הקדמה
נאמר בפרשת בהעלתך (במדבר פרק ט'):
ו. "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, ולא יכלו לעשת הפסח ביום ההוא, ויִקְרְבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא.
ז. ויאמרו האנשים ההמה אליו: אנחנו טמאים לנפש אדם. למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ד' בְּמֹעדו בתוך בני ישראל?
ח. ויאמר אלהם משה: עִמְדוּ, ואשמעה מה יצוה ד' לכם.
ט. וידבר ד' אל משה לאמר:
י. דבר אל בני ישראל לאמר: איש איש כי יהיה טמא לנפש, או בדרך רחֹקה, לכם או לדֹרֹתיכם, ועשה פסח לד'.
יא. בחדש השני, בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אֹתו, על מצות ומרֹרים יאכלהו.
יב. לא ישאירו ממנו עד בקר, ועצם לא ישברו בו, ככל חֻקת הפסח יעשו אֹתו".
שאל על כך ה"אזנים לתורה": "לא מצינו דוגמת הדבר הזה בכל התורה כולה! ומצוה התלויה בזמן - בטלה כשעבר זמנה"!
נאמרו על כך מספר תשובות:
א. הסבר "ספר החינוך"
כתב "ספר החינוך" במצוה ש"פ, מצות פסח שני בארבעה עשר באיר: "משרשי המצוה לפי שמצות הפסח הוא אות חזק וברור לכל רואה השמש בחידוש העולם. כי אז, בעת ההיא, עשה עמנו הא-ל ברוך הוא נסים ונפלאות גדולות, ושינה טבע העולם לעיני עמים רבים, וראו כל עמי הארץ כי השגחתו ויכלתו בתחתונים. ואז, בעת ההיא, האמינו הכל, ויאמינו כל הבאים אחריהם לעולם, באמת, שהוא ברוך הוא ברא העולם יש מאין, בעת שרצה, והוא העת הידוע. ואף על פי שבריאת היש מן האין הוא דבר נמנע מדרך הטבע. כי כמו כן נמנע לבקוע מצולות ים עד עבור בתוכו עם כבד ביבשה, וישובו למקומן. ולהחיות עם גדול ורב ארבעים שנה מלחם היורד מן השמים יום יום. ויתר האותות והמופתים שעשה לנו בעת ההיא, שכולן נתחדשו בהפך הטבעים. וענין חידוש העולם הוא העמוד החזק באמונתנו ובתורתנו, כי למאמיני הקדמות אין תורה וחלק לעולם הבא עם ישראל. ידוע הדבר, אין להאריך במפורסם. על כן היה מרצונו הברוך הוא לְזַכּוֹת במצוה זו, הנכבדת, כל איש מישראל, ואל יעכבהו אונס וריחוק מקום מעשותה. כי אם יקראהו עוון, שנאנס בחדש הראשון, ולא זכה בה עם הקודמין, יעשה אותה בחדש השני. ולפי שהוא יסוד גדול בדת הגיע החיוב גם כן אף על הגר שנתגייר בין פסח ראשון לשני, וכן קטן שהגדיל בין שני הפסחים שחייבין לעשות פסח שני".
כלומר: כיון שהפסח הוא אות על חידוש העולם, בכך שד' שינה את הטבע במכות מצרים, ודבר זה הוא "העמוד החזק באמונתנו", רצה הקב"ה שכל איש מישראל יוכל לעשותו, ואם נאנס יוכל להשלימו.
ב. הסבר ה"אזנים לתורה"
הסבר אחר כתב ה"אזנים לתורה" (במדבר ט, יא): "בחדש השני בארבעה עשר יום - לא מצינו דוגמת הדבר הזה בכל התורה כולה! ומצוה התלויה בזמן בטלה כשעבר זמנה! ומה נשתנה הפסח שקבעה לו התורה זמן אחר, פסח שני?
מפני שההכרה הראשונה של עם ישראל עם אלקי עולם היתה בשעה שהוציאנו ממצרים, והפסח בא להשריש בלבנו אמונה בו יתברך ובהשגחתו הפרטית, לתת לרשע רע כרשעתו (מכת בכורות), ולגמול לאיש חסד כמפעלו (ואת בתינו הציל). ורצה הקב"ה לזכות את כל איש מישראל במצות הקרבת הפסח - יסוד ושורש האמונה בד' ובהשגחתו עלינו - והבטיח את היכולת לכל אחד ואחד מישראל להקריב את 'קרבן היסוד' הזה על ידי פסח שני, אם לא עלתה בידו להקריב את הראשון".
כלומר: כיון שפסח הוא אות על השגחת ד' בעולם לתת עונש לרשעים ושכר טוב לצדיקים, וזה יסוד ושורש האמונה בד' ובהשגחתו עלינו, רצה הקב"ה שכל איש מישראל יוכל לעשותו, ואם נאנס יוכל להשלימו.
