ה'חידוש' של קרח לעומת שאר התלונות על משה שהיו לפניו ואחריו היא התעוזה לחלוק על מעמדו האישי של משה. מדוע המחלוקת כנגד משה עצמו באה דווקא מקרח? רש"י עונה על פי המדרש: 'ומה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו, שנאמר ובני קהת וגו' עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה, לא אני, שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו'. כלומר שתעוזתו של קרח נובעת ממעמדו המשפחתי שאמור לזכות אותו בתפקיד ולא ממעלתו הרוחנית.

חז"ל מוסיפים שקרח גם זיהה בעצמו מעלה רוחנית שמעמידה אותו כביכול בשורה אחת עם משה ואהרון: 'וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן... אמר, אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום, לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה'.

בנוסף לזה ניתן לבאר שתעוזתו של קרח נובעת מתפקידו שקרח כבר זכה בו. למרות שהגורם הראשוני למחלוקת הוא תפקידו של אליצפן בן עוזיאל, למעשה קרח חולק לא רק על משה אלא גם על אהרון הכהן הגדול כדברי רש"י: 'ומדוע תתנשאו- אם לקחת אתה מלכות, לא היה לך לברר לאחיך כהונה'. נראה שקרח סבור שהוא במעמד זהה לאהרון עד שיכול לתבוע לעצמו את הכהונה הגדולה. מדוע?

התורה מציגה את הלויים כמשרתי הכהנים: "וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו". ואכן תפקידי הלויים בתורה נועדו לסייע לכהנים בעבודתם- הלויים נושאים את המשכן ושומרים עליו. אולם יש ללויים תפקיד נוסף שאינו מפורש בתורה- לשיר ולנגן. אמנם גם השירה נחשבת כסיוע לעבודה העיקרית שהיא הקורבנות: 'איזהו עבודה שצריכה עבודה הוי אומר זו שירה', אך היא יכולה להחשב גם כעבודה בפני עצמה כפי שאומר משה לקרח: "הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו... וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם" ומפרש רש"י: 'לשיר על הדוכן' שזהו שירות לעדה ולא לכהנים.

ואמנם בעבודת השירה אפשר לראות את המעלה המיוחדת דווקא ללויים. מלבד הכשרון המוזיקלי שהיה הכרחי לשירת הלויים לפחות חלקם היו בעלי כשרון נבואי כפי שנאמר על המשוררים בזמן דוד: "הַנִּבָּא עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ... הַנִּבָּא עַל הֹדוֹת וְהַלֵּל לַה'... חֹזֵה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים לְהָרִים קָרֶן".

למרות שבתורה לא מדובר על שירת הלויים, נוכל לדעת מי היו חלק מן הלויים המשוררים בדור המדבר על פי ספר תהילים. הגמרא מפרטת את המשוררים ששותפים לכתיבת הספר: 'דוד כתב ספר תהלים ע''י עשרה זקנים ע''י אדם הראשון על ידי מלכי צדק ועל ידי אברהם וע''י משה ועל ידי הימן וע''י ידותון ועל ידי אסף ועל ידי שלשה בני קרח', מתוכם משה ובני קרח היו בתקופת דור המדבר, וכן נאמר במדרש: 'שהיו ישראל אומרים במדבר מה שאמר משה ומה שאמרו בני קרח'. העובדה ששירתם של בני קרח זכתה להיכלל בתנ"ך מלמדת שהשיגו מעלה עליונה של רוח הקודש.

האם מעלת בני קרח מלמדת גם על מעלתו של אביהם? לכאורה אפשר לומר שמעלה זו לא עברה אליהם בירושה אלא התחדשה אצלם בעקבות מחלוקת קרח אביהם ועונשה. כך ניתן לדייק מדברי חז"ל: 'ובני קרח לא מתו תנא משום רבינו אמרו מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה'. בני קרח היו אמורים להבלע יחד איתו כאשר הארץ פתחה את פיה, אך תשובתם הצילה אותם, ומלשון חז"ל נראה שהשירה שאמרו היתה בעקבות המאורע. במקום אחר אומרים חז"ל שהארץ עצמה אומרת שירה: 'חזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו', ונראה שבני קרח למדו אז מן הארץ שפתחה את פיה כיצד לומר שירה.

מאידך נראה לומר שכשרון השירה הנבואית של בני קרח נבע ממקור אחר- מהתפקיד העיקרי שאותו מילאו. קרח ובניו הם מבני קהת שנושאים את כלי המשכן. מדברי החזקוני משמע שקרח קיבל את התפקיד החשוב ביותר: 'שהרי קרח בן בנו של קהת שהיו נושאים את הארון בכתף מה שאין כן בשאר לויים שלא היו נושאים קדושה כזאת'. הארון ש'נושא את נושאיו' גורם להם גם להתנבא ולשיר, וכך אפילו הפרות ששלחו הפלישתים להחזיר את הארון החלו לשיר כדברי הגמרא: 'וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש וגו' מאי וישרנה א''ר יוחנן משום ר''מ שאמרו שירה'. בהמשך הגמרא שם מבואר שגם דברי משה בנסיעת הארון "קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ" הם שירה. אם כן מעלת השירה התחילה כבר מקרח ולא מבניו והיא מעידה על מעלתו מצד תפקידו כנושא הארון. ממילא מובן שקרח ראה את עצמו לפחות כשווה למשה ולאהרון ולא חשש לחלוק עליהם.

מדוע הארון גורם לשירה? מכיון שהוא נושא בתוכו את התורה שנקראת שירה: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". מכאן ייתכן לבאר את טעותו של קרח. קרח סבור שהשירה שלו ושל משה באות מאותו מקור- מן התורה שבארון. אך שירתו של משה נובעת מתוך עצמו. משה הוא נותן התורה כך שהתורה כולה חיה ו'מתנגנת' בתוכו. המילים הופכות להיות שיר כאשר הם נעשות כולן יחד לחטיבה אחת שלימה. כאשר משה מלמד את התורה לישראל מבראשית ועד סופה הוא בעצם מלמד אותם את השירה המופלאה של חייו. עם כל גדולתו של קרח עדיין הוא לא הגיע למעלה זו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.