תשובת הרב יוסי ברינר

שלום וברכה.

נחלק בתשובה בין הרוצח בשוגג לבין גואל דם.

בגמרא (מכות ב,ב) משמע שהגלות לעיר מקלט על ידי הרוצח בשגגה מהווה כפרה עבורו על מה שעשה בשוגג. אין גלות על רציחה באונס גמור (כמובא שם בתחילת פרק שני בכמה סוגיות), והאדם שרצח בשוגג לא נזהר מספיק ולכן הוא הגיע למצב שבו הוא הרג בשוגג.

ערי המקלט היו שייכים ללויים, והגולה לשם עבר תהליך שיקום ביושבו עם השבט הנבחר העוסק בקדושה. הספורנו (במדבר לה,כה) מסביר שהתורה לא קצבה זמן מסוים לשהייה בתוך עיר המקלט אלא תלתה זאת במות הכהן הגדול, משום שדרגת הכפרה שכל אחד זקוק לה משתנה מאדם לאדם, וככל שהאדם זקוק לכפרה קטנה יותר, הוא יהרוג בשוגג בזמן קרוב יותר למיתת הכהן הגדול. תהליך השיקום שהרוצחים בשגגה בערי המקלט יכולים להוות מודל גם היום לשיקום אסירים שהגיעו על עבירות קלות.

לגבי האם יש מצווה ביד גואל הדם להרוג את הרוצח בשגגה. לכאורה מדובר על מחלוקת תנאים במשנה במכות יא,ב. הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש (ה,י) פסק כשיטת ר"ע שאין מצווה על גואל הדם להרוג את הרוצח בשגגה אלא שיש בכך רשות (יש להעיר על כך שמשמע מספר המצוות שורש ז' שהרמב"ם סובר שיש מצווה על גואל הדם להרוג את הרוצח בשגגה). ניתן באמת להסביר שהתורה דיברה כנגד יצר הרע, אך ניתן גם להסביר שרוצח בשגגה שמרגיש שהוא עשה מעשה חמור ושהוא זקוק לכפרה, יברח לעיר המקלט לפני שגואל הדם יתפוס אותו, ואם הוא לא עשה כן, כנראה שהוא לא באמת מתחרט.

ומילה אחת לגבי הערתך על המנהג הנפוץ אצל הברברים. אכן, יש לפעמים שהתורה התייחסה למצב מוסרי ירוד יותר וכאשר העולם מתעלה, התורה מצפה מאיתנו להתעלות גם כן. אפנה אותך רק למקור אחד מני רבים: ספר הלכה בימינו לרה"ג יעקב אריאל שליט"א, עמ' 458 במהדורה החדשה.

המשך חופשה נעימה!