המגע עם עמי כנען
כאשר הלך אברהם אבינו לארץ כנען, היו עמי כנען בעלי הארץ באותה העת - "וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע" (י, יט). בתחילת לך לך מדגישה התורה כי הליכת אברם בארץ היא לעומת ובניגוד לשלטון הכנעני: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" (יב, ו). לאור זאת, מצפים היינו כי עיקר ההתמודדות והקושי של אברהם בארץ יהיה מול עמי כנען. היה מקום לצפות שהכנענים יתנגדו לאברהם ויאבקו בו.
אך מאז שמגיע אברהם לארץ, לאורך כל פרשיותיו, המצב הוא הפוך. אברהם נכנס לארץ ומתהלך בה, ואין פוצה פה ומצפצף. ברוב מסעיו ומהלכיו, עמי כנען כלל לא נזכרים. גם כאשר הם באים במגע עם אברהם, מתגלה כי עמי כנען הם הנוחים ביותר, ומקומו של אברהם בארץ ברור להם מאליו. המאבקים וההתמודדויות של אברהם היו עם עמים אחרים הנתונים מחוץ לארץ או באזורי הגבול שלה – [נמרוד], ארבעת המלכים, מצרים ופלשתים.
מצינו שלוש נקודות מגע בין אברהם לעמי כנען:
- תחילה הוא ישב בשטח של 'ממרא האמורי' וכרת ברית איתו ועם אחיו (יד, יג): "וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם". במדרש אגדה (בראשית יד סימן יג) מתברר כי ברית זו לא הסתכמה בידידות גרידא, אלא היוותה הסכמה מפורשת לשייכות הארץ לאברהם - "והם בעלי ברית אברם. שכרת ברית שלום עמהם כשיצא הוא למלחמה ישמרו מקומו".
- מאוחר יותר פעל אברהם פעמיים להציל את הכנענים היושבים בחמש ערי סדום[1]: הוא הצילם משבי ארבעת המלכים, וניסה להצילם מן ההפכה בחטאיהם. מצד סדום לא מצינו כל ערעור על זכותו של אברהם בארץ. להיפך – בפעם היחידה שיש דיבור ישיר בין מלך סדום ובין אברהם, מודה מלך סדום בכך שכל רכוש סדום ראוי לעבור לאברהם.
- מות שרה מביא לנקודת מגע שלישית. במפגש בין אברהם לבני חת, מכנים הם אותו: "נשיא אלוקים". לאחר משא ומתן, הם מקנים לו את השדה לאחוזת קבר ללא קרב וללא מאבק. וגם במשא והמתן עצמו - מוסכם עליהם מלכתחילה כי אברהם זכאי לקבור את מתו בנחלתם (גם אם לא לאחוזת קבר). היה מקום גדול לצפות כי בני חת לא יאפשרו דריסת רגל כלשהי למי שבא לרשת את ארצם ולהורישם ממנה.
זוהי קומה חדשה באדנות אברהם על הארץ מול עמי כנען. עד כה עמי כנען 'פינו לו מקום' בתוך הארץ. הם לא התנגדו לכך, וממרא אף סייע לו. אך בפרשת המכפלה אברהם מבקש ואף דורש כי הכנענים יביאו לו מאחוזתם שלהם. ברור כי יכל אברהם למצוא מקומות קבורה ברחבי הארץ. אך הוא חפץ לקבל דווקא מנחלתם של מי שעד כה נחשבו לאדוני הארץ. בני חת מסכימים מלכתחילה לעצם מעשה הקבורה, ובעקבות המשא המתן הם נכנעים אף מול דרישתו הבלתי מתפשרת לקבל את השדה לאחוזת קבר רשמית ומוצהרת.
בפסוק ב בתחילת פרשית מערת המכפלה ובפסוק יט בסופה הדבר נחתם בתורה: "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן"; "וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" – למרות שאנו כבר יודעים זאת, התורה מדגישה שמדובר בארץ כנען. לדורות יחתם כי בני כנען ויתרו מרצון על ארצם למען אברהם.
לאחר ביצוע קניית השדה, מגלה לפתע התורה נתון חדש על מיקומו של איזור המערה - "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא... עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן". ממרא האמורי הוא בעל הברית הקדום של אברהם מתוך עמי כנען. התורה מצביעה על 'סגירת מעגל' – התנהלותו של ממרא הפכה לתופעה, כאשר כל בני חת שהיו שכניו, קיבלו את אברהם בתור נשיא אלוקים. רכישת המערה היא קיבוע לדורות של כניעת בני כנען אל מול אברהם.
