הסיכום של "מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" חורג מדי פעם מהמבנה הבסיסי של "ויסעו מ... ויחנו ב..." ומוסיף פרטים על האירועים שקרו במקום מסוים. הפרטים האלו לא מחדשים לנו דבר לכאורה, כיוון שהם נזכרו כבר בתיאור האירועים המפורט קודם לכן. וכן, לא נוכל לומר שהתורה ציינה את האירועים המשמעותיים ביותר שקרו בתקופת המדבר, שהרי אירועים רבי משמעות כמו חטא העגל וחטא המרגלים לא נזכרו כאן אפילו ברמז, ולעומת זאת אירועים שנראים כמעט חסרי חשיבות כגון: "וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים" מוזכרים. ייתכן לומר שכל האירועים שצוינו שייכים באופן ישיר או עקיף לנושא של הפרק- 'מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל', כיוון שהיתה להם השפעה על מהלך המסעות.
אחת התוספות הבולטות בפרק היא בהר ההר: "וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם. וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. אַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר. (ס) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד וְהוּא יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר...". מלבד התוספת יש כאן שינוי נוסף- בין התיאור של מות אהרון לבין השמועה ששמע מלך ערד ישנה פרשיה סתומה שמשמעותה הפסקת העניין הקודם והתחלת עניין חדש. לפי דברינו נראה שבשלב זה נוצר שינוי כיוון משמעותי במסעם של ישראל, שנחשב כהפסקת מהלך המסעות הקודם.
ואמנם חז"ל מגלים לנו שבעקבות מותו של אהרון התחילו ישראל לנסוע בכיוון ההפוך- בחזרה למצרים: "כיון שמת אהרן נסתלקו ענני כבוד וביקשו הכנענים (מלך ערד) להתגרות בישראל... וביקשו ישראל לחזור למצרים ונסעו לאחריהן שמונה מסעות...", ורק בזכות שבט לוי שנלחם בהם והחזירם בכח המשיכו במסע לארץ ישראל.
אלא שלפי הסבר זה ההפסקה ע"י הפרשיה היתה צריכה להיות פסוק אחד אחר כך, שהרי השינוי נוצר בעקבות המלחמה במלך ערד? נראה שיש כאן שינוי נוסף בסדר המסע שנגרם עוד לפני המלחמה במלך ערד.
הסיפור על השמועה ששמע מלך ערד מובא כאן באופן חלקי. בפרשת חוקת נאמר: "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים". רש"י מבאר באופן אחד: 'דרך האתרים- דרך הנגב שהלכו בה מרגלים'. המרגלים הלכו בדרך זו כדי להכנס לארץ ולרגל אותה. אם כן מדובר כאן על נסיון של ישראל להכנס לארץ באותה דרך בלי לעבור את הירדן! מהלך כזה היה גורם שינוי משמעותי ביותר בסדר המסעות- במקום להקיף את ארץ מואב, להפגש עם סיחון ולהלחם בו, לעבור את הירדן ע"י נס, להכנס לארץ מכיוון מזרח ולהגיע ישירות לגלגל וליריחו היו ישראל נכנסים כחצי שנה קודם לכן מכיוון דרום-מזרח אל הנגב בלי להפגש במואב ובסיחון כלל.
מדוע ניסו ישראל להכנס דווקא בדרך זו? הגורם שקבע את מהלכם של ישראל בכניסה לארץ היה העמים שסביבה. ארץ ישראל המערבית היתה מוקפת מדרום וממזרח בשלושה עמים שנאסר על ישראל להלחם בהם- אדום מואב ועמון, ולכן הדרך היחידה לעבור דרכם היתה בהסכמה. שלושת העמים סירבו לכך ולכן ישראל נאלצו להקיף את ארצם, ורק לאחר שעברו את נחל ארנון והגיעו לארצו של סיחון היו יכולים להלחם ולעבור דרכו גם בלי הסכמתו. התוצאה של מהלך זה הביאה את ישראל אל ערבות מואב מול הירדן ויריחו ומשם נכנסו לארץ.
