פנייתו של אהרון למשה, עקב צרעתה של מרים אחותם, לאחר שדיברה עליו לשון הרע, כנאמר בפרשתנו (במדבר יב יא-יב) - "בי אדוני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו, אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו", מתפרשת באופן פשוט, כפירושו של רש"י (במקום), כתפילה בה פונה אהרון אל רבש"ע לרפואתה של מרים אחותו, הנחשבת כ'מתה' מפני צרעתה - "אל נא תהי כמת - אחותנו זו (-מרים), שהמצורע חשוב כמת"...
הרשב"ם, לעומתו, מבאר שאהרון לא פונה אל ה' ביחס למרים, אלא פונה אל משה ביחס אליו (למשה עצמו), ואומר לו - "אל נא תהי כמת' - אל נא תהיה אתה בעצמך (משה) כמת, שהרי 'אשר בצאתו מרחם אמו' - מי שהוא נולד ממעיו מרחם אמו של אחיו שהוא חי, הרי נאכל בשרו של חי", דהיינו, אל נא תהיה אתה משה כמו מת, שהרי אתה ואחותך מרים יצאתם מאותה רחם של אמא יוכבד, ואם כן, עליך להרגיש ממש את כאבה וצערה ככאבך וצערך שלך.
ועל כן, אם מרים מצורעת, גם אתה מצורע, אם היא כמו מתה גם אתה כמו מת, שהרי 'נאכל בשרו של חי', בשרך שלך שאינך מצורע שהרי אתה והיא שני חלקים של שלם אחד הנובע מאמא יוכבד!
כך עליך להרגיש, ומכוח כך לזעוק בתפילה אל ה' לרפואתה של אחותך, ממש כמו שאתה מתפלל על עצמך.
ואכן, בשמוע משה את דבריו של אחיו אהרון על עומק הקשר והערבות ההדדית, מיד צעק אל ה' (במדבר יב יג) - "ויצעק משה אל ה' - אל נא רפא נא לה".
ציוויו של אהרון - "אל נא תהי כמת", בא ללמדנו שעלינו לצאת מהאדישות, מאי האכפתיות, מחוסר הרגישות ומהאגואיזם שלנו, כלפי 'אחינו בשרנו' - עם ישראל. לא להיות כמתים ביחס למצוקותיהם, קשייהם וכאבם של כל אדם ואדם מישראל, ובוודאי של כלל ישראל, שהרי מאותה רחם יצאנו, כי, 'אֵם' (אב - הקב"ה) אחת (אחד) לכולנו, וחובתנו-זכותנו להרגיש בעומק ובכל הלב את צערם וכאבם, ולפעול ולעזור ככל הניתן ובכל הכוחות והאמצעים, החומריים והרוחניים העומדים לרשותנו למענם…
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
