בפרשת חוקת עם ישראל מתקרב אל ארץ ישראל, הארץ המובטחת. בכך הוא מתקרב אל הגשמת היעודים הגדולים שנאמרו לאבות ולהשלמת התהליכים ארוכי הטווח שהחלו כבר מתחילת התורה. אך בעוד שהמבט קדימה אל עבר העתיד מלא תקוות וחזונות גדולים, אם מביטים אחורה באותה הנקודה, אל העבר, מגלים מצבור של חטאים גדולים שהתאספו מאז תחילת חומש בראשית ועד כה. אלו חטאים של האנושות בכלל ושל עם ישראל בפרט, וכל אחד מהם מהווה משא מכביד ומעכב שנוסף לסאת החטאים הכללית. ראשון החטאים הגדולים הללו הוא כמובן חטא עץ הדעת ואחרון החטאים הללו היה חטא המרגלים.
לאור זאת ניתן לראות כי בלב חומש במדבר, ובעיקר בפרשת חוקת, מתרחש תהליך פלאי של התמודדות מחודשת עם החטאים הגדולים ביותר של האנושות ושל עם ישראל. לקראת הכניסה לארץ היה צורך בתהליך של ניקוי. מטבעו של תהליך כזה הוא יכול לגרום גם לכשלונות חדשים, אך זאת בכדי להביא לרמה חדשה של כפרה ותיקון. נסקור אם כן, את ההתמודדויות עם חטאי העבר, ונעשה זאת על פי סדר הופעתם של אותם החטאים החל מתחילת התורה
חטא אדם הראשון – בתחילת פרשת חוקת מופיעה מצות פרה אדומה אשר נועדה לטהר מן המוות. אותו המוות שנגזר על האנושות בחטא עץ הדעת זוכה כעת לתיקון וכפרה. מיד לאחר מכן מופיעים לפתע נחשים הנושכים את ישראל. בני ישראל דיברו סרה כנגד הקב"ה ומשה, ואז שלח ה' נחשים להכות בהם (כא, ה-ו): וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם... וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל". גם מכת הנחש מחזירה אותנו באופן ישיר אל חטא אדם הראשון. אולם הפעם מתחולל תיקון: הפעם הנחש מופיע מיד גם בתור הגורם שבכוחו להציל מן המיתה (כא, ט): "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי". הכלי יקר מסביר שבפסוקים אלו ישראל חטאו בחטא הדומה לחטא הנחש הקדמוני, אך לאחר מכן הקב"ה פעל להרחיק אותם מחטא זה (כלי יקר במדבר כא): "על כן שולחו בהם הנחשים לפי שתפסו אומנות נחש הקדמוני שסיפר לשון הרע בבוראו... 'והביט אל נחש הנחושת וחי' – שיראה מה שקרה לנחש הקדמוני ואז לא ישוב לכסלה".
חטא קין שרצח את אחיו – בפרשה זו ישראל עומדים מול אדום אחיהם ומבקשים שייטיב איתם לאחר שנות הנדודים במדבר. אולם אדום אינו נענה להם ואף יוצא כלפיהם עם החרב. במצב זה טבעי היה שישראל יקומו להילחם בו ויכוהו מכה רבה כמו שהם עשו לסיחון מעט מאוחר יותר. אך בגדלות נפש ומתוך שמיעה לצו ה', בני ישראל הבליגו ולא התגרו בו מלחמה. בכך היה תיקון גדול לחטא קין שקם על אחיו והרגו.
חטא דור המבול – בסוף פרשת בלק עם ישראל התמודד עם חטא הזנות בו נפלו בני דור המבול. רש"י מגלה על פי חז"ל שישראל התמודדו לראשונה עם רמה של פריצות שלא היתה מאז דור המבול. בחומש בראשית (לד, ז פירש רש"י): וכן לא יעשה… 'שהאומות גדרו עצמן מן העריות על ידי המבול". ואילו בפרשת בלק (כב, ה) מפרש רש"י שאותה הזהירות שהיתה מאז המבול פסקה על ידי בלעם: "והם פרצו גדר העולם שבתחילה היו גדורים בעריות וזה נתן להם עצה להפקיר עצמן לזנות". מול פריצות זו נאלצו ישראל להתמודד. בתחילה היו רבים שחטאו בישראל ונפלו. אך אז קם פנחס ויצר תיקון לאומי תקיף כאשר הרג את זמרי. מעשה פנחס והמלחמה שלו מול המדיינים פעלה לתקן את החטא הגדול הזה.
חטא דור הפלגה - במגדל בבל ניסתה האנושות להתכחש לחילוקי המשפחות והתפקידים אותם ברא ה'. ה' מנע זאת מן האנושות ופיזר את האומות השונות כדי שיהיו אומה אומה בתפקיד הראוי לה. כהמשך היסטורי לכך הופיע קורח בשנת הארבעים וניסה ליצור אחדות מזוייפת מטשטשת. הוא רצה למחוק את הדרגות בתוך ישראל ולהפוך את כולם לקדושים באותה המידה. בתחילה כל עם ישראל נטה אחריו, אך בסופו של דבר משה ואהרון השיבו את לב העם אל האמת - לכל אחד יש את תפקידו ואי אפשר להתכחש לו.
חטא סדום - סדום בזמנה סירבה לכל גילוי של חסד ובמיוחד לאורחים. תופעה זו חזרה בשנת הארבעים ברמה הלאומית כאשר עם ישראל התקרב אל ארץ ישראל בהיותו עייף ויגע והאומות השכנות של ארץ ישראל סירבו לתת לכף רגלו לדרוך בגבולן. מולן גילו ישראל חסד ואחווה כאשר לא התגרו בהן ועקפו אותן.
חטא העגל – מצוות הפרה האדומה המופיעה בתחילת פרשת חוקת נועדה לכפר על חטא העגל כפי שכותב רש"י (יט, ב).
חטא נדב ואביהו - כשם שנדב ואביהו חטאו ביום השמיני למילואים בכך שרצו להעלות אל מעבר למה שהורשה להם והקטירו קטורת עם אש זרה, כן עשו שנה מאוחר יותר קורח ועדתו. הופיע בהם חטא לטפס במעלה אל מעבר למה שניתן להם משמים. וכך באופן דומה מאד לנדב ואביהו - מאתיים וחמישים הנכבדים שנלוו לקורח הקטירו במחתותיהם ומתו על ידי אש שירדה עליהם משמים. רש"י (טז, ו) מקשר בין הקטורת של נדב ואביהו לקטורת של בני עדת קורח.
חטא המרגלים – חטא המרגלים התרחש בקדש, על גבול ארץ ישראל. הוא נבע מן הרתיעה שהיתה בעם ישראל מפני הכניסה לארץ. אולם בפרשת חוקת מסופר כיצד ישראל התקרבו לארץ ישראל מחדש, לאחר ארבעים שנות הנדודים. והפעם היתה בקרבם את המוכנות הנפשית להיכנס לארץ. התיקון הגדול הופיע בכך שהפעם עם ישראל הלך למלחמות מול גויים אותם הוא לא מוכרח להוריש – סיחון ועוג. זהו התיקון הפשוט ביותר של חטא המרגלים. עם ישראל חוזר לאותה הסיטואציה, והפעם בחר בדרך הטובה.
אם כן, בשנת הארבעים התחוללה מגמה רחבה ומפליאה של תיקון החטאים ההיסטוריים הגדולים שהופיעו לאורך התורה. אל מול מגמה זו עמד בלעם וסיפר כיצד הוא נכשל במציאת חטאים אצל עם ישראל (כג, כא): "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
