בתחילת חומש במדבר התורה מונה את מספריהם של כל שבטי ישראל. מפתיע לגלות כי שלושת השבטים בעלי המניין הנמוך ביותר הם דוקא שלושת השבטים שנולדו מרחל: אפרים, מנשה ובנימין. הפער הוא משמעותי: בעוד שמנין כל השבטים נע בין ארבעים ואחת אלף לבין שישים ואף שבעים אלף, השנים היחידים בעלי קידומת שלושים אלף הם מנשה ובנימין. אפרים מנה מעט יותר עם 40500.
בעקבות זאת נוצר מצב שמחנה אפרים הוא הקטן מארבעת מחנות ישראל: הוא מנה מאה ושמונה אלף בלבד בעוד שאר המחנות היו גדולים ממאה חמישים אלף.
קשה להבין מדוע דוקא בני רחל, האישה העיקרית של יעקב, לא זכו לריבוי צאצאים כמו שאר השבטים. תופעה זו תמוה במיוחד לאור העובדה שדוקא את יוסף בירך יעקב (בראשית מט, כב): "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן". ומבואר במדרש שכל טוב: "בן שראוי לפריה יוסף... ראוי לפריה כעץ שתול על עין המים". וכן הרשב"ם: "בן הפורה וגדל יוסף". יעקב לא הסתפק בכך ובירך גם את שני בני יוסף בברכת הריבוי (שם מח, טז): "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (רש"י: "כדגים הללו שפרים ורבים ואין עין [הרע] שולטת בהם). גם משה התנבא בזמנו על הגדילה של אפרים ומנשה לאלפים ולרבבות (דברים לג, יז): "וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה". ציפיה מיוחדת לפיריון רב היתה ביחס לשבט אפרים אשר נקרא על שם הפיריון (שם מא, נב): "כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי".
וכמו יוסף, גם על בנימין הוחלה ברכת הפריון משמים. ה' בירך את יעקב בחזרתו מחרן (בראשית לה, יא): "פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ". וברכה זו כוונה בעיקר לבנימין שהרי שאר השבטים כבר נולדו. כך מפרש רש"י: "'פרה ורבה' - על שם שעדיין לא נולד בנימין".
אם כן, כיצד דוקא שבטים אלו התרבו פחות מכל אחיהם?!
שאלה זו מלמדת אותנו להאריך את טווח ההתבוננות. אם נרחיב את מבטנו נגלה את התשובה:
הפריון של בני רחל: בארץ ישראל
אף שבמנין זה דגל מחנה אפרים שכלל את בני רחל היה המועט ביותר, במנין של הדור הבא בפרשת פנחס ניכרת גדילה משמעותית של מחנה אפרים. מנין זה התרחש בשנת הארבעים, כשישראל כבר היו בעבר הירדן המזרחי של הארץ. מחנה בני רחל גדל בכשלושים אלף איש והפך להיות המחנה השלישי בגודלו. מגמה זו נמשכה בשנים הבאות בארץ ישראל עד כדי כך שבדור יהושע הריבוי של בני יוסף כבר הוליד אתגרים יחודיים (יהושע יז, יד): "וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה'". באופן דומה, בספר דברי הימים א (ה, כג) מתוארת ההתעצמות של החצי המזרחי של שבט המנשה: "וּבְנֵי חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה יָשְׁבוּ בָּאָרֶץ מִבָּשָׁן עַד בַּעַל חֶרְמוֹן וּשְׂנִיר וְהַר חֶרְמוֹן הֵמָּה רָבוּ". גם בשבט בנימין התרחשה גדילה דמוגרפית מואצת כפי שנאמר בדברי הימים א (ח, מ): "וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי בִנְיָמִן".
נמצא שלשבטי רחל אכן יש סגולה של פריה ורביה, אך באופן יחודי, סגולה זו באה לידי ביטוי רק בארץ ישראל. לשבטים אלו יש קשר מיוחד לארץ ישראל הגורם לכך שרק בה הם פורחים. לכן מגמת הפריון החלה להתגלות בהם בשנת הארבעים, על סף ארץ ישראל, ומשם היא המשיכה בעוצמה גדולה. אך בשנים בהן עם ישראל בחוץ לארץ, שבטי רחל הם דוקא הקטנים ביותר.
על עיקרון רוחני זה עמד בחידושי הגרי"ז (סימן קנז): "הנה מה שאמר 'ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה'' – הביאור בזה דברכת יעקב 'וידגו לרוב בקרב הארץ' (ויחי) היינו דהברכה שירבו בארץ. וזהו שאמרו [בני יוסף ליהושע] 'עד כה' דכאן בארץ רבו ונהיה לעם רב...".
וכך כתב הגר"א באדרת אליהו (דברים יא, כו), והוא הדגיש שהאתגר המיוחד עליו סיפרו בני יוסף ליהושע נבע בדיוק מן הגדילה המהירה שהתרחשה דוקא בארץ ישראל: "כי הברכה לא תגיע תיכף רק התכלית [-הסוף] הוא טוב. כמו שמצאנו יעקב בירך את אפרים: 'וידגו לרב בקרב הארץ ולא נתרבו תיכף'. ולכן בחלוקת הארץ אמרו בני יוסף אל יהושע: 'מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה''. ובכל הפקודים לא מצאנו שהיה מספר פקודיו יותר מכל השבטים. ועוד הלא אמר: 'לרב תרבה נחלתו'... אמנם נראה כי ברכת יעקב היה: 'וידגו לרב בקרב הארץ על זמן כניסתן לארץ'. ובזמן שבעה שנים שכבשו נתרבו כדגי הים לרוב. לכן אמר: 'עד אשר עד כה ברכני ה''. ביאורו עד אשר נכבשה הארץ. ולפי זה לא נמצאו בפקודיו יותר משארי השבטים כאשר נפקדו במדבר ובערבות מואב כי לא חל ברכת יעקב עד שבאו לארץ. וכיון שנכנסו לארץ מכח הברכה נתרבו כדגי הים שאין מספר לתולדותם...".
בנימין הוא השבט היחיד שנולד בארץ ישראל ובאופן דומה, גם צאצאיו פרים ורבים בעיקר בארץ ישראל.
יוסף הוא הראשון שיצא מארץ ישראל למצרים ובניו נולדו במצרים, אך דוקא משום כך יעקב בירך אותו שאורו יזרח דוקא עם השיבה לארץ ישראל: 'וידגו לרוב בקרב הארץ'.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
