יחסי אברהם עם הכנענים
כאמור במאמר הקודם, הברית שהחלה בין אברהם לממרא, התרחבה לכדי קבלת אחוזה בתוך בני חת. האם קרבת הכנענים אל אברהם תיצור קרבה מקבילה של אברהם אליהם?
בפרשתנו מתגלה כי ההיפך הוא הנכון: דווקא כאשר אברהם זכה לאחוזה רשמית בתוך הכנענים, הוא ידע כי עליו להזהר מהתקרבות אליהם יתר על המידה. מיד לאחר רכישת המערה, קורא אברהם לעבדו ושולח אותו לשליחות רחוקה לחרן. מטרת השליחות היא להשיא את יצחק אישה שלא מבנות כנען. ואכן, בדבריו לעבד מדגיש אברהם כי יש להישמר דווקא ממצב הקירבה שנוצר: "אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו". במדרש שכל טוב (פרק כד סימן ג) מובהר שאזהרה זו מכוונת לבנות הכנענים הקרובים ביותר לאברהם: "הזהירו על בנות ענר אשכול וממרא, ואף על פי שהן צדקניות, וכל שכן על הרשעיות".
עד כה היה אברהם מתהלך וקורא בשם ה' בארץ כנען. היה מקום לחשוב כי לאחר השפעתו החיובית, יוכלו הוא וביתו להגביר את החיבור לשכניו הכנענים, ואף לאפשר צירוף של הטובים שבהם אל המשפחה. אך אברהם יודע כי כל חיבור עם הכנענים הוא שלילי, ויצור השפלה לזרעו. על כן אברהם מדריך את העבד לחדש את הקשר עם המשפחה שממנה נולד אברהם – למצוא אישה בחרן.
השפעת אברהם על העבד הכנעני
אם כן, ציווי אברהם לעבד נועד להרחקת זרע אברהם מן הכנענים. אולם מפליא לגלות כי באותו הציווי עצמו, מקדם אברהם בשלב נוסף את השפעתו הטובה על בני כנען. העבד הכנעני מתעלה בפרשה זו למעלה של קרבת ה' נפלאה. הוא זוכה למעלת "עבדי אבות" אשר מעשיו וסיפוריו נכנסים לתורה. כלל אין לראות כמובן מאליו שאברהם נותן לעבדו הכנעני את השליחות המהותית כל כך של מסירת אשה ליצחק. עד כה אברהם דאג לקדם בעצמו את המעשים הגדולים של הקמת עם ישראל. והנה, דווקא במעשה המכוון לטהרת המשך השושלת מיצחק, מוסר אברהם את השליחות לעבדו. ניכרת כאן עוצמת ההשפעה של אברהם על העבד הכנעני. יודע אברהם כי ניתן לסמוך על עבדו, וכי באמצעות עבד זה יופיע גילוי מיוחד של אמונה והשגחה.
יש לזכור בהקשר זה, כי בתחילת ברית בין הבתרים כבר הביע אברהם את הבנתו (שהיה לו קשה לקבלה) כי עבדו הוא שירשנו – "והנה בן ביתי יורש אותי". כך מבאר זאת הרד"ק שם: "ובן ביתי - שהוא חשוב לו כזרעו כמו אליעזר שהיה מושל בכל אשר לו". והכתב והקבלה שם הפליג לבאר את מעלת עבד אברהם: "ויתכן שאין כונתו בזה ירושת הממון כי אם ירושת האמונה האמיתית, כי ענין ירושה הוא העתקת דבר מרשות לרשות, וישומש גם בענין הרוחני, כי על התורה הנעתקת מדור לדור ויוצאת מרשות האבות לרשות הבנים נאמר מורשה קהלת יעקב, ולהיות שאליעזר למד ממנו האמונה האמתית וכמו שספרו רז"ל שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים, ועל ידו אתעבידו ניסין לאברהם בדמשק, ושהיה זיו איקונין דומה לאברהם, ושהיה שליט ביצרו, ועליו אמרו, יפה שיחתן של עבדי אבות, יפה רחיצת רגל עבדי אבות. הנה למעלתו הגדולה הזאת מצאו אברהם ראוי להתפלל עליו להשאר הוא אחריו במקום זרע. אמנם הוא יתברך הודיעו לא יירשך זה, כלומר האמונה האמתית לא תהיה נעתקת ממך ע"י אליעזר כי לא תתנחל אצלו אל זרעו אחריו... כי אליעזר בחיי אברהם כבר נתעלה במעלה הנפלאה להשקות לאחרים מתורת רבו ולהודיעם ידיעות אלהיות...".
ובכן, בפרשת חיי שרה, מפקיד אברהם בידי העבד הכנעני את תפקיד הרחקת יצחק מעמי כנען. כאילו בניגוד לכלל ש'אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים', גורם אברהם לעבד עצמו להתנשא אל מעבר לכנעניות השפלה. ואכן בדברי חז"ל יש קביעה מפליאה המבהירה עד כמה גדולה היתה השפעת אברהם על העבד. במדרש בראשית רבה (ס, ז) נאמר: "אמר ר' יוסי בן ר' דוסא: כנען הוא אליעזר, ועל ידי ששירת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך". כלומר שכנען בעצמו, אבי הכנעניות כולה, התעלה למדרגת "עבדי אבות" וזכה לצאת מכלל ארור לכדי ברוך. כנען הוא שזכה ליצור את ההמשך לזרע אברהם; הוא שזכה למופת של פגישת רבקה בבאר; והוא שזכה לכתיבת מעשיו לפרטי פרטים בתורה.
ודוקא לאור רוממות זו של עבד אברהם, אין לשכוח את האופן שבו היא התרחשה. אברהם הביא לעילוי העבד לא באמצעות קירובו וצירופו למשפחה באופן ישיר, אלא להיפך: הוא רומם אותו באמצעות מינויו לתפקיד הרחקת הכנענים בני עמו מזרע אברהם.
כל האמור כאן מבהיר מאד את דברי רש"י כי עבד אברהם ניסה לחתור לכך שיצחק ינשא לבִתו שלו. לכאורה סברתו של העבד הגיונית: אם אברהם מפקיד את משימת הנישואין של היקר לו מכל בידי העבד, מבואר שאברהם מבין שעבד זה הוא 'ברוך' ולא 'ארור'. אך אברהם מדגיש את הגבול: ככלות הכל העבד נשאר חלק ממגמת ה'ארור'. יכולתו להתעלות ולזכות לתפקיד בתוך בית אברהם, תבוא דווקא באמצעות מאמצים להבדיל את בני עמו ואף את עצמו מבית אברהם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
