לאחר חלום הסולם, נאמר: "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם". נתבונן במספר נקודות העולות מפסוקים אלו:

המילה "מִשְּׁנָתוֹ" מיותרת לכאורה, שכן כל יקיצה היא מתוך שינה; אולם נראה שכוונת הכתוב לומר שמחמת בהלתו מכך שישן במקום זה הקיץ מיד לאחר החלום, באמצע שינתו. כך רואים גם מהפסוק הבא: "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן..." – הרי שיקיצתו הראשונה לא היתה בבוקר, אלא הקיץ באמצע הלילה בבהלה מחמת החלום, ואז אמר את הדברים הנ''ל, ולאחר מכן המשיך לישון - במקום אחר כמובן, שהרי "יש ה' במקום הזה", ובבוקר השכים ומשח את האבן.

מה גרם לבהלתו, שמחמתה הקיץ באמצע שינתו? רש''י כתב על המילים "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" – "שאם ידעתי, לא ישנתי במקום קדוש כזה''. אך יש לשאול – הרי במקומות רבים היתה התגלות נבואית לנביאים, ולא מצינו שראו בכך סימן לקדושה מיוחדת שקיימת באותו המקום! אם כך, מדוע דווקא במקרה זה סבר יעקב שזהו 'מקום קדוש', כדברי רש''י?

ניתן להציע שני הסברים לכך:

האחד, שמהחלום היה מובן כי הסולם שנראה בו, ובו מלאכי אלהים עולים ויורדים, היה מוצב באותו מקום שבו שכב יעקב. אם כך, זהו המקום שבו מתקיים הקשר בין הארץ לשמיים, שדרכו מגיעים המלאכים מכאן לשם ולהפך. לא עצם ההתגלות חשפה ליעקב את קדושת המקום, אלא תוכנה; ותוכן זה הוא שהביא אותו להבנה כי זהו 'שער השמיים' – השער שבו עוברים המלאכים מהארץ לשמיים ולהפך; המקום הקדוש ביותר על פני הארץ, הנושק לשמיים ומהווה חיבור בינה לבינם.

ההסבר השני הוא, שדברי ה' "הארץ אשר אתה שוכב עליה" הם שגרמו לו להבין כך; שכן בעוד שלאברהם וליצחק נאמר בהבטחת ה' להם ''הארץ הזאת'', לו נאמר ניסוח שונה, המצביע באופן ספציפי על המקום שבו הוא שוכב. יעקב הבין שאין כוונת ה' דווקא למקום זה, שהרי ארץ כנען כולה הובטחה לאבותיו, אלא כוונת הדברים היא שאע''פ שהארץ כולה תינתן לבניו, המקום שבו הוא שוכב מהווה הגרעין והמוקד של הארץ, ונתינתה לזרעו היא בעבור הפעילות הרוחנית שתתרחש במקום זה. הבנה זו מתאימה לדברי חז''ל, כי המקום המדובר כאן הוא מקום המקדש (כמובא כאן ברש''י ורמב''ן), שהעבודה בו מהווה הגרעין הרוחני של חיי עם ישראל בארצו.

כשהקיץ משנתו, תגובתו הראשונית היתה אמירה כללית, ש"אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה"; ולאחר שדעתו התיישבה עליו והוא הוסיף להתבונן בדבר, התגברה בקרבו יותר תחושת היראה – "ויִּירָא", ואז הגיע להבנה מדוייקת ומגדירה יותר, ואמר: "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם".

מדוע על 'בית אלהים' אמר בלשון שלילה - 'אין זה כי אם', ואילו על 'שער השמיים' אמר בלשון חיוב - 'וזה'?

ניתן לומר כי כוונתו בתחילת הדברים היא לשלול את מחשבתו הראשונית שזהו מקום רגיל, שניתן ללון בו, ושיעור דבריו: "אין זה מקום רגיל, 'בית אנוש', שיוכל ללון בו כבביתו, כפי שהייתי סבור - כי אם 'בית אלהים'; ולפיכך אמירה זו מנוסחת בלשון שלילה. המשך הדברים מוסיף עוד נתון, שלא בא לשלול באופן ישיר מחשבה אחרת, ולפיכך הוא מנוסח בלשון חיוב: 'וזה שער השמיים' – דהיינו כמבואר לעיל, מקום חיבור השמיים והארץ.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.