אלא שבאיסור להלחם באדום מואב ועמון נותרה 'פירצה בחוק'. בין ארץ אדום לארץ מואב נותרה פירצה שדרכה יכלו ישראל לעבור בלי להתנגש באחד מהעמים. פירצה זו עברה מדרום לים המלח והובילה ישירות אל ערד כדברי המדרש: "מי היה מלך ערד זה עמלק... והיה יושב על הפרצה". ישראל זיהו את הפירצה וניסו להכנס דרכה אך מלך ערד שגילה זאת מיהר לצאת להתקפת מנע. ההתקפה הרתיעה את ישראל כל כך שלא רק שנמנעו מלהכנס באותה דרך אלא התחילו לסגת לאחור לכיוון מצרים.
כאמור, מי שהחזירו את ישראל מבריחתם למצרים אל המשך המסע לכיוון ארץ ישראל היו בני לוי. רש"י מביא פירוש נוסף לזיהוי של 'דרך האתרים': 'דבר אחר, דרך האתרים, דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם, שנאמר דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה'. פסוק זה נאמר על ארון הברית שנסע לפני ישראל במסע הראשון מהר סיני, כלומר שבשונה מסדר המסעות הרגיל שבו הארון הולך באמצע גם כאן הארון הלך קדימה. אם כן בני לוי נושאי הארון הם שהובילו את פריצת הדרך הזו והם שנדרשו לתקן את תוצאותיה.
על פי זה נוכל לבאר קושי בדברי חז"ל כאן. לפי פשט הפסוקים התקפתו של מלך ערד היתה תגובה לפעולתם של ישראל, וכפי שהסברנו ברש"י תגובה ליוזמה של ישראל להכנס לארץ. ואילו לפי חז"ל ההתקפה היתה יוזמה של מלך ערד בעקבות השמועה ששמע על מות אהרון, כפי שאומר רש"י עצמו קודם לכן: "וישמע הכנעני מלך ערד- מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל".
ייתכן לומר שבעקבות מותו של אהרון והסתלקות ענני הכבוד נוצרו שתי תנועות: הלויים פירשו זאת לחיוב והבינו שהגיע הזמן להכנס לארץ ולכובשה, שהרי בכיבוש הארץ עם ישראל נדרש להלחם בעצמו ולא להשאר פסיבי תחת הגנתו של הענן, ולכן זיהו את הפירצה והתכוונו להכנס דרכה. מאידך מלך ערד פירש זאת לשלילה שה' עזב את ישראל וזהו הרגע לפגוע בהם. אם היו ישראל מקבלים את פירושם של הלויים, מאמינים בכוחם והולכים אחריהם היו מנצחים. אך כיוון שישראל קבלו את פרשנותו של מלך ערד וסברו שה' אינו מגן עליהם כמו קודם נוצרה בישראל חולשה רוחנית, וכאשר שתי התנועות נפגשו זו בזו זכו העמלקים להצלחה מסוימת: "וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי". בדיעבד, הצלחתם של עמלק היתה 'הוכחה' למחשבתם המוטעית של ישראל ולכן נבהלו וברחו בחזרה למצרים, שהרי ללא סיועו של ה' לא יוכלו להכנס לארץ.
לפי זה נאמר שמבחינת ישראל התקפתו של מלך ערד היתה יוזמה שלו ומבחינת הלויים היתה זו תגובה ליוזמה שלהם וזו כוונתם של חז"ל. וכן נוכל לבאר שהפרשיה הסתומה מופיעה מיד אחרי מותו של אהרון כיוון שעוד לפני ההתקפה של מלך ערד נוצר אצל ישראל שינוי מחשבתי שגרם ללויים לשנות כיוון ולהכנס לארץ ומאידך גרם לישראל בסופו של דבר לסגת למצרים. ההתקפה רק הוציאה לפועל את המחשבה הזו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
