השפע המפליא של סדום
בהצגה הראשונה של סדום בפרשת לך לך מוזכר כיצד לוט מתפעל מן השפע והברכה המצויים בה (יג, י): "וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה...". בכדי לבאר עד כמה גדולה ברכת היבולים, ממשיך הפסוק ומדמה את סדום לשני מקומות אחרים הידועים בהיותם 'ירוקי עד': "...כְּגַן ה', כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם". כלומר סדום זוכה להשקייה תמידית בדומה לגן עדן, ולחילופין: ארץ מצרים (רמב"ן). אלו שני מקומות שהתברכו בנהרות עצומים – ארבע הנהרות בגן עדן, והנילוס בארץ מצרים.
כלומר סדום מאופיינת בשגשוג שיש מעטים כמוהו. בכל ארץ כנען לא היה שפע כפי שהיה בסדום. על מה ולמה זכתה סדום לברכה שכזו? כדי להבין זאת נתייחס למקום נוסף בו מוזכרת הפרנסה התמידית של ארץ מצרים, ושם היא נידונת לשלילה - בניגוד לאופי הפרנסה בארץ ישראל. בחומש דברים נאמר שהברכה התמידית של מצרים אינה לטובה אלא לקללה, משום שהיא משחיתה וגורמת להרחקת יושבי מצרים מבורא העולם: (דברים יא, י-יב): "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם. אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". ארץ ישראל מקרבת את יושביה לה', בכך שהיא נותנת פרי בעין יפה לעושי הצדק והמשפט בלבד. לעומתה - ארץ מצרים אדישה לחטאים, ובכך גורמת לריבוי חטא ופשע.
אם כן – יש להבין: הרי סדום וכיכר הירדן הם חלק מארץ ישראל; מדוע בניגוד לכל חלקי הארץ התלויים בגשמים, סדום מתנהגת כארץ מצרים החוטאת?
סדום – בין גן עדן לארץ מצרים
בכדי להבין את מהותה של סדום יש לזכור כי התורה דימתה אותה לא רק לארץ מצרים, אלא גם לגן עדן. בגן עדן מצוי היה שפע בלתי פוסק, בלי שהוא יגרום לריחוק מה'. החיים בגן עדן היו מלאי צדק ויושר כך שהשפע לא גרר עימו סיכון של השחתה.
אם כן, סדום עומדת בין שתי אפשרויות קיצוניות – השפע הטוב של גן עדן מול השפע המשחית של ארץ מצרים. מה הפשר של מעמד זה?
ובכן – למרות היתרון שיש לארץ ישראל על פני ארץ מצרים בכך שהיא מעודדת צדק ומוסר, זהו חיסרון שתכונתה הזאת מונעת את היותה מבורכת בשפע בלתי פוסק. השאיפה היא שעם ישראל יגדל ויתרומם מבחינה מוסרית עד כדי כך שהצדק והיושר יהפכו לקבועים. אז לא יהיה עוד סיכון להשחתה, ואז תוכל ארץ ישראל להיות כגן עדן.
לאור זאת מתברר כי סדום היא המקום שבא להזכיר את השאיפה בתוך ארץ ישראל, להיות כגן עדן. הן יש לזכור שבסופו של דבר המים המגיעים לסדום מקורם במי הגשמים שירדו בארץ ישראל – בהרי חברון וירושלים, בשעה שעם ישראל הלך בדרך ה'. סדום מכינה את עם ישראל למצב האידיאלי שבו השפע יהיה בלתי פוסק.
מאידך, אם סדום אינה נבנת בדרך המוסר והתורה אז היא בסיכון עצום להיות כארץ מצרים המלאה אלילים ושחיתות. זהו המצב שאליו הגיעה סדום בימי אברהם. במצב שכזה ארץ ישראל אינה מאפשרת להמשיך בחטא. בניגוד לארץ מצרים, ארץ ישראל אינה סובלת חטאים. לכן דינה של סדום הוא ממש להימחק מן המפה ולהיהפך לשממה. סדום נהפכת למקום של חורבן גמור משום שעד שלא יתאפשרו חיים כאלה ששייכים למדרגתה מדרגת גן עדן למה לה חיים – היא לא סובלת פחות מזה.
האחרית הטובה של סדום
מאז ימי אברהם, במשך אלפי שנים, סדום נשארה בשממתה. אך יחזקאל הנביא הודיע כי בעתיד סדום תשוב לטובתה (יחזקאל טז, נג): " וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבִיתְהֶן אֶת שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ...". יחזקאל התנבא על נהר שיצא מבית ה', והוא ישוב ויפריח את סדום(שם מז, ח-י): "וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה וְיָרְדוּ עַל הָעֲרָבָה... וְנִרְפּוּ הַמָּיִם. וְהָיָה כָל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִשְׁרֹץ אֶל כָּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם יִחְיֶה וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ וָחָי כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל: וְהָיָה עָמְדוּ עָלָיו דַּוָּגִים מֵעֵין גֶּדִי וְעַד עֵין עֶגְלַיִם מִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים יִהְיוּ לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאֹד".
סדום תוכיח כי אין סתירה בין חיים מלאי מוסר וצדק לבין חיי שפע וברכה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
