החזון, המציאות והאמת

בלב פרשת בהעלותך, מופיעה פרשיית 'ויהי בנסוע', בין שתי אותיות 'נון' הפוכות. פרשייה החוצה את ההיסטוריה לשניים: 'חזון ההיסטוריה', מול 'מציאות ההיסטוריה'.

ניכר פער עצום בין השאיפה הנפלאה שלפניה, לבין המציאות בשטח שלאחריה. לפניה: משה מזמין את יתרו להצטרף לעם ישראל. כאן בולטים שפע ביטויי 'טוב': "לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ, כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל... וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְהֹוָה עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ". הכל טוב ולטוב!

ולאחריה, מפלה דרסטית: מתאוננים, קברות התאווה וכו'. המילה 'רע' משתלטת: "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנֲנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'... וּבְעֵינֵי משֶׁה רָע... לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ... וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי". ממש רע!  

אילו ניגודים! קטבי! מה כל זה אומר? 

הלימוד הוא, שיש פער עמוק בין חזון למציאות. המציאות אין לה כנפיים כמו לחזון.

אמנם, פער זה עלול להביא לייאוש מהחזון. בדיוק לשם מענה לכך, 'ויהי בנסוע' נמצא בתווך. פרשייה המלמדת את החלטיות הטוב. 'ויהי בנסוע' הוא ספר בפני עצמו. ארון ה' מופיע, וכל האויבים נפוצים מפניו. האמת האלוקית מנצחת. חזון הטוב האלוקי הוא ישים, ודאי ומוחלט. זהו ספר ה', ספר האמת. גם אם זה מתמהמה במציאות, יש לנו ודאות מוחלטת שזה יבוא.

כל זה הוא המבנה הדינאמי של החיים במבטה של תורה. לחיות תמיד בתווך שבין חזון עליון, למציאות מורכבת. זהו אתגר חיינו, שלעולם לא מייאש אותנו. מאמינים אנו שדווקא כך צומח בעולם טוב עוד יותר שלם. ואין ספק שהוא יבוא.