ג. הסבר "ספר התודעה"
הסבר אחר כתב "ספר התודעה" (חדש אייר, בד"ה "בין פסח לשאר קרבנות", עמ' רנג-רנד): "שונה מצות הקרבת קרבן פסח משאר קרבנות, שכל הקרבנות שנקבע להם מועד, אם עבר זמנו - בטל קרבנו, ובפסח, אף על פי שנקבע לו מועד, והתורה שנתה וכתבה בו: 'במועדו' שתי פעמים, אם נאנס אדם ולא יכל לעשות הפסח במועדו הראשון, התורה נתנה לו מועד שני בארבעה עשר לחדש השני. וכל כך למה?
לפי שאין הפסח דומה לשאר הקרבנות. כל הקרבנות שנתחייב בהם הציבור או היחיד, אם עבר ולא עשה - בטל מצות עשה, אבל לא מפורש בו עונש. ובפסח אם עבר בזדון ולא הקריב - ענשו חמור מאד: 'ונכרתה הנפש ההיא מעמיה'! כיון שעונש המבטל מצוה זו חמור כל כך, שנכרת ממקור החיים, קל וחומר לשכר המקיים אותה שגדול יותר, שכן מדה טובה מרובה ממדת פורענות חמש מאות פעמים. על כן הזוכה ומקריב קרבן פסח במועדו הרי הוא נדבק בחיי החיים בתוך בני ישראל".
כלומר: כיון שעונש המבטל קרבן פסח הוא כרת, דבר שלא מצאנו בשום קרבן אחר, וקל וחומר ששכר המקיים מצוה זו גדול יותר, רצה הקב"ה שכל איש מישראל יוכל לעשותו, ואם נאנס יוכל להשלימו.
יש לציין ש"ספר התודעה" ציין את העונש החמור שיש למי שמבטל קרבן פסח, אבל הוא לא הסביר מדוע יש לו עונש כל כך חמור, ונראה שהוא יסכים לפירוש "ספר החינוך", שהעונש החמור נובע מכך שהמצוה הזאת היא "עמוד חזק באמונתנו", שד' ברא את העולם, וכן לפירוש ה"אזנים לתורה", שהמצוה הזאת היא "יסוד ושורש האמונה בד' ובהשגחתו עלינו".
ד. הסבר נוסף על פי "ספר החינוך"
נראה לומר הסבר נוסף על פי מה שכתב "ספר החינוך" במצוה י"ג ובמצוה י"ד.
במצוה י"ג כתב ספר החינוך: "שלא נאכיל מן הפסח לישראל משומד - משרשי מצוה זו כפי שכתוב בשחיטתו, לזכור ניסי מצרים, ועל כן ראוי שלא יאכל בו משומד, מאחר שאנו עושין אותו לאות ולזכרון שבאנו באותו הזמן לחסות תחת כנפי השכינה ונכנסנו בברית התורה והאמונה, אין ראוי שנאכיל ממנו למי שהוא היפך מזה, שיצא מן הכלל וכפר באמונה".
כעין זה כתב ספר החינוך גם במצוה י"ד: "שלא נאכיל מן הפסח לגר ותושב - משרשי מצוה זו מה שכתוב באחרות, לזכור יציאת מצרים. ובעבור שקרבן זה לזכר חרותנו ובואנו בברית נאמנה עם ד' יתברך ראוי שלא יהנו בו רק אותם שהשלימו באמונה, והם ישראלים גמורים, ולא אלו שעדיין לא באו עמנו בברית שלם".
כלומר: כיון שקרבן פסח הוא קרבן זכרון לברית שבין ישראל לקב"ה, רצה הקב"ה שכל אחד מישראל יוכל להעיד על כך ולחדש ברית זו, ואם נאנס יוכל להשלימו.
סיכום
נאמרו ארבעה הסברים מדוע נתנה התורה אפשרות לעשות פסח שני:
- לפי ספר החינוך (במצוה ש"פ) כיון שפסח הוא אות על חידוש העולם, בכך שד' שינה את הטבע במכות מצרים, ודבר זה הוא "העמוד החזק באמונתנו", רצה הקב"ה שכל איש מישראל יוכל לעשותו, ואם נאנס יוכל להשלימו.
- לפי ה"אזנים לתורה" כיון שפסח הוא אות על השגחת ד' בעולם לתת עונש לרשעים ושכר טוב לצדיקים, וזה יסוד ושורש האמונה בד' ובהשגחתו עלינ, ורצה הקב"ה שכל איש מישראל יוכל לעשותו, ואם נאנס יוכל להשלימו.
- לפי ספר התודעה כיון שעונש המבטל קרבן פסח הוא כרת, דבר שלא מצאנו בשום קרבן אחר, וקל וחומר ששכר המקיים מצוה זו גדול יותר, רצה הקב"ה שכל איש מישראל יוכל לעשותו, ואם נאנס יוכל להשלימו.
- על פי דברי ספר החינוך (במצוה י"ג ובמצוה י"ד) אפשר לומר שכיון שקרבן פסח הוא קרבן זכרון לברית שבין ישראל לקב"ה, רצה הקב"ה שכל אחד מישראל יוכל להעיד על כך ולחדש ברית זו, ואם נאנס יוכל להשלימו.
יהי רצון שנתחזק באמונה בד' שהוא ברא את העולם ויכול לשנות את כל הטבעים, וכן שד' משגיח ונותן שכר לצדיקים ועונש לרשעים, ונזכה בקרוב לבנין בית המקדש ושם נקריב קרבן פסח.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
