פרשת נשא היא הפרשה היחידה שמתחילה לכאורה במקום הלא נכון- לגמרי באמצע עניין. החלוקה ה'הגיונית' כאן היא דווקא לפי החלוקה הנוצרית של הפרקים. פרק ד' שמתחיל בסוף פרשת במדבר ומסתיים בתחילת פרשת נשא הוא עניין אחד- מפקד הלויים העובדים במשכן. הפרק מתחיל בציווי: "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת... מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד". בתחילת פרשת נשא נוסף ציווי דומה לגבי בני גרשון ומררי: "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם... בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם". שלושת הציוויים מתקיימים רק בסוף הפרק: "וַיִּפְקֹד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי... וּפְקוּדֵי בְּנֵי גֵרְשׁוֹן... וּפְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי...".

לכאורה היה נכון יותר לחלק את פרשות במדבר נשא לפי סדר הפרקים? (אמנם פרשת נשא היא הארוכה ביותר בתורה ובאופן כזה אחת הפרשות היתה נעשית ארוכה עוד יותר, אך לא ייתכן שמדובר רק על סיבה טכנית). נראה שחלוקה זו הכרחית דווקא כדי להחזיר את הסדר המקורי ש'השתבש' כאן.

כאמור, הציווי על מפקד הלויים העובדים נאמר ביחס לכל אחת משלושת משפחות הלויים בנפרד. לשון הציווי משתנה בין המשפחות: כלפי משפחות גרשון וקהת נאמר 'נשא' וכלפי מררי 'תפקוד'. בפירוש אור החיים מבאר: 'על ידי נתינת הכופר הוא נשיאת ראש להם, ולזה אמר הכתוב במספרם (של ישראל) כי תשא, מה שאין כן הלוים שלא נתנו כופר במספרם אמר פקוד את בני לוי', ולפי זה מקשה מדוע נאמר כאן 'נשא' ומתרץ: 'לצד שנתן ה' להם (לקהת) עבודה פנימית לשאת ארון ושלחן לזה יחס להם לשון נשיאות ראש בערך גרשון ומררי שיהיו הם מעולים מהם... שינשא וירומם בני גרשון לערך בני מררי... ולזה כשצוה על מספר בני מררי אמר בני מררי וגו' תפקוד לא קבע להם דיבור בפני עצמו שאין להם מעלה אלא מנין ממה שאמר תפקוד ולא תשא'.

המעלה של גרשון לעומת מררי היא טבעית כיוון שהוא הבכור מבני לוי. אך מעלתם של קהת היא חידוש, ולכן צריך ציווי מיוחד לנשא אותם. מתברר כאן סדר חדש של בחירת האמצעי דווקא: "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי"- 'ודקדק לומר מתוך בני לוי, מטעם שאמרנו לצד שהוא אמצעי בין גרשון ובין מררי ויתיחס אליו תוך'. הבחירה באמצעי נמשכת מהמציאות החדשה של מחנה ישראל שהשכינה שוכנת באמצעו. דווקא מי שנמצא ב'תוך בני לוי' הוא שראוי לשאת את מה שבתוך המשכן- כלי הקודש עצמם, ובייחוד את ארון הקודש שהוא ה'תוך' הפנימי ביותר. לכן עבודת בני קהת מוגדרת כאן על פי מקומה: "זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים".

אלא שסדר חדש זה לא יכול לבטל את הסדר הטבעי של הבכורה, ולכן סדר הפרשות מחזיר אותנו אל הסדר הטבעי שבו גרשון עומד בראש ויש לו מעלה והתנשאות על האחרים. ייתכן להוסיף על דברי אור החיים שבצד מסוים יש לגרשון מעלה גם לעומת קהת, ולכן התורה מדגישה את מקומו בהתחלת הפרשה. ואמנם בהמשך ההיסטוריה גרשון חוזר ותופס את מקומו בראש.

התורה מאריכה בעבודת המשא של הלויים ומעלימה את העבודה הנוספת שלהם- השירה. נושא השירה מתברר בתנ"ך בספר דברי הימים בימי דוד 'נעים זמירות ישראל'. עבודת השירה משותפת לכל משפחות הלויים ומכל אחת מהן עומד משורר ראשי בעל מדרגת נבואה מיוחדת: "וַיַּעֲמִידוּ הַלְוִיִּם אֵת הֵימָן בֶּן יוֹאֵל וּמִן אֶחָיו אָסָף בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ וּמִן בְּנֵי מְרָרִי אֲחֵיהֶם אֵיתָן בֶּן קוּשָׁיָהוּ". הימן הוא מבני קהת ואסף מבני גרשון, כלומר שסדר החשיבות של המשפחות נשאר עדיין כמו בתורה והוא שקובע את סדר העמידה בפועל: "וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וּבְנֵיהֶם מִבְּנֵי הַקְּהָתִי הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר... וְאָחִיו אָסָף הָעֹמֵד עַל יְמִינוֹ... וּבְנֵי מְרָרִי אֲחֵיהֶם עַל הַשְּׂמֹאול אֵיתָן בֶּן קִישִׁי...".

אך בשלב מסוים מתהפך הסדר והבכורה ניתנת לאסף מבני גרשון: "וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן ה' מִן הַלְוִיִּם מְשָׁרְתִים וּלְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל. אָסָף הָרֹאשׁ... בַּיּוֹם הַהוּא אָז נָתַן דָּוִיד בָּרֹאשׁ לְהֹדוֹת לַה' בְּיַד אָסָף וְאֶחָיו...". מתי מתרחש המהפך ומדוע?

הסדר הראשוני של המשוררים נעשה לקראת העלאת הארון לירושלים ושם קהת עדיין הראשונים. ברגע שהארון מגיע למקומו "וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִיד" תופס אסף את המקום הראשון, מכיוון שברגע זה משתנה המוקד של עבודת הלויים. כל עוד לא הגיע הארון למקומו בירושלים הוא נמצא במסע מתמיד, לכן עבודת הלויים היא קודם כל לשאת אותו במסעותיו, ולכן קהת נושאי הארון הם הראשונים מבין משפחות הלויים. אך ברגע שהארון סיים את מסעו תפקידם של הלויים כנושאי המקדש הסתיים, ומעתה השירה היא מוקד פעילותם. במצב חדש זה אין עוד עדיפות לבני קהת, והסדר חוזר למצבו הטבעי כאשר גרשון הבכור בראש.

בסיום עניין העלאת הארון שם מתברר שישנו שלב נוסף: "וַיַּעֲזָב שָׁם לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' לְאָסָף וּלְאֶחָיו לְשָׁרֵת לִפְנֵי הָאָרוֹן תָּמִיד לִדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ... וְאֵת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' בַּבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן... וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן...". דוד מעלה לירושלים את הארון בלבד אך המשכן עצמו נותר עדיין בגבעון עד להקמת המקדש. שם בגבעון ממשיך הימן מבני קהת לשמור על מעמדו הראשוני, שהרי המשכן עם כל שאר הכלים טרם הגיע למקומו ולגביו עבודת המשא טרם הסתיימה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.