לחשוב שוב פעם ושוב פעם. ולבסוף זה ישנה את נפש האדם לטוב. אמנם לא ברגע אחד, אך זה ישנה לבסוף. אך כיצד כל עניין זה מתקשר לסיחון מלך חשבון? תשובה: כי שם זה לא אותו הדבר. כלומר, סיחון חשב שהוא יכבוש את מואב ואז יהיה למלך אדיר. והוא טעה! התפתה לחשוב שניצחון זמני זה ניצחון נצח.
כך אנחנו: אסור לנו לטעות ולהתבלבל ולחשוב שניצחון זמני הוא נצחי. להבין שהחיים זה רק כאן ועכשיו. להבין שהיסטוריה זה דבר ארוך. תהליכי. צריך נשימה עמוקה. לא להילכד ברגע העכשווי, החיים הם ארוכים - יש עולם הזה ויש עולם הבא. לא הכל זה בשביל העולם הזה, יש גם בשביל העולם הבא.
"סוף מעשה במחשבה תחילה"
בפרשת אחרי מות נכתב "ושמרתם את חוקותי ... אני ד'". רש"י – וחי בהם - לעולם הבא. שאם תאמר בעולם הזה, הלא סופו הוא". אך מה זה קשור? זה קשור להמשך שם נכתבו דיני ריחוק מנשים. שהרי עם נשים רבות אסור להתחתן וגם לא להתקרב: לא בעיניים לא באוזניים, לא באף, לא בידיים ולא במחשבה.
יהיו שיזדעקו מיד: "מה, אי אפשר קצת להסתובב עם הבנות של הסניף"? נענה להם: אתם חושבים שהן יבואו אתכם לעולם הבא? בוודאי שלא! צריך לחשוב, אתם 'חיים את הרגע', אתם לא יכולים לחשוב? אם תחשוב זה יציל אותך. אך הם יאמרו: אנו חושבים כל יום! נכון, אך אתם חושבים הבלים, כמו סיחון שחשב הבלים.
'המושלים' יודעים משל. משל זה - להבין עם מה שיש - את מה שאין. במילים אחרות, השכל. השכל הוא הכח, לא לחטוא. לכן צריך להגביר את השכל.
ספר מסילת ישרים הוא התכנית להגדלת השכל. "כי אין אדם חוטא אלא אם כן, נכנסה בו רוח שטות" (סוטה). ולא במקרה. כי מה זו רוח שטות? - אדם שחולה בשכלו – מדמיין. הוא משטה בעצמו, הוא מרמה את עצמו, דהיינו, יצר מלשון יוצר. היצר יוצר כל מיני דברים. הוא יוצר רק את הדברים ואת המאמין בדברים הללו.
אז הרמח"ל במסילת ישרים מוסר לך את הסוד: כדי לנצח את היצר, צריך שכל. חשבון. לחשוב מה אני עושה בחיים? למה אני כאן ואיך זה מתאים להתנהגות שלי? ומתוך המחשבה תבוא הטהרה ושמירת החטא.
אולם, אם זה כל כך חשוב, אזי מדוע זה לא נכתב בתורה? ושוב חזרנו לשאלת הפתיחה.
בוודאי שזה כתוב בתורה. אלא שזה כתוב בצורה של סיפור. גם כל המידות הטובות כתובות בצורה של סיפורית, על אברהם, יצחק ויעקב. אם כן, הסיפור, המשל, מביא אותנו לשים לב למציאות, למתחולל. יכולנו לקרוא סיפור על עוג מלך הבשן ולעבור הלאה. לכן המושלים, העמקנים, קוראים לנו: "שימו לב, תשומת ליבכם – יש פה משל. יש פה דגם על-היסטורי, כללי, בסיפור הזה"...
אחר המחשבה מגיעה היכולת
אבל, ישנם כאלו שחושבים בצורה הנכונה ועדיין יש להם יצר הרע. מדוע?
המחשבה היא הקטר, אחריה בא קרון שני - הרצון ואחריו קרון שלישי – היכולת. כאשר השכל חושב זה מגביר את הרצון והוא בתגובה מגביר את היכולת. אם כן, "על כן יאמרו המושלים" זה הקטר, והוא עושה קיטור ולבסוף הוא מזיז את הרכבת. הקטר זה חשבון הנפש. כי אין דבר מחליש את הנשמה בפני היצר הרע כמו חוסר הידיעה.
אומר הרמח"ל במאמר דרך עץ חיים שבסוף מסילת ישרים: אם היתה הידיעה רחבה ועומדת על לב בני אדם, לא היו חוטאים לעולם. זה לא רק שאם היה לך שכל שלם, היית מתגבר על היצר הרע, אלא, הוא כלל לא היה מגיע. זה לא היה מתחיל. וד' רוצה שיהיה יצר הרע, מדוע? לא משנה. אולם, בשביל זה הוא נתן לנו ידיעה. אך הידיעה סגורה כגחלת, ויש ביכולתה להתפשט כשלהבת וכשהגחלת נעשית שלהבת היא מניעה את הקטר.
הרמח"ל בעץ חיים כותב: שישנן דרגות שונות של חשבון. יש חשבון שהוא לא חזק ויצר הרע מכה בו. וישנה דרגה של חשבון שהוא מתגבר על יצר הרע. ויש מדרגה שהיצר הרע כלל לא ניגש מאהבה גמורה. הכל תלוי בחשבון. כאשר אדם לומד יותר ויותר אז יש לו חשבונות יותר ארוכים יותר עמוקים והיצר הרע הולך ונמס.
ושנזכה אי"ה לחשוב מחשבות טובות, טהורות ונקיות, שיובילו את ליבנו לעבודתו יתברך, ויניעו את הרצון והיכולת שלנו לכך. "בואו חשבון – חשבון נפש". שבת שלום ומבורך.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
