תשובת הרב איתן שנדורפי

לשואלת שלום רב

שאלה טובה שאלת. ונחלקו בכך רבותינו הראשונים.

הגמרא במסכת ערכין דף טו ע"א וע"ב אומרת:

"תניא: אמר ר' יהודה: עשר נסיונות ניסו אבותינו להקב"ה: שנים בים, ושנים במים, שנים במן, שנים בשליו, אחת בעגל, ואחת במדבר פארן.

שנים בים... שנים במים... שנים במן...

שנים בשליו: בשליו ראשון ובשליו שני. בשליו ראשון: 'בשבתכם על סיר הבשר' (שמות טז, ג), בשליו שני: 'והאספסוף אשר בקרבו' (במדבר יא, ד)".

פירש רש"י: "בשליו ראשון - כשהתחיל המן לירד היה שליו יורד עמו, כדכתיב: 'ויהי בערב ותעל השליו וגו' ובבקר היתה שכבת הטל' וגו' (שמות טז), ולאחר זמן מרובה התאוו יותר".

וכתבו שם התוספות: "התאוו תאוה - פירש רש"י: 'התאוו יותר' משמע שלא פסק להם השליו.

והרב רבי יוסף קרא פירש שפסק להם השליו ראשון, והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה לפי שלא היה להם שליו, וירד להם שליו שני".

כלומר: רש"י פירש שבשני התאוו יותר, משמע שהוא סובר שהשלו כן ירד במשך כל  ארבעים שנות המדבר והתלונה בפעם השניה היתה מפני שרצו יותר.

ואילו רבי יוסף קרא הסביר שהשלו ירד רק באותה שעה ולכן בני ישראל התלוננו אחר כך שאין להם בשר.

כעין זה נאמר גם בחזקוני בפרשת בשלח (טז, יג): "ותעל השלו - מתנת השלו לא היתה אלא באותה שעה, ולפיכך לקמן בפרשת בהעלותך התאוו תאוה 'מי יאכילנו בשר', ונתן להם פעם שנית, כדאיתא בערכין.

ושם פירש רש"י כי בשני התאוו יותר, אבל המן ירד להם במדבר מ' שנה דבר יום ביומו".

כלומר: החזקוני הסביר על פי הפשט שהשלו ירד רק באותה שעה ולכן בני ישראל התלוננו אחר כך שאין להם בשר, כפירוש רבי יוסף קרא, והוסיף החזקוני שרש"י פירש במסכת ערכין שבשני התאוו יותר, משמע שהוא סובר שהמן כן ירד במשך כל  ארבעים שנות המדבר.

אותן שתי אפשרויות מופיעות גם ברמב"ן בפרשת בשלח (טז, יב):

"שמעתי את תלונות בני ישראל דבר אליהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ...ועתה אמר להם בין הערבים תאכלו בשר תמיד, ובכל בקר ישבעו לחם כל ימי המדבר.

וכן דעת רבותינו שהיה השלו עמהם מן היום ההוא והלאה, כמו המן.

וכן נראה, כי על שני הדברים נתלוננו, ובשניהם שמע את תלונתם ותאותם יביא להם, כי מה יתן להם ומה יוסיף להם בשר ליום אחד או לשנים.

והפרשה שתפרש ותאריך בענין המן, כי כל מעשיו הם נפלאים, ותקצר בענין השלו: 'ויהי בערב ותעל השלו' (פרק יג), כי הוא בנוהג שבעולם.

וענין השלו השני בקברות התאוה (במדבר יא, לא), כי לא בא להם ממנו עתה לשובע, כאשר יאמר בכאן תמיד: 'בשר לאכול ולחם לשבוע' (פסוקים ח-יב). ויתכן שהיו גדוליהם לוקטין אותו, או שהיה מזדמן לחסידים שבהם, וצעיריהם היו תאבים לו ורעבים ממנו, כי לא יספר בשלו 'וילקטו המרבה והממעיט', כאשר אמר במן, ולכך אמר שם: 'והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה' (במדבר יא, ד), ואמר: 'וישובו ויבכו גם בני ישראל' (שם), שהיו גם מהם בוכים לו, ולא כלם, ואז נתן להם ממנו לרוב מאד, כאשר אמר: 'הממעיט אסף עשרה חמרים' (שם לב), ואכלו חדש ימים בשפע ההוא, ושב לענינו הראשון.

ועל דרך הפשט היו כל מעשה השלו לעתים, והמן שהיה חיותם היה להם תמיד, כי עיקר תלונתם עליו כדכתיב: 'כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב' (שמות טז, ג).

רבינו בחיי שם (בפסוק יג): אימץ את שיטת רש"י: "ויהי בערב ותעל השלו וגו', ובבקר היתה שכבת הטל. השלו והמן התחילו לבא באחד בשבת, ועמד להם השלו ארבעים שנה כשם שעמד המן, ומה שכתוב: 'ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה' (טז, לה) הוא הדין בשלו שאכלו אותו ארבעים שנה. זה בא ביום וזה בא בלילה, אבל מפני שהיה הפלא גדול במן יותר מאד שנוצרה להם יצירה חדשה בשמים לכך הזכיר הפלא הזה לבדו כי עמד להם ארבעים שנה, אבל השלו שהיה בא להם כאילו בענין הטבע והמקרה כענין הרוח כענין שבאר במקום אחר: (במדבר יא, לא) 'ורוח נסע מאת ד' ויגז שלוים מן הים', לא חשש להזכירו".

גם הריב"א שם הביא את המחלוקת: "פירש רש"י בפרשת בהעלותך גבי מי יאכילנו בשר וזו לשונו: 'וכי לא היה להם בשר? והלא כבר נאמר: 'וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר'! אלא שמבקשים עלילה' עכ"ל.

והרב ר' יצחק פירש קרא שהשליו פסק להם בשנה ראשונה, שנאמר: 'ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה' (טז, לה), ולא נזכר שם שלו, וכן ביהושע (ה, יב) נאמר: 'וישבת המן ממחרת' וגו' ולא הזכיר שליו".

לסיכום: נחלקו רבותינו הראשונים האם השלו היה כל ארבעים שנות המדבר, או שהשלו היה רק לשעה.

רש"י ורבנו בחיי הסבירו שהשלו היה כל ארבעים שנות המדבר והתלונה בפעם השניה היתה מפני שרצו יותר, ורבי יוסף קרא והחזקוני והרמב"ן על פי הפשט הסבירו שהשלו היה רק לשעה, ולכן התלוננו בפעם השניה.

יהי רצון שאף פעם לא נתלונן ותמיד נראה את טוב ד' עלינו.

 איתן שנדורפי