שלוש פעמים עמד המלאך עם חרבו בדרכו של בלעם לקלל את ישראל. בכל אחת מהפעמים, האתון, שעליה רכב בלעם, ראתה אותו ונטתה מפניו, אך בלעם - שלא ראה את המלאך – הגיב על כך בהכאתה. ד' פתח את פי האתון והיא שאלה את בלעם: "מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים" (במדבר כב, כח). לאחר שבלעם ענה לה, איפשר לו ד' לראות את המלאך, ולשמוע את דבריו: "עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים. הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי: וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים..." (במדבר כב, לב-לג).
כאשר מדברים על מאורע שנשנה כמה פעמים, משתמשים במילה 'פעמים'. כך זה בלשוננו, וזו הלשון הנפוצה גם בתנ"ך. נציין דוגמאות אחדות: "וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים" (בראשית לג, ג); "וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים" (במדבר יד, כב). גם בסוף פרשת בלק, אומר בלק לבלעם: "...הִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים" (במדבר כד, י).
מדוע אפוא השתמשו האתון והמלאך במילה 'רְגָלִים' ולא במילה 'פְּעָמִים'?
המילה 'רגלים' ממש אינה נפוצה בתנ"ך. מלבד אזכורה כאן, היא נזכרת רק פעם אחת נוספת בציווי: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה" (שמות כג, יד). ואכן, רש"י (על דברי האתון) מביא את דברי חז"ל שמקשרים בין הפסוק שבפרשת 'משפטים' ובין הפסוקים שבפרשת 'בלק' ומבארים בכך מדוע השתמשה האתון בלשון 'רגלים' ולא 'פעמים': "רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה". אך על כך יש להעיר שאפילו בהקשר של שלושת המועדים הנקראים רגלים, התורה משתמשת בדרך כלל במילה 'פעמים', ולא במילה 'רגלים': בהמשך פרשיית המועדים בפרשת משפטים, נאמר: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'" (שם שם, יז), וכעי"ז נאמר פעמיים גם בפרשת 'כי תשא' (לג, כג; לד, כד) ובפרשת 'ראה' (דברים טז, טז). אם כן, צריך ביאור מה משמעותה הייחודית של המילה 'רגלים', גם ביחס למועדים בתורה וגם ביחס לפרשתנו.
מדוע השורשים ר'ג'ל' ופ'ע'מ' משמשים לציון הישנות פעולה פעמים אחדות?
שני השורשים קשורים להליכה ברגליים. בשורש ר'ג'ל' הקשר ברור.,ולעניין השורש פ'ע'מ', אפשר לראות את הקשר בכמה פסוקים, כגון: "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים" (שה"ש ז, ב); "בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי" (תהלים יז, ה); ומאריך בדבר הראב"ע בפרשת 'תרומה' (כה, יב) בביאור המילה 'פעמותיו'. נראה שהסיבה ששורשים אלה מורים גם על צעדי הליכה וגם על הישנות פעולות, היא מפני שפעולת ההליכה מורכבת מצעדים רבים, ע"י הרמת הרגליים והנחתן פעם אחר פעם.
הרש"ר הירש (בפרשת 'משפטים', בביאור הכינוי 'רגלים' למועדים) מבאר שההבדל בין שני השורשים, הוא שהשורש פ'ע'מ' מתייחס לדריכה ולהנחה של הרגל על הקרקע, ואילו השורש ר'ג'ל' מתייחס להליכה ע"י הרמת הרגל באוויר ושליחתה קדימה. עפ"י יסוד זה הוא מבאר שהמשמעות המיוחדת של המילה 'רגלים' היא ציון הליכות: האתון והמלאך מציינים את העובדה שההכאה הייתה לאחר שלוש הליכות של האתון עם בלעם לקלל את ישראל. ואילו בשלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות - הכינוי 'רגלים' מדגיש את ההליכה של בני ישראל אל המקדש, דהיינו ה'עלייה לרגל', ולא את עצם מצוות ההיראות לפני ד', שעליה נקטה התורה לשון 'פעמים'.
שאלו המפרשים, מדוע רמזה האתון לבלעם דווקא על מצווה זו של ישראל, שהם עולים לרגל ג' פעמים בשנה.
לפי דרכו של הרש"ר הירש אפשר לבאר, שמצווה זו מדגישה את הניגוד בין הליכת בלעם לקלל את ישראל, שמנוגדת לרצון ד' מצד מגמתה לקלל, וממילא כבר מצד עצם ההליכה – לבין הליכתם של ישראל, שגם מגמתה רצויה, להיראות לפני ד' במקדש, ומתוך כך גם עצם הליכתם, ה'עלייה לרגל', הינה מצווה רצויה בעיניו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
