פרשת ויגש נפתחת בנאום ארוך של יהודה ליוסף. בנאום זה יהודה מתמודד עם העובדה שהגביע נמצא באמתחת בנימין. כשקוראים את דברי יהודה נראה בפשטות שיהודה מאמין לטענת יוסף שבנימין הוא שגנב את הגביע, שהרי העובדות מדברות מצד עצמן. כבר בתחילת הדו-שיח ביניהם, בסוף הפרשה הקודמת, אמר יהודה ליוסף (מד, טז): "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ". בעקבות כך בפרשה זו יהודה נושא נאום שכולו בקשת חנינה לבנימין ללא כל רמז כי יש כאן עלילה. אך הדבר תמוה: האם לא שאלו האחים את בנימין האם אמת הדבר? ואם שאלוהו: האם בנימין לא אמר להם שזו עלילה בלבד? ואם כן, האם האחים לא האמינו לדברי בנימין כי יש כאן מזימה? הרי האחים עצמם חוו פעמים עלילה דומה בדמות השבת כספם לשקיהם!
אכן במדרש אגדה (בראשית פרק מד) נאמר שבתחילה האחים האשימו את בנימין, אך לבסוף האמינו לו: "כיון שנמצא הגביע, אמרו לו אחיו: גנב בר גנבתא, רחל אמך גנבה את התרפים ואתה גנבת את הגביע, והיו מכים אותו עד שנשבע בחיי אביו יעקב ובאבלותיה ונטילותיה דיוסף אחיו [ואמר] אין פשע לי, ובכל זאת לא ידעתי מי שמה בשקי, מיד האמינוהו שלא היה רגיל לישבע"
בהתאם למבט זה, רש"י (מד, טז) כותב שהיה ברור לאחים שבנימין לא חטא ולא גנב: "האלהים מצא - יודעים אנו שלא סרחנו, אבל מאת הקדוש ברוך הוא נהיתה להביא לנו זאת". וכן כותב רבינו בחיי: "ידענו כי נקיים אנחנו מכל זה, אבל אנחנו חייבין ממקום אחר, ומלפני ה' יתעלה יצא המקטרג להזכיר את עון עבדיך". (באופן זה פירשו גם הספורנו, האברבנאל, האלשיך ורש"ר הירש). לפי דבריהם היה ברור ופשוט לאחים שבנימין לא באמת גנב, אך הם הבינו שמן השמים 'הפלילו' אותם.
לעומת זאת הרד"ק (שם) כותב שיהודה הודה שבניגוד לכסף שמצאו באמתחתם, כעת מדובר בעוון אמיתי: "ומה נצטדק - לא נוכל לומר שאנחנו צדיקים בזה כמו שאנחנו צדיקים בדבר הכסף. האלהים מצא את עונינו מזומן לפניו להענישנו עליו והכשילנו בזה, וזה נאמר על דרך: 'ונתתי מכשול לפניו' (יחזקאל ג)".
נראה שבאמת היתה כאן דרך אמצעית. דרך זו ניכרת באמצעות ענין השבת הכסף לשקים – בתחילה חשבו האחים כי יש כאן עלילה, אך לאחר מכן אמר להם האחראי על בית יוסף כי יש כאן נס מאת אלוקים, ושכספם הגיע אליו. אם כך, כך חשבו האחים גם לגבי הגביע: מצד אחד בנימין לא גנב, אך מצד שני אין כאן עלילה, אלא שכך רצה ה' שהדברים יסתדרו. וזהו ממש הפשט של דברי יהודה: "האלוקים מצא את עוון עבדיך. בכך אומר יהודה שיש כאן פעולה אלוקית לחלוטין בכדי להשיב לאחים על חטאם.
באופן עמוק, יהודה והאחים הגיעו סוף סוף אל האמת: הם הבינו שמאחורי כל הצרות שמתרגשות עליהם עומדת יד ה'. אמנם הם עדיין לא הבינו שיד ה' פעלה גם במכירת יוסף עצמה, אך הם הבינו שהקב"ה עומד מאחורי צרותיהם. וכך בנקודה זו הם הפסיקו לברוח מן החטא שלהם ולחתור לחיים טובים כאילו הכל כרגיל. יהודה הוביל את ההבנה שעל האחים לקבל את האחריות על החטא שלהם ולהיות מוכנים לסבול ולשלם את מחירו. מכח הבנה זו יהודה הציע ליוסף להפוך לעבד במקום בנימין: למרות שהבין שבנימין לא גנב את הגביע, הוא הבין שכך ראוי לו מאת ה' כדי לכפר על ריב האחים ההיסטורי, ועל מנת להשיב את השלום ואת הטובה לבית.
כאשר יוסף ראה את אותה ההכנעה נולדת אצל אחיו, הוא הבין שהגיע הזמן להתגלות. סוף סוף הם יוכלו להבין שהכל התרחש באופן מכוון משמים: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם" (מה, ה).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