אם כן, הן שתיקתם הכללית של עמי כנען, והן כניעתם במגעם עם אברהם מהווים הסכמה עם מסירת הארץ לאברהם. במדרש פסיקתא זוטרתא (בראשית יב, ו) מתבאר כי התורה עצמה באה להדגיש כבר בבוא אברהם לארץ את רפיון הידים של בני כנען מול אברהם: "'והכנעני אז בארץ' - מה תלמוד לומר [=הרי אנו כבר יודעים זאת?], אלא שאף על פי שהיה הכנעני בארץ, לא הנזק [=לא ניזק אברהם] מהם".
מצב דומה של העדר חיכוכים שרר לאורך חיי שלושת האבות. ליצחק לא היה כל מגע עם עמי כנען. בימי יעקב המגע היחיד היה בפרשת אנשי שכם. והנה גם שם – הבקשה העקרונית של עמי שכם היא לא להילחם בבית יעקב, אלא לכונן איתם יחסי קירבה עד כדי עירוב בין העמים.
נס כניעת עמי כנען
במבט רחב על מגעי האבות עם כנען, מתברר כי חל כאן נס: עמי כנען מתבטלים אל אברהם מיד עם כניסתו ואינם מעזים להתנגד אליו. הרד"ק עמד על כך (יב, ו): "להודיע מעשה האל ורצונו לאוהביו, כי אברם היה עובר בארץ עם מקנה רב מאד, והיו רועים במרעה ארץ בכל מקום שהיה עובר שם, ובעלי מקומות המרעה לא היו אומרים לו דבר, וזה היה דבר גדול ומעשה נס מאת האל. והכיר אברם בזה כי היה מקיים לו האל מה שייעדו האל בברכה".
הקו העקרוני של אברהם מול הכנענים
בשלוש נקודות המגע של אברהם עם הכנענים מופיע קו קבוע: הכנענים מנסים להעניק לאברהם, ואברהם מסרב לקבל מהם מאומה. הוא מביע כלפיהם ידידות ואחווה, ופועל למענם. אך כאשר הם מנסים להעניק לו, אברהם מסרב בכל תוקף. הוא מוכן לקבל מהם רק בתור הסכם הדדי:
- כאשר ענר, אשכול וממרא מסייעים לאברהם במלחמתו בארבעת המלכים, הוא אינו משאיר זאת כמתנת חינם. הוא דואג לשלם להם שכרם משלל המלחמה - "וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם" (יד, כד).
- באותו המעמד, מסרב אברהם לקחת ממלך סדום את המגיע לו משלל המלחמה - "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (שם, כג).
- וכאשר בני חת חפצים לתת לאברהם קבר במתנת חינם, מסרב אברהם בתוקף. רק בהסכם הדדי של מכר הוא חפץ.
אברהם שומר על מעמד של עליונות מול עמי כנען – הוא עומד מעליהם ולא הם מעליו. על כן הוא לעולם לא יקבל מהם. בולט הדבר, כי לעומת עמי כנען, שלמתנותיהם הוא מסרב בעקביות, למתנותיו של מלך מצרים לא סירב אברהם. מעמדו מול עמי כנען הוא שחשוב לו[2].
[1] עובדת היותם כנענים מבוארת בבראשית י, יט. ומשם הוכיחו זאת חז"ל במדרש תנחומא: "לפיכך כשרצה הקדוש ברוך הוא להחריב חמשת כרכים הללו, אמר איני מחריבן אלא מדעתו של אברהם, אם תאמר שלא היו מארץ כנען, ראה מה כתיב ויהי גבול הכנעני מצידון וגו'". לפיכך לא החריבן עד שנמלך באברהם, שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם". אך נציין כי על פי המלבי"ם הפסוק בפרק י בא לומר להיפך - שיושבי ערי סדום לא היו כנעניים.
[2] יחד עם זאת, נציין את דברי הכלי יקר (יב, ט), שבחשבון הכולל, גם את מתנות מצרים דאג אברהם להחזיר - "ומכל מקום לא רצה ליהנות מן אותן מתנות ונתנם לבני הפלגשים, שנאמר (בראשית כה ו) ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות. היינו אותן מתנות שכבר קיבל מן המצרים נתנם לבני הפלגשים דהיינו בני קטורה והיא הגר המצרית כפירוש רש"י, כי מן המצרים לקח המתנות והחזירם ונתנם לבני הגר המצרית".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
