למה ברכת כהנים נמצאת אחרי דיני הנזיר? המקום ההגיוני של ברכת כהנים הוא בכלל בספר ויקרא, עם כל שאר דיני הכהנים. ולמה חיכתה התורה עד אחרי דיני הנזיר כדי להביא אותה?

דיני הנזיר מלמדים שאדם יכול לבחור להיות קדוש כמו הכהן הגדול.

לנזיר אסור לשתות יין "מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר", וכך גם לכהנים "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹֽאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד".

לנזיר אסור להטמא למתים, כולל לשבעת הקרובים "כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לה' עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹֽא: לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹֽא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם" והסיבה היא "כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשֽׁוֹ", ולכהן גדול אסור להטמא למתים כולל לשבעת הקרובים "וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּֽא" ומאותה סיבה: "כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו". בנזיר הנזר הוא השיער, ובכהן גדול שמן המשחה.

ברור מניסוח הפסוקים שכוונת התורה היתה להשוות את הנזיר לכהן גדול. אבל איך יכול אדם פרטי, בהחלטה של רגע, להיות קדוש כמו הכהן הגדול? אין משמעות לעבודה הקשה? לנסיון? למי שנושא בתפקיד כל החיים, ולא רק שלושים יום?

ההבדל הבולט בין נזיר לכהן גדול נמצא בשיער. אצל הנזיר "גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשֽׁוֹ", ואצל הכהן הגדול להיפך: "אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע", וכך גם אצל שאר הכהנים "רָֽאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ". מה שהנזיר מחויב לעשות, והוא נזר הקדושה שלו, אסור לכהנים לעשות. הסברנו כבר בעבר, שהשיער מייצג את הפעולות וצורות החשיבה הבלתי מודעות, אלו שיוצאות מהאדם בלי שהוא מרגיש אותן. אצל הנזיר זו מהות הקדושה, נזר אלוקיו הוא דווקא השיער הגדל פרע. כלומר קדושת הנזיר היא קדושה שברגש, בלא מודע, וקדושת הכהן היא קדושה במודע ובשכל.

מצד הרגש יכול כל אדם לקפוץ למדרגות קדושה גבוהות בבת אחת. הוא יכול בהחלטה של רגע, להחליט להתנהג בקדושה, ולעסוק רק בקדושה, כמו כהן גדול.

אבל זו דרך שמתאימה רק לאנשים מסויימים, ולא לכלל הציבור, וגם אצלם היא בדרך כלל זמנית. ולכן סתם נזיר הוא שלושים יום.

לעומת זאת הקדושה שמתחילה מהשכל דורשת עבודה ארוכה מאוד. היא דורשת הבנה, ואחר כך הזדהות, ולאחר מכן התרגלות לחיות בצורה קדושה. אבל בסופו של דבר היא יכולה להרים את כל בני האדם ואת כל העולם למדרגה של קדושה תמידית. זו קדושת הכהנים, שאמורה להביא את עם ישראל כולו להיות "מַמְלֶכֶת כֹּֽהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ".

ולכן כשהנזיר מסיים את תקופת נזירותו, הוא צריך לבוא אל הכהן דווקא, שהוא יעשה בשבילו את הקרבנות והסדר הנלווה אליהן. כך ילמד הנזיר שכדי להמשיך את המדרגה הקדושה שהגיע אליה בפתאומיות, צריך ללכת וללמוד מהכהן בהדרגה ובאופן מסודר.

ולכן לאחר דיני הנזיר מגיעה ברכת כהנים, לומר לנו שהכהנים לא רק מגיעים בעצמם למדרגות עליונות, אלא מעבירים את שם ה' שנקרא עליהם לכל בני ישראל. הכהנים יכולים לקדם את העם כולו להיות במדרגה גבוהה יותר. ולכן לאחר ברכת כהנים עוברים לקרבנות הנשיאים, לקרבנות שהתנדבו כבר שבטים שלמים, ולא רק יחידים שהצליחו להתעלות.

[עיון נוסף והרחבה: במדבר פרק ו פסוק ב: ריקאנטי, אלשיך, עולת ראיה עמוד סא 'פרשת ברכת כהנים', עין איה שבת פרק ראשון ז].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.